יום שלישי, 10 בינואר 2017

מה סוקרטס מבין בתחבורה?

לפני מספר שנים נתקלתי בטור חמוד מאד של ג'ארט ווקר מהבלוג human transit בו הוא הציג דיאלוג בין מומחה תחבורה מארה"ב לבין סוקרטס. המקור כאן
עכשיו החלטתי לתרגם את הכתוב, בתרגום חופשי, אבל לפני זה קצת רקע על הבעיה אותה סוקרטס זומן לפתור.

בארה"ב יש תחייה מחודשת של התחבורה הציבורית, בערים קטנות ובינוניות רבות שנמצאות מחוץ לראדאר שלנו כתיירים משקיעים סכומי כסף רבים ב"פתרונות תחבורה מתקדמים" כדוגמת רכבות קלות.
הממשל הפדרלי עוזר במימון הרכבות הקלות האלה, מתוך מחשבה שרק פרויקטים גדולים ומושקעים אכן יצליחו להביא נוסעים. הממשל הפדרלי לא מעורב בפרויקטים קטנים יותר כמו שדרוג מערך האוטובוסים ולכן בעצם דוחף את הערים להציע פתרונות מעין אלה.
לרוע המזל, תרבות הרכב הפרטי מושרשת מאד עמוק ולכן, הרכבות הקלות שמתוכננות לא נעשות על פי המודל האירופי (והירושלמי) של זכות דרך בלעדית, אלא על פי המודל של החשמליות של פעם - רכבת מסילתית, יפה ונוצצת, שחולקת את המסילה שלה עם כלי רכב פרטיים. זה, איך נאמר בלשון המעטה - לא עובד. פרויקטים רבים מדי לא מגרדים את התחזיות מלמטה והכסף, פשוטו כמשמעו, נזרק לפח. הביקורת כמובן לא מאחרת לבוא והנה  רק דוגמה אחת לכך.

מכאן והלאה ניתן לסוקרטס לדבר.

