על תחבורה ציבורית בלילות ובשבת

לקראת מתווה נתניהו-בנט-לפיד להלן כמה הגיגים על תחבורה ציבורית בימי המנוחה.

תחבורה ציבורית מצויינת מצליחה לענות באופן איכותי על כל הצרכים של כל האוכלוסייה בכל זמן נתון.
אין תחבורה ציבורית כזאת בעולם, אבל זה לא אומר שלא צריך לשאוף אליה.

אדם הרוצה לנסוע בתחבורה הציבורית שואל את עצמו מספר שאלות מפתח, החשובות שבהן הן האם בכלל יש לו תחבורה ציבורית ליעד שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה.  אם אין אז הוא פשוט לא יכול לנסוע.

השאלה מפולחת לצרכים השונים:
א. האם יש לי תחבורה ציבורית למקום העבודה וחזרה ממנו?
ב. האם יש לי תחבורה ציבורית לבקר את קרובי המשפחה שלי והחברים שלי?
ג. האם יש לי תחבורה ציבורית בשביל לצאת לבלות בערב או בסופי שבוע?

הגעה לעבודה היא הסעיף החשוב ביותר וזה שמקבל את עיקר תשומת הלב התכנונית, וזאת מכיוון שמוקדי התעסוקה לרוב ידועים וממוקדים מספיק (מבחינת ריכוז תעסוקה ומבחינת שעות פעילות) בשביל לאפשר תכנון קו אוטובוס שיסע מלא, וכן מכיוון שאלה בדיוק המקומות בהם הרכב הפרטי אינו מצליח לספק את הסחורה בשל בעיות גודש, חניה וכו'.

אנו מניחים שאם נבנה מערכת מספיק טובה המקשרת בין שכונות המגורים למוקדי התעסוקה אנשים ימצאו גם דרך להגיע ממוקד מגורים אחד למשנהו, בין אם בקו ישיר שבמקרה תופר שתי שכונות מגורים ובין אם על ידי ביצוע מעבר.

סעיף ג' תמיד נשכח ונזנח ולכן עליו כדאי לדבר.

מוקדי הבילוי בערב קטנים ומפוזרים, לעיתים בשל הרעש הפוטנציאלי הם מוגלים ממרכזי היישובים לאוזרי תעשייה דלילים או למקומות לא סימפטיים אחרים, לעיתים הם דווקא ממוקדים במקומות גדולים (כמו נמל תל אביב) אבל קשה למקד את שכונות המגורים מהם מגיעים אליהם הבליינים. המספרים קטנים יחסית לתעסוקה והיעדר עלויות של פקקים ולעיתים קרובות גם היעדר עלויות של חניה, והכיף של ההגעה ביחד לבילוי באוטו אחד) מביא לכך שהרכב הפרטי הוא מתחרה קשה יותר בלילה. כמובן כאן משחקים לטובת התחבורה הציבורית הגיל הצעיר והיעדר בעלות רכב של חלק גדול יחסית מהבליינים וכן הרצון לשתות אלכוהול באופן רגוע ואחראי.
משרד התחבורה מפעיל כבר שנים "קווי לילה", כל שנה נערכים סקרים, חלק מהקווים מצליחים וחלק מהקווים נוסעים ריקים ומבוטלים. מאחר והמיפוי כל כך קשה עיקר העבודה מתבססת על "ניסוי וטעיה" ואין בכך כל דבר רע.
קווי לילה תמיד יפעלו בתדירות נמוכה ובכיסוי נמוך יותר לעומת קווי יום, אבל בניה איטית ומדורגת שלהם, כפי שנעשה בכל העולם ובישראל מביאה את בשורת התחבורה הציבורית למוקדי בילוי עבור סדר גודל נאה של אוכלוסיה. מדובר בשירות יקר (שכר 150% בלילה) ובכאב ראש רציני למפעילים, אבל על כל תאונת דרכים עם נהג שיכור שנחסכת היא מחזירה את עצמה. סקר קווי הלילה ב-2011 מצא ש-500 נוסעים דיווחו כי קודם הם נהגו ושתו אלכוהול בו זמנית. אם יוצאים מנקודת הנחה שגם מי שלא שותה אלכוהול הוא נהג חסר ניסיון ולעיתים עייף בצורה לא מודעת, הרי שהחיסכון בחיי אדם גדול אף יותר.

בחיפה קווי לילה פועלים גם בשישי ותנחשו מה? זה היום הכי חזק בשבוע! כתוצאה מכך מספר הנוסעים בקווי הלילה במטרופולין חיפה המנומנם מהווה 40% מסך הנוסעים בקווי לילה בכלל. בעוד תל אביב וירושלים מדשדשות מאחור. זו צריכה להיות מכה מאד קשה בכנף לאגו של רון חולדאי.

