יום רביעי, 20 בנובמבר 2013

דרוש "סל בריאות" לתחבורה הציבורית


להלן תיאור קצר של מערך סבסוד התרופות והטיפולים בישראל הידוע גם כ"סל התרופות".
זהו תיאור מאד פשטני שמשמש כפתיח לפוסט, עם קוראיי הרופאים הסליחה.

1. נקבעת רשימת תרופות ושירותים הכלולה בסל, מסובסדת על ידי המדינה וניתנת על ידי כל קופות החולים. הסבסודים הנמצאים ברשימה זו מהווים למעשה את החלק הארי של תקציב הבריאות של מדינת ישראל.
2. נקבע תקציב להרחבה שוטפת של הסל כל שנה, כתוצאה מהבנה שהרפואה כל הזמן מתקדמת וכל הזמן תרופות ושירותים רפואיים הופכים מנסיוניים לסטנדרטיים וביכולתם להציל חיים למאות ולשפר איכות חיים לאלפי חולים. תקציב ההרחבות בלבד עומד על יותר מ-100 מליון שקל בשנה.
3. מתכנסת ועדה המורכבת מאנשי מקצוע וגופים פוליטיים רבים בכדי לקבוע את הרכב ההרחבות כל שנה. בסמכות הועדה גם להוציא שירותים מסל הבריאות אם הם כבר הפכו ללא רלוונטיים (לדוגמה עקב כניסת טיפולים יעילים יותר).
4. ההחלטות ויישומן נבדקות באופן שוטף בכדי שיהיה אפשר לבנות את ההמלצות השונות שבהן הועדה תדון.

התהליך הזה נשמע מאד בריא וכמעט "בריטי" בהתנהלותו, הכתבות בעיתונים מעידות על מאבקים רבים ואינטרסים רבים, כמו בכל מקום שבו מתגלגל הרבה כסף, אך ההתרשמות שלי היא שכל המאבקים נעשים בגבולות איזושהי נורמה מקובלת ובסופו של התהליך סל הבריאות משקף בצורה טובה מאד את הצרכים של החולים, תוך מציאת איזונים ראויים בין טיפולים יקרים שיכולים להציל את חייהם של מעט חולים לבין טיפולים זולים שיכולים רק לשפר במעט את חייהם של עשרות אלפי אנשים.
הנקודה החשובה בכל הסיפור הזה היא שהדיונים וההחלטות על סל הבריאות והרחבתו מתקיימים בשקיפות גבוהה, בוודאי יחסית לנורמות המקובלות בארצנו.

ומה קורה בתחבורה הציבורית?
לתחבורה הציבורית בישראל יש "סל תרופות". המדינה יודעת בדיוק כמה כסף היא משלמת כל שנה על מערך האוטובוסים וכיצד זה מחולק בין סובסידיה ייעודית (קשישים, נוער וכו') לסובסידיה שוטפת (השלמת הפער בין הכנסות להוצאות של מפעילי התח"צ).
עם זאת, לתח"צ חסר המנגנון שנקרא "הרחבת סל התרופות". לא נקבע סכום כסף מסוים המוקצב כל שנה להרחבת השירות באוטובוסים. אגף תחבורה ציבורית במשרד התחבורה נתון לחלוטין לחסדי האוצר אשר ברצותו משחרר קצת כסף להרחבת השירות וברצותו לא עושה זאת.
כולם מפזרים הצהרות על חשיבות התחבורה הציבורית, אך בהיעדר תקציב להרחבה אפילו השר בכבודו ובעצמו עומד חסר אונים מול בקשות לגיטימיות.
מנגד, מקודמים פרויקטים גרנדיוזיים הזוכים לתקצובים מיוחדים של מלארדים: רכבות, רכבות קלות, כבישים ומחלפים. בפרויקטים אלה באופן פרדוקסלי הכסף זורם יותר בקלות, קל לקיים עליהם דיונים בממשלה, כי הם צבועים ומוגדרים, אך אף אחד לא יקיים דיון בממשלה על תגבור קו 28 מבית שאן לטבריה, או תגבור קו 1 העירוני בשדרות בגלל עומס, זה קטן מדי ולפיכך נותר מחוץ למשחק התקציבי. לא לחינם אומרים שלפעמים יותר קל להוציא מהמדינה מליארד שקל מאשר שקל אחד.
כתוצאה מהיעדר כל ודאות לגבי הרחבת שירות, הממונים על התחבורה הציבורית חיים תחת הבטחה ש"הנה אוטוטו יגיע קצת כסף" ללא התחייבות של האוצר לתאריך או לכמות. במצב של חוסר ודאות זה אגף תחבורה ציבורית למעשה פועל בצורה חצי משותקת. יכולתו לעשות שינויים מתגמדת לשינויים קוסמטיים כאשר בינתיים הוא בונה הררי אקסלים עם בקשות להרחבת שירות שרק מחכים לכסף שמבושש להגיע.
במצב הלא בריא הזה הציבור מאבד אמון במערכת התחבורה הציבורית. אנשים מצפים לכך שאם יום אחרי יום אחרי יום האוטובוס מלא, מישהו יוסיף נסיעה. בפועל התהליך הפשוט של תוספת נסיעה בעת עומס עלול להתעכב שנים אחרי שבמשרד התחבורה יודעים על הבעיה. זה עצוב.

האוכלוסייה גדלה בישראל באופן קבוע, גם ללא שאיפות מיוחדות לשיפור המצב נדרשת הלימה בין גודל האוכלוסיה לשירות שניתן לה. בנוסף נבנים בישראל שכונות ומרכזי תעסוקה חדשים, ישנם עדיין יישובים שלא משורתים כלל ואנשים רוצים לוותר על הרכב (או על הרכב השני) ולנסוע בתחבורה ציבורית בזמן שהם גולשים בטלפון להנאתם. 
התחבורה הציבורית בישראל לא רעה, אבל בשעות השיא היא ממש לא מספיקה, פרויקט סרדין מוכיח זאת לא רע.
עומסים בקווי שירות הם חיזיון נפוץ מדי, והישועה לא מגיעה מספיק מהר.

בהיעדר מערך מסודר של תקצוב תוספות שירות, חסר גם מערך נוסף של קבלת החלטות מסודרת. הרי כיצד ניתן לבנות סדר עדיפויות לאומי אם אין תאריכי יעד לביצוע? נוצר מצב שכשכבר נזרקת איזו עצם מכיוון משרד האוצר, הצועקים מקבלים והשקטים לא מקבלים. העצם נאכלת מהר ונמצצת עד תום רק כדי להתחיל מערך תחנונים חדש.
אין התנהלות של ועדה שקובעת לאן התוספות הולכות, אין מסמכים לציבור, אין קריטריונים ברורים ומנוסחים ואין לאף אחד מושג לאן הכסף הלך והאם הוא השיג את מטרתו בצורה היעילה ביותר.

לפיכך נדרש מהאוצר להקצות סכום כסף קבוע וגבוה יחסית. נניח מאה מליון שקל בשנה להרחבת שירות.
זאת בנוסף למליארדים המוזרמים להרחבת מערך הרכבות והכבישים (בדיוק כפי שסל הבריאות לא דן בהרחבת בתי חולים או תקצוב תוספות שכר לרופאים).
נדרש לקבוע ועדה שתקבע לאן הולך הכסף. הועדה כבר תתחיל מהלך של קביעת קריטריונים לניצול סכום הכסף להרחבה ואולי גם קריטריונים להפחתת שירות במקומות שבהם ההשקעה לא מביאה את המענה הראוי. הקריטריונים יהיו שקופים לציבור ויביאו לדיונים וגם ויכוחים ציבוריים, העיתונות תיתן כותרות של "מאבקי אינטרסים", ו"שחיתות" אשר יעזרו לעדן עוד יותר את הקריטריונים לאור השמש. הועדה תדרוש מידע אשר יחייב את משרד התחבורה להשקיע בכלים להשגת וניתוח המידע הזה (מערכת ספירות באוטובוסים לדוגמה) ובסופו של יום כולנו נצא נשכרים ממערכת טובה ויעילה אשר יודעת לתת מענה מהיר יחסית לצרכים הבוערים ביותר שמתעוררים.