כשסוקרטס ביקר ברשות הפדרלית לתחבורה בארה"ב

  • חבר צוות הרשות הפדרלית לתחבורה (מעכשיו נקרא לו ג'ייק לשם הקיצור): ברוך הבא לוושינגטון סוקרטס, הסטודנטים לפילוסופיה בצוות המליצו עליך, אנחנו צריכים עזרה והם אמרו שאתה יודע לשאול שאלות טובות.
  • סוקרטס: מקווה שאוכל לעזור
  • ג'ייק: אנחנו מנסים להבין איך לתעדף פרויקטים לתקצוב, החל מחשמלית, דרך נתיבי העדפה לאוטובוסים ועד קווי מטרו. מה מביא את הערך הטוב ביותר לעומת ההשקעה.
  • סוקרטס: כשאתה אומר "טוב" אתה מתכוון למה בדיוק? שהוא נעים לעין בצבע או בצורה שלו? או שהוא מספק לאנשים משהו שעוזר להם?
  • ג'ייק: ברור שאני מחפש משהו שעוזר לאנשים, אבל קשה לי לתאר מהו בדיוק הדבר שאני מחפש. המדיניות שלנו מתמקדת בנגישות וניידות אבל אף אחד לא הסביר לנו איך למדוד את זה.
  • סוקרטס: בוא נתחיל בלהגדיר מהם נגישות וניידות
  • ג'ייק: כמובן, עד עכשיו נתנו ניקוד לפרויקטים תחבורתיים רק על סמך הזמן שהם חוסכים לאנשים. כמה דקות ייחסכו לכל אדם. 
  • סוקרטס: אתה מתכוון כמה דקות כל אדם שישתמש בפרויקט יחסוך לעומת המצב הקיים?
  • ג'ייק: כן בערך, אנחנו מעדיפים לדבר בשעות כי עיסוק בדקות נשמע קטנוני, אבל זה הרעיון הכללי. זה היה הרעיון המוביל במשך שנים.
  • סוקרטס: יש לי שאלה? אם לג'ים יש 1,000 דולר ולדייב יש 100 דולר, ונתת עכשיו לשניהם 100 דולר, האם המצב שלהם השתפר בצורה שווה? אפילו שדייב הכפיל את הונו ואילו הונו של ג'ים גדל ב-10% בלבד?
  • ג'ייק: מה הקשר...?
  • סוקרטס: ספרת דקות, לא אחוז מזמן הנסיעה!
  • ג'ייק: כן ברור.
  • אז אם אתה חוסך למישהו מהפרברים 10 דקות ומקצר לו את הזמן מ-80 דקות ל-70 דקות, זה אותו דבר כמו נוסע עירוני שקיצרת לו את הזמן מ-15 דקות ל-5 דקות?
  • ג'ייק: כן, אני מתחיל להבין לאן אתה חותר.
  • סוקרטס: אז אם תיקח את האחוזים בחשבון...
  • אז אני אתמקד יותר בשיפורים גדולים בתוך הערים!!! לזה התכוונת?
  • סוקרטס: אני לא מתכוון לכלום, אני רק שואל שאלות, האם כך אנשים באמת חושבים? באחוזים? מי סביר יותר שישנה את התנהגותו? זה שהזמן שלו ירד מ-80 ל-70 או זה שהזמן שלו ירד מ-15 ל-5?
  • ג'ייק: אני מבין את הנקודה שלך, אבל האמת היא שקל לנו יותר לעשות פרויקטים שחותכים את הזמן מ-80 ל-70...
  • סוקרטס: ברור, אז זה מה שאתם מתקצבים בסוף, איך הולך לכם עם זה?
  • אנחנו משקיעים הרבה ברכבות יוממים, ובאוטובוסים בינעירוניים ארוכים, אבל קשה לנו להצדיק שיפורים עירוניים כגון נתיבי אוטובוסים או חשמליות (במקור streetcar) ורכבות קלות (במקור light-rail, ההבדל ביניהם הוא שלחשמלית אין העדפה בדרך והיא חולקת אותו עם כלי רכב פרטיים בעוד לרכבת קלה יש העדפה ה.ל).
