יום שישי, 25 בספטמבר 2020

איך הקורונה משפיעה על התחבורה הציבורית?

 


חיכיתי קצת עם הפוסט הזה. עכשיו כשאנחנו עמוק בתוך הסגר השני התובנות כבר מספיק מחודדות, אפילו כשהן סותרות אחת את השניה. 

הסוף של הקורונה עוד לא נראה באופק, אבל כולנו יודעים שהוא יגיע. וכשזה יקרה נגלה שיש לנו יכולת מדהימה פשוט לחזור לשגרה שהכרנו לפני הוירוס. זה די קרה אחרי הסגר הראשון וזה יקרה שוב כשהמשבר יהפוך להיסטוריה רחוקה. כל מי שאומר שהעולם ישתנה לחלוטין אחרי הקורונה לדעתי מגזים.

אבל, זה לא אומר שהעולם לא ישתנה בכלל. תהליכים רבים שהחלו לפני הקורונה יאיצו או יאיטו, בזכותה או בגללה. מטרת הפוסט הזה היא לזהות את התהליכים האלה ואת השפעת הקורונה עליהם. נבחן אותם לפי פרמטר אחד חשוב.

מספר הנוסעים באוטובוסים, ובתח"צ בכלל.

מאז החלה הרפורמה בתחבורה הציבורית נרשם שינוי לטובה במספר הנוסעים בה. הוא עלה בקצב כפול מהגידול באוכלוסייה באופן קבוע מ-2004, וזה אחרי שהוא דרך במקום פחות או יותר מ-1970. במקביל גם היצע התחבורה הציבורית הכפיל את עצמו מאז 2004. בכל שנה נשבר שיא חדש. הסיבה שאנחנו לא חווים את זה כמהפכה היא שבמקביל גם השימוש ברכב הפרטי המשיך לעלות. יותר ויותר משפחות קנו רכב או רכב שני (או שלישי). בסופו של דבר כולנו מבצעים יותר נסיעות מבעבר ובמדד פיצול הנסיעה (כמה נסיעות מבוצעות ברכב פרטי מול כמה נסיעות מבוצעות בתח"צ) נראה שכל הרחבת השימוש בתח"צ רק מצליחה לשמר בקושי את המצב הקיים. בקיצור לאחר עשורים של נוק-אאוט מצד הרכב הפרטי, התחבורה הציבורית מחזירה מלחמה, אבל היא עדיין מפסידה בנקודות. הנשק הסודי של התחבורה הציבורית הוא מערכות הסעת המונים מתקדמות כגון רכבת ישראל, שחוותה צמיחה אדירה בעשור האחרון, רכבות קלות, שיחוו צמיחה מדהימה בעשור הבא ומטרו אמיתי שסוף סוף מתקדם לקראת גמר תכנון אם כי עוד אין לו תאריך יעד לביצוע. האוטובוסים, חשובים ככל שיהיו ויישארו תמיד, לא יכולים לנצח את המערכה לבדה.

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין ששנת 2020 תציג מספרי נוסעים נמוכים להפליא, וכנראה שהמשבר יגלוש גם ל-2021, אבל מה יקרה בשנת שגרה מלאה?

ההערכות הפסימיות  כרגע מדברות על חזרה יחסית איטית לשימוש בתחבורה הציבורית, ואולי אפילו ירידה  קבועה בשימוש בה וזאת מכמה סיבות: 

א. הטראומה שמייצר הוירוס, הרי ביננו אוטובוס לא נתפס כמקום הכי נקי עוד קודם לכן, וזאת על אף שעקרונית הנוסעים בתח"צ בריאים יותר. אחרי הקורונה רבים עוד ימשיכו לפחד מכך והם עשויים להדיר רגליהם מהתחבורה הציבורית גם בשוך הסערה. מעניין לציין שגם במהלך תקופת הפיגועים הגדולה בשנות ה-90 רבים חזו שהתחבורה הציבורית תישאר על ברכיה לנצח כתוצאה מהפחד לנסוע בה. אכן לקח זמן רב להתגבר על הפחד הזה אבל הוא לא נמשך לנצח.

ב. אנשים שעברו לשימוש ברכב הפרטי בתקופת הקורונה. בין אם זה סטודנטים שהקדימו את רכישת הגרוטאה הראשונה שלהם, או אנשים שכבר התרגלו לחיים עם שימוש משולב ברכב פרטי ותח"צ (לדוגמה משתמשי רכבת) ובתקופת הקורונה חזרו לנסוע את כל הדרך לעבודה ברכב הפרטי. חלקם כבר לא יחזור לתחבורה הציבורית.