נשמע כמו חלום בריטי? אולי, אבל זה בהחלט אפשרי גם במדינת ישראל.





יום שני, 11 בנובמבר 2013

תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל - תכנון ופוליטיקה

הפוסט עודכן ב-02.08.2026

ב-2025 שברה רכבת ישראל שוב את שיא מספר הנוסעים והגיעה לכ-72 מליון נוסעים בשנה.
הציבור בישראל צמא למערכות תחבורה ציבורית איכותיות ורכבת ישראל היא חלק בלתי נפרד מהחזון הזה. נראה שזהו זמן טוב לסקור את תוכניות הפיתוח של רכבת ישראל.

תוכניות בביצוע


1. פרויקט החישמול
מהמוצדקים בפרויקטים הרכבתיים של השנים הקרובות, להרחבה נוספת קראו כאן.
הפרויקט החל מזמן וכלל תהליך מורכב של תכנון בועדות התכנון העליונות ומול חברת חשמל שכלל 14 תחנות השנאה בנוסף על העבודות הנדרשות בתוך תחום המסילה, ופתרונות גנריים של חישמול לצד פתרונות מורכבים מאד בציר האיילון ובמקומות מסובכים נוספים. במקביל נערכה עבודת הסבה של קרונות לחישמול ולרכישת קטרים וקרונועים מחושמלים, הקמת מוסכים חדשים והכשרת צוותים ונהגים. ממש לא תהליך קל ופשוט.
לרכבות חשמליות יתרון גדול, הן ברכש (מאחר ורוב המסילות בעולם המערבי מחושמלות יש היצע גדול יותר, דבר המקל על הרכש), הן בתחזוקה (מנועים חשמליים פחות מסובכים לתחזוקה ויותר אמינים), הן בקיצור זמן ההאצה והבלימה המשפיע בעיקר על קווים פרבריים מרובי תחנות (כמו רוב הרשת בארץ), והן אפילו בצורך לתדלק באמצע יום עבודה שנעלם ומאפשר לנצל טוב יותר את הצי ואת משמרות הנהגים.
קו A1 לירושלים תוכנן כקו שלא יכול לפעול באף אמצעי למעט רכבות מחושמלות לכן הוא היווה את הסנונית הראשונה, השלמת החישמול עד המוסך החשמלי שהוקם באשקלון איפשרה את הפעלת קו אשקלון/לולאת השרון כחשמלי, חישמול מקטע מודיעין וקשת מודיעין איפשרו הפעלת קו חשמלי ממודיעין לירושלים, והמשך השלמת החישמול עד בנימינה איפשרה את הפעלת רכבות רחובות-בנימינה ברכבות חשמליות ולמעשה לנקודה זו הגענו היום. זה בערך 50% מהפרויקט.
בשנים הקרובות יושלם החישמול עד חיפה בצפון ועד באר שבע (הן דרך קרית גת והן דרך נתיבות), וגם המסילות החדשות הבאות שיוזכרו כאן יהיו מחושמלות מההתחלה. לאחר מכן ימשיך החישמול לצפון הארץ (כרמיאל ונהריה). בשלב זה לא מתוכנן חישמול בקווי המסילות הבודדות (העמק ובית שמש) אבל ככל שיוחלט על הכפלתן אז סביר שגם הן יחושמלו.

לכך הוסיף הגולש רובי88 את ההערה הבאה: "פרוייקט חשוב נוסף שנכנס בין החשמול לA1 - שדרוג מערכת האיתות בארץ לETCS שתאפשר HEADWAY של 2 דקות בין כל רכבת בשילוב ציוד חשמלי".
תודה לך רובי, מפודקאסט הרכבת למדתי שפרויקט מערכות האיתות עתיד להסתיים עד סוף 2023 (וכנראה נדחה בצל המלחמה). הוא יאפשר לדחוס עוד כמה רכבות בשעה לאיילון ויאפשר להגדיל את האמינות בשאר המקטעים. הפרויקט בעצם משנה את שיטת ה"בלוקים" של מסילה (מקטעים של כק"מ שאם יש בהם רכבת אז לרכבת אחרת אסור להיכנס) לשיטת ה"בלוקים הזזים" בו הרכבת בעצמה היא הבלוק עם מקדם הבטיחות הנדרש מאחוריה והבלוק זז על המסילה, וגם אורכו של הבלוק מושפע ממהירות הרכבת שאחריו (כלומר במקטעים איטיים הבלוק קצר יותר) זה מאפשר לרכבות להתקרב יותר אחת לשניה במקטעים האיטיים כמו צוואר הבקבוק באיילון וכך לשפר את האמינות. 
עדכון אוגוסט 2026 - פרויקט החישמול לכאורה מתקדם, אך נראה  שלמרות ההתקדמות הנאה בדרום ובצפון נראה שלשנתיים האחרונות הוא מוקפא עקב בעיות עם הזכיין. גם בחיפה עוד לא הוקם עמוד אחד לרפואה (אבל מעבר לחיפה דווקא כן).
ב-2026 כנראה נקצור את הפירות הראשונים מהחישמול+האיתות כאשר שלושה סלוטים נוספים באיילון יתווספו, לפי הצהרות הרכבת שניים מהם יילכו לתגבור השירות לירושלים והשלישי לתגבור השירות לבאר שבע. נחכה ונראה.


2. המסילה המזרחית
רכבת ישראל שמה לעצמה כיעד להגדיל את נפח המטען שהיא מעבירה. יש ויכוח על התועלת מזה למדינה (העברת מטען ברכבות תועלתית רק במרחקים גדולים) אך אין ויכוח על התועלת הכלכלית לרכבת עצמה, שאינה מממנת את הקמת המסילה מכיסה אך מרוויחה מרכבות משא יותר מאשר מרכבות נוסעים.
המסילה המזרחית היא החוליה החשובה ביותר בחזון זה, כיוון שמספרן הרב של רכבות הנוסעים בציר האיילון לא משאיר הרבה חלונות לרכבות מטען. לחיזוק החזון מקודם גם "נמל יבשתי" סמוך לקיבוץ אייל שיאפשר לייעל את עבודת הנמלים הגדולים בישראל ואולי גם להוזיל עלויות ייבוא וייצוא.
כעלה תאנה מקודם הקו גם כקו נוסעים, וכלל בתחילה שש תחנות רכבת לאורכו. זוהי חזרה בקנה מידה גדול על "פרויקט דימונה" שיועד לשדרוג הכרחי של מסילת המטען העמוסה במדינה ונמכר לפוליטיקאים בתור "חיבור הפריפריה". רכבת ישראל מתחזקת ארבע רכבות נוסעים ביום לדימונה ותחנה מאד יקרה בגלל עלה התאנה הזה. כי כשהפוליטיקאים שומעים "רכבות משא" הם לא ממהרים להזרים תקציבים.
בנימה אופטימית יותר, ששת התחנות על המסילה המזרחית קרובות יותר למרכז, ההצלחה או אי ההצלחה של התחנות תנבע בעיקר מהחלטות תפעוליות של הרכבת. רכבת ישירה מתחנות אלה לתל אביב, חיפה וירושלים תביא להצלחתן. אך אם התוכנית התפעולית תתבסס על מעבר נוסעים מרכבת "פרברית מיוחדת" לרכבת הפרברית הראשית בתחנת קסם, נגלה שמדובר בתחנות חלשות יותר. מנגד שירות ישיר לתל אביב מחייב את הרחבת הקיבולת באיילון שכאמור לא תקרה לפני 2028, כלומר, ביום הפתיחה של המסילה המזרחית יהיה מאד קשה לייצר נסיעות ישירות לתל אביב. אם התדירות תהיה גבוהה (לא סביר) אז המעבר בקסם או בלוד לרכבות לכיוון תל אביב לא יהיה בעייתי במיוחד. 
ושוב קצת אופטימיות זהירה, זהו הציר העדיף לקו רכבת מחיפה לירושלים. במידה וייפתח קו כזה התחנות יהיו במצב טוב בהרבה ממצבה של תחנת דימונה. למרות שהן יישארו בליגה ג'.

