החלק הראשון בפוסט הוא סיפור מהחוויה האישית שלי כמשתמש תחבורה ציבורית והוא דורש קצת תיאור של השירות באזור מגוריי, אז אם זה מייגע אתכם תקפצו ישר לכותרת המשנה הבאה.
הסיפור שלי
אני גר בשכונת בלון די טיפוסית, שנבנתה בשנות ה-50 עבור תושבי המעברות של רעננה.
את השכונה משרתים קווים פנימיים למרכז העיר ולאזור התעשיה, ואפילו לרכבת, ובשוליה חולפים גם קווים בינעירוניים שלא נכנסים לשכונה. סיפרתי עליה גם בפוסט שהסביר למה רשת הדרכים מכתיבה קווים מתפתלים מדי.
קל להגיע לתחנות של הקווים הבינעירוניים בשולי השכונה, והשירות הפנימי אמור לספק את הק"מ האחרון עבור אלה שמתקשים בכך, קל גם לעבור מהשירות הפנימי לשירות הראשי לתל אביב במקום טוב יותר מאשר שולי השכונה, במקרה שלי בצומת בית לוינשטיין המציעה מגוון קווים ותדירות ממש טובה למרכז המטרופולין.
אך בשכונה שלי יש עוד סוג של קווים חוץ מקווים פנימיים. אלה קווים ארוכים למרכז המטרופולין שמתחילים מתחנת הקצה שבשכונת לב הפארק הסמוכה ונכנסים לטיול בן חמש דקות בשכונה, לעיתים הם אפילו אוספים כמה נוסעים ואני בינהם.
הסיבה במקרה הזה ספציפית היא הסטורית, השכונה נולדה בלב השדות, במיקום מנותק לגמרי מרעננה ורק בעשורים האחרונים העיר התחברה אליה לאט לאט, היא היתה שכונה של אנשים קשי יום במשפחות ברוכות ילדים שגרו בתערובת של שיכונים ובתים צמודי קרקע זעירים על שטח גדול יחסית, עם משק עזר כמקובל באותה תקופה. האוטובוסים שיצאו ממנה היו כנראה מלאים, גם למרכז רעננה אבל גם לתל אביב. היום רבים מאותם בתים קטנים נהרסו לטובת וילות מורחבות עם שתי חניות, וגם בדירות השיכון נדיר למצוא משפחות גדולות מהממוצע הישראלי הטיפוסי, מספר התושבים נמצא במגמת ירידה, ורמת החיים ורמת המינוע נמצאים במגמת עליה. הקווים שהוכנסו אליה לפני שלושה עשורים ויותר פשוט נשארו. יש אלף דוגמאות אחרות לכך בישראל ובחלקן הסיבות ממש לא הסטוריות אלא רק תוצאה של היענות לבקשות של תושבים, כי הדרך לרשת לא אמינה עוברת דרך כוונות טובות.
התוצאה היא שבנוסף לשירות העירוני, לקו 501 (שהחליף לפני שנה את 502 ומתחיל בכלל מצומת רעננה בד"כ) יש 3 נסיעות בוקר בחלופה מלב הפארק שמטיילות בשכונה וממשיכות הלאה להרצליה ואז לתל אביב, אליו מתווספות 5 נסיעות של קו 505 לתל השומר ו-2 נסיעות של קו 48 (שבד"כ עושה גיחה קטנה ודי הגיונית למרכז השכונה ואז יוצא אבל פעמיים בבוקר מקיף את כולה).
אני משתמש לפעמים בקו 501 כדי להגיע לעבודה, כי גם אני מעדיף לפעמים נסיעה ארוכה ואיטית על פני נסיעה מהירה עם שתי החלפות, וגם ב-505 יצא לי להשתמש לפעמים.
אבל, כבר הפסקתי לספור את הפעמים שבהם הנהג שכח להיכנס לשכונה ובמקום זה החליט לדלג עליה, הרי מה זה משנה, בכל מקרה לא תמיד ממתינים לו נוסעים והדרך לתל אביב ארוכה ארוכה, ולהיתקע ברחובות הצרים בגלל ג'יפ שחונה במקום לא חוקי או משאית זבל זה ממש דופק את כל הסידור שלו, במקרה שכיח אחר עולה על הסידור הזה נהג שפשוט לא מכיר את המסלול, ומי שתדרך אותו בכל הדרך הארוכה עד תל אביב פשוט שכח גם להזכיר את הכניסה לשכונה הנידחת הזו קצת אחרי תחילת המסלול... כלומר זה גם מקור לטעויות אנוש פשוטות (וגם כשיש "וייז" לנהגים, זה ממש נראה כאילו הוא טועה, הרי כמעט כל שאר הקווים לא נכנסים לשכונה).
