‏הצגת רשומות עם תוויות רכבת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רכבת. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 21 באוגוסט 2026

מחשבון קנסות מעבר



דיברתי בעבר על מעברים בבלוג

בקצרה, ציבור הנוסעים רוצה שירות כמה שיותר דומה לרכב פרטי, הוא רוצה שייקח אותו מדלת לדלת בלי לקום מהכסא, והוא רוצה אותו ישיר ומהיר. מאחר ותחבורה ציבורית בבסיסה נשענת על עקרון היעילות של איגום נוסעים (בניגוד לרכב פרטי), פשוט לא ניתן לתת לנוסע את מבוקשו. משהו חייב ליפול.

אם נרצה לתת לכולם את השירות מדלת לדלת באותו כלי, נגלה שאנחנו מפתחים רשת לא אטרקטיבית של המון קווים. אם ננסה לאגם בעזרתם המון נוסעים נקבל קצת פחות קווים אבל הם יהפכו לקווי ספגטי בלתי נסבלים, ובגלל אורכם ומספרם הרב הם יהיו מאד יקרים ולא נצליח לתת תדירות טובה בקווים האלה.

בקיצוניות השניה אם נייצר רשת קווים קצרים, ישרים, תדירים ואמינים שכל אחד מהם משרת מעט אנשים, אבל שאפשר לקפוץ ממנו לקו אחר, ומשם לעוד אחד, ולעוד אחד עד ליעד, נגלה שנתנו שירות טוב רק למספר קטן של ברי מזל שיש להם נסיעה בלי מעבר או במעבר אחד, - אבל איבדנו את שאר הנוסעים הפוטנציאלייים שלנו - הם יעברו לרכב הפרטי.

לכן המציאות מכתיבה לנו גישת אמצע. מעברים זה רע הכרחי. אבל יש לו מחיר. כדאי מאד להיות מודעים לו.

אמצעים שונים משדרים דברים שונים

הנוסע יכול לקבל את העובדה שקו הרכבת, המטרו או הרק"ל לא יכול להגיע ממש עד פתח ביתו, זו תשתית כבדה ולנוסעים יש הגיון. הם מבינים שבשביל להנות מהתשתית המועדפת שעלתה מליארדים הם צריכים להתאמץ קצת יותר, בין אם זה בהליכה ארוכה יותר, ברכיבה  או בנסיעה בקו אוטובוס מקומי אל התחנה (או ברכב הפרטי). לפיכך אמצעים אלה הופכים לשלד של כל מערכת תחבורה ציבורית ראויה לשמה. יש להם את הקיבולת לאגם נוסעים רבים, ואלה מבחינתם יעשו את המאמץ הנדרש להתאגם. בתוך כזו מערכת גם לנוסע פחות אכפת לעבור מקו לקו. הרציונל שמחייב אותו לעשות זאת ברור לו.

במעבר מאוטובוס לאוטובוס זה כבר פחות ברור, הרי אוטובוס הוא כלי גמיש שיכול לנסוע בכל רחוב ראשי שבו נוסע גם רכב פרטי, מדוע אי אפשר לתכנן את הקו אחרת? למה לא לחסוך לי ולשכניי את המעבר המסרבל והלא נעים?, כולה סטייה קטנה של 5 דקות... מה כואב לכם?

מה זה קנסות מעבר?

קנסות מעבר מנסים לשים מספר כמותי על התחושה הזו שהתחבורה הציבורית לא נותנת לי מענה תפור לצרכיי. היא בעצם אומרת שהזמן שאני מבלה בין נסיעות (הליכה מאמצעי לאמצעי והמתנה לאמצעי הבא) מרגישה ארוכה יותר ממה שהיא בפועל. ושעצם הצורך במעבר, איכותי ככל שיהיה, מכניס לנוסע אלמנט של עומס קוגנטיבי ושל אי ודאות לגבי הצלחת הנסיעה.

הנוסע מעניק "קנס פסיכולוגי" לאיכות התח"צ שניתנה לו ואם הקנס יהיה גבוה מדי הוא בהחלט ישקול לעזוב אותה בהזדמנות הראשונה. הקנסות האלה אמורים להיות מוכנסים לכל מודל שמנסה להעריך כמה נוסעים יתווספו בכל שינוי שנעשה ברשת התח"צ וכמה ינטשו אותה (מרוויחים/מפסידים) ובכך למצוא את נקודת האיזון הפשרנית והנדרשת בין היקף המעברים לבין האיכויות האחרות שמספקת רשת מבוססת מעברים (כדוגמת אמינות של קווים קצרים ותדירים).

תן דוגמה

נניח שיש לנו קו קצת ארוך מדי לטעמנו בצורת האות "ר" שהרבה מאד אנשים נוסעים בו מתחילתו ועד סופו, אבל הוא סובל מבאנצ'ינג ובעיות אמינות אחרות בגלל אורכו.  ונניח שנחליט לפצלו באופן שיכריח אנשים לעבור באמצע מקו קצר ואמין א' לקו קצר ואמין ב'. ונניח אפילו שאנחנו משתדלים לתת תדירות גבוהה בשני הקווים ומעבר באותה תחנה - אם נניח שלמעט המתנה של שתי דקות שום דבר לא השתנה אנחנו נופתע לרעה מאד בעת היישום ונגלה שחלק מהנוסעים הצביעו ברגליים ופשוט עזבו את השירות. 

מנגד באותה דוגמה  אם רק מעט אנשים עושים את תנועת הר' המלאה ורוב הנוסעים בקו דווקא עושים נסיעות קצרות בצלע הרוחבית או האנכית, הרי שייתכן ושווה לפצל את הקו, להרוויח את האמינות של קו קצר עבור רוב הנוסעים במחיר פגיעה במיעוט נוסעים ותוך ידיעה שייתכן שחלקם יתאדו לנו. קנסות המעבר שמוכנסים למודל יסייעו לנו להבין אם הפגיעה גדולה מדי או לא.


אז איך קנסות מעבר בנויים?