  • סוקרטס: בגלל ששיפורים כאלה חוסכים פחות דקות, אך הן יותר משמעותיות באחוזים מכלל הנסיעה.
  • ג'ייק: כן, וגם בגלל שחשמליות נעות עם הרכב הפרטי על אותה הדרך (mixed-traffic). הסוד האפל שלנו הוא שהם בכלל לא חוסכים זמן נסיעה. למעשה לעומת "קו אוטובוס משודרג" הן יכולות אפילו להאריך את זמן הנסיעה.
  • סוקרטס: אז מה הבעיה לתת להם ניקוד נמוך?
  • ג'ייק: אנשים אומרים לנו שזה פתרון נהדר ולכן צריך לשפוט אותם בצורה שונה, נראה שהם מעודדים פיתוח כלכלי בסביבתם, והם עדיין זולים יותר, מהירים יותר לבנייה ואמינים יותר מרוב הפתרונות האחרים הקיימים ולכן מרבית הערים רואים אותן בתור משהו שנמצא בהישג ידן (המימון הפדרלי הוא חלקי ה.ל.). אנחנו מנסים לעשות גם מדד פיתוח כלכלי אבל אנחנו מסתמכים על מה שיזמים ופרנסי העיר אומרים לנו שיהיה תוך 10 שנים. אנחנו מקווים שהם צודקים אבל התחושה שלנו היא שהם תמיד מגזימים.
  • סוקרטס: ברור, אין שום משתנה ניטרלי ומדיד, כמו זמן נסיעה...
  • ג'ייק: כן, זמן נסיעה, על כל חסרונותיו, היה הכי קל למידוד, גם במצב הקיים וגם בתחזית של המצב החדש.
  • סוקרטס: אבל נטשתם אותו. אז מה אתם עושים עכשיו?
  • ג'ייק: מספר נוסעים! (ridership), מי יכול להתווכח עם זה.כמה אנשים ישתמשו בפרויקט החדש, בעיקר אלה שלא משתמשים היום בתחבורה הציבורית.
  • סוקרטס: זה רעיון חדש?
  • ג'ייק: ממש לא, תמיד זה היה חלק מהשיקולים, בימיו של אבא שלי השתמשו במונח "עלות לנוסע חדש", אבל אז האשימו אותם שהם לא בודקים את הנוסעים הקיימים ואת הזמן שנחסך להם.
  • סוקרטס: אז נטשתם את זה, ועכשיו אתם חוזרים לזה?
  • ג''ייק: לא בדיוק.
  • סוקרטס: מה ההבדל?
  • יש לנו משתנים חדשים כמו רמת השירות לנוסעים שבויים.
  • סוקרטס: וחוץ מהקטע של הנוסעים השבויים, כל המשתמשים בערך "מספר הנוסעים" זהים בערכם?
  • ג'ייק: כן
  • סוקרטס: אז עכשיו אתה מוטה בכיוון השני, לכיוון מרכז העיר הצפוף בו תמיד יש יותר אנשים מאשר בשירות יוממים, ואיפה שכל שיפור קטן מניב ערך קטן אבל להרבה אנשים, לעומת שירות היוממים הארוך בו היית יכול לחסוך הרבה יותר דקות לכל בן אדם?
  • ג'ייק: כן, אבל יש הרבה טיעונים בעד ההטיה הזו, כל הנימוק הזה של עירוניות ברת קיימא, כדי להקטין את תופעת הפירבור ולעודד ערים יותר קומפקטיות, קודם, כשבנינו בעיקר קווי יוממים ארוכים עודדנו את המגמה ההפוכה, למעשה אני מכיר באופן אישי אנשים שעזבו דירת פאר (condo) במרכז העיר כדי לעבור לחווה ענקית בפרברים רק בגלל שנפתח להם קו רכבת והם יכלו ליהנות משני העולמות.
  • סוקרטס: אוקיי, זה נשמע כמו ההטיה הנכונה עבורך, אבל תגיד לי, האם העולם לא משתנה מהר עכשיו? ממה שקצת קלטתי בזמן שהייתי במכונת הזמן, זה נשמע שעלויות התחבורה עלו בצורה משמעותית ושאנשים מצפים שבעוד כמה עשורים הכל יהיה שונה לחלוטין, למעשה, הפחד שלך מהלא נודע הוא אחת הסיבות שבגללה אתה מעדיף שאנשים יגורו קרוב יותר אחד לשני.