ג. אנשים שעברו לעבודה מהבית בתקופת הקורונה. בין אם באופן קבוע ובין אם ליום או יומיים בשבוע. מגמת העבודה מהבית החלה לפני הקורונה אבל לא תפסה מסה קריטית. בעיקר מאחר ומדובר בשינוי קשה פסיכולוגית גם לעובדים וגם למעסיקים. הקורונה לימדה את כולם שהשד לא נורא כל כך. זה לא אומר שכולנו נעבוד אחרי הקורונה מהבית, אבל התהליך האיטי הזה הואץ במידה ניכרת ובתום הקורונה אנשים יחזרו לעבוד מהמשרד, אבל לא כולם ולא תמיד. ומאחר ועבודה מהבית היא כבר לא מילה גסה, גם בקרב מעסיקים שרואים את היתרונות הגלומים בחסכון בשכר דירה, כנראה שבשנים הקרובות קצב ההחדרה של עבודה מהבית בימי שגרה יואץ.

ד. לפי המומחים לאבטלה גם החזרה לרמות האבטלה הנמוכות שידענו טרם הקורונה תהיה איטית אם בכלל. מובטלים כמובן לצערי נוסעים פחות באוטובוס כי נסיעה לעבודה היא עדיין אחד הגורמים העיקריים לשימוש בתח"צ.

ה. כל נושא השירות מרחוק צבר תאוצה. ולפחות חלקו כאן כדי להישאר. זה אומר פחות נסיעות לקופת חולים (רק כדי לקחת מרשם), לבנק, לסופרמרקט ואפילו חלק מהלמידה באוניברסיטה אולי תוחלף באופן קבוע בלמידה מרחוק. וכך גם חלק מהפגישות במהלך היום בעבודה שיוחלפו בזום. וגם על נסיעות קצרות לסידורים שיהפכו למשלוחים. כל אלה משפיעים כמובן גם על משתמשי רכב פרטי וגם על משתמשי תח"צ אבל לנהג שהרגליו לא ישתנו זה עשוי להביא להקלה בכל הקשור לפקקים, חניה וכו'. ההקלה הזו תתורגם באופן כמעט מיידי למצב בו יותר אנשים יחזרו לנהוג כי אנחנו לא באמת יכולים לדמיין לנו עולם ללא פקקים. קוראים לזה ביקוש מושרה. וזה יבוא בחלקו על חשבון המשתמשים בתחבורה ציבורית.

ו. בעולם כבר רואים מעבר מסיבי לאופניים על חשבון התחבורה הציבורית. בארץ קצת פחות (בהיעדר תשתיות מחוץ לתל אביב זה לא מפתיע) אבל המגמה הזו לא תפסח עלינו לחלוטין. בסוף הקורונה נראה תיקון של חזרה להרגלים הקודמים, אבל לא במלואו. ובכל מקרה אני לא רואה בהכרח פן שלילי באיבוד נוסעים לטובת אופניים או הליכה ברגל, אם כי אני אישית מעדיף אופניים לא חשמליות מהסוג המסורתי.

ז. בעולם גם מדברים על בריחה מהעיר לפריפריה הכפרית, שהיא כמובן מוטת יותר רכב פרטי. בארץ זה כנראה לא יקרה בהיקפים גדולים בגלל המחסור בקרקעות. (ארץ קטנה וצפופה). אבל אי אפשר לפסול את ההשפעה הזו על הסף, בטח כשהיא מתחברת עם המגמות של עבודה מהבית ושירותים מקוונים שמקלים על המגורים בפריפריה.



וואוו, זה נשמע כמו הסערה המושלמת, אף אחד לא יישאר לנסוע בתח"צ... זה מה שאתם אולי קולטים מכותרות העיתונים. אבל אנחנו פה להעמיק. אז מה מאזן את זה מהכיוון השני?

א. אוכלוסיית ישראל תצא מהמשבר הזה ענייה יותר. זה אומר פחות כסף למכוניות ופחות כסף לתשלום חניה וזה אומר יותר אנשים שיישארו בתחבורה הציבורית מהשיקול הכלכלי (מעטים יוותרו על הרכב, אבל אלה שעוד לא קנו רכב או רכב שני ישהו את ההחלטה. גם ברור לכולנו שנצטרך לשלם על כל קופסאות הקורונה האלה בהגדלת מיסים בשנים הקרובות. הרכב הפרטי הוא מוקד נוח לכך כי עבור אלה שרגילים לרכב הביקוש אליו קשיח (אני לא אומר כאן שזה נכון להעלות מיסים על הרכב הפרטי, אני רק אומר שזה הפתרון הקל). במקביל אולי גם יחליטו להעלות גם את תעריפי התחבורה הציבורית אחרי שנים שזה לא נעשה, אבל הפער בין עלות רכב ועלות נסיעה בתח"צ כנראה יישאר גבוה מאד.