עדכון 2017 - הפוליטיקה מרימה ראש וישראל כ"ץ כבר הבטיח חמש תחנות נוספות מעל השש המקוריות שתוכננו. סה"כ 11. 
עדכון 2019 -  העבודות החלו וכבר יש שלטים ראשונים בשטח. העבודה מחולקת בין נת"י, הבונה את המקטע החדש (למעשה חדש/ישן) בין כפר סבא וחדרה ורכבת ישראל האחראית על שדרוג המקטע הפעיל מכפר סבא עד לוד. צפי לסיום 2026
עדכון 2024 - הפרויקט מתקדם אך לא כל התחנות יוקמו. חדרה מזרח, טייבה (השומרון), טירה, אלעד (ליד מחלף 471), ותעופה אשר כנראה תיקרא שוהם יצטרפו לתחנת קסם (ראש העין צפון) המשתדרגת שכבר נמצאת על התוואי. התחנות אחיטוב, כפר סבא מזרח, וראש העין מרכז (אנטיפטרוס) לא ייבנו בשלב ראשון ואולי בכלל.
עדכון 2026 - החצי הצפוני החל לפעול עם תחנות חדרה מזרח, טייבה וטירה ויש בור כבות פעמיים בשעה מחדרה עד קסם.  החצי הדרומי עם תחנות אלעד ותעופה עדיין בעבודה.

צפי סיום - 2027

3. מסילת כביש 431 - השלמת הלולאה הדרומית של גוש דן.
מסילה כפולה שתצא ממסילת החוף מדרום לתחנת משה דיין, תמשיך לאורך 431 עם תחנה חדשה במעוין שורק (איקאה), תתחבר לתחנת ראשונים ולקטע המסילה הקיים בואכה באר יעקב, ומשם תמשיך דרך 431 לכיוון מודיעין, עם תחנה חדשה שתיקרא רמלה דרום סמוך לשכונת האמנים. המסילה תהיה חשמלית ותאפשר חיבור גם למסילת ירושלים.
בנוסף לחיבור הבינעירוני בין ירושלים לדרום גוש דן הפרויקט ייצור גם את הלולאה הדרומית בחזון הרכבת הפרברית שמתחברת ללולאה הצפונית שכמעט הושלמה כעת במסגרת מסילת השרון וכן לחזון נוסף ללולאה מרכזית (תוך שימוש בקטע המסילה המזרחית מלוד עד קסם).
במקור במערב ראשון לציון המסילה הייתה אמורה לעבור סמוך למכללות, והיתה אמורה להיות מוקמת תחנה במרחק הליכה מבתי תושבים רבים. בלחץ העירייה המסילה הוסטה לכביש 431 בכדי לחזק את האטרקטיביות של אזור התעסוקה המתהווה במעוין שורק  (פעם הבאה שאתם מתלוננים על תחנות מחוץ לעיר תזכרו את זה). ועל אף האמור לעיל, מדובר בפרויקט ראוי שיהפוך את תחנת הראשונים לאטרקטיבית יותר מאשר היום.
עדכון 2020 -  מכרזים ראשונים יצאו והעבודה כבר החלה. צפי סיום 2027.

לכולם ברור שצריך מסילה רביעית באיילון, והתוכנית היתה מונחת כבר קרוב ל-15 שנה על שולחן הדיונים. לרוע המזל, היא לא הצליחה להתקדם משם בשל עלותה הגבוהה וחוסר היכולת להחליט מה לעשות עם תעלת האיילון.
כרגיל במקומותינו, בסוף אושרה התוכנית שהוצגה לפני 15 שנה בשינויים קלים. זה קרה כי כבר לא היתה שום ברירה אחרת והעומסים הכריעו את הרכבת ב-2018. חנוכת הקו לירושלים במלואו תסתום כליל את ציר האיילון ולא תאפשר להכניס בו עוד סיכה. 
זו תוכנית מורכבת שמיום שאושרה ב-2018 ועד שתיחנך יעברו 10 שנים לפחות, כך שלצערי כנראה לא נראה מסילה רביעית באיילון לפני 2028.
עדכון 2019 - העבודות על הקטע ההידורלוגי של המסילות, כלומר יצירת אגמי שיטפון ענקיים בפארק אריאל שרון החלו. העבודות הרכבתיות יחלו כנראה רק ב-2021 ויימשכו כ-7 שנים עד 2028.
עדכון 2020. בקיץ זה לראשונה עבדו בתוך הנחל על קידוחי הכלונסאות למסילה ה"מרחפת" הרביעית. העבודות ימשיכו בקיץ הבא.
עדכון 2024 - הפרויקט מתקדם וכבר הוסטו מסילות באזור כביש 1, אבל לרוע המזל תאריך הסיום גם נדחה ל-2031.
במקביל פורסמו הדמיות של המחלף הרכבתי המורכב בכניסה לאיילון מדרום. פרויקט ענק זה שביצועו החל יהפוך כנראה לחוליה החשובה בקביעת העמידה בלוחות הזמנים לכלל הפרויקט.

5. בניית שתי מסילות מהירות בין תל אביב לחיפה - תת"ל 65א
הפרויקט יצא לדרך לאחר כמה שנים של קידומי זמינות בלבד, ובסופו יהיו 4 מסילות בין תל אביב לחיפה חוף הכרמל. ה"ברך" באזור בנימינה תיושר וייבנו תחנות אור עקיבא וזכרון יעקב, כנראה גם תחנת חוף הכרמל תיבנה מחדש באופן שיאפשר לרכבות להמשיך מתחת לקרקע לפי תת" 65 ב' של שיקוע הכרמל אבל אני לא יודע אם זה חלק מהפרויקט הנוכחי או לא. המסילות החדשות יאפשרו רכבות במהירות 230 קמ"ש.

6. הארכת מסילת ירושלים אל החאן, כולל תחנה נוספת באזור קינג ג'ורג'.
לאור הצלחתה של הרכבת לירושלים מחד, והעומס על הבטחון והתלונות על הדרגנועים הארוכים למטה מאידך, ולאור המיקוד הכלל ישראלי על ירושלים בירתנו, פרויקט זה שנהגה לא מזמן התקדם בצעדי ענק ועקף פרויקטים רבים שתוכננו לפניו בשלבי הביצוע שצפוי להתחיל כבר בסוף 2025. הוא יכלול יותר רציפים בתחנות וגם חניה תפעולית גדולה מתחת לפארק המסילה הירושלמי דבר שיאפשר הרבה יותר רכבות ממה שארבעת רציפי הקצה הקיימים מאפשרים.

תוכניות בתכנון מתקדם




7. הקו לאילת
אני אישית אשמח אם כשלב א' של התוכנית תוכפל המסילה מבאר שבע עד דימונה והתחנה הקיימת תועבר אל הכניסה לעיר, ותיבנה תוכנית תפעולית  שתשרת את דימונה לאורך כל היום בתדירות טובה. אבל כרגע המסילה לאילת מקודמת כ"הכל או כלום".