אני אתאר כאן משהו קצת פשטני כי זה תחום גדול ומורכב, עמכם הסליחה.

1. הליכה - יש מעברים שלא דורשים הליכה - וזאת כאשר התמזל מזלך ואתה מחליף מאוטובוס לאוטובוס באותה תחנה. אבל כאשר כן נדרשת הליכה מקובל להניח שהיא תרגיש לך פי 1.5 מזמן ההליכה האמיתי. כלומר 5 דקות ירגישו כמו 7 וחצי דקות.

כמובן שאפשר להקטין את התחושה באמצעות צל או מיזוג (הליכה בתוך מתחם תחבורה), ומנגד ייתכן וצורך בחציית כביש ראשי (המתנה ברמזורים) יגדיל לך את תחושת הזמן המבוזבז, אבל הבסיס הוא 1.5X.

2. המתנה - כל מעבר דורש המתנה, אשר לרוב נספרת כמחצית מהזמן בין שתי נסיעות עוקבות ליעד שלך. ומקובל לחשבו כ2X. אם חיכית בתחנת אוטובוס שמגיע בתדירות של כל 20 דקות אז זמן ההמתנה הממוצע שלך הוא 10 דקות.אבל זה ירגיש כמו 20 דקות. (בקווים מאד לא תדירים יש מנגנון קצת אחר שמחשב יותר את חוסר הודאות להגעה בזמן לאוטובוס ואליו לא ניכנס כאן).  המתנה במקום ממוזג הופכת את הייאוש ליותר נוח.

3. עצם המעבר - עצם העובדה שלא חשבו עליך אישית בעת תכנון הקווים ומכריחים אותך לעשות מעבר באמצע המסלול ולכן אופי הנסיעה שלך נראה רחוק יותר מהמקבילה ברכב פרטי, ועצם הלחץ שבו אתה נמצא כדי לא לפספס את המעבר והעובדה שאתה לא יכול פשוט לשקוע בקנדי-קראש מתחילת ועד סוף הנסיעה באופן רצוף - כולם שווים קנס פסיכולוגי. גם אם לא הלכת ולא המתנת אפילו דקה. כמובן שבמעבר בין מטרו למטרו הקנס קטן (5 דקות) ובין אוטובוס לאוטובוס הקנס גדול (לפי כל המחקרים מעל 10 דקות, לרוב בטווח שבין 11 ל-17 דקות ויש מחקרים קיצוניים המגדירים את הקנס אפילו ס-30 דקות). 

גם השאלה האם אתה עובר מאוטובוס לרכבת (שדרוג) או מרכבת לאוטובוס (שנמוך) משפיעה על הספיכולוגיה. המסע לעבודה עשוי להרגיש יותר קצר או יותר ארוך מהמסע חזרה הביתה בגלל זה. 

זו המטריצה שאני משתמש בה



אני נוסע בשני אמצעים או יותר הביתה? איך אני מחשב כמן זמן זה מרגיש לי?

בדיוק בשביל זה בניתי כאן מחשבון. תבדקו ותגידו לי בתגובות מה דעתכם?




בונה מסעות: מחשבון קנס מעבר מתקדם

בונה מסעות אינטראקטיבי

הרכב את המסלול שלך וגלה כמה זמן הוא באמת "מרגיש"

אופי הנסיעה הכללי

ציר המסלול

סיכום מסלול

זמן שעון:
הזמן הפיזי בדרך
0דק'
זמן מורגש:
פסיכולוגית ירגיש כמו
0דק'

מה יוצר את הפער?

סך "קנס טהור" (ללא המתנה): 0 דקות
נסיעה
הליכה
המתנה
קנס טהור

יום חמישי, 30 באפריל 2026

ליגת התחנות 2025 - פעם שלישית גלידה



שנת 2025 לא היתה שנת שגרה

ברצף האירועים המטורף שלנו נראה שכדאי להזכיר את זה. החל מהקורונה ב-2020 שנמשכה עד 2022 ודרך מלחמת ה-7 באוקטובר 2023 על כל חזיתותיה והתפתחויותיה שלמעשה ממשיכות ללוות אותנו עד היום, 2025 היא "הכי שגרה שהיתה לנו בשנים האחרונות", אבל בתחילת השנה תושבי הצפון עוד לא חזרו לביתם, וגם כשהורשו לחזור (החל ממרץ 2025) החזרה היתה הדרגתית ולא מלאה. תושבי העוטף עדיין מלקקים את פצעיהם ובאמצע קיבלנו גם את "מלחמת 12 הימים עם איראן" ביוני 2025 שהשביתה את המשק וגם ממנה לקח קצת זמן להתאושש אחרי שנגמרה.

למרות כל אלה 2025 היתה שנת שיא במספרי הנוסעים ברכבת ישראל ולכן, בהתחשב בכך שגם 2026 לא תהיה שנת שגרה, נראה ש-2025 היא שנה טובה לענות לבקשה הכי תדירה של ששת קוראיי הנאמנים - "מתי ליגת התחנות חוזרת?".

מספר הנוסעים ברכבת ישראל ב-2025 עמד על 71.5 מליון תיקופים, עליה צנועה של 4% לעומת כמעט 69 מליון בשנת 2019. כלומר פחות מאחוז לשנה.
בעשור הקודם מספר הנוסעים ברכבת ישראל הכפיל את עצמו תוך שנים בודדות, בעיקר בזכות השלמת פרויקטים רבים להרחבת הרשת (מסילת כרמיאל, מסילת העמק, מסילת אשקלון-ב"ש) וסיום הכפלת הרשת הראשית במקטעים קריטיים (מי זוכר שבתחילת העשור הקודם עוד היתה מסילה יחידה לב"ש, לאשקלון, להוד השרון (טרם הלולאה)  ולנהריה).
ההכפלה המהירה הביאה דווקא לאקורד סיום צורם של כאבי גדילה. הצפיפות היתה רבה וכך גם התקלות הנובעות מצפיפות וממחסור בתשתיות מסילה. 
מנכ"ל הרכבת הטרי דאז, מיכה מייקסנר, אמר ב-2019 בצורה מפורשת שהעשור הקודם היה עשור של גידול מהיר והעשור הבא יהיה עשור יציב יותר שיעסוק בשדרוג תשתיות איתות וחישמול, הארכת רציפים, קניית רכבות חזקות וארוכות יותר, הסדרת תנאים תפעוליים ועוד ועוד פעולות שבהם פחות גוזרים סרטים אבל אין חשובות מהם להמשך הגידול העתידי.
התוצאה - הגידול ב-2025 אכן מינורי לעומת 2019, אבל רכבת ישראל מסיעה את כמות הנוסעים הזו עם פחות צפיפות ופחות בעיות.