ב. בכל העולם וגם בארץ, הרכב הפרטי הוא כבר לא המשיח. ובכל העולם עולה קרנה של העיר המקדשת שילוב נכון יותר בין שלל אמצעי הניידות. בישראל תל אביב היא מובילת המגמה אבל היא כבר לא לבד וגם המדינה כבר משנה דיסקט. מבין הפרויקטים שכבר נמצאים בביצוע אפשר למנות לא פחות מארבעה וחצי קווי רק"ל בביצוע (שלושה בתל אביב ואחד +הארכת הקו הקיים בירושלים), שני קווי מטרונית בחיפה, את פרויקט האופנידן, את פרויקט הנתיבים המהירים, פרויקט הנת"צים מהיר לעיר וארבעה פרויקטים גדולים של רכבת ישראל (חישמול ושידרוג מערך האיתות, מסילה מזרחית, מסילת 431 וגולת הכותרת - המסילה הרביעית באיילון). ההערכה שלי היא שמה שביצועו החל ימשיך להתגלגל עד קו הסיום. מאחר ואני לא צופה בשום מקום תרחיש שבו הפקקים נעלמים עקב הקורונה. כל פרויקט כזה שמספק העדפה לתח"צ יעזור לסגור את הפער האיכותי בינה לבין הרכב הפרטי ויאיץ את חזרת הנוסעים אליה.

שאלת השאלות היא מה יקרה עם פרויקטים שנמצאים בגמר תכנון ועוד לא תוקצבו לביצוע. הרי נפתח לנו בור תקציבי ענק. כאן יש שתי אסטרטגיות שלא ברור באיזה מהן תבחר מדינת ישראל. האחת היא דחיית ביצוע של פרויקטים גדולים עד שיפור המצב הכלכלי, והשני הוא השקעה מסיבית בתחום התשתיות, בדגש על מערכות תח"צ, כזרז להוצאת המשק ממיתון. בישראל כמו בישראל אני מניח שנראה במשך השנים הקרובות בעיקר מאבקים וכיפופי ידיים בין שתי הגישות כאשר כל צד בויכוח מנצח באופן נקודתי ומפסיד באופן נקודתי. לא חושב שנזכה לראות אסטרטגיה ברורה.  הפרויקט העיקרי שמעניין אותנו כמובן הוא פרויקט המטרו אבל גם גורלם של הקו הכחול בירושלים, הקו החום ברשל"צ, הרק"ל מחיפה לנצרת, ריבוע מסילות החוף,  מת"צ במרכז כביש 4 ואפילו תוספות שירות נדרשות לרשת האוטובוסים לא ידועים. 

ג. האוכלוסיה החרדית גדלה בקצב מהיר ביותר והיא משתמשת תח"צ כבדה. לכן גם מספר הנוסעים בקווים החרדיים בתקופת השגרה של בין הסגרים כמעט ולא ירד לעומת המגזר הכללי. גם האוכלוסיה החרדית זולגת לרכב הפרטי ובעקבות הקורונה גם מהר יותר מבעבר, אבל גידול האוכלוסיה המהיר בשילוב עם המצב הכלכלי שכנראה ימשיך להיות קשה יגרום לכך שהביקוש לתח"צ במגזר זה ימשיך לעלות באופן מהיר. בית שמש וירושלים צפויות לזכות לתוספות שירות משמעותיות שכבר תוקצבו במסגרת מכרזים שיצאו להם. שאר הערים החרדיות יצטרכו ללחוץ לקבל תוספות תקציב להגדלת שירות וגם אם יתמהמה בוא יבוא. גידול במספר הנוסעים החרדים בשנים הקרובות יטשטש במקצת את הקיטון במספר הנוסעים במגזר הכללי, אשר גם הוא מאופיין בריבוי טבעי גבוה יחסית למערב.

ד. שכונות הענק החדשות. כן אני יודע שיש ירידה בהתחלות בניה בתקופת הקורונה. אבל זה אומר שיש הרבה תוכניות שנתקעות בצינור. העליה במחירי הדיור שתגיע תגרום מתישהו לשחרור הפקק הזה. חלק גדול מהשכונות מוטות רכב פרטי אך ככלל קשה מאד להסביר מצב בו שכונה חדשה מנותקת לחלוטין מתח"צ. התוצאה תהיה תגבור שירות גם למגזר הכללי, בדגש על מרכז הארץ ששם תבוצע מרבית הבנייה. גם תכנון השכונות החדשות משתפר לאט לאט. השכונות המתוכננות כעת כבר פחות הומוגניות וכוללות קצת יותר עירוב שימושים (אם כי הן עדיין רחוקות מהחזון של תכנון עירוני נכון). שכונות אלה שמאושרות כיום ייבנו בעוד עשור אבל גם תוכניות לעירוב שימושים באזורים קיימים קורמים עור וגידים. (לדוגמה הכנסת מגורים לתוך א.ת. הרצליה פיתוח). עירוב שימוש תומך טוב יותר גם בתח"צ. 

ה. עליה מכל הדלתות - עוד פרויקט שהחל לפני הקורונה אבל הואץ בעקבותיה. וכעת כבר הפך לנורמה בקווים עירוניים בזכות הקורונה. הוא מאפשר נסיעה מהירה יותר אבל לצערנו גם עובד בכיוון ההפוך קצת כי יש יותר נוסעים שלא משלמים. כלומר לא נוכל לספור את השינוי בכמות הנוסעים כנתון אמיתי.   אני מקווה שמהלכים של בקרה נכונה יותר יקטינו תופעה זו. גם הם החלו לפני הקורונה ואולי יואצו עקב הבעיה הכלכלית של המדינה שכבר לא יכולה לספוג את אובדן הפדיון כמו פעם. משבר הקורונה גם לימד את הנהגים לנצל את העליה מכל הדלתות בצורה מיטבית. כיום אני רואה שהם משתדלים להתקרב עם הדלת האחורית לעמוד התחנה במקום עם הדלת הקדמית וזה גם עוזר. אחרי הקורונה כולם יפתחו מחדש את כל הדלתות אבל ההרגל הזה יישאר.