בדומה למסילה לבית שאן או אילת, הפוליטיקאים רוצים שהרכבת תגיע לכל קצות הארץ. זה מצטלם יפה וזה יחסית קל לביצוע כי הקרקע פחות צפופה ופחות יקרה. 
אנו חוטאים בהסתכלות סובייקטיבית והמרחק בקצה הארץ נראה לנו קצר, אך כדאי לזכור שבין כרמיאל לחצור הגלילית יש 35 ק"מ, ובין חצור הגלילית לקריית שמונה יש 30 ק"מ נוספים. 
התוואי יכלול תחנה בכרמיאל מזרח, מנהרה באורך 11 ק"מ מתחת להרי צפת, תחנה באזור ראש פינה/חצור הגלילית (אולי עם רכבל להר כנען בצפת) ותחנה בקריית שמונה.


9. בניית שתי מסילות נוספות בין חיפה לאילת, במהירות תכן של 230 קמ"ש.
פרויקט השדרה המהירה (או יותר נכון - הרף העליון של רכבת רגילה יחסית), כבר כלול בתמ"א 65א שנכנסה לביצוע לריבוע מסילות החוף העמוסות, אבל כולל גם את תמ"א 65ב' לשיקוע בתוך חיפה ואת תמ"א 111 לריבוע המסילות מתל אביב עד באר שבע ואת תוכניתה רכבת לאילת דרך דימונה.
בזכות החדשנות של המהירות הגבוהה הפרויקט גם מקבל גב פוליטי (רכבת מהירה נשמע מצויין למרות שטכנית מדובר ברף העליון של "רכבת רגילה". הוא כולל גם מסילה חמישית ושישית משפיים ועד שפירים מתחת לאיילון עם שתי תחנות בלבד, בגלילות (שם יהיו שני קווי מטרו) ובסבידור.


10. מסילת שורק - עוקף לוד.
כחלק מהדגש שרכבת ישראל שמה על תחום המטענים (תחום קטן אך רווחי). מתוכננת מסילה מנמל אשדוד לאורך כביש 7 עד למסילת ב"ש-לוד, עם תחנה באזור גדרה. אותו פרויקט כולל גם "מסילה מזרחית" חדשה עוקפת לוד. שתחבר בין מסילת באר שבע-לוד הקיימת למסילת מודיעין-נתב"ג הקיימת בואכה תל אביב (וייתכן גם עם קשת חיבור בואכה ירושלים), הקטע הזה משולב עם פרויקט מסילת 431 מהסעיף הקודם.
יצירת "עוקף-רמלה לוד" תאפשר לרכבות המהירות מבאר שבע לדלג על מקטע המסילות הבעייתי, המתפתל והאיטי בתוך רמלה ולוד ותאפשר את הקשר הקבוע הנדרש בין באר שבע לנתב"ג ללא תוספת זמן נסיעה. בנוסף ייתכן שהיא תאפשר גם רכבת מהירה בין באר שבע לירושלים לפי חזון תמ"א 35.
פרויקט זה יקרום עור וגידים רק אם יתממש פרויקט נוסף, והוא הרחבת תחנת נתב"ג. תחנה שתוכננה ונבנתה כשאף אחד עוד לא האמין בהצלחת הרכבת ולכן היא נבנתה בצנעה, עם זוג מסילות בלבד. הרחבת התחנה נחשבת לפרויקט מורכב בשל כל רמפות הבטון שמעליה ומבנה חניון נתב"ג. ולכן היא תעלה המון, אבל בסופה נתחנת נתב"ג תהפוך לאחת התחנות החשובות ביותר ברשת. ממנה ייצאו רכבות מהירות לכל ארבעת המטרופולינים.
הפרויקט הזה כולל גם את מתחם הדיור הענק שמתכננת רכבת ישראל ברג"מ (ליד רמלה), בלעדיו לא היהיו מספיק רכבות עבור כל תוכניות רכבת ישראל ולפיכך חשיבותו מאד גבוהה.
עדכון 2017 - צפי לתחילת ביצוע לפי המצגת הזו - 2023.

תוכניות בעריסה

ישנן הרבה תוכניות שמסתובבות, חלקן קטנות (שלוחות למינהן) וחלקן גדולות. אף אחת מהן לא הבשילה לכדי דיבורים מעשיים וכמובן לא לידי תכנון מפורט ואישור תקצוב. להלן רשימה חלקית.


11. מסילת עירון (מעפולה לחדרה) או מסילת מנשה.
מקרה הפוך של תוכנית מוצדקת, שתנקז את כל העמקים והגליל התחתון למרכז הארץ באופן איכותי ביותר, שלא תצא לפועל לעולם בגלל עלויות אדירות מחד (מנהרה בעומק 100 מ' באזור אום אל פאחם) ותסבוכת פוליטית מאידך. חבל.
אבל התסבוכת הפוליטית וההנדסית לא ריפתה את ידי המתכננים, שרואים חשיבות במסילה הזו גם כמסילת משא (הגעה ממרכז הארץ ודרומה לנמל חיפה שלא דרך מסילת החוף העמוסה). לכן נהגתה תוכנית תחליפית בשם "מסילת מנשה" אשר מחברת בין "חדרה מזרח" לבין מסילת העמק ממערב לואדי ערה ולא בתוכו.  התוואי אמנם צפוי לפגוע אנושות בערכי הטבע של רמות מנשה, ולכן כנראה גם הוא יכלול מנהור וגישור נרחבים ויהיה מאד יקר, והוא כמובן יהיה פחות מהיר מתוואי דרך ואדי ערה, אבל הוא מוגדר כישים יותר ולכן כרגע זה התוואי שמקודם. בודי ערה לעומת זאת, מקודמת רכבת בעלת אופי פרברי יותר (רכבת קלה כמו בין חיפה לנצרת) אשר תחבר אותם לחדרה ולעפולה.
בימים אלה מתקיימים דיון על עדכון התוואי באזור חריש כך שישרת את העיר המתפתחת במהירות טוב יותר. נחכה ונראה.
עדכון 2026 - בתוכנית של 2050 לא מופיעה המסילה (למעט שלוחה לחריש מהמסילה המזרחית)

10. מסילה לעיר הבה"דים ומסילה לבסיס ליקית בצומת שוקת.
הארכת המסילה מרמת חובב לעיר הבה"דים תהיה באורך לא קצר של 11 ק"מ ובתנאי שטח קשים טופוגרפית (תחצה עשרה רכסים). נשאלת השאלה האם בשביל רכבת שתהיה מלאה רק בראשון וחמישי צריך להשקיע. מבחינת צה"ל ומשרד הבטחון ברור שכן, אבל אנשי המקצוע לא לגמרי משוכנעים. למרות זאת אני די בטוח שהמסילה הזו תצא לפועל. הפוליטיקה תנצח, אבל אולי בסוף נגלה שזה לטובה.
לכך כדאי להוסיף את הדרישה של צה"ל גם לתחנת רכבת סמוך לבסיס המודיעין הענק שנבנה בצומת שוקת. גם כאן כרגע מדובר בכיפופי ידיים בין אלה שחושבים שמספיק להביא את החיילים באוטובוסים עד לתחנת להבים לבין אלה שרוצים מסילה ותחנה עם רכבות ישירות.
מה שברור בינתיים הוא שיש צורך בהכפלה (ריבוע) של המסילה הקיימת לבאר שבע, כך שניתן יהיה לתת מענה לכולם. המסילה החדשה תהיה במהירות תכן של 230 קמ"ש. הפרויקט נמצא בתוכנית העבודה לתחילת ביצוע ב-2025.


11. מסילה לערד
מדובר על מסילה שתתפצל מהמסילה של דימונה באזור "ערערה בנגב" ותגיע לערד. גורלה, כמו תחנת דימונה, טמון בעיקר בהחלטות התפעוליות. שאטל מערד לב"ש והחלפה שם יביא לתחנת רפאים נוספים ושירות ישיר לתל אביב עשוי להצליח במידת מה, אם כי ברור שהתחנה תתברג בעשירייה האחרונה של תחנות רכבת ישראל (לצד דימונה, מלחה ובית שאן). לערד אין כמעט עורף יישובי ולכן לא נכון יהיה להשוותה לתחנת נהריה, אך אם תוקם העיר החרדית כסיף סמוך לתל ערד, תהיה בעוד שני עשורים מסה של נוסעים המצדיקה את הקמת המסילה והתחנה.