ליגת העל - תחנות על מעל 2 מליון נוסעים בשנה




אני מציג השוואה בין 2019 ל-2025 ואת הנתונים מ-2016 יותר כרקע לאנקדוטות היסטוריות.

8 תחנות רכבת בליגה הזו, לעומת 6 בלבד ב-2019. אבל לפני שנדבר על המצטרפות החדשות בואו נדבר על המקומות הראשונים בטבלה.
בליגת התחנות הראשונה מ-2016 דיברתי על הדרבי שבין תל אביב השלום למרכז, הן היו כל כך צמודות שהשתמשתי במילה "מותח".
בינתיים תחנת השלום חוותה רצף של נצחונות ופתחה פער ענק מאחותה. הטריגר לזה הוא כמובן מגדלי המשרדים שממשיכים להיחנך השכם והערב במרחק הליכה מתחנת השלום, תופעה שתמשיך גם בשנים הקרובות.
סיבה נוספת קשורה כמובן לאכזבה מהחיבור המסורבל בין סבידור מרכז לקו האדום, אבל היא בעיקר מסבירה את היעדר הגידול בסבידור. פוספסה כאן הזדמנות להקל על מקצת העומס בשלום וחבל.
במקום השלישי התמקמה בנוחות תחנת ירושלים נבון. בעבר חזיתי שהיא תהיה החזקה בתחנות ישראל, אבל לא מיד עם הפתיחה ובינתיים התחזית שלי מתממשת לאיטה. אמנם נושא בטיחות האש והשוברים יהיה בעוכריה, אבל רכבת שלישית שמתוכננת ב-2026 מירושלים להרצליה, (והארכה שלה מתישהו אל מצפון להרצליה), רכבת נוספת שתגיע לירושלים ב-2027 מכיוון דרום גוש דן על מסילת 431 ופוטנציאל עתידי לרכבת ישירה  מב"ש ומחיפה שכרגע עוד אין יעד יישום שלו ואולי אפילו רכבת רביעית בשעה בין ת"א לירושלים, כל אלה יביאו אותה בסוף אל היעד, לפחות עד שייפתחו תחנות חדשות בירושלים (במרכז העיר ובחאן) שיחלקו את העומס.

המצטרפת השנייה לליגה היא תחנת הרצליה, אשר הפכה לתחנת הקצה של הרכבת לירושלים, לתחנת הקצה של טבעת השרון ולתחנת מעבר שבעטיה גם שירות בינעירוני שבעבר דילג עליה עוצר בה (הקו לכרמיאל). כפועל יוצא מספר הנוסעים בה גדל ב-62% שזה די מדהים. כיום בונים בה יציאה חדשה שתאפשר חיבור איכותי יותר לצד המערבי (לכיוון א"ת הרצליה פיתוח) שבעצמו נמצא בהמשך פיתוח ומעבר מבנייני משרדים רבים אך נמוכים למגדלי משרדים.
גם נתב"ג מציגה עליה נאה -אנחנו אוהבים את תחנות הרכבת שלנו מתוכננות טוב.
התעלומה הגדולה יותר היא הירידה של תחנות אוניברסיטה וההגנה שאני לא יודע להסביר באופן מלא הרי גם הם התחזקו ברכבת לירושלים והקו האדום לא ממש תחליפי להם, בכל מקרה שניהם בעבודות לחיבור איכותי לקווי רכבת קלה (סגול להגנה וירוק לאוניברסיטה) אז עתידם עוד לפניהם.

תעלומה יותר קטנה נמצאת בחיפה חוף הכרמל, אשר באופן מסורתי היתה עד עתה אחת מחמשת התחנות החזקות וכעת מדשדשת בתחתית הליגה וההסבר לה הוא מתמטי:
אם מספר הנוסעים הכולל עלה ב-2.5 מליון, אבל מספר הנוסעים בתחנות שהתחזקו בליגת העל עלה ב-5.5 מליון, הרי שיש לנו 3 מליון נוסעים מכל שאר רחבי הרשת ש"נעלמו". קיבלנו את ירושלים כמוקד חזק אבל כנראה איבדנו נוסעים מכל המוצאים הותיקים יותר של הרכבת, לרבות חיפה. אפשר אולי להסביר את זה בעבודות החישמול המתמשכות שמתרכזות בימים אלה בקצוות הרשת, אבל לדעתי זה רק חלק קטן מהתמונה. הסבר נוסף טמון בהשתרשות "העבודה ההיברידית" בה יותר ויותר אנשים (ואני בתוכם) לא חייבים להגיע כל יום למשרד. לפי תזה זו יש יותר נוסעים "יוניקים" מאי פעם, אבל כל אחד מהם נוסע קצת פחות פעמים בחודש.
בכל מקרה בהמשך הפוסט אני בהחלט מצפה לראות ירידה במרבית התחנות. בואו נראה אם אני צודק.

ליגה לאומית -  תחנות עם 1-2 מליון נוסעים בשנה



15 קבוצות בליגה הלאומית, לעומת 19 ב-2019. שתי תחנות עלו למעלה כמו שראינו ושתי תחנות ירדו ליגה וזאת בהתאם לתיזה שציינתי קודם שאילולא ה"מנוע"  של תחנת ירושלים נבון היינו רואים קיטון במספר הנוסעים.

