אז כן, עברתי לרכבת, לא אשנה את שם הבלוג שכבר הפך למותג, אבל זו המציאות החדשה.
בפוסט הזה אצלם את דרכי לרכבת, ואצביע על כל מיני כשלים בדרך שאני רואה תוך כדי הרכיבה בת 12 הדקות שלי. הפוסט הוא על רעננה אבל אני בטוח שמרבית הדוגמאות שאביא ממש לא ייחודיות לה. נתחיל.
א. היציאה מהשכונה
אני יוצא מביתי ברחוב התחיה בקרית שרת ורוכב על הכביש כפי שמצופה ממני ברחובות קטנים ממותני תנועה. כך נראית תחילת דרכי
הרחוב הצר הזה הוא דו סיטרי, ובגלל שהוא לא יכול להעביר שני אוטובוסים זה מול זה הוא הסיבה לכך שכל התחבורה הציבורית מסתובבת בשכונת הבלון משנות ה-50 הזו באותו כיוון והנוסע צריך להסתכל על שילוט החזית או לשאול את הנהג אם הוא נוסע למרכז העיר או ללב הפארק (קו 1) לאזור התעשיה או לרכבת (קו 6). מיותר לציין שגם אוטובוס ורכב פרטי לא ממש מסתדרים פה טוב אחד מול השני ולכן בעיקר אחר הצהריים נדרשים כאן תמרונים הדדיים. העמודונים לאורך קטע קצר מונעים מרכב פרטי לחנות על המדרכה בעיקול ולחסל לגמרי את האפשרות של אוטובוס לעבור, גם בצד השני בעיקול יש אדום לבן אבל הוא לא מכובד בשל "מצוקת החניה".
אגב, שהקוטג' הנאה לא יטעה אתכם, מדובר בשכונה המערבת בתים פרטיים ישנים וחדשים עם בתי שיכון של שלוש-ארבע קומות, כבר היו בשכונה כמה פרויקטים של תמ"א 38 ובעתיד גם מתוכננים מגדלים במתכונת פינוי בינוי. מסיבות אלה, כמו גם בגלל מספר נוסעים רב בהמשך המסלול בקו 1 וכמובן בעומס בשעות התלמידים, מיניבוס פשוט לא יתאים כאן.
הפחים החוסמים את המדרכה דווקא לא נמצאים שם בדרך כלל, הרכב החונה עם שני גלגלים על המדרכה דווקא כן.
והוא עוד מהמתחשבים בהולכי רגל (על חשבון מעבר הרכבים והאוטובוסים ברחוב), השאר פשוט חונים עם 4 גלגלים על המדרכה.
בצד השני. מוסתרת על ידי המכוניות החונות דווקא יש מדרכה ברוחב תקין, אבל היא נעלמת מיד אחרי הפניה. להולך הרגל פשוט אין דרך נורמלית להגיע על מדרכה ליציאה מהשכונה. ואם לא ראיתם את הסרטון של איליה על מצוקתם של בעלי המוגבלויות בגלל הכניעה הזו לרכב הפרטי, זו צפיית חובה.
נמשיך
זו התחנה שבה אני עולה על האוטובוס לרכבת בימים של גשם או של עצלנות
מלבד קווים 1 ו-6 שהוזכרו ומספקים את המענה הנדרש לכל המוקדים ברעננה, לרבות מעבר לשירות היוצא מהעיר, עוצרים בתחנה 505 הבינעירוני לתל השומר (מספר מועט של פעמים ביום ולא ברור לי למה הוא מטייל בשכונה במקום לאסוף מבחוץ) וכן חלופות בוקר של 48 ו-501 שגם הם מבלבלים את הרשת ללא תרומה גדולה במיוחד למספר הנוסעים, הנסיעה ברחובות הצרים שמזמינים עיכובים לא צפויים מביאה לפגיעה באמינות השירות בקווים הארוכים האלה בתחילת דרכם. נדרשת היררכייה ברורה יותר וכתבתי על זה גם כאן. בינתיים בבוקר גשום חלופות 48 ו-501 מביאים אותי לרכבת הכי מהר (בדרך כלל כמעט לבד באוטובוס) אז אני נהנה מהם למרות דעתי המקצועית על נחיצותםנמשיך לרכב על הכביש ברחוב פרץ המוביל ליציאה מהשכונה, גם כי נכון לנסוע על הכביש וגם כי אין ממש מדרכה...
והגענו ליציאה מהשכונה, רחוב גאולה ההופך בהמשך לדרך ירושלים וחוצה את דרך וייצמן. יש כניסה נוחה לתחנת הרכבת מדרך ירושלים (פינת 531) כך שהאינטואיציה אומרת פשוט להמשיך ישר ישר עד לתחנה.