12. מסילת עפולה-טבריה 
מסילה שקשורה קשר אמיץ למסילת עירון/מנשה שהוזכרה קודם, התכנון כולל מסילה לאורך כל כביש 65 עד צומת גולני ומשם לאורך כביש 77 עד טבריה עילית (צומת פוריה). ברור לכולם שמסילה כזו רלוונטית רק אם היא תאפשר נסיעה עד תל אביב (כי לא הגיוני לנסוע מטבריה לחיפה דרך עפולה), ולכן רק לאחר שיחל ביצוע של מסילת עירון/מנשה ישקלו את ביצוע מקטע זה. לפי התוכניות המעודכנות המסילה תעבור מחוץ לטבריה ומשם תמשיך בתוואי הטופגרפי הקשוח של הגליל עד להתחברות למסילת כרמיאל-קרית שמונה.

13. מסילת ירוחם דימונה
מסילה שמטרתה היא כמובן משא ולא נוסעים. אבל כדי למכור אותה לפוליטיקאים יאפשרו גם רכבות נוסעים מהירות בין שני המטרופולנים הדרומיים האלה (ירוחם ודימונה, כן).

14. מסילת בית שאן-צמח
כל מילה מיותרת, אלא אם כן יש כוונה להאריכה לדמשק ולאיסטנבול...

פרויקטים נוספים:
הפוסט מתארך וצריך לסיים, אציין רק שזו לא הרשימה המלאה. תמ"א 23 למסילות ברזל כוללת רכבות לכל קצות הארץ וחיבורים למדינות שכנות. בין אם זו מסילת "יגור-אחיהוד-כברי-לבנון" (מסילה מזרחית צפונית), מסילת צמח-חמת גדר-סוריה, מסילת בית שאן-ירדן (לכיוון אירביד) או מסילת "צומת הנגב-ניצנה-מצריים". חשוב לשמור את התוואי למסילות כאלה אבל בין זה לבין בנייה המרחק רב ולצערי גם השלום בגבול הצפון או התחממות היחסים עם מצריים נראים רחוקים מתמיד.

עוד דבר שלא צויין הוא הרחבת הרשת מעבר לקו הירוק. כאן יש הרבה תוכניות בגדר בלה בלה והפוליטיקה מתפקדת בשני ראשים כמתדלקת רעיונות מחד וכמונעת תכנון מפורט וביצוע מאידך.
א. כחלק מהמעבר הבטוח (רכבת מרחפת :-) בין רצועת עזה להר חברון ובין רצועת עזה לשומרון,
ב. בחיבורים אפשריים בין ישראל לגדה במטרה לחזק שת"פ כלכלי (עובדים ומטענים) כדוגמת מסילה שתתפצל מכיוון A1 לכיוון רמאללה, החייאת מסילת עפולה-ג'נין והחייאת מסילת ארז מיד מרדכי לרצועת עזה (זה באמת לא נראה בשום אופק...)
ג. כדי לשרת את גושי ההתיישבות הגדולים כדוגמת מסילת קסם-אריאל ומסילת מודיעין-מודיעין עילית.

על מסילות אלה ימשיכו לדבר עוד המון אבל לא יעשו מעבר לכך ולכן אין טעם להרחיב עליהם את הדיבור.

סיכום

מקובל לצייר את קבלת ההחלטות הפוליטית וקבלת ההחלטות התכנונית כמנותקות אחת מהשניה, ולעיתים (כמו בהקשר של מסילות עד לקצות הארץ אילת, קרית שמונה, ערד, צמח) אכן זה כך. העלות הכבדה של הקמת מסילה ותחנות צריכה להביא בחשבון שלתחנת הקצה יהיה פוטנציאל נוסעים גדול. לפיכך תחנות הקצה צריכות להיות ממוקמות במרחק מה מקצות המדינה ולא "על הגבול". (חצור הגלילית ולא קרית שמונה, עפולה ולא בית שאן).
המתכננים רואים לנגד עיניהם את מטרתה העיקרית של הרכבת כמסיעת המונים, ומחפשים את המקומות עם הנוסעים. אלה יימצאו במרכז הארץ ולכן יש מבחינתם חשיבות עליונה לציפוף הרשת במרכז, אך זה רחוק מהזרקורים הפוליטיים.
למרות הבדלים אלה, במקומות רבים אנו רואים שההיגיון התכנוני וההיגיון הפוליטי הולכים יד ביד ועשויים לייצר פרויקטים טובים ואף מצוינים כגון מסילת A1 לירושלים, הכפלת קו הרכבת לבאר שבע שהסתיימה לא מכבר והמסילה לכרמיאל.
למזלנו ארצנו קטנה, וכאשר הפוליטיקאים יצליחו להביא רכבת לכל קצות הארץ, לא תהיה להם ברירה אלא להתמקד גם במרכז.

עוד על תוכניות רכבת ישראל

יום ראשון, 10 בנובמבר 2013

זמן ותחבורה

ביום רביעי הקרוב, 13.11.13 יתקיים במכללת אפקה כנס של האגודה הישראלית למחקר תחבורה בשם "זמן ותחבורה"
בכנס ירצו שני פרופסורים מכובדים. פרופ' אראל אבינרי ממכללת אפקה ופרופ' דן זכאי מהמרכז הבינתחומי הרצליה על ערך הזמן.

הזמן הוא המרכיב החשוב ביותר לנוסע, הדבר עלה בעבר מאינספור מחקרים שנעשו, הזמן חשוב יותר מהעלות הכספית של הנסיעה ומנוחות הנסיעה. ייתכן וזו הסיבה שהרכב הפרטי מנצח את האוטובוס בידיים קשורות מאחורי הגב. כי מדלת לדלת לנוסע באוטובוס לוקח בערך פי שתיים יותר זמן להגיע.
זו גם הסיבה שבהגעה ליעדים מסויימים, הרכבת מנצחת את הרכב הפרטי בשעות השיא. היא פשוט יותר מהירה.

אם כך, קיימת חשיבות רבה להבנת מרכיב הזמן, הבנתו לעומקו. ההרצאות האלה הן המבוא לנושא שהוא אולי הכי חשוב לעוסקים בתחבורה באשר הם.

אשמח לראותכם שם.



יום רביעי, 6 בנובמבר 2013

זכרונות מהעבר


ב-2009 ניסיתי את כוחי לראשונה בכתיבת בלוג ב"קפה דה מרקר". הבלוג ההוא,  שנכתב בשלהי ימי הרווקות במרכז תל אביב  נקרא "אומרים שיהיה פה שמח" ועסק בנושאי תכנון עירוניים שונים ולאו דווקא בתחבורה ציבורית. מטבע הדברים הוא התמקד בתל אביב.

למרות זאת, חלק מהפוסטים עסקו גם עסקו בתחבורה ציבורית, באופניים ובהולכי רגל. בשלוש שנים לא השתנה הרבה, אז החלטתי להזכיר אותם גם פה.

שלושה מהפוסטים עסקו בתיקון עיוותים ושיפור מצב הולכי הרגל ורוכבי האופניים בעיר, במקומות נקודתיים שבהם נראה שאין איזון בין מספר הולכי הרגל הרב לשטח המצומצם שהם מקבלים לעומת השטח שמיועד לכביש.




הפוסט הרביעי עסק ב"הארד-קור" של בלוג זה, ומנתח את תופעת העומסים ברכבת ישראל.


זהו לעכשיו, תהנו.


