המידע בתחבורה הציבורית לאן?

עידן המידע שוטף אותנו, אך נראה שבכל הקשור לתחבורה הציבורית הוא זוחל כמו צב נכה, ולמרות זאת, גם צבים מתקדמים.

האינטרנט שעט לתוך חיינו בתחילת שנות ה-90, המידע הנורמלי הראשון באינטרנט הגיע אלינו בערך ב-2005 עת אגד השיקו אתר חדש שבו לראשונה ניתן היה לקבל מידע על קווים עירוניים (האתר הקודם ביקש מהגולשים ליצור קשר עם הפקח המקומי לקבלת מידע).
עברו שנתיים והמדינה ביקשה מאגד להרחיב את האתר שלה כך שיכלול את כל המפעילים, וזאת בזכות התקדמות מדהימה ברגולוציה שאיפשרה למדינה סוף סוף לדעת בכלל מה כל המפעילים עושים. כך נולד אתר "כל-קו" הידוע גם בשמו bus.gov.il. על אתר זה, אשר המידע שלו מגיע ישירות מרישיונות הקווים, מבוסס גם המוקד הטלפוני "כל-קו" *8787
המדינה כמובן איחרה קצת את המגזר הפרטי כאשר סטודנט מוכשר פתח כמה שנים לפניה אתר שמרכז את המידע מכל אתרי האינטרנט של החברות הפרטיות, זהו אתר bus.co.il .האתר מילא חסך כל כך גדול שהפך בעצם לשם נרדף לחיפוש מידע על תחבורה ציבורית באינטרנט וגם היום מרכז הרבה יותר תנועה מהאתר הרשמי, וזאת למרות מסע פרסום די נרחב של משרד התחבורה לאתר "כל-קו".

באמצע היו כל מיני נסיונות למתן שירות מידע טכנולוגי, הידוע ביותר מבינהם הוא שירות "סמס בשקל" שנועד להכניס עוד קצת כסף לקופתן של מפעילות התחבורה הציבורית עבור מידע שמגיע לנו בחינם. חלק מהחברות גם שמו סרגל נחמד באתר שלהם  שמראה את התקדמות האוטובוס, אבל העסק בדרך כלל לא תוחזק כהלכה ומידע לציבור לא ממש זרם ממנו.
מה שנשאר חלש לאורך כל התקופה הוא נושא המפות. מרבית האתרים לא הציגו מפות כלל ומי שכן הציגו מפות שכחו לעדכנן, או סתם לא השקיעו בזה זמן. למעט מבצעי פרסום נקודתיים עקב שינוי זה או אחר לא ניתן היה להשיג כלל מפות. האמת היא שאגד ויתרה על נושא המפות כבר לפני כמה עשורים, ודן דווקא הפיצה בעבר מפות קווים בגוש דן, אבל חדלה ממנהגה כשנכנסו שחקניות חדשות לתחום.

בין לבין משרד התחבורה השקיע המון בהחלפת כל שלטי התחנות לשלטים חדשים, מעודכנים ומכילים יותר מידע. בזמן שאני הייתי ילד על השלט היה מספר ותו לא, היום יש שלט בצבעים מחזירי אור עם לוגו של מפעיל, תיאור היעד ולעיתים גם תיאור הדרך, וכן לוגו (סמליל בעברית) המציין עם מדובר בקו לילה או קו לרכבת. לזה קוראים מהפכה שקטה מאחר ומדובר בשינוי אדיר שהציבור נהנה ממנו למרות שלא נגזר אף סרט על ידי אף פוליטיקאי בשקל. גם בגזרה זו אין מספיק דגש על האסתטיקה כפי שמראה התמונה הבאה.

ואז הגיעו הסמרטפונים
החבר'ה הטובים מ-bus.co.il היו גם בין הראשונים שזיהו את שוק הסמרטפונים והשיקו אפליקציה נחמדה שעושה אדפטציה לאתר שלהם עם פיצ'ר חדשני בזמנו של זיהוי מיקום. אחריהם נפתחו עוד אפליקציות רבות שהתבססו על הנתונים שהחל לפרסם משרד התחבורה בפורמט מבוסס GTFS (פורמט שקבעה גוגל להעברת מידע תח"צ לציבור) אבל הקפיצה המשמעותית הגיעה רק באמצע 2012.