ב. דרך ירושלים
המילה "דרך" שבה אני משתמש לתיאור דרך ירושלים אינה מקרית. זוהי "דרך עירונית עורקית" קלאסית לפי ההנחיות, היא מנקזת נפח תנועה גדול שאמור לנסוע במהירות של 70 קמ"ש בזמן שהוא חוצה את העיר, עם צמתים כל 250 מ' לפחות ואף בניין (כמעט) שמפנה לה חזית. דרך שכזו מחייבת שביל אופניים לפי ההנחיות כי פשוט לא ניתן לנסוע בה בבטיחות בתנועה מעורבת, תאמינו לי שניסיתי. מאחר ואף אחד לא דאג לי לשביל אופניים אני מאולץ לנסוע בדרך ירושלים על המדרכה (וכן זה מעצבן גם אותי וגם את הקוראים וגם את הולכי הרגל) אני עוד נחשב לרוכב אופניים מנומס ומתחשב, הנוסע לאט, לא מלחיץ הולכי רגל עם זמבורה ואף יורד מהאופניים והולך לידם כשצריך. לא כולם מלאכים כמוני...
עקב הגדרתה כדרך עם מהירות גבוהה, תחנות האוטובוס לאורכה חייבות במפרץ, ותראו איזה יופי, אף אחד לא חושב להצר נתיבי רכב פרטי, אבל הצרת מדרכה כשאין מספיק מקום לגמרי מקובלת.
בתחנה הזו שהיא כבר לא שכונתית ממתינים קבוע נוסעים לשלל קווי האוטובוס שעוברים פה. הם מקבלים סככה צרה כי אין מקום לסככה נורמלית, וגם כך המדרכה לא מספיקה אפילו למתיחת רגליים. שלא לדבר על קשיי המעבר של הולכי רגל ורוכבי אופניים ליד התחנה.
מיותר לציין שאין צל בבוקר למעט הצל של האוטובוסים העוברים. אגב, אם אי פעם יעשו פרויקט צל מיוחד, צריך להתמקד בדיוק בתחנות כמו זו. תחנות עם הרבה עולים בבוקר שפונות לצד מזרח , ותחנות עם הרבה עולים אחר הצהריים שפונות לצד מערב. מעניין אם מישהו אי פעם חשב על זה ככה.
אחרי המפרץ המדרכה מתרחבת ואף יש שדרת עצים, מספר הולכי הרגל ורוכבי האופניים גדול יחסית לשממה האורבנית הזו, בעיקר בגלל שאין שום רחוב מקביל, עירוני יותר, במרחק סביר. מימין בגלל המוסד החינוכי כפר בתיה והפארק העירוני המגודר שלא מאפשרים גריד, ומשמאל בחלקו בגלל קמפוס בית לוינשטיין ובחלקו בגלל תכנון של שכונת וילות מוטת רכב פרטי עם רחובות ללא מוצא וללא המשכיות (קרית גנים). דרך ירושלים הלא נעימה מנקזת אליה גם את רצי הג'וגינג, גם את ההולכים והרוכבים לכפר בתיה, וגם את ההולכים ברגל לכיוון צומת ירושלים/אחוזה המהווה מוקד חשוב, (אם כי לא ממש עירוני) ברעננה.
ועוד תמונה להמחשה, שימו לב כמה כיף ללכת/לרכב לאורך גדר משמימה וללא שום חזיתות בניינים.
חצינו את רחוב הנשר, המשמש כניסה לשכונה שגם היא מעורבת בתים פרטיים ובתי שיכון (אם כי מודרניים יותר), בפינה יש את המבנה היחיד בכל המקטע המפנה חזית אל דרך ירושלים. מרכז מסחרי קטנטן ומעליו מרפאה.
תוכנן מפרץ לאוטובוסים צמוד לו, שישרת את השכונה ואת המרכז באופן מיטבי אבל מתישהו בהסטוריה המפרץ הזה הפך למפרץ רכב פרטי לארבע מכוניות (למרות שלמרכז המסחרי יש חניה מאחוריו), והתחנה הועברה אחר כבוד יותר דרומה, באופן שלא פוגע בשירות שהיא נותנת למוסד החינוכי כפר בתיה, אך בהחלט מרחיק אותה מכל בתי השכונה. נגיע אליה בהמשך. בינתיים המפרץ ש"הולאם" נראה ככה.