ו. בעיית הנהגים שהולכת ונפתרת, כתוצאה מהמשבר בענף התיירות (שכנראה גם ייקח לו הכי הרבה זמן להתאושש) שבעקבותיו נהגי תיירות מחפשים עבודה בתח"צ וכתוצאה מהיקף האבטלה הגבוה בכללי. יותר קל למלא את השורות, יותר קל לשמר נהגים טובים ולהיפטר מנהגים בעייתיים, לנהגים עצמם יהיו תנאים קצת יותר טובים גם בזכות הנת"צים החדשים וגם בזכות פרויקטים שצוברים תאוצה עכשיו כגון התקנת מחיצות בינם לבין הנוסעים, והסדרת מתקני ריענון בקצות הקווים. השכר כבר גבוה משמעותית ממה שהיה פעם ועל אף שכנראה רצוי שיעלה עוד, זה לא יקרה בקרוב. כל זה יתורגם לשירות אמין יותר ויביא לגידול מהיר יותר במספר הנוסעים. ואם גם יתממשו התחזיות דווקא על עבודה מהבית אז גם שיאי הבוקר שבהם בעיית הנהגים היא הכי חמורה יחלשו במקצת.

ז. בעיית התדמית של התחבורה הציבורית לא תיפתר כל כך מהר, אבל זה לא אומר שהיא לא הולכת בכיוון הנכון. הקורונה מביאה לפחות צפיפות וכנראה חלק מזה יישאר גם אחריה בעקבות כל השינויים שדיברנו כאן, בדגש על פחות נוסעים בשעת השיא. מה שיקטין במידת מה את הרינונים על כך.  רכבת ישראל הנהיגה שיטה טובה מאד במהלך הקורונה של הזמנת מקומות מראש ואני מקווה מאד שהיא תמשיך בשיטה זו גם אחר כך בקווים הבינעירוניים העיקריים, גם באוטובוסים יש קווים של הזמנת מקומות מראש (כיום בעיקר במגזר החרדי ובקווים לאילת) ואולי בעקבות הקורונה זה יתרחב לקווים נוספים. כולנו ראינו את הצפיפות בתחנות המרכזיות בתקופת בין הסגרים. כי זה נחמד שלאוטובוס יש מגבלת נוסעים אבל אף אחד לא חשב על הצפיפות בתור אליו. שיטת הזמנת מקומות מראש תקטין את התופעה. וטוב יהיה אם בקווים עמוסים תהפוך לנורמה. רשת הקווים שלנו יחסית יעילה (זו באמת דעתי, אל תצחקו), אבל יש בה שוליים שניתן לייעל וזה תהליך שקורה כל הזמן והואץ בזמן האחרון. כשהכיוון הכללי הוא "פחות קווים-מסלולים יותר ישרים-יותר תדירות" וזה כשלעצמו מביא עוד נוסעים (או לפחות משמר נוסעים קיימים בצורה טובה יותר). אוטובוסים חשמליים ייכנסו לפעולה בקנה מידה רחב, פרויקטים של תחבורה חכמה יתפסו את אור הזרקורים ועוד. אלה תהליכים איטיים אבל הם יהיו קצת פחות איטיים בשנים הקרובות ובהדרגה אולי גם התדמית תשתפר.



אז מה תהיה התוצאה של כל זה? תיקו?

אולי. קטונתי לדעת מה יגבר על מה. אבל הניחוש שלי הוא שמספר הנוסעים ב-2022 (בהנחה שזו תהיה שנת החזרה לשגרה המלאה הראשונה) יהיה נמוך במקצת ב-2019, אבל לא באפן דרמטי.  וזה נסמך גם על החזרה הדי מהירה למספר נוסעים גבוה יחסית למדינות האחרות בתקופת בין הסגרים. אם 2023 הייתה שנה רגילה הייתי חוזה שמספר הנוסעים יחזור לעלות באופן קבוע בקצב לא מהיר במיוחד, כנראה איטי משהיה טרם הקורונה אבל יציב במשך שנתיים או שלוש ורק לאחריו נחזור למודל צמיחה רגיל. אבל 2023 לא תהיה שנה רגילה. ממש בתחילתה יופעל כנראה הקו האדום והוא יהווה זרז להתגברות על הקורונה, גם מבחינת מתמטית של מספרי נוסעים, אבל חשוב יותר מהבחינה הפסיכולוגית. הוא יסמל יותר מכל את השגרה נטולת הקורונה שבה פרויקטים ענקיים מתארכים ומתארכים, אבל בסוף הסרט נגזר והם מתחילים לפעול. יש לו את היכולת הפסיכולוגית למחוק את השפעות הקורונה בזכות הסטת תשומת הלב אליו. לכן אני מאמין שנחזור למודל צמיחה מלא כבר מ-2023.


