היכונו לביאת האכיפה (בנת"צים)

חיכיתי הרבה זמן לכתיבת הפוסט הזה

היום, לכבוד שנת המס החדשה, יחלו לפעול מצלמות אכיפה בנתיב התחבורה הציבורית באיילון דרום, ובשבועות הקרובים וכנראה לאורך כל 2017 יופעלו טיפין טיפין מצלמות אכיפה בשאר הנת"צים המעטים הקיימים בישראל.

בכך אמור להתחיל שלב חדש במציאות משתמשי הדרך הישראלים, בו לסימון הצהוב הזה יש גם משמעות.

זה החזיר אותי למצגת של שי ג'רבי מ-2013, אז יועץ לחברת יפה נוף בחיפה, שהוצגה בכנס של האגודה הישראלית למחקר תחבורה. התמונה מראש הפוסט לקוחה מהמצגת ומראה את המצב השכיח בישראל, לפחות עד היום.

תמונה נוספת מהמצגת מראה את "מפלס האכיפה" ומראה את כל מה שהיה לא בסדר באכיפת נת"צים עד עתה

התהליך היה כזה, אגף התנועה של משטרת ישראל היה אמון על האכיפה בנתיבי התחבורה הציבורית, משטרת ישראל אמונה על אכיפת חוקים רבים ולא לה להחליט מה חשוב יותר ומה פחות, אבל בהיעדר תקציבים היא נדרשת ל"החלטות קשות". נסיעה בנת"צים היא עבירה שאינה מסכנת חיים (אם כי עלולות להיות לה השלכות גם לתחום זה), ולכן משטרת ישראל מעולם לא טרחה לאכוף אותה בצורה מסודרת.

אחת לכמה זמן התעורר שר תחבורה כזה או אחר, ודרש ממנה לאכוף את החוק, המשטרה לרוב ציינה שאין לה תקציב לכך ודרשה לקבל תקציב ייעודי ממשרד התחבורה להגדלת כוח האדם והמשאבים, בכסף נקנו ניידות וקטנועים ואולי גם נפתח תקן או שניים, אבל בתמורה נתנה המשטרה אכיפה לפרק זמן מוגבל. מבצעי אכיפה בנת"צים ארכו לרוב כשלושה שבועות ואז, כשכולם קיבלו את הכותרות שלהם בעיתונים, חזרה המשטרה לתיעדוף הרגיל והנת"צים שוב נשארו בתחתית סדר העדיפויות.

השקף מסתיים ב-2010 אך מאז התמונה לא השתנתה, לקראת עבודות הקו האדום ובתחילתן הייתה אכיפה מסיבית בנת"צים  ברחובות המסגר, בגין וז'בוטינסקי, שהלכה והידלדלה עד שכיום נדיר לראות שוטר טורח לעצור מישהו שנוסע בנת"צ.

היו גם ניסיונות עם המשטרה למצלמות אכיפה, וגם שם, בעיקר עקב חוסר עניין של המשטרה, הפרויקטים לא עברו את שלב הפיילוט. המשטרה החליטה על דעת עצמה להפוך את החוק הזה לאות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל. 

לשר כץ יתרון על כל שרי התחבורה האחרים, ממרום שבע שנות כהונתו הוא כבר עשה עבודת רגליים די מאומצת כדי להביא למשטרה כסף לשני מבצעי אכיפה, וראה איך זה לא מחזיק מים. בהנהגתו החל תהליך פוליטי להעברת הסמכות מהמשטרה לגופים שיעשו יותר עבור קיצור זמן הנסיעה של כולנו. המשטרה, שלא עשתה דבר למימוש סמכותה לאכיפה בנת"צים התנגדה להפקעת הסמכות הזו (וזו הביקורת האמיתית שלי על המשטרה) אבל בסופו של דבר הגשר נחצה, וחוקק החוק שמאפשר אכיפה בנת"צים לרשויות מקומיות ולנת"י, מסדיר את האכיפה במצלמות (בנוסח הישן שוטר היה צריך ללכת למצלמה ולהוציא ממנה את הסרט...), מגדיל את הקנס מ-250 ל-500 ש"ח ובאופן כללי מאפשר את הפעלת המצלמות הנוכחיות.

למה בכלל צריך נת"צים ואכיפה בנת"צים?

אני מניח שלקוראי הבלוג הקבועים זה ברור

א. לא הגיוני שאוטובוס עם עשרות נוסעים יעמוד בפקק, שנגרם על ידי מכוניות פרטיות, כשבכל מכונית 1.1 נוסעים בלבד.

