לכבוד השקת מדריך התעריפים בבלוג, אנסה לנתח איך אנחנו נוהגים לשלם בתחבורה הציבורית
אפשר לנתח את אופן התשלום בתחבורה הציבורית בשתי דרכים:
א. איך אנשים בוחרים לשלם (כרטיס רגיל, כרטיסייה,, ערך צבור, חופשי חודשי או חודשי תקופתי)
ב. מי המשלם (נוער, זכאים, סטודנטים, קשישים וכמובן נוסעים רגילים)
מובן שיש קשר בין השניים:
קשיש נהנה מהנחה של 50% בכל נסיעותיו, גם כשהוא משלם במזומן לנהג (בהצגת תעודת אזרח ותיק). אין לו שום תמריץ כלכלי לקנות ערך צבור או כרטיסייה ולכן הוא משתמש בהם פחות, אם כי מאחר וזה נוח לא להסתובב עם מזומן, רבים מהקשישים כן מסתובבים עם רב קו טעון.
נוער מקבל הנחה של 50%, אבל רק בכרטיסייה או בערך צבור. לא משתלם לו בכלל לשלם במזומן ובדרך כלל גם לא משתלם לו חופשי חודשי.
נוסע קבוע בגיל העבודה ייהנה הכי הרבה מחופשי חודשי, אבל אם הוא לא ממש קבוע אז הוא יסתפק בהנחה שמקנה לו הערך צבור או הכרטיסייה.
משרד התחבורה משקיע מאמצים רבים בהקניית הרגלי שימוש שחוסכים זמן בקליטה באוטובוס, בין אם זה המעבר מכרטיסיות לערך צבור (פחות התעסקות עם עודף מדויק), ובין אם זה ההנחות המשמעותיות לחופשי חודשי שהונהגו ברפורמה האחרונה והשילוב של רכבת ישראל בערך הצבור שהונהג רק לאחרונה.
לא התאפקתי עם הפוסט עד סוף 2016, לקחתי את הנתונים של המחצית הראשונה של 2016 והכפלתי אותם, וכשברשותי נתונים מ-2011 בפילוח גם לפי פרופיל הנוסע וגם לפי אופי התשלום אני יודע שהנתונים משקפים באופן חלקי בלבד את המהפך של 2016, כי לציבור לוקח זמן להתרגל לשינויים. ועדיין נראה לי שהנתונים שאציג ישקפו במידה רבה את הדרך שנעשתה ושעוד תמשיך להיעשות לשכנוע הציבור לרכוש מנוי לתחבורה הציבורית במקום לשלם כל פעם על נסיעה בודדת.
כדי להגיע למספרים הייתי צריך להניח הנחות שהן רק שלי ואני לא יודע כמה הן מבוססות, הנחתי שמי שרוכש חופשי חודשי משתמש בו במהלך החודש 60 פעמים בממוצע, ומי שרוכש חופשי שבועי משתמש בו 15 פעמים בממוצע ומי שרוכש חופשי יומי משתמש בו 3 פעמים בממוצע. אלה פחות או יותר הרמות שמשקפות את השלב שבו מנויים אלה עדיפים על קניית כרטיסים בודדים.
עוד הנחתי שמי שרוכש ערך צבור, משתמש בו עבור נסיעות שעולות בממוצע 5.90 (עלות בתוך המטרופולינים שזה מרבית הנסיעות), כלומר לדוגמה, מי שטען ב-30 ש"ח (וקיבל 37.5 ש"ח) עושה עם הערך הצבור 6 נסיעות לפני שהוא צריך לטעון שוב. חלקכם משתמשים בערך צבור במקומות זולים יותר (הערים מחוץ למטרופולין) וחלקכם עבור נסיעות יקרות יותר בתווך הבינעירוני או בין טבעות, אבל הממוצע הזה נראה לי משקף נכונה.
בנוסף, בנתונים שבדקתי היה כל מיני דברים שלא יכולתי להסביר ונאלצתי לזרוק, (לדוגמה, חופשי שנתי בשימוש נוער שאני יודע שלא קיים), ייתכן ואם הדיווחים היו נקיים התוצאות היו שונות קצת.