אבל אולי אני אופטימי חסר תקנה...



20 comments:

  1. אנונימיספטמבר 25, 2020

    כתיבה נהדרת! אחת ההשפעות הכי טובות של הקורונה זה ש-2020 הייתה שנה פעילה יותר בבלוג מצדך.

    יש כאן איזון טוב בין התרחישים השונים אבל אישית אני אפילו יותר אופטימי ממך. אני קצת פחות דואג ממעבר משמעותי לרכב וחושב שהסטטוס קוו בזירה הזו ישמר (עד לשינויי העומק שהזכרת עם הפרויקטים הגדולים) והמעבר לעבודה מהבית ומגמות כאלו משפיעות באופן שווה על המשתמשים או על עשירונים עליונים עם שימוש נמוך יותר בתחב"צ.

    השבמחק
  2. אנונימיספטמבר 26, 2020

    ניתוח נהדר למצב וראייה עתידית נכונה אני בעד מה שאתה מצפה נכון יהיה פער עצום אחרי הקורונה למה שהיה לפני ואני חושב שתהיה עליה במחירים זה גם קשור לעליה במיסים וכמות הנוסעים תהיה תלויה במצב המיתון בארץ והמצב הכלכלי יכול להיות שיש הרבה מובטלים יהיו פחות נוסעים גם כשיש פחות שימוש ברכב פרטי יעברו לתחבורה ציבורית אז תהיה לזה השפעה על כמות נוסעים הרי גם רכישת מכוניות חדשות הינו בספק בגלל המצב הכלכלי גם הלמידה מרחוק לגבי הסטודנים שהם חלק גדול ממשתמשי תחבורה ציבורית מה שציינת לגבי פרויקטים ומכרזים נכון מאוד ולגבי סיום הפרק אני איתך בניחוש התוצאה אני גם בעד שאנשים כמוך יהיו משפיעים ובעלי תפקידים בתחבורה ציבורית בארץ

    השבמחק
  3. אנונימיספטמבר 26, 2020

    תודה רבה על הפוסט, שמח שחזרת לכתוב. רק הערה אחת: בירושלים כרגע יש שני קווי רקל עובדים עליהם. גם ההארכה של האדום וגם הירוק.

    השבמחק
    תשובות
    1. התייחסתי לזה כאל אחד וחצי...
      למרות שאם מתקטננים, אז "הקו הכתום" שהוא למעשה הכלאה תפעולית בין הירוק לאדם (ושעוד לא בטוח שייקרה) גם בעצם בבניה.

      מחק
  4. עדיין בלוג התחבורה הטוב בישראל.
    לגבי האופניים- אין עדיין נתונים רשמיים בנושא (עוד לא ראיתי ספירות אופניים עדכניות), אבל לפי מה שאני מבין מחנויות האופניים, הם פשוט לא עומדים בקצב מבחינת המכירות. חלק מהן זה באמת אופניים לפנאי, מאחר שאופניים הם ספורט מוצלח לתקופת הקורונה, אבל אין לי ספק שיש עלייה משמעותית גם ברכיבת היוממות בישראל, גם מחוץ לתל אביב.

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, גם אני שמעתי את הדיווחים האלה. השאלה כמה מהם יישארו במחסן אחרי הקורונה...

      מחק
  5. התוצאה תהיה שימוש מוגבר בתחבורה הציבורית. הסיבה לכך מאד פשוטה, ככל שאנשים יעברו ליותר שימוש במכוניות, המקום לחנות אותן יקטן יותר ויותר. הדבר ישפיע גם על מחזיקי רכב וותיקים יותר.

    יותר ויותר תושבים ברחבי המדינה דורשים מדרכות פנויות ממכוניות שחונות עליהן. לרשויות בסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא להתחיל אכיפה נרחבת.

    כתוצאה מכך, היתרונות של הרכב הפרטי תקטנה בהיעדר יכולת לאחסן אותו בקלות.

    דבר זה מוביל כבר כעת לויתור על המכונית עבור אמצעי תחבורה אחרים, מעבר למגורים קרובים לעבודה וכו'.

    השבמחק
    תשובות
    1. אתה מתעלם מהתופעה ההפ]וכה. ככל שיותר קשה למצוא מקום כך אנשים לוחצים ש"יסדרו להם" מקום חניה. תל אביב אמנם מסרבת לאחרונה, אבל רק אחרי שבנתה עשרות אלפי מקומות חניה ציבוריים. כל שאר ראשי הרשויות ממש לא שם. בירושלים ראש העיר מוסיף עוד ועוד קרוסלות חניה מכוערות, חוק ה"מותר לנכה לחנות על מדרכה רחבה" הוא דוגמה ללחץ הזה. כל פרויקט תמ"א 38 או פינוי בינוי מתמקד בראש ובראשונה ביצירת פתרונות של חניה פרטית. אפילו ברחוב שלי ברעננה צמצמו מדרכה כדי להוסיף 3 חניות.
      לטווח הארוך, בזכות תקן המקסימום נראה לידי צירי הסעת המונים פחות חניות, אבל זה ממש לא יקרה בקרוב ולא קשור כל כך לקורונה.