ב. מעבר לטיעון הערכי יש את הטיעון המתמטי, נת"צ באחד הנתיבים מאפשר פשוט להעביר יותר נוסעים על אותה רשת דרכים.

ג. מעבר לטיעון המתמטי יש את הטיעון הכלכלי, החיסכון בזמן לכל נוסע בתחבורה הציבורית שווה כסף, כלומר אותו טיעון שמצדיק הקמת מחלף במליארדים (כי הוא חוסך זמן לכל מכונית) מצדיק גם הקמת נת"צ וכמובן את אכיפתו בעלות פחותה בהרבה.

ד. לטיעון הכלכלי אפשר לצרף גם את עלות התחבורה הציבורית למדינה שמממנת אוטובוסים, נהגים ודלק לא כדי שיעמדו בפקקים אלא כדי שיסעו, ואפשר לצרף גם את התועלת במעבר נוסעים מרכב פרטי לתחבורה הציבורית והתועלת לאיכות הסביבה גם מזה וגם מכך שהאוטובוסים מזהמים פחות (הזיהום הגדול הוא בעת עמידה בפקק) והתועלת הכלכלית לעיר שנהנית מהיתרונות של אנשים רבים שמגיעים אליה אבל בלי החסרונות של ההגעה ברכב הפרטי ואת התועלת הבריאותית להגדלת משתמשי התחבורה הציבורית, שלא סובלים מ-road-rage המאפיין נהגים ושהולכים יותר ברגל.

ה. ולבסוף אפשר גם לדבר על היעילות השירותית, הגדלת אטרקטיביות רשת האוטובוסים שכיום מזדחלת עם הרכב הפרטי, הגדלת האמינות של זמן ההגעה של האוטובוס לתחנה וזמן הגעתו גם לתחנת היעד. כאשר הגדלת האטרקטיביות מביאה גם להגדלת התדירות של הקווים ועוד ועוד ועוד...

בקיצור, תועלות מקיר לקיר, כאשר האלטרנטיבה, אי סימון נת"צ או אי אכיפתו, לא בדיוק מביאה מזור לנהגים הרבים שיכולים להשתמש בעוד נתיב כדי ליצור בו בדיוק את אותו הפקק, כי בקצה כל פקק יש רמזור או מחלף בעודף קיבולת וממש לא משנה אם הפקק עומד בשני נתיבים או בחמישה נתיבים.

מהיום והלאה גרף האכיפה יהיה רציף יותר, וילך ויגדל ככל שיותקנו עוד מצלמות. וגם ייסללו נת"צים ומת"צים חדשים עם מצלמות. ואני מאד מקווה שהם יעבדו מצוין ושלא יתנו קנסות לאף אחד, כי אף אחד לא ייסע יותר בנת"צ.

עכשיו רק צריך לדאוג שיהיו יותר נת"צים. כי אם סוף סוף יש איכות, כדאי שתהיה גם כמות.

ועוד משהו 
תמיד כיף לגלות שמישהו בדרג מקבלי ההחלטות חושב כמוני. עיריית תל אביב החלה לסמן ברחובות קטנים סימונים של קדימות לרוכבי אופניים. את הציטוט הבא מצאתי בכתבה לא מפרגנת של מירב מורן מגלובס.

בהודעה לעיתונות בישרה תל-אביב כי "כחלק ממדיניות עידוד רכיבה, העירייה פונה לנהגים לשים לב לרוכבי האופניים ולנהוג בזהירות. זאת באמצעות תמרורים והטבעת סימונים על גבי כבישים שמהירות הנסיעה המותרת היא 30 קמ"ש".

על הסימון החשוב הזה כתבתי כאן בעבר. אני כמובן לא לוקח קרדיט על החלטת העירייה, סביר פשוט שמישהו מהם היה איתי בחדר בכנס של taiex מלפני שנה בו הנציגה הצרפתית הציגה את הסימון הזה.
הסימול הזה נדרש בכל רחוב שבו יש מגבלת 30 קמ"ש (למעשה כל רחוב עם פס האטה). הוא חשוב לא כי הוא משנה סדרי עולם, אלא כי הוא מבהיר לכל אחד את מקומו, רוכב אופניים על הכביש ולא על המדרכה, הרכב הפרטי מאחורי רוכב האופניים. הסימון גם מבהיר יפה שברחובות האלה לא יוקם לעולם שביל אופניים כי אין בו צורך ומאפשר למתכנני שבילי האופניים להתמקד במקומות חשובים יותר (כמו בן יהודה שמוזכר בכתבה).

בקיצור זו דוגמה לכלי חשוב בהטמעת נורמות התנהגות נכונות בקרב הציבור. ואני שמח שעיריית תל אביב אימצה אותו.