אגב, מבחינתי בניינים בודדים שכאלה וחניה שכזו לאורך דרך עירונית עורקית, הם ההוכחה הכי טובה לכך שכל פרופיל הרחוב מהתחלה ועד הסוף היה יכול להיראות ככה ולא היה נגרם שום נזק לרכבים העוברים. הם היו נוסעים קצת יותר לאט, אבל זאת עיר גוד-דמט!!! הם אמורים לנסוע לאט.
נמשיך אל הכניסה למוסד החינוכי כפר בתיה, אליו מגיעים התלמידים בהסעות, באופניים וברגל וגם בהקפצת רכב פרטי. כניסה מאד עמוסה פעמיים ביום וריקה (עם שער נעול) בשאר היום.
רוב רוכבי האופניים והקורקינטים כנראה מחנים את סוסיהם באורווה שבתוך המוסד החינוכי, אבל חלק בוחרים לחנות דווקא בחוץ, זה המקום לציין שכמעט בשום מקום ברעננה לא תמצאו מתקן קשירה נורמלי לאופניים. המתקנים שהציבה הרכבת בתחנה שבהם נסיים את המסלול הם בין היחידים בעיר.
הכניסה לכפר בתיה היא כמובן בצומת ימינה-ימינה ולא בצומת מלא, חדי העין יבחינו בתחנה המשרתת את המוסד בצידו השני של הכביש, לכאורה ליד הצומת אך בלי מעבר חציה התלמידים היורדים מהאוטובוס בצד השני נאלצים לעשות עיקוף ארוך מאד לחינם. מדדתי 160 מ'. במקום 45 לו היה מעבר חציה. אם זה לא נשמע לכם נורא תזכרו רק שזה לא עומד לבדו, כל החלטה כזו מצטברת ומצטברת עד שהיא מבהירה לנו בלי כל ספק שעדיף לנסוע ברכב הפרטי מכל מקום לכל מקום.
הגענו אל מפרץ האוטובוסים השני בדרך ירושלים, זה שמשרת את מוסד כפר בתיה ושהוזז אחר כבוד דרומה. גם כאן המדרכה הפכה לצרה באופן מגוחך ובוודאי מנוגד להנחיות בכדי לאפשר את המפרץ הזה, (שברחוב עירוני אמיתי לא היה נדרש בכלל כי תחנה בנתיב היתה בהחלט מספקת את הסחורה). בדרך כלל אני נאלץ לרדת מהאופניים ולעבור את המקטע הזה ברגל, או להמתין לגל התלמידים שבדיוק ירד מההסעה שיחלוף על פני.
ושוב המדרכה מתרחבת אחרי המפרץ ורצועת העצים חוזרת. הגדר החיה של כפר בתיה בטח יותר נעימה מקיר הגרנוליט שנסעתי לאורכו קודם. והעירייה גוזמת אותה באופן קבוע (אם כי לפני הגעת זמן הגיזום פה ושם מצליפים בי ענפים באופן קבוע, אבל זה לא נורא).
כאן ניצבת בפניי ברירה בסגנון ספרי "אתה הגיבור". האם להמשיך ישר על דרך ירושלים, הדרך האינטואיטיבית ביותר לרכבת? וזאת למרות שאני חושש שהיא תהיה רעה אליי? אם כן המשיכו אל "הדרך שלא ארכב בה" בסעיף ג.
האם להיכנס לפשפש מימין אל תוך פארק רעננה, ליהנות קצת מהפארק ומדרך גישה נוחה יותר לרכבת, במחיר של הארכה קטנה של הדרך? אם כן המשיכו אל "הדרך שכן ארכב בה בסעיף ד.
או שתקראו את שניהם :-)
ג. הדרך שלא ארכב בה - המשך רכיבה לאורך דרך ירושלים.
בואו נתעכב שניה על גשר הולכי הרגל שאתם רואים בתמונה הקודמת. גשרי הולכי רגל ככלל מעידים על עירוניות גרועה ועל חשיבה דרך שמשת המכונית בלבד, ומשמשים מעין עלה תאנה להצדקת דרכים מהירות שלכאורה "לא פוגעות במרחב" אך למעשה מתעללות בהולכי הרגל. איליה הנפלא עשה גם על זה סרטון.
והמעצבן שאין ספק שהמתכננים רצו שזו תהיה כניסה ראשית לפארק, שבמקור בכלל לא תוכנן עם גדר סביבו (העיריה החליטה על גדר בזמן ההקמה כדי שתוכל לגבות כסף ממי שהם לא תושבי העיר וכך להקטין את ההגעה של "אוכלוסיות לא רצויות", אבל בג"צ עצר אותה). כתוצאה הפארק חינמי ופתוח אבל מוקף גדר. מפארק הרצליה אנחנו למדים שזו ממש לא גזרת גורל. אבל גם אם נקבל את הגדר כעובדה, לפתוח בו שער קטן של הולכי רגל זו עבודת מסגרות של כמה שעות.