  • ג'ייק: בהחלט
  • סוקרטס: למעשה, כשאתה בונה משהו יקר כמו קו רכבת, אתה לא מתכנן למחר אלא לעוד כמה עשורים טובים, נכון?
  • ג'ייק: ארבעים שנה לפחות.
  • סוקרטס: 40 שנה? אז אם אתה שופט את הפרויקט על פי מספר הנוסעים (הנסועה) אתה בטח מתכוון מה תהיה הנסועה בו בעוד 40 שנה, יש לך מחקרים מלפני 40 שנה שמתארים בצורה נכונה מה תהיה הנסועה היום?
  • ג'ייק: כל כך הרבה קורה בארבעים שנה, אי אפשר באמת לחזות את זה...
  • סוקרטס: אבל אם אתה מתכנן 40 שנה של ערך, לא כדאי שלפחות תסתכל באמצע? תנסה לחזות מה יקרה בעוד 20 שנה?
  • ג'ייק: כן, ברור, זה הגבול העליון של מה שאפשר לחזות בצורה סבירה.
  • סוקרטס: בכל מקרה, אתה לא יודע על הנסועה העתידית טוב כמו שאתה יודע על הזמן שנחסך. את הזמן אתה יכול לחשב בצורה די מדויקת בעוד שאת הנסועה אתה חוזה באמצעים לא מהימנים במיוחד.
  • ג'ייק: נכון
  • אז המדיניות החדשה שלך מסיטה את הפוקוס מעובדות לתחזיות, אפילו שאתה מודה שתחזיות מספר הנוסעים מפספסות בגדול כבר ביום הפתיחה, שלא לומר עשרים שנה קדימה?
  • ג'ייק: אבל אנחנו תמיד צודקים בכיוון הכללי, אנחנו יכולים לחזות הרבה או מעט. וחוץ מזה אנחנו משתפרים כל הזמן, אנחנו מכיילים שוב ושוב את המודלים שלנו, מוסיפים משתנים, בודקים את עצמנו.
  • סוקרטס: ועל מה כל הכיולים האלה מבוססים?
  • ג'ייק: זה מסובך, וגם אני לא מבין בזה כלום, המודלים הם כמו קופסה שחורה בשבילי. אבל הרעיון הכללי הוא שהם מסתכלים על כל מיני משתנים חזויים כמו זמן נסיעה, שימושי קרקע, רמת שירות לנוסע וכו' ומוצאים דוגמאות שבהם משתנים דומים הביאו בוודאות לעליה במספר הנוסעים.
  • סוקרטס: בעבר
  • ג'ייק: כמובן בעבר, מה עוד יש לנו?
  • סוקרטס: אבל הרגע הסכמת איתי שהעולם משתנה במהירות, זה לא אומר שהעבר נהיה פחות ופחות רלוונטי?
  • ג'ייק: אנחנו מנסים להשתמש בעבר הקרוב עד כמה שרק אפשר.
  • סוקרטס: אבל אתה צריך המון נקודות מידע כדי לכייל, ואם העולם מאיץ את קצב השינוי שלו, אז עשר שנים אחורה לא ייראו כמו עשר שנים קדימה. אפשר להגיד ש"העבר הקרוב" הולך ומתכווץ. פעם יכולת להסתכל יותר רחוק אל העבר מאשר היום.
  • ג'ייק: כן, אני מבין את הנקודה שלך, למרות שזה מורכב קצת יותר.
  • סוקרטס: אז האם אתם מתקרבים לנקודה שבה "ייגמר לכם העבר? כי פשוט המידע מהעבר יהיה לא אקטואלי כבר ביום הפתיחה? ומנגד, אם העבר כזה קצר, פשוט לא יהיה לכם מספיק נקודות מידע לכיול?
  • ג'ייק: אתה צודק, לוגית אין שום הגיון בעבודה שלנו עם המודלים, אבל מה עוד נוכל לעשות?