יום חמישי, 24 באוקטובר 2013

מדיניות תעריפים - יש דבר כזה


לפני שבוע נערך כנס יום תחבורה ציבורית על ידי ארגון תחבורה היום ומחר. הכנס כלל מספר רב של דוברים ובפוסט זה אתמקד רק בנושא אחד. ההרצאה המאלפת על מדיניות התעריפים שנתנה מנהלת אגף פיקוח פיננסי באגף תחבורה ציבורית, גברת גילי קניגסבוך.


קיימות שתי מתודות עיקריות לקביעת תעריפים

המתודה הראשונה היא קביעת תעריף לפי מרחק - ככל שאתה נוסע יותר כך אתה משלם יותר, מתודה זו עובדת בצורה טובה במוניות ספיישל, אך אינה מקובלת בתחבורה ציבורית בשל ריבוי קווים מתפתלים ולא ישירים. אף אחד לא רוצה לשלם על הקילומטרז', המיותר מבחינתו של כניסה לקרית טבעון, בדרכו מנצרת לתל אביב, גם אם הוא מוכן לספוג את עלות הזמן של הנסיעה הזו. (בעל כורחו בהיעדר אלטרנטיבה שמדלגת על הכניסה הזו). על אותו משקל אין הגיון בכך שקו מאסף מתל אביב לקריית שמונה יעלה יותר מקו ישיר. ההיגיון הכלכלי אומר את ההפך וההיגיון הסוציאלי אומר שהמחיר צריך להיות זהה
בעיה זו, שהודגמה על קו 826 מנצרת לתל אביב ועל קווים 841/845 מת"א לקריית שמונה נכונה למרבית קווי התחבורה הציבורית בעולם.

המתודה השניה היא קביעת אזורי תעריף, כאשר מרחק הנסיעה בין כל זוג אזורים מחושב על פי הדרך הקצרה ביותר בינהם וממנו נגזר התעריף לכל הקווים המקשרים בין אותו זוג אזורים, גם עבור קווים מאספים וארוכים במיוחד. על מתודה זו ניתן להוסיף תוספת תשלום לקווים ישירים איכותיים במיוחד (כפי שנהוג בהרבה מקומות בעולם אך לא בארץ) וליישם את ההיגיון הכלכלי ש"שירות טוב יותר עולה יותר".

מבנה התעריפים של מדינת ישראל נבנה עד עתה כמו כל התחבורה הציבורית, טלאי על טלאי. חברות התחבורה הציבורית שנהנו מפדיון הנוסעים לחצו על הקמת כמה שיותר אזורי תעריף באופן שכמעט מדמה את השיטה של קביעת תעריף על פי מרחק. גודלו של כל אזור תעריף הוא קטן ובדרכך מת"א לנתניה לדוגמה אתה עובר לא פחות מעשרה אזורי תעריף. בעקבות ה"שיטה" הזו קיימים בישראל כ-1,500 אזורי תעריף אשר אין כל אפשרות להסבירם לנוסע (ולעיתים גם לנהגים קשה להשתלט עליהם). ריבוי אזורי התעריף מקשה מאד על יצירת "כרטיסי מנוי" כי כמעט לכל נסיעה יש מחיר אחר. עבור המפעילים ההיסטוריים השיטה הגדילה מאד את הפדיון שלהם בטווח הקצר (החשוב בעיניהם) אך פגעה מאד ביכולתה של המערכת למשוך נוסעים חדשים.
השיטה גם גרמה לעיוותים רבים, לא חסרות במערכת דוגמאות לנסיעות ארוכות שעולות יותר מנסיעות קצרות יותר, דוגמה אחת שאביא לשם הקוריוז הוא לחץ של מורים במגזר הכפרי (שנוסעים ברכב) להעלות את מחיר הנסיעה באזורים מסוימים מאחר והחזר הנסיעות שהם מקבלים נקבע על פי התעריף בתחבורה הציבורית. עיוותים נוספים נגרמו בשל היכולת שמקנה ריבוי האזורים להנפיק כרטיסים מיוחדים כמעט לכל קו בנפרד, דבר שנוצל בעת פתיחת קווים לציבור החרדי ומתן הנחה משמעותית לכרטיסי הלוך ושוב רק בקווים המשרתים אותם (בין בני ברק לחיפה).
הרפורמה בתחבורה הציבורית העתיקה את המצב הקיים למכרזים החדשים, תוך מתן מחיר שונה וזול יותר לחברות החדשות באותו קוד מחיר. זהו ערך ראוי כשלעצמו מאחר והמדינה מגלגלת את הסובסידיה הנמוכה יותר שהיא צריכה לשלם גם חזרה לציבור הצרכנים, אבל כך נוצר מצב לא רצוי נוסף בו מאותו מוצא לאותו יעד יש מחירים שונים רק בגלל הצבע של האוטובוס. דוגמה לכך היא השירות מבית שמש לירושלים אשר זול יותר בסופרבוס מאשר באגד. בקיצור, ברדק.

משרד התחבורה הבין כי יש לפתור את הקשר הגורדי הזה, והתחיל בפרויקט לצמצום אזורי התעריף. הראשונים היו המטרופולינים הגדולים, חיפה, ירושלים ותל אביב, שבהם צומצמו עשרות אזורי תעריף לפחות מעשרה. ההיגיון הביא גם להטמעת שיטת "טבעות התעריף" המקובלת במטרופולינים רבים ואיפשר יצירת מעברים ב-90 דקות. מדובר בתיקון עיוות היסטורי שקידם את ישראל לעולם המערבי אך בשביל לעשות זאת היה המשרד צריך להעביר את הפדיון מהמפעילים אל המדינה. זה לא פשוט וזה עלה הרבה כסף אבל זה קרה.
הנה דוגמה מהמצגת על מה שקרה למטרופולין חיפה ב-2008.
לפי המצגת בעתיד גם במטרופולין חיפה תיושם שיטת הטבעות.

והנה התהליך שעובר מטרופולין תל אביב

עבור נוסע קבוע מחולון לרעננה, אשר צריך להחליף שניים או שלושה אוטובוסים, מחיר הנסיעה ירד בחצי. זה לא פחות ממהפכה וזו אגב דוגמה אמיתית לחלוטין ממישהי שאני מכיר.

גם בירושלים כבר יושם פתרון עם מעברים שיורחב בעתיד לטבעות וגם באר שבע על הכוונת ואני מקווה שגם מטרופולין נצרת שמשום מה תמיד נשכח.

אחר כך יטפלו גם בבינעירוני ויחלקו את הארץ ל-9 מרחבים עם כמה אזורי משנה. בשורה התחתונה בסוף התהליך יהיו בישראל 32 אזורי תעריף בלבד לעומת 1,500 כיום. על מנת שתיקון זה לא ישקף עליה גדולה במחיר משרד התחבורה צריך להשקיע הרבה כסף, והוא מוכן לעשות זאת, אך בזהירות. החדשות הטובות הם שאנחנו כבר בערך באמצע התהליך ומשרדי התחבורה והאוצר  מחויבים לו.

בעיניי הבשורה הכי חשובה מצויה בשקף האחרון במצגת, הקטנת אזורי התעריפים תאפשר לפתח צורות רבות ומגוונות של אמצעי תשלום נוחים.

• כרטיס יומי, תלת יומי, 7 ימים – מסוג Rolling Pass
• Price Cap – עלות שימוש ביומי בכרטיס חכם תוגבל למחיר עלות
חופשי יומי מקביל
• כרטיס משפחתי – לשלושה או יותר בני משפחה
• כרטיס שנתי – מבוסס כרטיסי חופשי חודשי בתוספת הנחה
• כרטיסים משולבים רכבת: הלוך ושוב, יומיים, חודשיים, שנתיים..
• כרטיסים משולבים חנה וסע
• כרטיס זהב – כרטיס שנתי חופשי לכל שרותי האוטובוסים בישראל
• כרטיס פלטינה – כרטיס שנתי חופשי לרכבת וכל שרותי האוטובוסים
בישראל

ולזה רבותי כבר קוראים מהפכה.

יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

על קוטסופלוס שמעתם?



בפינלנד החלו בניסוי מעניין של מיניבוסים קטנים שמסתובבים בעיר במסלול לא קבוע ולוקחים אותך מאיפה שאתה נמצא לאיפה שאתה רוצה להגיע. בניגוד לסטטוס קוו הקיים בתחבורה ציבורית של קווים קבועים שמכריחים אותך להכיר את כל השיגעונות שלהם כדי להבין איך אתה מגיע מאיפה שאתה נמצא לאיפה שאתה רוצה להגיע (אני רוצה להיות שם...). לשירות החדש קוראים kutsuplus, בתרגום מפינית לאנגלית זה call plus. 

זה עובד ככה!
נרשמים כמנויים לשירות, משאירים פרטי כרטיס אשראי
מורידים את האפליקציה.
מזמינים את השירות, כותבים מאיפה, מתי ולאן רוצים להגיע.
האפליקציה מורידה כסף מהארנק בהתאם למרחק בין המוצא ליעד.
אתה מקבל מפה עם ציון התחנה שבה יעצור המיניבוס (ומסלול הליכה אליה) והשעה המדויקת שבה הוא יגיע.
מגיע מיניבוס עם 9 מקומות ישיבה, כך שאתה חולק את המסלול עם עוד אנשים שרוצים להגיע לאותו כיוון.
הנהג עוצר בתחנה הכי קרובה לנקודת היעד, בפלאפון יש לך מפה שמראה איך להגיע ברגל מהתחנה ליעד המדויק שציינת.

והמחיר? איפשהו באמצע בין תחבורה ציבורית רגילה למונית ספיישל.

לכתבה על קוטסופלוס בהלסינקי, בירת פינלנד
להסבר באתר איך קוטסופלוס עובד.

וברצוני לאחל לניצן הורוביץ ו/או לרון חולדאי בהצלחה, לא משנה מי יזכה, זה נשמע לי כמו פרויקט שעיר חזקה יכולה להרים עם חברה פרטית בלי בעיות רגולציה קשות מדי של משרד התחבורה (בדומה לcar to go, או לתל אופן).


כל מה שצריך זה אפליקציה טובה, כמה מיניבוסים (שהעירייה יכולה לממן) ופרסום טוב. אולי אפילו תצליחו לגרום לזה לעבוד בשבת.
אני מוותר מראש על הזכויות לשם "תל-מונית"


יום רביעי, 16 באוקטובר 2013

הגאונות של הנת"צ בכביש 20

בחודש ספטמבר 2013 נפל דבר בישראל, הוחלט כי הנתיב השלישי בכביש 20, בין מחלף חולות למחלף וולפסון, ייפתח כנתיב תחבורה ציבורית. מדובר ב-12 ק"מ של נת"צ, כחצי מהם במקביל לפקק קיים (ממשה דיין צפונה).
זו אמנם לא הסנונית הראשונה, קדמו לו נתיבי תחבורה ציבורית בכבישים בינעירוניים אחרים המובילים למטרופולין הגדול של ישראל, בכביש 44 (ליד אזור), בשולי כביש 2 בין פולג לכפר שמריהו ומסלול "הנתיב המהיר" בכביש 1 מנתב"ג ועד מחלף קיבוץ גלויות, אך עדיין מדובר בחזיון לא נפוץ מספיק במקומותינו.
זהו נתיב התחבורה הציבורית הראשון המוביל מדרום המטרופולין למרכזו, עד עתה נאלצו נוסעי האוטובוסים מרשל"צ, רחובות, נס ציונה, יבנה, גן יבנה, אשדוד ואשקלון לשרך את דרכם בין אלפי הרכבים הפרטיים בפקקים האינסופיים שגדשו את כביש 4 בעשרות השנים האחרונות.
כביש 20 היה פקוק מרגע פתיחתו בשל צוואר הבקבוק בכניסה לתל אביב ולכן לא היווה לקווי האוטובוס אלטרנטיבה ראויה, כתוצאה מכך כמעט אף קו לא הועבר לאוטוסטראדה החדשה עד ספטמבר 2013 והכביש היה למעשה ריק מאוטובוסים. בשל צוואר הבקבוק בקצהו לא היה כל טעם למעשה בפתיחת הנתיב השלישי לרכב פרטי, הפקק היה נשאר בעינו ולכן ההחלטה לפותחו כנת"צ היתה למעשה ההחלטה ההגיונית היחידה שניתן היה לקבל. וטוב עשה השר ישראל כץ שקיבל אותה, על אף הלחץ שהופעל ומופעל עליו מצד נהגי הרכב הפרטי.

עם פתיחת הנת"צ הועברו אליו הקווים מאשדוד, מאשקלון, מקרית מלאכי, מרחובות ומראשון לציון, ומספר הנוסעים בתחבורה הציבורית קפץ. בהתאמה מוחלטת ליעדי משרד התחבורה ומדינת ישראל בכלל.
 זוהי הצלחה "שקטה" אך נהגי המכוניות מסתכלים בעיניים כלות באוטובוסים החולפים על פניהם, ובמקום לעשות את הצעד המתבקש ולהשאיר את הרכב בבית, מבקשים להרוס את הנתיב ולהפכו לנתיב פקק רגיל לחלוטין. לטובתם אני מביא כמה מספרים מוערכים. ההערכות הן שלי בלבד ולא מסתמכות על סקרים ומחקרים שבטח ייעשו בעתיד, אך אני סבור שגם אם פספסתי במספרים, המגמה שאני מציג נכונה.


היום משתמשים בנתיב כ-80 אוטובוסים בשלוש שעות השיא בהן הוא משמש כנת"צ, בחישוב פשוט ולא פופוליסטי של כ-40 נוסעים לנסיעה מדובר על כ-3,200 נוסעים החוסכים מדי יום כ-10 דקות נסיעה בזכות הדילוג על הפקק. מדי יום נחסכות למשק 500 שעות. וזאת מבלי להניח הנחות (שאסור להניח בלי נתונים) על מספר העוברים מרכב פרטי לתחבורה ציבורית וכו').


וזוהי רק ההתחלה לה לה
לנתון זה יש להוסיף את האוטובוסים הפרטיים, שבדומה למצב בנתיב המהיר נהנים ממעמד זהה לתחבורה הציבורית, חלקם נוסעים ריקים ליעדם בתל אביב וחלקם נוסעים מלאים בהסעות עובדים שונות, אך כולם מרוויחים את 10 דקות הנסיעה היקרות מפז האלה בבוקר, צורכים פחות דלק ומזהמים פחות את האוויר.  להערכתי כ-150 נסיעות אוטובוס (ציבורי+פרטי) נהנים מהנת"צ מדי בוקר. לטעמי יש לאשר גם למוניות שירות נסיעה בנת"צ, הן תחבורה ציבורית לכל דבר.

וגם זוהי רק ההתחלה לה לה

בעקבות ההצלחה הראשונית, יתוגבר השירות מרחובות ומאשדוד וייפתח קו חדש מבאר יעקב, מאזורים נוספים ברשל"צ ואולי גם מהשכונות הדרומיות של רמלה במהלך השנה הקרובה. הנתיב, אם יישאר, יהפוך לנתיב מועדף עבור קווים נוספים והתדירות בקווים הקיימים תגדל בהתאם לביקושים. היכולת להוסיף שירות תלויה בתקציב מהאוצר, אבל לא אתפלא אם בפרק זמן קצר יחסית מספר הנסיעות באוטובוסים יכפיל את עצמו, גם ההיסעים הפרטיים יוכלו להציע שירות אטרקטיבי יותר למזמיני הנסיעות וגם מספר הנסיעות שלהם בנת"צ יגדל, ואני מעריך שבפרק זמן קצר מספר השעות הנחסכות למשק יחצה את ה-1,000 ביום. במונחים שנתיים זה מרשים אף יותר והכפלה ב-285 ימי עבודה תביא אותנו ל-285,000 שעות שנחסכות למשק.