      מחק
    2. זה מזין את עצמו, עד שזה הופך לתל אביב.

      החניה בסוף נגמרת, ההיצע שניתן כמעט תמיד לא מספיק וכל חניון חדש מתמלא חיש מהר.

      פתרונות החניה מייצרים יותר עומסי תנועה וזמן הנסיעה לעבודה מתארך.

      אז אנשים לוחצים, ראשי רשויות דואגים לפתרונות חניה ומתהדרים בכך בדפי הפייסבוק שלהם ומתיישהו הם מפנימים שאין עוד מקום. אז חלק יממנו קרוסלות תת קרקעיות, חלק יפעלו לאיתור חניונים של מרכזים מסחריים וכו' שיאפשרו חניה בשעות הערב לתושבים, זה בסופו של דבר טיפה בים.

      עידוד הציבור לשימוש ברכב פרטי על ידי הקמת תשתיות רבות לרכב פרטי, מעודדות אותו לבצע שימוש רחב יותר ברכב פרטי ולרכוש כלי רכב נוספים. ולכן הביקוש גובר אך ההיצע לא גובר באותה המידה.


      התוצאה היא אחת משתיים - היעדר חניה או זמן נסיעה ארוך.

      קרי, או שתחפש חניה במשך כ-45 דקות בשגרה או שזמן הנסיעה שלך לעבודה לכל כיוון יעמוד על שעה וחצי לכיוון. במוקדם או במאוחר זה מה שיהיה בלא מעט מקומות.

      וכשזה יקרה, יחל תהליך נטישה של היישוב.

      כל אלו מובילים למקום אחד: מעבר לעיר ומעבר לתחבורה ציבורית.

      כל שנותר הוא להפעיל תחבורה ציבורית איכותית, ברשת קווים יעילה (לא רק קווי אוטובוס כמובן), היכן שניתן להפעיל רשת איכותית,אפילו יותר איכותית מהמצב כיום בחלק מהערים.

      מחק
  6. התוצאה תהיה שימוש מוגבר בתחבורה הציבורית. הסיבה לכך מאד פשוטה, ככל שאנשים יעברו ליותר שימוש במכוניות, המקום לחנות אותן יקטן יותר ויותר. הדבר ישפיע גם על מחזיקי רכב וותיקים יותר.

    יותר ויותר תושבים ברחבי המדינה דורשים מדרכות פנויות ממכוניות שחונות עליהן. לרשויות בסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא להתחיל אכיפה נרחבת.

    כתוצאה מכך, היתרונות של הרכב הפרטי תקטנה בהיעדר יכולת לאחסן אותו בקלות.

    דבר זה מוביל כבר כעת לויתור על המכונית עבור אמצעי תחבורה אחרים, מעבר למגורים קרובים לעבודה וכו'.

    השבמחק
  7. אהבתי את הביטוי 'בין הסגרים'.
    פוסט נהדר, אני אישית אפילו התחלתי לרכב על אופניים בזכות הקורונה.

    השבמחק
  8. לגבי סעיף ה. אנשים לא משלמים בגלל שמותר לעלות מכל הדלתות, אלא בגלל שאין להם איך לשלם, הטענת הרב קו לא זמינה, אי אפשר גם לדעת את היתרה ברב קו לפני שעולים, וכשכבר עלית לאוטובוס וגילת שאין לך לשלם, אז כל מה שנותר לך זה פשוט לא לשלם...
    היה יותר הגיוני שהיו נותנים טעינה תמורת עמלה נוספת אצל הנהג. וגם לחשוב על רעיונות יותר יצירתיים איך עוזרים לאנשים לגלות מראש שאין להם כסף, כמו לשלוח הודעה כשהיתרה מתקרבת לסיום.
    ואם אין שם אנשים מספיק יצירתיים, אז הם יכולים לפנות לציבור, מסתבר ששם יש אנשים יצירתיים.

    השבמחק
    תשובות
    1. בתור נוסע קבוע בתח"צ לא נותר לי אלא לאמר שאתה מצייר תמונה מאד חלקית.
      1. אין לי ספק שיש אנשים שלא יודעים איך לשלם או איך לטעון. אבל אלה מתי מעט. רוב מוחלט של הנוסעים בתחבורה ציבורית הם נוסעים קבועים. רובם הוציאו רב קו לפני שנים, רובם מכירים את הכללים, רובם יודעים קרוא וכתוב כדי לחפש את המידע הנדרש על הדרכים השונות לטעון ולהשתמש ברב קו. ויש רבות כאלה (אם כי תמיד אפשר לשפר, ויכול להיות שהרעיון שלך של טעינה עם עמלה אצל הנהג הוא רעעיון ששווה לבחון אותו).