  • פאוזה דרמטית

  • סוקרטס: מה המטרה של תחבורה ציבורית?
  • ג'ייק: אה זה קל, יש לה המון יתרונות שכולן עוזרות לבנות אמריקה טובה יותר, חזקה יותר, בריאה יותר, עמידה יותר וצודקת יותר. היא זרם הדם של הערים והיסודות שלה, והערים הן מנועי החדשנות שישאירו את אמריקה חזקה ותחרותית. תחבורה ציבורית משרתת גם את המטרות של שיפור איכות הסביבה וצדק חברתי, עוזרת לבעלי הכנסה נמוכה להשתתף בחיי העיר, כדי שיוכלו לטפס בסולם ההצלחה בזכות העבודה הקשה שלהם וגם כמובן, היא מייצרת מקומות עבודה.
  • סוקרטס: חכה, זה המון מטרות, איך אתה מתכוון למדוד את כל אלה?
  • ג'ייק: לתחבורה הציבורית יש כל כך הרבה יתרונות, שהכרחיים לאמריקה חזקה ובריאה....
  • סוקרטס: אבל אני שאלתי על מטרה, לא על יתרונות. לא היית כאן אם לא היתה מטרה מוגדרת ובטח לא היית חושב על כך באופן ברור, אבל לפילוסופיה יש מטרה מוגדרת וקלה לתפישה. משהו כמו "להבין את מהות הקיום האנושי, ואיך זה משליך על איך שאנשים צריכים לחיות. גם בינינו הפילוסופים יש ויכוחים מרים על הניסוח המדויק של המטרה, אבל יחסית אל איך שהגדרת את מטרות התחבורה הציבורית אנחנו ממש מגובשים.
  • ג'ייק: האמת שאנחנו לא משתמשים הרבה במילה "מטרה"
  • סוקרטס: תגיד לי, מה המטרה של המשטרה?
  • ג'ייק: אכיפת החוק כמובן.
  • סוקרטס: אבל יש לה תרומה באופן הרבה יותר רחב - צמצום הפשע תורם להשקעות, לשגשוג, לאיכות החיים, אולי אפילו לאושר, והם גם עוזרים לקהילה בדך עקיפה יותר כמו למשל יצירת סדרות משטרתיות בטלוויזיה, ספרי בלשות ועוד... וגם, ילדים בני עשר מתרגשים כשהם שומעים סירנה...
  • ג'ייק: הכל נכון, אבל מטרתם היא אכיפת החוק. כל השאר קורה בכל מקרה כשהם מבצעים את תפקידם.
  • סוקרטס:  אז עזוב את כל הנאומים, מה העבודה האמיתית של התחבורה הציבורית.
  • ג'ייק: אה... להזיז אנשים?
  • סוקרטס: לאן? גם במעגלים? האם גלגל ענק הוא תחבורה ציבורית?
  • ג''ייק: לא, אני מתכוון להעביר אנשים מהמוצא ליעד שלהם, אולי חוץ מתיירים, הם כן אוהבים לנסוע במעגלים.
  • סוקרטס: אז חוץ מתיירים, מטרת התחבורה הציבורית היא להביא אנשים ליעדם.
  • ג'ייק: כן, זה מה שהתחבורה הציבורית עושה, והיא עושה זאת באמצעות כלי רכב משותף, בעל לוח זמנים קבוע, במקום שכל אחד ינהג לבד.
  • סוקרטס: כן, אפשר להמשיך לעדן את המטרה, אבל הדבר הראשון שעלה לך בראש הוא בדרך כלל הדבר הנכון. "להזיז אנשים" אתה אומר, "ליעדם".
  • סוקרטס וג'ייק ביחד: זה נשמע כמו התחלה טובה.
  • סוקרטס: היעד כמובן הוא לא מקום אלא כוונה, אנחנו רוצים להגיע לעבודה, לבית, לבית הספר, לפארק, דברים כאלה.
  • ג'ייק: נכון, לכן השיח החדשני הוא לא רק על ניידות (mobility) אלא על נגישות (access). ניידות היא כמה רחוק אתה יכול לנסוע בפרק זמן נתון ונגישות היא כמה דברים שונים וחשובים לך אתה מכסה בתוך אותו מרחב. לכן לתחבורה הציבורית תפקיד נוסף שבו היא עוזרת לעצב את המרחב כך שיש יותר דברים קרובים יותר אחד לשני, זה נקרא צפיפות ואולי גם "עירוב שימושים", אבל זה לא קורה בלי תחבורה ציבורית, כך שאני מניח שגם זו מטרה.
  • סוקרטס: תחשוב, זו עוד "מטרה" של התחבורה הציבורית או עוד "תועלת"? האם תוכל לשרת את המטרה הזו רק על ידי הבאת אנשים ליעדם?
  • ג'ייק: היזמים ופרנסי העיר חושבים שכן, הם כל הזמן בוחנים איך תחבורה ציבורית תגביר פיתוח כלכלי, והם פחות מסתכלים על התמונה הכוללת.
  • סוקרטס: אבל יזמים הם גם בעלי חנויות, הם צריכים אנשים שיקנו את המוצר שלהם?
  • ג'ייק: כן, כמובן.
  • סוקרטס: אז בוא נחשוב על הלקוח שלהם, אם אתה מחליט לגור באזור מוטה תחבורה ציבורית אז אכפת לך ממנה, נכון?, היא חייבת להיות שם והיא חייבת להיות טובה.
  • ג'ייק: נכון, זו הסיבה שתחבורה ציבורית מעודדת פיתוח.