בנימינה מתמקמת בנוחות בראש הליגה ואולי תעלה לליגת העל בבדיקה הבאה, כי הגידול בה עקבי. מחרה מחזיקה אחריה מרכזית המפרץ החיפאית שנהנית מהמשך פיתוח מתחם המעבר המוביל במטרופולין ומהגדולים והחשובים בארץ. בשנים שחלפו הסתיימו חלק גדול מעבודות השדרוג שאפיינו את המתחם הזה, נוסף קו מטרונית חזק (4) נוספה הרכבלית, נפתחה יציאה מהרכבת שלא דרך הקניון אל המתח"ם, ובעתיד הלא רחוק גם תיתפתח שם רק"ל נופית לכיוון קרית אתא, שפרעם, נוף הגליל ונצרת. בתחתית הטבלה נמצא את חיפה מרכז שנחלשת ונמצאת בסכנת ירידת ליגה ובאמצעה את בת גלים שמתחזקת (קצת בזכותי). בקיצור - חיפה מציגה תמונה מורכבת לניתוח - אבל בשקלול ארבעת התחנות העיקריות (סליחה חוצות המפרץ וקרית חיים) חיפה מציגה גידול של פחות מאחוז.

עוד בעולות בתוך הליגה היא תחנת חדרה מערב, שרכבת ישראל מתכוונת להפכה לתחנת מעבר חשובה בין רכבות פרבריות למהירות (הסנונית הראשונה היא הקו מכרמיאל שמספק קשר מהיר בינה לבין תל אביב). וראוי לציין גם את אשקלון ונהריה.

המצטרפת החדשה לליגה מפתיעה במיוחד - תחנת מודיעין מרכז שקפצה ב-43% ועלתה מליגה א'. אני לא חושב שלכל הגידול אחראי הקו החדש ממודיעין לירושלים וכנראה יש סיבות נוספות כמו המשך הבשלת מע"ר מודיעין במרחק הליכה מהרכבת.

בין היורדות נציין את אשדוד עד הלום (שבדיוק כעת מסתיימות בה העבודות לשדרוג התחנה שאולי פגעו בה ב-2025), רחובות, (כנראה מאותה סיבה), לוד, שממתינה לחיבור למסילה המזרחית ב-2027 ותחנות באר שבע מרכז וצפון שסבלו מהרבה הפסקות שירות עקב החישמול, אבל בדיוק כעת חוזר לפעול השירות השלם מהן לכיוון אשקלון וקו החוף ובהמשך השנה אני מקווה שנתבשר גם על גמר עבודות החישמול בשדרה המרכזית והן יחזרו לפרוח. באר שבע צפון מעניינת במיוחד כי בשנים הקרובות יגיע לאיכלוס מלא בסיס התקשוב של צה"ל הצמוד אליה. בסיס פתוח עם אלפי חיילים. זה בוודאי ישפיע עליה לטובה.

את מי איבדנו? את רשל"צ משה דיין, בית יהושע ועכו שהיו בתחתית הטבלה ב-2019 - בואו נחפש אותן בליגה א'


ליגה א' - תחנות עם 500 אלף עד מליון נוסעים בשנה.




13 תחנות נמצאות בליגה א' לעומת 12 ב-2019. אבל בהרכב שונה מאד.
שלוש היורדות מהליגה הלאומית מתמקמות בנוחות בראש הליגה, תחנת עכו לדעתי מייצגת ירידה זמנית בגלל המצב הבטחוני בצפון (גם מוצקין וכרמיאל קצת ירדו, ואילו נהריה עלתה בקצת כנראה בגלל תנועה מוגברת של חיילים).

בית יהושע לעומת זאת תתקשה להתאושש, היא איבדה נוסעים לתחנת ספיר שמציגה גידול נאה - הארגון מחדש בנתניה שם דגש על הגעה נוחה לספיר וגם א.ת. נתניה ממשיך להתפתח ואם רק תצליח רכבת ישראל להוסיף רכבת שלישית בשעה בספיר היא בהחלט מועמדת לעליית ליגה (קצת על חשבון שכנותיה) 

חניון הנתיב המהיר שנפתח, בשילוב עם שדרוג הדרך למכוניות שישלמו אגרה מתחרים על אותו קהל יעד של משתמשי בית יהושע וישפיעו על יכולתה של התחנה להציג גידול בעתיד (אם כי אני בטוח שהחניון יישאר מלא).

סה"כ שלושת תחנות "אזור נתניה" מציגות ירידה מינורית של 12,000 נוסעים (פחות מחצי אחוז).

את הירידה של רשל"צ משה דיין אני מתקשה יותר להסביר, רק אגיד שהגשר למתחם האלף עוד לא בא לידי ביטוי בנתוני 2025 ובאופן כללי מתחם האלף נמצא בשלבים ראשונים של איכלוס. בראיה עתידית רשל"צ משה דיין אמורה להיות ה"הרצליה" של דרום גוש דן, עם רכבות שייצאו ממנה לכיוון מסילת 431 בואכה ירושלים, אני לא מאמין שהיא תגיע אי פעם לליגת העל אבל אני די בטוח שתחזור לליגה הלאומית.

עוד ביורדות בתוך הליגה נציין את כפר סבא וראש העין צפון (שסבלו קצת מעבודות חיבור המסילה המזרחית אליהן ומאי החזרת התדירות ל-4 בשעה לאורך מרבית 2025), ונציין גם את בת ים יוספטל, שביחד עם אחיותיה מהליגות הנמוכות יותר (קוממיות, וולפסון וצומת חולון) חוותה ירידה משמעותית עקב מלחמות ה"כן לדלג או לא לדלג" והורדת תדירות הרכבות שעוצרות בהן.