אני מגלה את זה שהנהג דילג עליי בדיעבד בזכות איפה-בוס שמאפשר לי לראות את המיקום של האוטובוס. הפעם האחרונה שהקו דילג עלי היתה היום בבוקר. אגב, גם כשהוא נכנס לשכונה לא תמיד ה-GPS שלו עובד ואני מוצא עצמי כוסס ציפורניים. יבוא או לא יבוא?
אנחנו מדברים הרבה על אמינות השירות, חשוב שהמפעיל יוציא נסיעות בזמן וחשוב שהנהגים יהיו מתודרכים כהלכה, ושהשיבוץ שניתן להם לא ילחיץ אותם, אבל הדרך לאמינות גבוהה לא עוברת רק דרך קנסות ותמריצים למפעילים ולנהגים אלא גם דרך עיצוב הרשת.
מה יקרה אם אותו קו 501 לא ייכנס לשכונה שלי בכלל? אני ועוד בערך שישה נוסעים ביום (שניים בנסיעה) ניפגע מזה, אבל לא כמו שאנחנו נפגעים מזה שאנחנו מחכים לאוטובוס שבוחר לא להגיע. אנחנו ניאלץ לצאת לשולי השכונה ברגל או לקחת קו פנימי , ולהחליף לקו שייקח אותנו לתל אביב, אנחנו עושים את זה כבר היום לפעמים והשד לא נורא כל כך. וכן, אנחנו עושים את זה גם כל פעם שהנהג שכח להיכנס וזה ממש מרתיח ומעצבן, אבל בזכות התדירות הסבירה של האלטרנטיבות זה בדרך כלל לא הרבה יותר מזה. אגב שימו לב שאני מציע לפגוע בעצמי על ידי הוצאת 501 מהשכונה בבוקר, עד כדי כך אני חושב שזה נכון.
זוהי אמינות ביי דיזיין - שירות היררכי ברור ומסודר בו לא כל קו מתנהג איך שבמקרה קרה לאורך ההסטוריה, אלא לפי כללים ברורים.
אמינות ביי דיזיין
האקדמיה תמיד שואפת למערכת היררכית. כל הספרות מלאה באיך עושים שירות היררכי נכון, אבל מאחר ומעברים מבריחים נוסעים מתח"צ, בעולם האמיתי נדרשות פשרות הגיוניות מבוססות מידע. לפעמים נכון להוציא קו משכונה ולפעמים לא, היום יש יותר מדי קווים "מטיילים" ללא סיבה וצריך למצוא את הכניסות המיותרות ביותר מבינהם וליישר אותן, במקביל לשיפור השירות המזין אליהם. וצריך לעשות את זה מספיק ברגישות כדי להשאיר את ה"כניסה המיותרת" היכן שנראה שהוצאת השירות תיצור גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. ומאחר ובכל זאת אני מדבר על מערכת מבוססת כללים, זה אומר שצריכים להיקבע קריטריונים ברורים לכך, (שירות שאינו מקומי לא יפותל שלא לצורך אלא אם כן מתקיימים התנאים הבאים א, ב, ג,...).
ברשת כזו, של פחות קווים ויותר תדירות מושגים עוד כמה יתרונות:
נסיעות לפעמים לא מתבצעות, זה קורה, צריך להקטין את זה למינימום אבל גם בהולנד אין אפס תקלות. כשנסיעה מתבטלת בקו שפועל פעם בשעה זה חמור יותר מנסיעה שמתבטלת בקו שפועל כל שבע דקות.
במשבר האומיקרון הנוכחי, כשנהגים רבים חולים או מבודדים בביתם, משרד התחבורה נתן אישור לכמה קווים תדירים במיוחד להפחית תדירות. זמן ההמתנה לקווים קצת התארך אבל במידה סבירה (והיו פחות עומסים על הכבישים כך שזמן ההגעה לעבודה לא השתנה הרבה) והאמינות ככלל נשמרה. אבל בגלל שמרבית הקווים בישראל בתדירות לא טובה, הפתרון הזה היה מאד מוגבל בהיקפו. היו יותר מדי קווים לא תדירים שאסור לגעת בהם כי הפגיעה בנוסעים היתה משמעותית. כשלא היתה ברירה צמצמו תדירות גם בקווים לא מאד תדירים וזה כבר היה פגיעה אנושה בנוסעים. בכותרות מככבים קווי רכבת שירדו מפעמיים בשעה לפעם בשעה, אבל זה נכון גם לאוטובוסים.