ומה עם שבת בבוקר?

הטענה הרווחת היא שאנשים בלי רכב נכלאים בבית בסופי שבוע, לכן הם קונים רכב ומרגע שקנו אותו הם משתמשים בו בכל ימי השבוע. אם תהיה תחבורה ציבורית בשבת אנשים לא יקנו רכב מלכתחילה.
אני בעד תחבורה ציבורית בשבת, תחבורתית זה נכון לנסות ולתת מענה גם ביום זה לצרכים של סחרי הרכבים, אבל הטענה הזו קצת בעייתית בעיניי.
בשבתות עיקר הנסיעות שלנו הן לקרובי משפחה וחברים, כלומר משכונה לשכונה בהיעדר מוקדים לא ניתן לתכנן שירות יעיל וטוב. גם כשאנחנו הולכים למוקד בילוי ממוקד יותר (ים, קניון שפתוח בשבת, פארק הירקון) אנו לא עושים זאת כל שבת אלא בוחרים יעד חדש מדי שבת כדי לגוון. לכן לא ניתן לאתר נסיעות קבועות ולא ניתן לתכנן רשת יעילה טובה ופרושה היטב עבור שבת. השירות בשבת תמיד יהיה דליל ומוגבל. כך זה בכל העולם וכך זה גם צריך להיות.
תכנון טוב הנסמך על אופק של שנים של ניסוי וטעייה והרחבת שירות תמידית יניב כמה קווים טובים שיעבדו בשבת, אבל לא מעבר לכך.

ומה באשר לסטטוס קוו?

הסטטוס קוו לא מטיל איסור גורף על קווים בשבת, הוא מאפשר למפקח על התעבורה לפתוח קווים עבור מגזר המיעוטים, קווים לבתי חולים ועוד כמה הקלות. קווי הלילה בגוש דן הם קווי מצילי חיים פשוטו כמשמעו ולפיכך גם הם צריכים להיות מותרים. שירות רב שפעל בשבת במסגרת הסטטוס קוו בערים כחיפה ואילת בוטל וניתן להחזירו. מה שחסר זה זה רצון פוליטי לעשות זאת.  הסטטוס גם לא קדוש ואפשר לדרוש את ביטולו, אבל זוהי חרב פיפיות שעלולה להביא לביטול הקווים שהיום פעולים לכאורה רק מכוח הסטטוס קוו.
מנגד צריך לזכור שמדובר בנושא רגיש. מסלולו של כל קו צריך להיבחן בזהירות לוודא שאינו עובר בשכונות עם אופי מסורתי ודתי. איננו רוצים להפריע את מנוחת השבת לאלה שחפצים בה.

טיעון נוסף שנשמע לעיתים גם מחילונים הוא שהם אינם רוצים לפגוע ביום המנוחה של הנהגים.
ובכן, החוק מחייב לתת לעובד יום מנוחה אחד בשבוע. זה לא חייב להיות שבת. נהגים רבים הינם ערבים, "גוי של שבת" וייתכן והם ישמחו לעבוד בשבת תמורת 200% שכר ולנוח ביום אחר. זה יחייב את המדינה לשלם יותר ואת המפעילים לשכור יותר נהגים כדי שלא יחסרו להם נהגים ביום חול. אבל הנהגים עצמם לא ייפגעו ואולי אף ירוויחו מכך.


אז מה לעשות?

1. להפעיל את כל הלחץ על הפעלת קווי הלילה בגוש דן כבר בשישי. הקווים כבר מתוכננים ופועלים, עיריות כמו חולון ותל אביב יקדמו את הנושא בשמחה ומספר הנוסעים כבר מובטח (30% יותר מהנוסעים באותו קו בחמישי).
תשלחו מכתבים ליאיר לפיד ושאר חברתי תנועתו, לאנשי מרצ, אנשי העבודה, ואולי תמצאו אפילו כמה קולות תומכים בקרב הכיפות הסרוגות (לא בשבילם אלא בשביל האחים החילונים שלהם). שיעלו שאילתות שוב ושוב לשר התחבורה עד שדעתו תשתנה. ותמקדו את הדיון בקווי לילה בשישי בגוש דן. כשהסכר הזה ייפרץ השאר כבר יהיה יותר קל.
2. לקדם החלטה פוליטית להקמת פרויקט דומה לקווי לילה עבור "קווי שבת" פרויקט שמטרתו לתכנן מספר מצומצם של קווים, להפעילם ולעבוד במתכונת של ניסוי וטעייה תוך הרחבת השירות משנה לשנה. השלד הראשוני צריך להיות מבוסס על קווים תדירים ומוכרים מחיי היום יום תוך שינוי מסלול נדרש כדי לספק "יעדי שבת".