ולבסוף נציין את שתי העולות מליגה ב' לליגה א' - עפולה המתחזקת (שמן הראוי שכבר יתניעו פרויקט הכפלת מסילה לפחות מחיפה עד אליה ויתנו לה יותר רכבות) והעליה הגדולה של תחנת פאתי מודיעין המצטרפת לעליה הגדולה של מודיעין מרכז, גם כאן בתרומה משמעותית של הקו לירושלים אבל כנראה לא רק זה.

איבדנו את קרית אריה, בני ברק ושדרות, נדבר עליהן בליגה הבאה


ליגה ב' - תחנות עם 250 אלף עד 500 אלף נוסעים בשנה




17 תחנות בליגה ב', לעומת 13 בלבד בשנת 2019, שלוש מהן ירדו אליה מליגה א'.

קרית אריה ובני ברק מציגות את הירידה הגדולה ביותר, מספר הנוסעים בהן נחתך בחצי, בעיקר בגלל הירידה בתדירות שליוותה אותן לאורך מרבית התקופה וההפסקות המתמשכות בשירות בגלל החיבור למסילה המזרחית, כמו אחיותיהן בראש העין ובכפר סבא שסבלו ירידות קצת צנועות יותר. ומנגד הוד השרון, רעננה מערב וגם רעננה דרום מליגה ג' חוו עליות בזכות החיבור להרצליה שלא היה קיים ב-2019.
קרית אריה מעלה שאלה אחרת, האם החיבור האיכותי לקו האדום תורם לה או מוריד ממנה? כי הקו האדום מצליח גם לחזק את כל המתח"מ וגם להתחרות בקו הרכבת הכבדה לכיוון תל אביב. נחכה לנתונים משנה רגילה של שירות תדיר כדי לבדוק את הסוגייה (אם שאר התחנות יתאוששו והיא לא זה יעיד על משהו).

שדרות, נתיבות ואופקים חוו גם הן ירידה של כ-33% כל אחת. הן בשל הקושי לחזרה לשגרה בעוטף עזה והן בשל עבודות החישמול (ובשדרות גם המיגון) שהביאו להפסקת השירות לב"ש ולהקטנת תדירות. יחד עם זאת שלושת הערים צומחות בקצב מהיר ואני מניח שנראה התאוששות מהירה ואף גידול.

ויש לציין גם את עולות הליגה, בראשן מזכרת בתיה ורעננה מערב, שפעלו רק חלקית ב-2019 ולכן הגידול החד בהן. אני יכול להעיד כנוסע מרעננה מערב שהחיבור בהרצליה מוצלח כאשר תדירות הרכבות גבוהה. אבל גם כפר חב"ד, בית שאן ועתלית פשוט עלו באופן יפה בתקופה.

איבדנו את לוד גני אביב, סגולה וצומת חולון לליגה ג' (על הסיבות בטבעת השרון ובמקטע חולון-בת ים דיברנו).

ליגה ג' - תחנות עם 125 אלף עד 250 אלף נוסעים בשנה


11 תחנות בליגה ג', לעומת 14 ב-2019, אחת ירדה זמנית לליגה ז' (ראשונים שתשוב בסערה אני מקווה במסגרת מסילת 431 ב-2027) ויש תחלופה בהיבט סה"כ חיובי של כמה תחנות בין ליגה ב' לליגה ג' (יותר עלו מאשר ירדו). 

סה"כ דיברנו על הרוב - כל תחנות רכבת העמק מתחזקות, כל תחנות חולון-בת ים יורדות ובשאר התחנות המינוריות גם ההבדלים מינוריים

ליגה ז' - תחנות עם פחות מ- 125 אלף נוסעים בשנה





מה צפוי בהמשך?

ב-2026 ייפתחו שלוש תחנות חדשות במסילה המזרחית (חדרה מזרח, טייבה וטירה) ויופעל קו קצר בין חדרה מזרח לראש העין-קסם. - ב-2027 ייפתחו גם תחנות אלעד ותעופה והקו (כנראה) יוארך דרכן עד ללוד, מה שיביא אולי לחיזוק כלשהו של תחנת ראש העין קסם ולוד. לגבי תוכניות לשירות שימשיך מחדרה מזרח צפונה (קו חיפה-ב"ש דרך המסילה המזרחית לדוגמה) כרגע אנחנו לא יודעים.

עוד ב-2027 צפויה להיפתח מסילת 431 ממשה דיין דרך תחנה חדשה במעוין שורק (רשל"צ), בראשונים המשודרגת ותחנה חדשה ברמלה (האומנים) בואכה או מודיעין או ירושלים (אני עוד לא יודע מה התוכנית התפעולית)
אני צופה שכל התחנות החדשות יתמקמו בליגה ג' במקרה הטוב. מקווה שאתבדה.

ב-2026 צפויה להיכנס ללו"ז רכבת נוספת לירושלים וב-2027 ורכבת נוספת לבאר שבע ואולי עוד רכבת לירושלים במסגרת קצירת פירות מחישמול ואיתות, ונגיע ל-17 רכבות על ציר האיילון לכיוון בשעה. אינשאללה גם תוארך הרכבת של ירושלים מהרצליה צפונה, לפחות בחלק מנסיעותיה. מעניין לציין שהקשר בין נתניה לירושלים הוא הקשר החזק ביותר שדורש החלפה.

בתקווה עד 2028 עבודות החישמול בצפון הרחוק ובדרום הרחוק יסתיימו, חשוב להגיד שעוד לא הוקם עמוד חישמול אחד לרפואה בתחומי העיר חיפה וזאת למרות שהעירייה, עוד בקדנציה הקודמת של יונה יהב, הסכימה לחישמול "הזמני" אבל היא מתנה את זה בסיום תכנון של שיקוע הרכבת בחיפה (תת"ל 65ב) ותקצובה לביצוע. וזה עוד לא מתקדם. אז הצפון לא יקצור את פירות החישמול עוד שנים קדימה וזה ישליך גם על הקווים הארוכים מהצפון למרכז ולדרום.

אם 2028 תהיה שנת שגרה אולי אעשה עוד ליגה שתבדוק את כל המשמעויות האלה. השינוי הגדול הבא צפוי רק עם סיום ריבוע מסילות האיילון אי שם ב-2032.