לכן כל המספרים שאציג לא מדויקים ולא יכולים להיות מדויקים, אבל הם ייתנו לנו סדרי גודל סבירים ללא סטיות משמעותיות מהאמת שתתגלה לו תיחקר פעם באופן מדוקדק. לאחר כל אזהרות אלה בואו נתחיל.
אמצעי תשלום | אחוזים |
בודד | 25.5 |
מנוי | 41.6 |
כרטיסייה | 10.6 |
ערך צבור | 22.3 |
בודד
מקור: אתר he-she |
כרבע מאיתנו עדיין משלמים במזומן לנהג, למרות כל המאמצים שהושקעו עם השנים, נראה שהנתון לא השתנה בהרבה בארבע השנים האחרונות אך ייתכן ו-2016 תהיה שנת מפנה. חשוב לציין שלפני שני עשורים בלבד מרבית התשלום בתחבורה הציבורית היה במזומן והשאר בכרטיסיות, וזאת מאחר ומנויים הוצגו לציבור רק בשנות ה-90 וערך צבור הוצג לציבור רק ב-2009 כמדומני, והגיעה להבשלה כמעט מלאה רק ביולי השנה, כך שלאורך זמן המשרד אכן נחל הצלחה בהקטנת מספר המשלמים במזומן לנהג, ועדיין מדובר במספרי נוסעים גבוהים. זה מעיד:
א. על נוסעים מזדמנים רבים שנוסעים לעיתים כל כך רחוקות או לא סדירות שאינם טורחים להנפיק רב קו,
ב. על משתמשים חדשים במערכת, שגדלה בהיקף הנוסעים ב-3-4% כל שנה, אלה תמיד ישלמו במזומן בנסיעות ראשונות שלהם להכרת השירות ורק לאחר תקופה כלשהי יחליטו על שיטת תשלום מחייבת יותר.
ג. על קשישים רבים שאכן לא טורחים להנפיק רב קו רק בשביל הנוחות שבו ומשלמים במזומן, (הם מהווים מעל 20% מכלל המשלמים במזומן).
ד. על אנשים שמסיבות כאלה ואחרות, ועל אף שהם נוסעים קבועים, מעדיפים עדיין לשלם במזומן, בין אם זה בגלל נוחות גדולה יותר של החזר ההוצאות מהעבודה, קושי בהנפקת הרב קו, זניחתו עקב תקלה שלא טופלה או חשש משימוש בו, ואולי סתם חוסר צורך להשתמש בהנחה שמוענקת למשתמשים בו או חוסר מודעות להנחה הזו.
מנוי
המנוי כולל את כל סוגי החופשי - יומי, שבועי, חודשי, סמסטריאלי ושנתי, ויותר מ-40% ממשתמשי התח"צ משתמשים בו, הנתונים שבידי עוד לא מראים קפיצה בשימוש בחופשי חודשי עקב הרפורמה החדשה אבל מהשטח מדברים אחרת ולכן לא אתפלא אם כבר בסוף 2016 נראה גידול ניכר בשימוש בו. חשוב גם לזכור שבחודשים הראשונים לרפורמה, בגלל חבלי הלידה, היו אנשים שהעדיפו לא לעשות חופשי חודשי עד שהדברים יתבהרו, ובתחילת השנה הסטודנטים חששו לעשות חופשי שנתי, ולכן 2017 תהיה שנת הבחינה האמיתית. נחכה ונראה.
מקור (מפתיע): עיריית לוד |
גם כאן, 80% ממשתמשי החופשי חודשי הם בוגרים ו-20% קשישים, שלא מקבלים הנחה נוספת בגינו מה שמראה כמה הוא נוח לשימוש.
מעניין לציין שהחדירה של החופשי יומי, שבועי , סמסטריאלי ושנתי יחסית קטנה ועומדת על אחוזים בודדים מתוך ה-40% של משתמשי המנוי. משיחות מהשטח עולה שהחופשי יומי, שהוצג לראשונה במתכונת כלל ארצית רק השנה, דווקא מתחיל לצבור לעצמו קהל לקוחות נאמן (אם כי באופן טבעי אלה לקוחות "חצי מזדמנים", כי אחרת הם היו עושים חופשי חודשי), ואילו החופשי שבועי לא מצליח לצבור פופולריות כלל.