      לכן כל פעם שמגלים שבקו מסוים אחוז הלא משלמים הוא גבוה מאד (עשוי להגיע למעל 20%) אי אפשר להגיד שזה בגלל שכולם לא מבינים מה המשרד רוצה מהם. אחוז גבוה מאד מהלא משלמים עושים זאת בידיעה גמורה.והן עושים זאת בידיעה שאין בקרה מספקת ואין אכיפה נשכנית. הרי אם היתה כזו (כמו למשל ברק"ל בירושלים) כולם היו משלמים כמו ילדים טובים, או להבדיל לא מבצעים את הנסיעה.

      דוגמה טובה היא מתחום הטיסות. הרי הרבה יותר מסובך להזמין כרטיס טיסה. אבל מאחר שבלעדיו אין שום אפשרות לעלות למטוס אנשים לומדים איך לעשות את זה.

      מחק
  9. אנונימיספטמבר 30, 2020

    כמה נקודות בנוגע למה שהעלת:
    1. צריך לראות איך גופים ממשלתיים כמו ביטוח לאומי, שירות התעסוקה ורשות האוכלוסין וההגירה יעבדו בכל הנוגע לקבלת קהל בעידן הפוסט-קורונה. במיוחד שקהל היעד שלהם לרוב נסמך תח"ץ.
    2. מתצפיות שלי, כל הקווים בגוש דן ירדו מאוד במהלך הקורונה. הקווים שהכי "נפגעו" הם הקווים לאוניברסיטאות באופן טבעי, אך גם הקווים לא"ת רמת החייל ירדו מאוד בתפוסה שלהם מאז הקורונה. אם רוצים להקל על הצפיפות במיוחד בימים אלה, "דן" יכולה להעביר מפרקיות לקווים שגם בתקופת הקורונה הם עמוסים יחסית (כמו 61,239,240) ע"ח קווים מפרקיים שהנפח התנועה בהם מאוד ירד (25,40,42 אני לא יודע אם אפשר להעביר את 189 לקצרים, אבל בעידן הקורונה אוטובוס רגיל בהחלט יכול להספיק בו)
    3. לגבי האופניים לא מסכים איתך, בגלל שאין תחבורה ציבורית נורמלית בגוש דן, הרבה צעירים (וגם אני) מתניידים באופניים וקורקינטים חשמליים. אם הייתה פה מערכת להסעת המונים נרחבת, לא היו לך פה המוני אופניים וקורקינטים חשמליים. שבעיקר בזכותם חל שיפור ניכר בתשתיות האופניים בתל אביב.

    השבמחק
    תשובות
    1. 1. התהליך של העברת שירותים לאוןנליין החל לפני הקורונה ורק נדחף בעזרתה קדימה. כך שנקודת היציאה שלו אחרי הקורונה תהיה גבוהה יותר ומשם הוא ימשיך להתקדם.
      2. לגבי ההחלטות בסדר אני מעדיף לא להיכנס אליהם, אבל אין ספק שמשחק עם המפרקיות והעברתם למקומות הנכונים יכול מאד לעזור.
      3. דדוקא נשצע לי שאתה מסכים איתי. ציינתי שהמגמה אכן קיימת ובעיקר בתל אביב בזכות התשתיות. (וכפעיל "מסה קריטית" לשעבר אני יכול להעיד שהתשתיות הן אכן ביצה ותרנגולת ורוכבים גם מביאים תשתיות. אני סגם לא רואנה שום דבר רע בחשמליים למינהם., כל עוד כמובן נוסעים בבטחה ובהתאם לחוק.

      מחק
  10. ממה שאני רואה באנגליה חלק ניכר מההשפעה יהיה בתחום המכירות המקווננות וצימצום הקניות הפיזיות. חלק מהעניין קשור לקורונה אבל חלק אחר קשור לנוחות הקנייה האינטרנטית. כבר יצא לי להיות בקניון, לא למצוא את מבוקשי בחנויות הרלוונטיות, לצאת ולשבת על איזה ספסל ולהזמין בדיוק את מה שרציתי מאמאזון. אנשים התרגלו לקלות שבה מקבלים למחרת לביתם את המוצר שהזמינו בלי לבזבז זמן על נסיעה נוספת. בניגוד לחיי חברה ובילויים שאני חושב שיתחדשו כרגיל אחרי הוירוס אני חושב שקניות וסידורים ימשיכו בצורה המקווננת שהמעבר אליה הוחש במגיפה. בערוץ העסקים CNBC טוענים שהוירוס האיץ את אימוץ השירותים השונים ברשת ב 5 שנים.