יום ראשון, 24 באוגוסט 2025

מה אומר לנו המספר של הרכבת?


בשיטה שבה פועלת רכבת ישראל, לכל רכבת ישנו מספר ייחודי לה המציין את מסלולה ותחנותיה. המספר הזה משוקף במידע לציבור בשלטים האלקטרוניים על הרציף ועל הרכבת עצמה, באתר הרכבת ובאפליקציות. נכון לעכשיו המספרים של הרכבות הקבועות כוללים שלוש ספרות.

המספרים האלה עוזרים במידה מסוימת לנוסעים להתמצא ולדעת שהם עלו על הרכבת הנכונה, לאחר שקיבלו את מספר הרכבת בחיפוש המקדים שעשו באתר או באפליקציה, וזאת מבלי שיצטרכו לשנן שהרכבת של 17:10 לנהריה כן עוצרת בבנימינה ואילו הרכבת של 17:21 לנהריה לא עוצרת בבנימינה. 

נוסעים מזדמנים שאינם מכירים את מורכבות הרשת נדרשים יותר לבטחון שמעניק להם המספר כדי לוודא שהם עלו על הרכבת הנכונה וגיליתי את זה לאחרונה כשאשתי עשתה את צעדיה הראשונים לבד כנוסעת ברכבת והשתמשה במספר הרכבת כדי להקטין את חששות האי התמצאות שלה במרחב החדש, בזמן  שאני, שועל קרבות ותיק שכמוני, לא ממש התייחסתי אליו מעולם, ללמדנו שנוסעים שונים גם צורכים מידע בדרכים שונות ול-WAY-FINDING פנים רבות.

בעבר כתבתי פוסט על הצורך לתת "מספרי קווים" לקווי רכבת ישראל. זה כמובן לא קרה עדיין, אבל המספרים שרכבת ישראל נותנת לרכבותיה כמובן מקובצים לפי מוצאים ויעדים באופן שמזכיר קווי שירות, בפוסט הזה נסתכל על קבוצות אלה, ננסה לצייר מפת "קווים" של רכבת ישראל ממוצא ליעד שכנראה תהיה דומה מאד למפה הרשמית של הרכבת אם כי לא נתעכב על תחנות הביניים השונות ואולי נלמד דבר או שניים על הרכבות שאנחנו נוסעים בהם. על הדרך ננסה שוב לתת מספרים לקווי הרכבת השונים. נתחיל.

פאן-פאקט ראשון - כל המספרים האי זוגיים הם מהצפון לדרום וכל המספרים הזוגייים הם מדרום לצפון.

הניתוח מבוסס על יום שגרה בתחילת אוגוסט, טרם התקלה הגדולה.


רכבות מספר 1-19 - רכבות הלילה בין נהריה לנתב"ג - המספר שאני נתתי להם הוא N1

אנחנו מתחילים את המסע דווקא משירות משני של הרכבת, קו הלילה שאקרא לו כאן N1 ואצבע אותו בשחור כיאה ללילה. 

מדובר בשירות שפועל אחת לשעה, רק בשעות הלילה, ועוצר רק במספר מצומצם של 11 תחנות עיקריות. לרבות תחנה אחת בלבד בתל אביב (תל אביב מרכז) שמשמשת כ"תורן לילה".




רכבות מספר 20-59 - רכבות הציר המרכזי בין נהריה לבאר שבע - A1

ה"עידן החדש" של רכבת ישראל החל ב-1993, לפני קצת יותר מ-30 שנה. לפניו הפעילה רכבת ישראל שירות מצומצם מאד בין נהריה לתחנה תל אביב-מרכז במסילה שהסתיימה ממש במבנה התחנה הנוכחי על גדת האיילון, ושירות מצומצם נוסף מתחנת "תל אביב דרום" ליד צומת הולץ (כיום מרכז הדרכה ולא תחנה פעילה) אל באר שבע צפון ולפרקים גם לירושלים דרך בית שמש. מספר הנוסעים עמד על 2-3 מליון בשנה,  שזה בערך מה שהיא מסיעה בהווה בחצי חודש.

סלילת נתיבי איילון סיפקה הזדמנות. ב-1988 נבנו הרציפים במרכז האיילון עבור תחנת תל אביב מרכז אך עוד לא חוברו דרומה. ב-1993 החיבור הנדרש הושלם ולראשונה רכבת ישראל יכלה להפעיל רכבות מנהריה ועד באר שבע דרך תל אביב, ב-1996 הצטרפה לחגיגה גם תחנת השלום שהפכה לתחנה החזקה ביותר של רכבת ישראל והשאר כמו שאומרים - הסטוריה. היום אני גם יודע שבעולם קוראים לפרויקט שכזה Regional connector.

לכן אין פלא שהסדרה הראשונה האמיתית של רכבות גם קיבלה מספרים נמוכים, בהמשך תראו שההגיון הכרונולוגי לא ממש עובד לי. אבל זה עדיין כיף לספר סיפורים.


רכבות 60-99 - רכבת העמק - בית שאן-עתלית - H1 (H לפרבריות חיפה)

רכבת העמק על מסילת חיפה-דמשק הינה הרכבת השניה שפעלה בישראל החל מ-1905, אחרי החלוצה מיפו לירושלים שפעלה מ-1892.

היא פעלה עד סוף תקופת המנדט, הופסקה, הופעלה שוב על ידי רכבת ישראל הצעירה לתקופה קצרה ונסגרה בקול ענות חלושה ב-1951. 

לאחר 65 שנות השבתה היא הוקמה מחדש, וב-2016 החל לפעול קו רכבת על מסילה יחידה המאפשרת תדירות של פעם בשעה לכיוון (וקצת יותר בשיא) בין בית שאן לחיפה. כתחנת קצה נקבעה תחנת עתלית לשיפור השירות שנדרש בין עתלית לחיפה.