בנוסף, במקום שכל נוסע ימתין לקו "שלו", שיוצא מהשכונה "שלו" ליעד "שלו" בשעה מאד ספציפית שאולי במקרה נוחה לו ואולי במקרה לא. השיטה ההיררכית מחייבת אותו להשתמש בקו פנימי כדי להגיע לנקודת החלפה איכותית עם מגוון של שירות. בנקודת ההחלפה האמינות המצטברת של הרשת אפילו יותר גבוהה כי גם אם נניח קרה שלא היה לו מקום על הקו שהוא רצה לנסוע עליו (ולצערי גם זה לפעמים קורה, אם כי פחות מבעבר), הוא לא תקוע באמצע שום מקום בלי אלטרנטיבה. הוא יכול לעלות על קו מאסף יותר אך פנוי יותר, או להתקדם עם קו אחר בכיוון הנכון ולהחליף שוב בהמשך, או לחכות פרק זמן סביר יחסית לאוטובוס הבא בקו שלו. זה ההבדל בין "הלך לי כל היום" לבין "הלכה לי חצי שעה מהיום". שניהם רעים אבל ברור לנו מה פחות רע מבין השניים. למי שתהה, גם את זה אני עושה לפעמים בדרך חזרה הביתה, בעודי ממתין בתחנת נמיר/ארלוזרוב - אם 347 לא נראה באופק אני עולה על 501 או על 47, אני מעוצבן על מטרופולין אבל אני לא צריך להישאר לישון על ספסל בתל אביב בגלל התקלות שלה.
קשה לרצות את כולם, אבל אנחנו צריכים מסגרת ברורה של פעולה שבה נחליט מראש את מי אנחנו לא מרצים, כולם רוצים גם קו ישיר מהבית לעבודה בלי החלפות וגם תדירות טובה, אבל אי אפשר גם וגם. שנים רבות מדי נתנו את האחד (בלי החלפות) על חשבון השני (תדירות) והתוצאה בין היתר היא רשת לא אמינה. עכשיו צריך לתקן.
עד כאן התיאוריה ומכאן הפרקטיקה - איך מתקנים רשת?
למעשה ההנחיות נכתבו על סמך הידע שבעל פה שהיה קיים, שיפור התחבורה הציבורית בישראל החל לצבור תאוצה עם תחילת תוכנית התחרות בשנת 2000 והרבה ידע נצבר. והרבה גם נעשה בכיוון הכללי של ייעול הרשת, אך טיפה בים לעומת הנדרש, במקביל השיטה הישנה, של היענות לבקשות ציבור גם ללא מידע תומך ומתודולוגיה סדורה עדיין המשיכה וכך הרשת המתפתחת חוותה טנגו של התייעלות ואי התייעלות בו זמנית.
ההנחיות משנת 2015 בהחלט עזרו ליצר שפה אחידה והגדרות טובות יותר, ובהחלט יושמו כמעט בכל מקום נקודתי שנדרשה בו תוספת שירות אבל היה נדרש המהלך הגדול שגם יביא ליישומם בקנה מידה ארצי. הן בהיבט של שכלול דרכי איסוף המידע וניתוחו והן בהיבט של יישום בפועל בשטח.
לשם כך הוקם ברשות אגף שעוסק בתכנון ומדידה, שכל מטרתו לייצר התמקצעות "שוויצרית" בתחום התחבורה הציבורית, ובין שלל פעולותיו הוא עוסק גם בתכנון אסטרטגי של הרשת. תכנון שזכה לשם רשת 2025.
הרעיון הוא פשוט: כדי לעבוד נכון אתה צריך לדעת לאן אתה מתכוון להגיע. אם ההנחיות הציבו יעדים של רמת שירות, רשת 2025 מתחילה לתרגם אותם למפת קווים. תבנה את התוכנית הכללית הכי נכונה שלך חמש שנים קדימה, ואז תגזור שלביות אחורה. תעשה תכנון מפורט יותר לאזור ספציפי, וממנו תגזור שלביות יישום שבטח גם תציף עוד קצת שינויים ברמה הכי מפורטת.