    אישית לא רכבתי על אופניים בעת המגיפה הן מכמה סיבות: אני זקוק לקיבולת של המכונית כדי לעשות קניות, אני די נמנע ממרכזי הערים אז אין לי סיבה לרכב על הכבישים אליהן, והטיילות שבאזורי עמוסות מדי לרכיבה ללא מסיכה (לא הייתי רוצה לרכב עם מסיכה). מצד שני הרשות המקומית אצלי הפכה שורת מקומות חנייה על עלייה די תלולה לשביל אופניים וזה צעד חיובי, אבל בגלל שזה נעשה עם כוחות חירום וללא התהליך הרגיל השמרנים רוצים לבטל את השינוי המבורך. מבחינתי מקומות החנייה האלו היו צריכים להיות בנתיב הנגדי, של הירידה, ולא להכריח את הרוכבים לצאת אל תוך התנועה כשהטופוגרפיה מחלישה ומאיטה אותם. בבריטניה רוכבים על אופניים רגילות והחשמליות הן עניין למיעוט ואולי לפנסיונרים.

    תחום שלא זכה להתייחסות בפוסט היה תחום המוניות ואפליקציות ההסעה נוסח אובר. התחום הזה לא עושה כאן כותרות משום שעדיין מדובר בישיבה בטווח קצר מאדם זר, אבל כאמצעי שמאפשר חריגה ממגבלות המסלולים ולוחות הזמנים יש לו עתיד מעניין.

    שמתי בתפוז פוסט על חברת אוטובוסים שהעבירה מספר מכונות למסלולים על פי דרישה, אך אינני בטוח אם השירות היה כלכלי או אם מדובר בשירות שעדיף המסעות תפעוליות ריקות כדי שהמכונות לא יחלידו.

    בגדול אני חושב שאחרי הוירוס אנשים יחזרו לאורח החיים שלפניו למעט חידושים שיתבררו כנוחים יותר או חוסכי זמן. יש גם דיבור על דרישה אצורה, בייחוד בתחום התיירות. המגיפה מנעה מאנשים לנסוע וכלאה אותם בביתם. ההנחה היא אחרי המצב אנשים ירצו לממש את כל הדברים שנאלצו לדחות.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, ההנחה בפוסט שאתה מחזק בתגובתך היא שאנשים יחזרו ל"שגרה", רק שהיא לא תהיה בדיוק אותה שגרה. תהליכים כמו קניות אונליין שהחלו הרבה לפני הקורונה צברו תאוצה בעזרתה (והתהליך הנגדי של גסיסת קניונים כמובן גם יעצים).

      נושא הדרישה האצורה מאד מעניין, אם ניקח בחשבון שבסופו של תהליך גם יהיו פחות מקומות לינה (לדוגמה דירות מאייר בי אנד בי שחזרו לשוק ההשכרה הרגיל ואולי גם מלונות שיפשטו רגיל, ויהיו גם פחות טיסות מאותן סיבות (מטוסים שהוסבו למטען חברות שפשטו רגל וסתם כאלה שיתקשו להחזיר קווים על סף הרווחיות בגלל תקופת ההפסדים). אז בשנה הראשונה אחרי הקורונה הגל הגדול יפגוש שוק מצומצם. מה שיביא לעליות מחירים עד להגעה לאיזון חדש. יהיה מעניין לעקוב אחרי ענף התיירות ביציאה מהקורונה.

      מחק
    2. מבט אחד על הבורסה בוול סטריט ויש די והותר הון שנוצר בשנים האחרונות כדי לקנות נכסים תיירותיים במחירי אפס ולהצליח איתם אחרי המגיפה. שוק הדירות לטווח קצר מניב סכומים גדולים בהרבה מהשכרה חודשית אז אני בספק אם דירות כאלו יעברו מלכתחילה לשוק לטווח הארוך (האיבזור לא מתאים והוצאתו מחייבת איחסון) ואם כן - כמה זמן הן ישארו בו. בשווקי התעופה והספנות יש כנראה אינטרסים אסטרטגיים של המדינות השונות בתחומים האלו הן למטרות שלום, תיירות ומסחר, והן למטרות מלחמה אז אני מניח שתהיה תמיכה ממשלתית או גישור ממשלתי כלשהו. הגל של אחרי המגיפה יהיה הזדמנות וההפסד יהיה של מי שיפסיד אותו. כמו כן כוח הקניה של הציבור יהיה נרחב כגל אך מצומצם בקנה מידה של כל תייר ותייר כך שהפקעות מחירים יסיטו את הדרישה למקומות זולים יותר שיהנו ממנו.

      מחק
  11. תענוג של פוסט.

    יצא לי לחשוב על הכיוונים המנוגדים שהעלית. קודם כל הצלחת לתאר את כל הכוחות ואת הניגודים ביניהם בצורה נפלאה.
    לעתי האופטימיות שלך במקום. האסימון של התח"צ נופל לאט לאט אצל כולם.
    אם תוסיף לזה את מהפכת הנהיגה האוטונומית שצפויה בעשורים הקרובים, בעיות של חניה יראו כמו בעיית גללי הסוסים ברחובות.

    השבמחק
    תשובות
    1. מוזמן לחפש את הפוסטים על ההשפעה של רכבים אוטונומיים. תראה שגם שם ההשפעות ממש "צולבות" ולא מובנות מאליהן.

      מחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...