רכבות 100-199 - נהריה-מודיעין מרכז - A2
עוד קו ציר עיקרי, שמחבר את כל אזור החוף הצפוני וחיפה עם תל אביב ועם נתב"ג.
במקטע החופף לקו המרכזי מנהריה לבאר שבע (A1) הוא נבדל בתחנות שבהם הוא עוצר, בין חיפה לתל אביב A1 עוצרת בהרצליה בלבד בעוד A2 מדלגת על הרצליה אך עוצרת בבנימינה. 
תחנת עתלית ממחישה את ה"גמישות" שבשיטת המספר לכל רכבת כאילו היתה קו נפרד. ישנן רכבות מסדרה A1 שעוצרות בעתלית, וישנן כאלו שמדלגות עליה. ישנן רכבות מסדרה A2 שעוצרות בעתלית, וישנן כאלו שמדלגות עליה. כאשר המטרה העיקרית היא לספק מחד את השירות  הנדרש מעתלית לתל אביב, ומאידך לא לתת אותו נגד כיוון השיא כי H1 מספקת את הקשר הנדרש מעתלית לחיפה בבוקר וחזור אחה"צ.
גם בהמשך בין חיפה לקרית מוצקין יש לשני קווי הרכבת משטר תחנות אחר - A1 מדלגת על חוצות המפרץ וקרית חיים בעוד A2 עוצרת בהם.


כאן אולי אתם שואלים את עצמכם, למה קו הלילה נקרא אצלי N1 ולא N2 בגלל שברור שהוא דומה יותר לקו A2 והתשובה שלי היא שבמבט לעתיד, קו הלילה כנראה יוארך מנתב"ג לבאר שבע, דבר שכרגע לא מתאפשר בעיקר עקב העבודות על המסילה המזרחית בחיבור ללוד.
בעתיד העוד יותר רחוק, כאשר הרכבת תבנה את מסילת עוקף רמלה-לוד, ותכפיל את תחנת נתב"ג, גם הקו הראשי A1 יסע דרך נתב"ג ולא דרך לוד אבל על זה אפילו לא התחילו לעבוד בינתיים אז זה חזון מאד רחוק.

רכבות 220-299 - הרכבות הפרבריות בין רחובות לבנימינה - D1  (D מייצג את גוש דן, כי T לתל אביב יבלבל עם טראמים ו-G יבלבל עם ה-J של ירושלים)

71 רכבות מסדרה זו משרתות את רחובות, ועוד 13 ממשיכות לאשקלון כחלופה לקו הזה בשעות קצה שירות או שיא חזור, וזכו אצלי לכינוי D11. יש גם כמה רכבות קצרות בין תל אביב ההגנה לבנימינה כדי לתת את המענה הנוסף הנדרש לקטע העמוס ביותר של רכבת ישראל וחלקן בכלל מסתיימות בנתניה .  בקיצור לקטע הראשי יש הרבה "חלופות-משנה" אם וכאשר רכבת ישראל תעבור באמת לשילוט לפי "קווים" החלופות האלה ייצרו כאב ראש גדול. לחלופות "קצרות" יותר מהקו הראשי אני לא טרחתי לתת מספר מיוחד. אציין שגם בהתאם לתורת החלופות באוטובוסים, קו שמתחיל מאמצע המסלול וממשיך עד קצהו לא דורש שילוט מיוחד.


רכבות 300-350 - הרכבות הפרבריות בין משה דיין להרצליה דרך מסילת החוף הדרומית (חולון/בת ים) ולולאת השרון - D2 - והשלוחה הארוכה שלה עד אשדוד D22.

כאן כמובן התלבטתי, האם לייצר שלוחה או לא, אבל המשקל הוא שמתוך 16 רכבות בסדרה, 8 (בדיוק חצי ממשיכות לאשדוד, וכאילו לעשות את זה יותר גרוע, הרכבות שמסיימות במשה דיין עוצרות בכל תחנות הביניים בין תל אביב ההגנה למשה דיין והרכבות שממשיכות עד אשדוד מדלגות עליה.
וכדי לעשות את זה עוד יותר גרוע, ניתקל שוב בקשר אשקלון-לולאת השרון, בסדרת ה-600. אבל דיה לצרה בשעתה.

רכבות 400-439 - כרמיאל-באר שבע - A3
הקו הבינמטרופוליני השלישי של ישראל, המקשר בין חיפה - תל אביב ובאר שבע ואליו יצטרף בהמשך הקו הפרברי הנוסף של חיפה מכרמיאל ועד חיפה. גם לרכבת זו יש חלופות קצרות של תחילת וסוף פעילות, בין אם רק מחיפה מרכזית המפרץ לכרמיאל או מתל אביב לבאר שבע.
בצפון היא מהירה ומדלגת על קרית חיים וחוצות המפרץ. בקטע החוף המרכזי היא נבדלת מאחיותיה A1 ו-A2 בכך שהיא עוצרת בחדרה מערב ובהרצליה, ובכך מסמלת את החזון העתידי של רכבת ישראל בו חדרה מערב תחליף את בנימינה כתחנת המעבר העיקרית בין הפרבריות למהירות.


רכבות 400-499 - כרמיאל-חיפה חוף הכרמל - H2
זו הרכבת הפרברית השניה של חיפה, אך מדובר למעשה במצב זמני, מאחר ועם השלמת החישמול התכנון הוא שהיא תתחבר לרכבת של ירושלים שנגיע אליה בהמשך.
בינתיים לפחות היא כן מתנהגת כפרברית מאחר ורכבת זו כן עוצרת בקרית חיים ובחוצות המפרץ


רכבות 500-539 - בית שמש-נתניה - D3

הרכבת הפרברית השלישית של גוש דן, המקשרת את בית שמש ורמלה עם לוד ותל אביב. הרכבת הזו, בניגוד לאחותה הפרברית D1 מדלגת על לוד גני אביב ועל נתניה ספיר. מעניין.