אשר לחופשי סמסטריאלי/שנתי, המספרים הנמוכים נובעים מהפילוח הצר של קהל היעד (סטודנטים שנוסעים המון בתח"צ ומסוגלים גם לשלם את העלות החד פעמית הגבוהה), אך למעשה יותר משליש מהנסיעות של הסטודנטים מבוצעות בעזרתם והשאר באופן כמעט מוחלט בכרטיסיות/ערך צבור (שגם עליהם הסטודנטים מקבלים את ההנחה שמקנה החופשי סמסטריאלי/תקופתי שהם עשו, כאשר הם מבצעים נסיעות מחוץ לאזור). התחושה שלי היא שסטודנטים, כצעירים מאמצי טכנולוגיה, כמעט ולא משלמים במזומן באוטובוס, אבל למען ההגינות אציין שאין לי דרך לדעת את זה, אם הם משלמים במזומן הם לא מזוהים כסטודנטים אלא כבוגרים רגילים.
כרטיסייה וערך צבור
קצת יותר מ-10% מאיתנו משתמשים בכרטיסיות ו-22% בערך צבור, רק שנה שעברה התמונה הייתה הפוכה כך שאפשר לומר שמדיניות "חיסול הכרטיסיות" והחלפתם בערך צבור בהחלט עובדת. סוף שנת 2016 תציג מספרים יפים אף יותר לערך הצבור בזכות החלתו על כמעט כל אמצעי התחבורה.
אם ניקח בחשבון שמדובר בכלי דומה (רק שהערך הצבור נוח יותר לשימוש), הרי שכשליש מאיתנו משתמשים בו, אנחנו רוצים הנחה, אבל לא מתחייבים לחופשי חודשי המקנה הנחה גדולה יותר אך מוגבלת בזמן.
גולש אנונימי הוסיף שבחישוב פשוט, עבור עובדים רבים זול יותר לעשות ערך צבור מאשר חופשי חודשי, אם אתה עובד חמישה ימים בשבוע בלבד, ואם אתה בתחום גלעיני המטרופולינים (5.90 כולל מעבר 90 דקות), אז אכן יותר זול לך להישאר עם הערך הצבור ואין כל קשר לסוגיית ה"ההתחייבות למנוי" שהזכרתי קודם.התפלגות בין פרופילים שונים (הכנסתי באופן מלאכותי את החיילים שלא משלמים, אבל מסקרים שאני מכיר הם מהווים כ-14% מהנוסעים בתחבורה הציבורית)
בוגר - כ-52% מנסיעות הנוסע
קשיש - כ- 20% מנסיעות הנוסע
כוחות הבטחון - כ-14% מנסיעות הנוסע
ילדים ונוער (5-18) כ-13% מנסיעות הנוסע*
זכאי ביטוח לאומי ואחרים (עיוורים, בעלי חיים, חברי כנסת, חברי אגד וכו') - כ1% מנסיעות הנוסע
*בהקשר של ילדים ונוער חשוב לזכור שחלקם בהיסעים שאינם תחבורה ציבורית כגון הסעות של מועצות למוסדות חינוך גדול מאד, 13% זה רק חלקם בתחבורה הציבורית הסדירה.
ברמת העיקרון, יש התאמה גדולה בין קבוצת הגיל לבין היקף הנסיעות שהיא עושה, ילדים ונוער מייצגים כ-13 שנה מגיל 5 עד גיל 18, אמנם הם שכבת הגיל הגדולה ביותר בפירמידת האוכלוסין שלנו (בגלל היקף הילודה בישראל שהוא גבוה יחסית למערב), אך מתוך אותם 13 שנה פוטנציאליים מעטים הילדים בגילאי היסודי שנוסעים יום יום בתחבורה הציבורית הסדירה (זה שכיח רק במגזר החרדי), ולמעשה מרבית הנוסעים בפרופיל מצטמצמים ל-6 שכבות גיל בלבד 13-18.
חיילים מייצגים במסות כ-3-4 שנים (לסג"מים עוד אין רכב צמוד בד"כ), וכמובן גם אנשי קבע עד גיל 50, הנתון של כוחות הבטחון כולל גם שוטרים וסוהרים. אני מעריך, למרות שאין לי דרך לדעת שכמחצית מה-14% הם חיילים בסידר בגילאי 18-21 וכמחצית הם בקבוצת הגיל של 22-50 (בצה"ל ועד 67 (במשטרה ובשב"ס). מעט מאד אנשיםב כל גיל, אבל בחלוקה להרבה שכבות גיל מניב אחוזים יפים.