זו תחנת האוטובוס בה עליתי בעבר על קו 347 כשעוד הייתי הרוכב לאוטובוסים. תחנה מאד חזקה ויעיד על כך האיש האדום של ישראל היום. אבל המדרכה נגמרת בסוף התחנה ונשארת רצועת דשא. הולכי הרגל החפצים להמשיך ישר על דרך ירושלים מופנים אחר כבוד למרכז המסחרי "מול הפארק" להמשך דרכם. אני כמובן יכול לרכב על רצועת הדשא, אבל זה לא מרגיש נכון אז בדקתי אם יש לי אופציה אחרת.
דרך הארקדה המסחרית אני לא יכול לנסוע, השלט שאוסר עלי מוצדק לחלוטין, בין היתר בגלל שאין מדרכה חוץ מהארקדה כי יש מכוניות שחונות בניצב למדרכה. (למרות שיש חניונים גדולים משני צידי הבניין) ולכן המדרכה הצרה הזו זה כל מה שיש. אגב מעניין לספר שכשארומה נכנסו למרכז ושילמו קצת יותר כדי להוריד שלוש!!! חניות בשביל לייצר להם עוד שטח ישיבה התושבים בקבוצות הפייסבוק המקומיות זעמו על "גזילת החניות". בסוף זה עבר אבל לא נראה לי שהתושבים שנהנים מארומה הפנימו מזה איזשהו מוסר השכל.
ואחריו, הפתעה. פתאום המדרכה מתרחבת ונוסף שביל אופניים שמוביל אותי עד הכניסה לרכבת וממשיך לאורך הגשר על 531 לכיוון הרצליה (שם הוא נפסק בפתאומיות כפי שהתחיל)
הסיבה לכך היא הקו הכחול שהוגדר לפרויקט כביש 531, שתמיד כולל טיפול גם ברחובות המתחברים אליו. היכן שהמדינה תכננה ומימנה פרויקט תחבורה חדש הוא כלל גם שביל אופניים. היכן שהעירייה אחראית אז כמובן שלא קרה כלום.
בחרתי להיכנס בשער לפארק, גם כדי להפסיק לרכב על המדרכה ולעצבן את כולם, וגם כי הדרך מכאן תהיה נוחה יותר. השער הזה נסגר בלילה אז כשאני חוזר מאוחר אני חייב לעקוף את הפארק (השער הראשי דווקא פתוח תמיד, זה היה ממש מבאס לרכב כרגיל ולגלות שער סגור ואז לחזור על עקבותיי).
והיציאה מהפארק דרך השער הראשי. שימו לב באיזה אלגנטיות אנחנו חוצים את דרך השירות של חניון הפארק בדרך למדרכה הצמודה לכביש. מסתבר כשרוצים להתחשב בהולכי רגל אז יכולים.
אני אומר "משום מה" כי מדובר בכביש עם נפח תנועה נמוך שלא ממש צריך לחסוך לו שניות יקרות כדי שיזרום יותר.
שימו לב לעצים הקטנים המעטרים את הרצועה הזו. נראה כאילו ששתלו אותם ממש לאחרונה אבל למעשה שתלו אותם ב-2018. הם בני חמש והסיבה שהם לא יגדלו לעולם ולא יעניקו צל לעולם, קשורה בעציץ הבטון הקטן שנתנו להם. הידעתם שעצי בונסאי הם עצים רגילים שלא נותנים להם מקום להתפתח? זה בדיוק המצב.
הגעתי לקצה השביל והוא נגמר במפתיע לפני כיכר הכניסה לרכבת (כלומר לא מפתיע, השביל תוכנן ונבנה לפני שמישהו ידע איך להתייחס לשבילי אופניים בצומת, בינתיים ההנחיות עודכנו ותל אביב מיישמת גם את הפיצ'ר הזה, אבל אני לא חושב שהוא יגיע בקרוב לרעננה).
אני נדרש להחליט האם להמשיך על המדרכה כמו הולך רגל, או לעבור למדרכה השניה. שימו לב שבהחלט היה אפשרי להמשיך את שביל האופניים על המדרכה הזו ולא ברור למה זה לא נעשה.
אחרי שחציתי את הכביש אני מגלה שלזה המתכנן התכוון. המדרכה בצד השני מרובדת אספלט ויש שלט קטן שאומר שהיא רק לאופניים ולא להולכי רגל. הפיצול הזה לא ברור ולא אינטואיטיבי לאף אחד.