בתקופה זו פרסם משרד התחבורה לראשונה נתוני הגעה בזמן אמת של אוטובוסים לתחנות, והחנויות הוירטואליות התפוצצו מאפליקציות שמראות נתונים בזמן אמת, בתקופה זו גם לראשונה נשבר מחסום המפה ומרבית האפליקציות החדשות מאפשרות לראות את מסלול הקו. נכון להיום רק אפליקציה אחת, moovit,  מאפשרת לקבל מידע על אפשרויות הגעה תוך כדי החלפת אוטובוסים, השאר מסתפקות בהצגת הנתונים עבור הקו שאתה מבקש או התחנה שאתה מבקש. הראשונה מיועדת גם עבור נוסע מזדמן שלא מכיר כלום, שאר האפליקציות מבוססות על כך שאתה נוסע קבוע שמכיר לפחות חלק מהמערכת. אציין בהקשר זה שלוש שאהובות עליי ואולי יום אחד אעשה פוסט שיסקור את כולן.
1. איפה-בוס - האפליקציה שכוללת הכי הרבה מידע לנוסע בכל פילוח אפשרי, והרבה אפשרויות נוספות כגון התרעה קולית, מיון לפי מרחק או לפי זמן הגעה ועוד.
2. wimb - קיצור של where is my bus, שמהווה את הניגוד השני, מדובר באפליקציה פשוטה שכל מה שהיא יודעת לעשות זה לדמות שילוט אלקטרוני לתחנות הקבועות שלך. מאחר ועבור מרבית הנוסעים זה בדיוק מה שהם צריכים, הרי שהפשטות מנצחת.
3. נטבס או netbus, האפליקציה עם העיצוב היפה ביותר והאינטואיטיבי ביותר, אבל עדיין עם כמה באגים לא פתורים.
4. אוטובוס קרוב - אני מודה שלא יצא לי להשתמש בה יותר מדי, אבל היא קיבלה הרבה ביקורות חיוביות מגולשים.

אם בא לכם לפתח אפליקציה או סתם להשתעשע עם מידע אמין ואיכותי, המידע נמצא כאן.

ואשר ליוזמות הממשלתיות, הן תמיד מאחרות קצת אבל בסוף מגיעות, בירושלים בלבד פועל ה"מסלולן" שנועד לאפשר לכל אדם להבין מה המסלול הרצוי לו בעידן הרכבת הקלה, לא ברור למה הוא לא מורחב לכל הארץ. מה שכן ברור זה שהוא לא תומך מספיק טוב במפות ובמידע גרפי.
לא מן הנמנע שנשמע בקרוב על אפליקציית "כל קו" רשמית ומעניין מה היא תכלול. מה שבטוח זה שבמקום להיות חלוצה בתחום היא תהיה סתם עוד אפליקציה אחת מני רבות וחבל.

אבל לא לכולם יש סמרטפונים
זוהי כמובן טענה נכונה, ולכן מפותחים כלי מידע בתחנות. הראשון להתפתח היה השילוט האלקטרוני, שלאחר אינסוף פיילוטים מיושם בהצלחה במאות תחנות ברחבי הארץ ומסביר לנוסעים מתי האוטובוס הבא. גם הרכבת מתקינה עכשיו בכל תחנותיה מידע בזמן אמת וגם ברכבות קלות למיניהן זה כלי שמגיע כסטנדרט עם המערכת.
השני שמיושם הינו שילוט סטטי של המידע בתחנות. לא עוד להגיע לתחנה ולא לדעת כלום על הקווים שעוברים בה חוץ ממספרם, יש הנחיות ברורות באתר המשרד  על פי חוק המידע כבר היתה אמורה להיות פריסה ארצית עכשיו אבל זה קצת מתעכב. מי שמסתובב באזור השרון כבר רואה את הפיילוט שיושם עם מטרופולין.
הדבר החשוב ביותר במפות סטטיות הוא העדכון המתמיד שלהם, אני מקווה שלא יזניחו את זה.

ולבעלי טלפון טיפש, איפה-בוס דאג גם לכם ויש באתר שלו אפשרויות לקבלת מידע בזמן אמת באמצעות SMS. בנוסף, קיבלתי את הגובה הבאה שהרחיבה את אופקיי ואני מתרגש לעדכן ש... לבעלי טלפון טיפש, ניתן לקבל מידע בזמן אמת על זמני הגעת אוטובוסים לתחנות, באמצעות חיוג ל- "מערכת המידע בזמן אמת לתחבורה ציבורית" בטלפון שמספרו 072-20-20-200 בעלות שיחה רגילה לנייח. מדובר בשירות פרטי המבוסס על המידע שמעביר משרד התחבורה ומתרגם אותו להודעות קוליות. מאד נוח ומומלץ.