הבוגרים מייצגים את קבוצת הגיל הגדולה ביותר, בין 18 ל-60 (נשים) ו-65 (גברים), כאשר מתוכה כאמור אנחנו מפרישים את החיילים והסטודנטים שבוחרים לעשות חפשי סמסטריאלי, כלומר, עיקר הבוגרים הם מגיל 26 בערך, 35-40 שנה. זה הנתון העיקרי שמסביר את העובדה שזו הקבוצה הגדולה ביותר.
קשישים גם הם מהווים קבוצה גדולה, מגיל 60 (נשים) ו-65 גברים ועד 120, אבל מדובר בקבוצת הגיל הקטנה ביותר בפירמידת הגילאים הישראלית, שהולכת ומצטצמצמת באופן טבעי ככל שעולים בגיל.
ככלל אפשר לומר שמרבית הנוסעים בתחבורה הציבורית הם דווקא בוגרים בגילאי העבודה.
בהתאם לנתונים האלה, האם מישהו עדיין חושב שתחבורה ציבורית זה עסק לקשישים ונערים בלבד?
בקשר לחופשי חודשי: לאנשים שעובדים חמישה ימים בשבוע (רוב הישראלים, אם אינני טועה), וגרים במרחק של עד 90 דקות נסיעה ממקום עבודתם בתוך אותו איזור מטרופוליני (משמע: יכולים להשתמש במעבר חופשי בערך צבור), ועבורם עלות הנסיעה היא 5.80 לכיוון *לפני* הנחת הטעינה של הרב קו, לא משתלם כלל לעשות חופשי חודשי.
השבמחקלמשל, מפתח תקווה לתל אביב:
חופשי חודשי: 213 ש"ח
חופשי שבועי: 64 ש"ח
חופשי יומי: 13.5 ש"ח
נסיעה בודדת: 5.90*0.8 = 4.72
4.72 ש"ח כפול שתי נסיעות ביום = 9.44 ש"ח ביום. יותר משתלם מחופשי יומי.
9.44 ש"ח ביום כפול חמש נסיעות בשבוע = 47.2 ש"ח לשבוע. יותר משתלם מחופשי שבועי.
47.2 ש"ח בשבוע כפול ארבע שבועות בחודש = 188.8 ש"ח לחודש. יותר משתלם מחופשי חודשי.
כדי שהמנויים האלו באמת ישתלמו, צריך לגור רחוק יותר ממקום העבודה או לשלב נסיעה ברכבת. לחלק מנסיעות הרכבת בתוך אותו איזור, יוצא יותר זול לקנות חופשי יומי משעולה לקנות כרטיס הלוך־חזור, ועם כרטיס חופשי יומי מקבלים גם נסיעות באוטובוסים באותו איזור בחינם.
למשל, פתח תקווה לת"א, חופשי יומי עולה 13.5 ש"ח, בעוד כרטיס הלוך חזור ברכבת עולה 17.5 ש"ח.
אני מניח שאנשים עושים את החישוב שלהם לפני שהם מחליטים, ולכן נראה שאנשים בוחרים באפשרויות "פחות מחייבות" מאשר כרטיסי מנוי. זה לא קשור להאם הם מוכנים להתחייב להשתמש באוטובוס, אלא איזה חוזה משתלם להם כלכלית יותר.
זו בהחלט נקודה נכונה, ואתקן את הפוסט בהתאם.
מחקהוצאת לי את המילים מהפה. זה בדיוק המקרה שלי.
מחקאני עובד שש ימים בשבוע , ובגלל שאני משתמש ב-2 אוטבוסים באזור חדרה לכל כיוון מאוד משתלם לי החופשי חודשי שמחירו מצחיק יחסית למה שהייתי צריך לשלם בלי הרפורמה (פי 2 בערך) .
השבמחקבאמת שרואים את השינוי בתחבורה הציבורית במדינה , לפחות אני רואה באזור שלי.