אם נדמיין כמשל את המטייל ההולך על שביל ישראל, רשת 2025 היא המפה שמראה לו את הדרך עד אילת בקנה מידה נמוך, התכנון הפרטני שנגזר ממנה מראה לו את הדרך שיעשה בשבוע הקרוב ברזולוציה טובה יותר והיישום כל פעם על קבוצת קווים אחרת מראה לו מה הוא עושה היום. זה לא ממש משנה מתי תגיע לאילת, כל עוד אתה בכיוון הנכון ובקצב טוב ובכל מקרה עוד לפני שתגמור את שביל ישראל כבר תחשוב על יעד הטיול הבא שלך, כלומר רשת 2025 היא כמו אופק שכל הזמן זז הלאה ממך ככל שאתה מתקרב אליו ובדרך משנה את שמו ל-2030, 2035 וכן הלאה. הליך מובנה של שיפור מתמיד.
אם נישאר עם המטאפורה של שביל ישראל, זה גם לא משנה אם אתה מחליט קצת לאלתר על הדרך, להיכנס לירושלים לכמה ימים ולא רק לעבור לידה , או לקחת טרמפ עם מישהו בקטע משעמם של הדרך, כל עוד אתה נשאר מפוקס על המטרה וכל עוד גם אם אתה סוטה משביל ישראל אתה נשאר בשבילים מסומנים ומקפיד על כללי הטיול הנכונים, לא מסתכן שלא לצורך אבל גם לא מוותר ופורש, אז הכל בסדר. יש לך יעד ויש לך דרך ויש לך שותפים לדרך.
במקרה הזה השותפים לדרך הם רבים, אבל הבולטת שבהם היא חברת נתיבי איילון, אשר מעצבת עבור אגף תכנון ומדידה את רשת 2025 (כמובן ביחד עם ד"ר רוברט אסחאק כאדריכל הרשת הראשי), נתיבי איילון גם עוסקת בקידום העדפה לתח"צ (מהיר לעיר) וגם באיתור והסדרת כל התשתיות האחרות הנדרשות לתחבורה ציבורית (מסופים, חניוני לילה וכו') כי הכל צריך להתחבר ולעיתים קרובות ללא תשתיות תומכות לא ניתן להתקדם עם שיפור התחבורה הציבורית. במטרופולין ירושלים ממלאת את אותם תפקידים צת"אל. אבל מה שחשוב הוא שהמשימה המוגדרת גם לנתיבי איילון וגם לצתא"ל מלמעלה (מהרשות הארצית) היא אותה משימה.
להלן ציטוט מהאתר של רוברט אסחאק לגבי הרשת:
"תכנון רשת קווי אוטובוס אינטגרטיבית ליישום בטווח הקרוב, המספקת רמת שירות גבוהה לנוסע ולוקחת בחשבון את תוכניות פיתוח שימושי קרקע קיימות וחדשות, תחנות רכבת חדשות, קווי רק"ל ו-BRT, וצירי העדפה"
וכך ההנחיות מתוות לרשת 2025 את העקרונות, והרשת מייצרת רשת קווים כללית שנסמכת גם על תשתיות קיימות ומתוכננות, וממנה האנשים הטובים ברשות הארצית לתחבורה גוזרים את התוכניות שהולכות להיות מבוצעות בשנה הקרובה. אם אתם מתחום התכנון אתם בטח מזהים את ההיררכיה של תמ"א, תוכניות מתאר מחוזיות, תוכניות מקומיות ותוכניות מפורטות. מהיום יש היררכיה תכנונית (קצת שונה) גם בתחום האוטובוסים בישראל. התוכניות לשינוי יכולות להיות גדולות יותר ואמיצות יותר, כי הן נסמכות על עקרונות ידועים, וגם תהליך האישור של תוכניות גדולות לשינוי עובר הסדרה. והשאיפה היא שהשיפור המתמשך של רשת התחבורה הציבורית בישראל יואץ במידה ניכרת.
במקביל ההנחיות והרשת העקרונית מתעדכנות גם מלמטה, כתוצאה מלקחים שמגיעים מהשטח, ודרכי איסוף המידע וניתוחו הולכים ומשתכללים. הרשת חייבת להיות רשת חיה ונושמת ולא רשת "מוכתבת". אסור לסתור אותה סתם ככה, אבל בהחלט מותר וצריך להציע לה כל הזמן שינויים.
האם אנחנו מתכננים ברמה של שווייץ או יפן? בהחלט לא. האם אנחנו בדרך לשם? אני חושב שסוף סוף אפשר לומר באופטימיות שכן.
לצערי הרשת עוד לא פתוחה לציבור אם כי אני מניח שגם זה יגיע (העבודה עליה גם עדיין לא הסתיימה), אבל כטעימה תוכלו לראות את הפרסום הזה של עיריית כפר סבא, על רשת 2025 שתוכננה בעיר.