  • סוקרטס: אבל מה אכפת ללקוח? רק היכולת להגיע לאן שהוא צריך להגיע, זאת המטרה של התחבורה הציבורית.
  • ג'ייק: כן.
  •  סוקרטס: אז גם מבחינת הפיתוח, מה שחשוב הוא מהירות ההגעה אל היעד, זה מה שימשוך אנשים, אני צודק?
  • ג'ייק: כן אבל.... יש גם היבטים פסיכולוגיים להחלטה אם להשתמש בכלי תחבורה זה או אחר, אנשים מעדיפים כלים שונים על פני אחרים ומשתמשים בהם יותר.
  • סוקרטס: מה לדוגמה?
  • חשמליות לדוגמה, בתנועה מעורבת, הפוליטיקאים ממש לוחצים על חשמליות למרות שהן לא חוסכות זמן בכלל. אבל כולם מגיבים אליהן עם המון רגש. היזמים אוהבים אותם, כי הלקוחות שלהם אוהבים אותם. לכן אנחנו מכניסים את הפרמטר הזה כשאנחנו חוזים את הנסועה.
  • סוקרטס: בוא נניח שרשות הטבע והגנים בונה איזו אטרקציה ויותר אנשים מגיעים אליה, האם זה משהו שאתם הייתם צריכים לממן?
  • ג'ייק: מה פתאום? אנחנו רשות התחבורה.
  • סוקרטס: נכון, למעשה קראתי קצת מהמסמכים שלכם במכונת הזמן, וכתבתם שם במפורש שניידות ונגישות הם היתרונות העיקריים של השקעה בתחבורה.
  • ג'ייק: נכון
  • סוקרטס: אז אם פרויקט לא מספק את היתרונות האלה, זה לא אומר שאין לו יתרונות בכלל, רק שהוא לא מספק את היתרונות שאתם תומכים בהם. זה לא התפקיד שלכם לממן אותו אלא של מישהו אחר.
  • ג'ייק: כן, הרעיון שאנחנו נתייחס לחשמליות בתנועה מעורבת עם רכב פרטי בדיוק כמו שאנחנו מתייחסים לעצים או ספסלים כמעודדי השקעה ללא תרומה לניידות ולנגישות הוא נכון, אבל איכשהו, בגלל שהם זזים ממקום למקום, ובגלל שאנשים נוסעים בהם, הם מתעקשים שאנחנו נממן את זה כ"שירותי תחבורה ציבורית". אפילו שקו אוטובוס משודרג (enhanced bus) יעשה את העבודה טוב יותר.
  • סוקרטס: אני חוזר לנקודה קודמת, אנחנו מדברים על השקעות ארוכות טווח.
  • ג'ייק: בוודאי
  • סוקרטס: אז לפי מה שתיארת קודם על הבחירה הרגשית בכלי תחבורה, אתה חייב להציג שהרבה אנשים יסעו בחשמלית החדשה ויימשכו אליה, אפילו ללא חסכון בזמן נסועה, ואתה עושה זאת באופן יעיל על ידי זה שאתה מצטט דוגמאות מהעבר שהצליחו, למרות שהן לא חסכו זמן לעומת אוטובוס.
  • ג'ייק: כן, זו דוגמה טובה למה זו טעות לשפוט רק על פי זמן נסיעה.
  • סוקרטס: אבל בגלל שמדובר בהשקעה לטווח ארוך, אתה חייב להראות שהחלטה הרגשית נמשכת לאורך זמן ולא קיימת רק בימים הראשונים לפתיחה. נכון? שאנשים ימשיכו לנסוע בחשמליות גם כשהן יתיישנו וגם כשיהיו המצאות טכנולוגיות אחרות.
  • ג'ייק: אבל אף אחד לא יכול לדעת את זה.
  • סוקרטס: לא זו תהיה תחזית, זה נכון, אבל יש תחזיות חזקות יותר מאחרות. וכאן זה לא קשה. אנחנו מניחים שזמן הנסיעה הוא הפקטור החשוב ביותר, ופקטור החדשנות הוא משני. נכון?
  • ג'ייק: נכון, ומסיבה טובה, זה תמיד היה נכון.
  • סוקרטס: יותר נכון ממה שאתה חושב, כבר באתונה השתמשנו ב"מוניות רגל" (pedcab, כמו ריקשות ה.ל.) כשמיהרתי להגיע לאיזה חבר,  אני רציתי להיות "שם" הכי מהר שאפשר. עד שהגעתי ל"שם" חיי היו בהמתנה ורק כשהגעתי ל"שם", חיי המשיכו. הנער הצעיר שסחב אותי עשה זאת מהר יותר ממני ולכן קיבל ממני את ה"נסועה".
  • ג'ייק: כן, אז...
  • סוקרטס: אז אני מבטיח לך שהחשיבות של זמן הנסיעה קיימת כבר לפחות 2,500 שנה. תמיד רצינו להגיע מהר יותר לעבודה, למשפחה, לחברים, נכון שפה ושם עצרנו להריח פרחים וסתם לשוטט, אבל בדרך כלל רצינו פשוט להגיע, ומשם להמשיך בחיינו.
  • ג'ייק: אז אם כבר אנחנו צריכים לחזות, כדאי שניתן את המשקל הגדול ביותר למה שעקבי כנראה כבר משחר ההיסטוריה, החשיבות לזמן.
  • סוקרטס: אז בוא נניח שהפרויקט שאתה מאשר יעבוד 100 שנה, כמו מערכות הסעת ההמונים הוותיקות שלכם...
  • ג'ייק: 100 שנה? לא יודע מה הנינים שלי יעדיפו, אבל אני נמצא על קרקע מוצקה יותר כשאני מעריך שהם יעדיפו זמן נסיעה יותר קצר.
  • סוקרטס: אז למה נטשתם את הפרמטר הזה?