שימו לב לעץ הגדול והנפלא שנשתל לפני 5 שנים בערוגה גדולה ולא בעציץ (אני חושב שהוא מאותו סוג כמו העצים הננסיים שצילמתי קודם אבל אני די בור בבוטניקה, עם קוראיי המבינים בנושא הסליחה).
נותר רק להיכנס, לחצות את הגשר הארוך מעל האוטוסטראדה ולהתרשם מהפקק הפוטוגני, לרדת לרציפים ולנסוע לתל אביב.
כשעבדתי ברעננה לפני כמה שנים, על שביל הכורכר שבו כתבת שלא תרכב היה שלט קטן שמורה שהכורכר הזה הוא... שביל אופניים! ניסיתי לרכב עליו בקורקינט פעם אחת. זה כמובן לא עבד. שביל לאופני הרים אולי. הזוי שלא סללו אותו ולא סידרו בו מדרכה נורמלית. רעננה עיר עוינת לבני אדם
השבמחקהשלט עדיין שם...
מחקציפור קטנה לחשה לי בעקבות הפוסט שעיריית רעננה מתכוונת לעשות שם מדרכה בקרוב מאד. והיא תהיה בלי שביל אופניים.
מחקלגבי מוסד בתיה, ניכר שבמקור לא היה מפרץ לאחר מסעף הכניסה למוסד בתיה ושהייתה שם רצועת גינון עם עצים, שככל הנראה העצים נכרתו עבור הקמת המפרץ. אני מסיק זאת מכך שנותר עץ בודד אחד בכניסה למפרץ והריצוף שאינו זהה בשטח הכניסה למפרץ אל שאר המדרכה שככל הנראה נוסף לאחר הפיכת הערוגה למדרכה.
השבמחקלגבי התחנה בצד השני, בדרך כלל יש פירצה בגדר והתלמידים כמובן חוצים ועוברים דרך הפריצה בגדר שבין נתיבי הנסיעה. ברור שהם לא יקיפו... ועצם זה שהקימו עבורם שם תחנה הוא הציפייה שהם יחצו שם כי זה גם לא מפרץ לתחנת אוטובוס.
אכן, למרות שאני חייב לציין שאני לא רואה הרבה תלמידים משתמשים בפירצה הזו.
מחקנהדר, תודה שחלקת :)
השבמחקעצה בקשר לפורמט - התמונות בבלוג מאד קטנות וקשה לראות על גבי מסך מחשב בצורה טובה. הייתי שמח אם היית מעלה את התמונות ברזולוציה יותר גבוהה כך שיתפסו את רוחב הבלוג במלואו.
אה, זה דווקא לא בעיה, אני יכול להגדיל אותם
מחקתסתכל עכשיו
מחקנהגתי בשדרות ירושלים מוייצמן 5-6 פעמים השבועיים האחרונים, לעיתים מרננים ולעיתים מנווה זמר. לא שמתי לב לרזולוציה הקטנה של המוסד החינוכי, אבל לטיב טעם בלב הפארק הגעתי מספר פעמים.
השבמחקלדעתי כרוכב הייתי רוכב על הכביש אם הוא היה באנגליה או ספרד, אבל בשיטת הכבישים הנהוגה בארץ עם ריבויי נתיבי הפנייה ימינה מהציר (כולל כפולים בבריגדה) והשימוש בצמתים במקום כיכרות לא הייתי שש לרכוב בו.
נגעת בפוסט אחד בכל כך הרבה נושאים חשובים ומוכרים (למרות שאני לא מכיר את הסביבה הכל נראה מאוד מוכר..)
השבמחקגם "מצוקת חנייה" מאוד מוכרת בירושלים הפיתרון הלא אידאלי לזה הוא לפתוח קריאה בעירייה, בתקרה שזה כך לציין שזאת עבירה מסכנת חיים.
צל - לדעתי עיריות מעדיפות בכוונה לשתול עצים כאלה שכמעט לא עושים צל וגם התחזוקה שלהם יותר קלה, מעניין אם יש לזה תקן.
אני כרוכב גם כן נאלץ לרכב על מדרכה לפעמים בייסורי מצפון ובלית ברירה ומזדהה.
לפחות בפארק אין שלט שאסור אופניים, גם בזה נתקלתי.
לגבי צל, יש מדריך חדש יחסית לנטיעות במרחב העירוני, גם לסוגי עצים מומלצים וגם לאופי השתילה שמבטיח גדילה לגודל נורמלי. אבל אלה הנחיות בלבד ולא תקן מחייב.
מחק