רכבות 540-599 - ירושלים-מודיעין - J1
הרכבת הפרברית היחידה של ירושלים, דרך קשת מודיעין שלא טרחתי לצייר בתרשים הסכמטי שלי.

רכבות 600-699 - אשקלון-הרצליה  (דרך חולון-בת ים ולולאת השרון) - D2
כאן נדרשתי לקבל החלטה לא קלה, האם אני מצייר את הקו הזה כקו נפרד לרכבות בתחום 300-350 או כקו הראשי שאלה יהיו רק חלופות שלו.
החלטתי בשם הפשטות הגרפית (והעצלנות הגרפית) לאחד אותן.
התוצאה היא גם שקיבלנו את הקו העבה ביותר ברשת, בין משה דיין להרצליה דרך לולאת השרון, עם 4 נסיעות בשעה לכל כיוון, תדירות שאכן דורשת כבר שתי סדרות.


רכבות 700-799 - ירושלים-הרצליה - A4
ממשיכים לקו דגל נוסף המחבר את ירושלים ותל אביב ומסיים בהרצליה ומהווה את הרגל הצומחת ביותר של רכבת ישראל.
כיום רק פעמיים בשעה אך עתיד לצמוח כנראה ל-4 בשעה מחד, ולהתארך עוד צפונה לנתניה או חדרה ובהמשך עד החיבור המיוחל לחיפה וכרמיאל. לפיכך נתתי לו את אותו הצבע כמו של הקו מכרמיאל לחיפה. 
כפי הנראה לא כל ארבעת הנסיעות המיוחלות בין ירושלים לתל אביב ימשיכו צפונה מעבר להרצליה, רק 2 מהן, וכנראה הן יקבלו סדרה אחרת לכשזה יקרה. בינתיים אני מצלם מצב קיים.

רכבות 800-839 - באר שבע (אוניבסיטה) - דימונה - B1

8 רכבות לכיוון בלבד מקשרות את דימונה לבאר שבע ואולי אולי במסגרת הרכבת לאילת השירות לדימונה ישתדרג אבל זה לא יקרה בשנים הקרובות.
840-899 - באר שבע-אשקלון 
ו-950-999 באר שבע-נתניה (דרך אשקלון ורחובות), אני מאחד אותם לקו אחד - A5

הסיבה לאיחוד שעשיתי היא שבסדרת 840-899, על אף גודלה הנרחב, יש רק 2 רכבות (842-843 ולכן היא מתפקדת כחלופה לא מאד חשובה של הקו הראשי והארוך. הסדרה הגדולה היא שריד לתקופה הלא רחוקה בה לא ניתן היה לנסוע במקטע שדרות-אשקלון והשירות היה מפוצל. כשיסתיימו עבודות החישמול קו זה יהיה הקו המלא המחושמל הבא של רכבת ישראל.

והרי לכם הרשת המלאה של רכבת ישראל בלו"ז קיץ 2025, בגרפיקה שתגרום לגרפיקאים טובים ממני (הי דניאל) לדמם מהעיניים, אבל אני מקווה שמעבירה את המסר עבור קוראיי.




ואם כבר עשינו את הבדיקה הזו, יש עוד כמה תובנות שאפשר לחלץ ממנה.
כך לדוגמה נוכל להסתכל על התחנות שמצוינות כאן כתחנות קצה, ומיד להבין שלרובן יש את העורף התפעולי שמאפשר להן לתפקד ככאלה, כלומר - למעט אלה שבקצה הרשת כמו בית שאן, כרמיאל ובית שמש, יש להן מסילות נוספות מלבד המסילות המשמשות לרכבות החולפות. וזה כמובן גם מעיד את ההפך על התחנות שלא ברשימת תחנות הקצה כגון קרית גת.

אגב למי שתהה, כבר היום הרכבת משתמשת גם במספרי ארבע ספרות, שלרוב שמורות לרכבות מיוחדות. אני מניח שגם מאחוריהם יש הגיון פנימי אבל לא בדקתי אותו.

אחד הדברים המעניינים הוא השפעה של הלחץ הציבורי על מבנה רשת הרכבות. כך לדוגמה הקו המהיר מאשדוד דרך משה דיין שמדלג על כל תחנות הביניים בדרך לתל אביב הוא קו שהרכבת לא רצתה לפתוח אותו כי הוא קשה להפעלה אמינה (נתקע אחרי רכבות שמתעכבות בתחנות) ורק לחץ ציבורי הביא לפתיחתו. והבעיה נוצרה מראש בגלל שלחץ פוליטי גרם להקמת יותר מדי תחנות משנה בקטע שבין משה דיין להגנה, הרכבת סימנה 4 "חלופות" כדי לבחור מתוכן שתי תחנות ובסוף הוחלט את כולן במרחקים מאד קצרים אחד מהשני.
סוגיה דומה אפשר למצוא בקו מבאר שבע עד נתניה דרך אשקלון. במקור הרכבת תכננה את אשקלון כתחנת קצה ל"קו העיירות" כקו פרברי באר שבע, אך הלחץ הציבורי (והפוליטי) ליצירת רכבות ישרות ללא החלפה משדרות ונתיבות מתל אביב עשה את שלו.

ואפשר לעשות כבר עוד ניתוח על רשת הרכבות

מדי יום חול עוצרות הרכבות 7201 פעמים בתחנות, איזה תחנות מקבלות הכי הרבה עצירות רכבת ואיזה הכי מעט?

העליונה היא תל אביב מרכז המשמשת גם כתחנה טרמינלית לרכבות אל הדרום או אל הצפון בשעות שוליים או כתגבורים (חלופות של הקווים הראשיים שהוצגו), התחתונה היא כמובן דימונה.
מה קורה באמצע?
בהמשך, כשאוכל לעשות שוב ליגת תחנות רכבת על תקופת שגרה,  אפשר לבחון את הקורולציה בין זה לבין מספר הנוסעים בכל תחנה. כמובן שיש קורולציה לא רעה אבל ברור לנו שירושלים נבון תהיה מאד מאד חריגה...