  • פאוזה

  • ג'ייק: יש לנו בעיה, קיצור זמן נסיעה רלוונטי למי שנוסע באותו הרגע, אבל למתכנני ערים, פוליטיקאים, יזמים וגם להרבה אנשים שמתרגשים מהרעיונות שלהם, זמן נסיעה לא אומר כלום. יש אפילו תנועה שקוראת להאט את זמן הנסיעה כדי לצרוך יותר דברים בסביבתך הקרובה. איך אנחנו יכולים לעמוד מול כל זה?
  • סוקרטס: בוא נבחן את זה מנקודה אחרת, מה האנשים במדינה שלך מעדיפים?
  • ג'ייק: המון דברים, מה אתה חושב?
  • סוקרטס: אני חושב שהם מעריכים חירות וחופש, בהרבה ארצות זה כך אבל אף אחד לא מדבר על זה בכזאת אובססיביות כמו האמריקאים..
  • ג'ייק: ברור, ממלחמת האזרחים, דרך המאבק לשחרור העבדות וכמובן מלחמות העולם, אנחנו תמיד בעד חירות וחופש.
  • סוקרטס: אז אולי תבסס על זה את מתודת הבדיקה שלך?
  • ג'ייק: איך בדיוק חופש מתקשר לזמן נסיעה?
  • סוקרטס: אם אנשים מגיעים למקומות שונים מהר יותר...
  • ג'ייק: אז הם יכולים להגיע ליותר מקומות בפרק זמן נתון, זה נותן להם יותר... אפשרויות.