מה שכן , עדיין יש בעיה של אי -דיוק ,במיוחד בגלל תופעה של אוטובוסים שאמורים לצאת לפי לוח הזמנים ולא יוצאים ,או שאתה מסתקל על השלטים האלקטרונים מתי האוטובוס הבא מגיע וכשמגיע הזמן פתאום הוא לא בא..(כנראה זה לא באמת מסונכרן אם ה GPS של האוטובוסים).
בעיית אי הדיוק מתחלקת לשניים
מחק1. האוטובוס באמת מאחר, לא יוצא, תופעשה שמוחמרת לאחרונה עקב מצוקת הנהגים.
2. האוטובוס יוצא בזמן, אבל יש פער בין הזמן המתוכנן לבין הזמן האמיתיש בו הוא מגיע, פה אני יכול הלגיד שהבעיה העיקרית היא בזמן המתוכנן ולא בזמן האמיתי. (שיטת חישוב הזמן המתוכנן מאד פשטנית).
מעניין שאפילו לא הזכרת כרטיסי אשראי/דביט (חיוב מיידי).
השבמחקלא מכיר, תוכל לפרט?
מחקזאת היתה תלונה: למה אי אפשר לשלם בתח"צ בכרטיס אשראי/דביט? אנחנו ב-2016. (אולי אצל חלק מהמפעילים אפשר? אני לא בקיא בתחום).
מחקאפשר לשלם בכרטיס אשראי, דרך אפליקציית רב קו אונליין. וכן בחלק במכונות שמוצבות ברכבת, הרק"ל, המטרונית, בתוך קו 1 וקו 189 וגם בעוד כמה מקומות ברחוב.
מחקאי אפשר לשלם בכרטיס אשראי ישירות לנהג. אני לא יודע בדיוק למה, אבל זה גם לא ממש מקובל בעולם.
מאחר והגישה הכוללת היא שלא לשלם יותר בכלל אצל הנהג, מכונות תשלום בתוך האוטובוס ובתחנות יהיו גורם יותר ויותר יותר נפוץ, במקרה הזה דווקא אשראי יותר נוח ממזומן כך שחלקן יתמכו רק באשראי וחלקן באשראי+מזומן.
לגבי דביט, אני לא מכיר, אבל אם פועל בדיוק כמו כרטיס אשראי אז זה אמור לכלול גם אותו.
יש גם קצת את הופאון,
השבמחקויש את הגורם של ההטענה - עכשיו כשאמצעי ההטענה הוא דרך אפליקציה בטלפון, יותר קל לעשות את החישוב של מה יותר כדאי.
הופאון ורב-קו-אונליין מוכרים את הכרטיסים הקיימים. אני מנחש שבאיזשהו מקום מישהו יודע כמה כרטיסים נרכשו דווקא דרכם אבל אני לא יודע את זה, אני מנחש שלמרות שיש חדירה יפה זה עדיין אחוזים קטנים יחסית ומרבית רוכשי הכרטיסים עדיין עושים זאת אצל הנהג.
מחקבתור מישהו שמשלם בערך צבור, מעניין אותי למה בכל גיהוץ של הרב קו אני מקבל קבלה?
השבמחקזה מעיק, זה מאט את העלייה לאוטובוס ואני לא באמת צריך את זה.
ובעצם הקנייה נעשתה כשהטענתי את הרב קו, אז אני לא באמת צריך לקבל קבלה מבחינת חוקי המס.
זה כדי ש 1. תוכל לוודא שנגבה ממך המחיר הנכון כי בחלק מהקווים יש תשלומים שונים לפי היעד. 2. כדי שתדע כמה נשאר לך בכרטיס.
מחקאתה צודק, זה מטומטם, בנוסף גם באגד הנהג צריך ללחוץ פעמיים אנטר כדי לגבות, גם כשיש רק אופציה אחת.
מחקזה בזבוז נייר רציני, לא נוח ולא נעים, צריכה לפחות להיות אופציה למי שרוצה לא לקבל את זה.
כסטודנט אני מחזיק בחופשי שנתי שהונפק באיחור של חודש ועדיין משתלם ביותר, מה גם שבמהלך השנה המחיר ירד ב10% ושולמו החזרים לבעלי המנויים.
השבמחקתשלום במזומן אני מבצע רק עבור נסיעות אל מחוץ לעיר שעולות לי חצי מחיר.