ומה עם מפות ברשת?
לחלק גדול מהאפליקציות יש גם אתרי אינטרנט המאפשרים לראות כל פעם קו בודד, יוזמה ברוכה נוספת היא של אתר govmap הממשלתי המאפשר בין שלל שכבותיו לראות גם את שכבת תחנות האוטובוס ולעשות חיפוש של קווי אוטובוס, לרוע המזל גם הוא פועל עדיין רק ברמת הקו הבודד. לכן אפשר לומר שהבשורה עוד לא הגיעה לאינטרנט.

את הכפפה כרגיל הרים אדם פרטי, בחור בשם אלן טיאנמן יצר אתר בו הוא מראה את מפות הקווים בגוש דן ובבאר שבע, ואולי בעתיד גם בערים נוספות. במפותיו שם אלן דגש על משהו שמעטים שמים אליו לב. מפה שמציגה רק את הקווים שפועלים בתדירות גבוהה היא לרוב הרבה יותר מדויקת, עונה לצרכי הציבור ופשוטה להבנה ממפה שמראה את כל הקווים שפועלים פעמיים ביום. לזה התייחס גם ג'ארט ווקר בhuman transit  כך ש"תשמחו" לשמוע שמדובר בבעיה עולמית.
תדירות היא הדבר החשוב ביותר לרשת תחבורה ציבורית יעילה, ומפות מבוססות קווים תדירים הן המפות הטובות ביותר להעברת מידע לציבור.

למי שרוצה הרחבה נוספת על מפות מומלץ לשמוע את ההרצאה הבאה ב-ted של מעצב גרפי צעיר שהיגע לדבלין ולא מצא מפות, ואז לקח יוזמה ויצר מפה ברורה למדי של השירות בעיר. בהרצאה הוא מתאר את התהליך המחשבתי שעבר.

אז לאן אנחנו הולכים?
התשובה היא כמובן יותר מידע ויותר זמין
א. השילוט הסטטי שייכנס בפריסה ארצית ישנה לעד את התפיסה שלנו לגבי איך שנראית תחנת אוטובוס, לאחר שהתהליך יושלם לא תהיה סככת אוטובוס בישראל בלי מפות (בתקווה מובנות, אינטואיטיביות ומעודכנות) ואפילו במקומות שבהם לא יהיו תחנות יהיה מידע. כשנדמיין בעיני רוחנו תחנת אוטובוס לא נוכל לדמיין אותה בלי לוח המידע, זה פשוט יהיה סטנדרט חדש.
ב. שילוט אלקטרוני יהפוך גם הוא לנורמה, אם כי לעולם לא יגיע לכל 33,000 התחנות שקיימות בישראל אלא רק לכמה אלפים מהם, הצבתו תתמקד בתחנות החזקות כך שלמעשה למרבית הנוסעים בישראל תהיה גישה לשילוט אלקטרוני.
ג. בתחום האפליקציות נראה יותר אפליקציות המאפשרות תכנון מסלול בסגנון moovit, לא אתפלא אם גוגל תיכנס לתמונה עם כלי תכנון הנסיעה שלה שנקרא google transit ואז כל אדם עם אנדרואיד יקבל למעשה את אפליקציית המפות שלה עם אפשרות לחפש מידע על תחבורה ציבורית באופן מובנה..
ד. בתחום המפות אני מקווה שנקבל מערכת מידע שתאפשר להראות רק קווים תדירים באופן ברור ומסודר, לא יזיק אם זה ילווה בפרסום רחב היקף.
ה. הגיע הזמן לבטל את כל שברי המידע שמספקים המפעילים הקיימים, ולהכריח אותם להפנות רק לאתרים רשמיים המספקים את המידע המלא של כל הרשת, זה יקרה רק כאשר יהיה אתר ממשלתי טוב עם מידע מלא ומסלולן ארצי, אבל זה יפתור את הציבור מחיפוש מייגע בכל חברה וחברה בנפרד. זה גם יפטור את החברה מצורך לעדכן את האתרים שלה כל הזמן ויאפשר להם להתמקד יותר בדברים אחרים חשובים לא פחות (כמו איכות שירות).
ו. צריך לתת דגש, שחסר היום, על פרסום יעיל של שינויים בתחבורה הציברוית, בין אם זמניים עקב עבודות בכביש או חגים ובין אם קבועים. וכל המידע צריך להיות נגיש במקום אחד.
ז. צריך לקשור את כל מהפכת המידע, שכאמור רק עכשיו תופסת תאוצה, לשיפור תדמית שירות התחבורה הציבורית.

מדובר בסדרה של מהפכות קטנות ולא מורגשות, שבסופן ניתן יהיה לסתום את הגולל על הטענה שהתחבורה הציבורית סובלת מחוסר מידע לציבור. מה שנעשה עד עתה הוא צעד קטן בדרך לחזון זה, ויש עוד הרבה מה לשפר.