  • פאוזה, ג'ייק וסוקרטס מסתכלים זה בזה בהבנה

  • סוקרטס: במכונת הזמן גם נחשפתי לערים הדרום מערביות שלכם, שנראה כאילו הן בורחות מעצמן לתוך המדבר. גם הבחנתי בהרבה "חנויות נוחות" שפרסמו שיש בהן המון טעמים מאיזה משהו, הכותרת של הפרסומת היתה "אמריקאים אוהבים חופש".
  • ג'ייק: כן, הכוונה לחופש הבחירה.
  • סוקרטס: אז זמן נסיעה מהיר יותר אומר ש...
  • יש יותר חופש בחירה, כי אפשר להגיע ליותר מקומות. ולכן יש יותר חופש. יותר חופש לבחור את בית הספר לילדיך את את התקדמות הקריירה שלך.
  • סוקרטס: זה נשמע חשוב.
  • ג'ייק: כן, צריך קצת לעדן זאת, אבל זה בהחלט הכיוון הנכון. חלק נרחב יותר מהעיר יהיה זמין לך, יותר מקומות עבודה, יותר חברים, יותר מקומות לקנות, תוכל לעשות יותר מכל דבר שתרצה לעשות, שזה חלק מלהיות מי שרק תרצה להיות, עכשיו אני נשמע כמו מחלקת החינוך אבל... כנראה שזה המקום של התחבורה באותו מסע צלב להשגת יותר חופש לאנשים.
  • סוקרטס: גם בזמני אנשים עזבו כפרים קטנים ועברו לערים, כי יש שם יותר הזדמנויות. תקרא לזה "החופש לבחור".
  • ג'ייק: אז זה לא בדיוק זמן נסיעה, זה יותר כמו..., אני נזכר במשהו שלמדתי פעם (מתיישב על המחשב ומקליד, מסובב את המסך לסוקרטס), תראה.


 GoogEarth walkscore

  • סוקרטס: מפה של סן פרנסיסקו, ואיך קוראים לבועות האלה?
  • ג'ייק: איזוכרונים, קווים שווי זמן. לא אמרנו את המילה הזאת אף פעם בציבור כי היא נשמעת מפחיד, אבל הרעיון כבר קיים זמן רב. אתה יכול להזיז את הנקודה האדומה ומכל מקום שבו תציב אותה תקבל את המקומות הכלולים בזמן נסיעה שווה בתחבורה הציבורית. זו מפה של... חופש.
  • סוקרטס: אז...
  • ג'ייק: אז מה אם נמדוד כמה כל פרויקט מגדיל את הבועות האלה. מקטין את זמן הנסיעה, אבל עם האפקט המצטבר של הבאת יותר אפשרויות לכל אדם. כמה יותר חופש יש לאדם.
  • סוקרטס: אתה תגדיל את הבועות לכל כיוון?
  • ג'ייק: מובן שלא, זה יהיה מודל הניידות הישן. עכשיו אני מדבר על נגישות. לא רק כמה שטח נוסף מכוסה, אלא כמות הדברים שיש בו. כמה הזדמנויות חדשות הוא מביא. חנויות, בתי ספר, מכוני כושר, מכונים לפילוסופיה, וכדומה, בתוך אותה מסגרת זמן נתונה. רק בזכות הפרויקט הזה.
  • סוקרטס: ומה מסגרת הזמן הנתונה? 17 דקות?
  • ג'ייק: לא, בטח יהיו כמה רמות, אבל חכה, האם אפשר לעשות את זה באחוזים כמו שהצעת בהתחלה?
  • סוקרטס: יש לך המון עבודה.. פילוסופית...
  • ג'ייק: זו לא רק פילוסופיה סוקרטס, הצלחת, מעכשיו הרשות הפדרלית לתחבורה מכריזה על ערך החופש כערך שבעזרתו מתעדפים פרויקטים. הנשיא ישים את ערך החופש בלב התכנית התחבורתית שלו, זה נהדר... איזה כיף.

  • פאוזה

  • סוקרטס: אז תזכיר לי שוב למה זנחתם את זמן הנסיעה מראש?
  • ג'ייק (צונח לכיסאו בתשישות), לא יודע סוקרטס, בסוף אנשים אוהבים חשמליות... גם את הכי אטיות... מדד החופש בטוח ינקד אותן נורא נמוך. מה אתה אומר? האם אנשים יקריבו את החשמליות בשביל חופש? באמריקה?

2 comments:

  1. מעולה
    אז איפה מצאים מפת איזוכרונים של גוש דן?

    השבמחק
    תשובות
    1. פה:
      http://media.mot.gov.il/PDF/HE_MADAN/accessibilityTel-Aviv.pdf

      מחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...