השכר החציוני במשק (מדד משקף יותר מהשכר הממוצע כי הוא לא נותן משקל עודף למליונרים) עומד על כ-6,000 ש"ח. או כ-35 שקל לשעה. ולכן בשנה יחסוך המשק 10 מליון ש"ח. בשנה. זה אולי לא הרבה, אבל יש לזכור שמדובר בנת"צ אחד. חיבור של כל הנת"צים הקיימים כבר יביא אותנו לחיסכון של 100 מליון בשנה והוספה של נת"צים ונתיבים מהירים יכולה להביא אותנו לחסכון מצטבר של מליארדים. כל מה שצריך זה המשך השקעה וסבלנות.
עם השקעות באמצעים נוספים כגון פרסום עמוק, החלת הרפורמה בתעריפים גם על נס ציונה, רחובות, יבנה ואשדוד והוספת ושדרוג התשתיות תומכות התח"צ במקום שבו הנתיב נגמר היום, (קדימות ברמזורים בצומת הולץ לדוגמה) הרווח יכול אפילו לגדול עוד, אז מה בדיוק עומד כאן על לשון המאזניים?

ציבור בעלי הרכב הפרטי שטוען שהוא יכול להרוויח מהנתיב השלישי עומד על לשון המאזניים, האמנם?
כביש 20 הוא אוטוסטראדה לכל אורכו, עם שתי בעיות קריטיות. האחת היא הפיתוליות הגבוהה במחלף וולפסון ובמחלף חולון, אשר גורמת להאטה וגורמת לשעות השיא להתחיל בו יותר מוקדם ולהסתיים בו יותר מאוחר. הבעיה השניה, כמו בכל אוטוסטראדה "טובה" היא הרמזור שבקצה הפקק (במקרה של מחלף הולץ) או הפקק הגדול יותר שבאוטוסטראדה הראשית אליה האוטוסטראדה שלנו מתנקזת (במקרה שלנו, הקטע המרכזי באיילון).
מאחר ושם לא ניתן לעשות שיפורים דרמטיים, מספר הנתיבים באוטוסטראדה יכול להיות שניים, שלושה, או שבעה וזה לא ישפיע כהוא זה על אורך הזמן שממתינים הנהגים. הפקק אומנם ישנה צורה, הוא יתקצר ויתעבה אך המהירות הנמוכה להפליא הקיימת בו היום תרד עוד, לתסכולם של הנהגים.

לכן, גם אם נניח לצורך הדיון חסכון של 20 שניות לכל נהג כתוצאה מפתיחת הנתיב השלישי לרכב פרטי, ונכפיל אותו במספר הרכבים שנוסעים באוטוסטראדה (2000 לכל נתיב כפול שלושה נתיבים כפול שלוש שעות שיא), הרי שבטווח הזמן המיידי נחסוך למשק 105 שעות ביום. להזכירכם בשימוש בנתיב כנת"צ נחסכות למשק 500 שעות ביום. אני חושב שהמשוואה די ברורה ושכף המאזניים נוטה בבירור לכיוון נת"צ.
הבעיה הגדולה היא בטווח הארוך. בעוד שהאופק של הנת"צ מביא בחשבון גידול מתמיד במספר השעות הנחסכות למשק, הרי שנתיב לרכב הפרטי מביא בחשבון קיטון במספר השעות שנחסכות למשק ככל שהפקק יחזור ויתארך עם הזמן עקב תוספת של רכבים חדשים.

ואני יודע שחלקכם אומרים, אבל מה עם הרכבת?
הרכבת היא פתרון מעולה מחלק מהיעדים שהנת"צ גם משרת כגון אשדוד ואשקלון, לחלק מהיעדים בתל אביב, אבל תחבורה ציבורית טובה נסמכת על ריבוי אלטרנטיבות שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות משלו. אוטובוס אולי יהיה איטי יותר אך יאסוף אותך מהבית ללא צורך בביצוע מעבר, ואולי גם ביעד יחסוך לך מעבר או הליכה של רבע שעה. בנוסף, יש לזכור שגם ברכבת יש עומסים בשעת שיא ללא מענה מיידי, אנו מחפשים את הגדלת כל העוגה והשלם במקרה זה גדול יותר מסך כל חלקיו. כאשר כל אדם יעשה את הבדיקה שלו לפי צרכיו וכשהוא יכול להשוות בין רכבת ראויה לקו אוטובוס ראוי המשתמש בנת"צ איכותי, סיכויים פחותים שיפנה לרכב.


אפשר גם ללמוד ממקרים אחרים
הכתבה הזאת מראה את השפעתו של הנת"צ בכביש החוף, לאחר שנה של הפעלה, בעוד שנה אני בטוח שנראה כתבה דומה גם על הנת"צ בכביש 20. נוסיף שסמפר הנוסעים עלה ב-20% וזמן הנסיעה הכולל התקצר ב-25%. בנתיב בכביש החוף נוסעים כ-400 אוטובוסים מדי בוקר.


ועוד שתי בקשות קטנות למקבלי ההחלטות
הנתיב השלישי שנבנה עכשיו בכביש 1 בין שער הגיא למוצא יכול גם הוא להיפתח כנת"צ, שעם פתיחתו ישרת מאות אוטובוסים בשעת שיא. אם אתם מחפשים פרויקט תחבורתי מנצח הוא מונח לרגליכם. את ההחלטה תוכלו לקבל גם ב-2017.

והבקשה השניה, תתחילו לעשות אכיפה במצלמות אוטומטיות. הטכנולוגיה לא מסובכת, רק הביורוקרטיה. בלונדון זה עובד ככה...

יום שני, 14 באוקטובר 2013

חתולים על תחבורה ציבורית

יועצת התקשורת של הבלוג רמזה לי שאם אני רוצה להגדיל את התעבורה, כדאי שאשלב תמונות של חתולים חמודים בפוסטים.

החיבה המשותפת שלנו לחתולים (וספציפית לחתולה אחת שישנה ליד הרגליים שלנו) גרמה לי להרים את הכפפה ולעשות, באופן חד פעמי, (אלא אם כן יהיו דרישות לעוד) פוסט עם תמונות של חתולים על תח"צ ועל אופניים.

אז לחובבי החתולים ברשת, הנה זה בא.


למי שלא מכיר את הסרט היפני המצוייר my neughbour tutoro, הוא כולל גם סצנה יפהפיה של נסיעה בתוך חתולובוס, אשר כבר הצליח לצאת מעולם האנימציה לעולם בובות הפרווה וגם כמו שאתם רואים גם לעולם ההלבשה העליונה של החתולים.

והנה עוד הפיכה של חתולובוס מצוייר לחתולובוס אמיתי לחלוטין.


הסרט אגב מאד מומלץ.

ונעבור לחתולים שנוסעים לבית הספר


או שתופסים טרמפ על כתף חמה

הם יכולים לנהוג (לחתולות אסור לנהוג בערב הסעודית)

ויכולים לנסוע באנדרגראונד באופן קבוע

הם נהנים מהנגשה מלאה ועולים גם מהדלת האחורית

ותמיד מאד אדיבים כלפי שאר הנוסעים

 הבטחון העצמי שלהם עוזר לתדמית האוטובוסים

 והם לא פוחדים לנסות אמצעי תחבורה מגוונים





וגם באופניים החתול פשוט שולטטטטטטתתתתת!!!!




זהו, מקווה שנהניתם.

יום חמישי, 10 באוקטובר 2013

מחשבות על חניה - המלצה לקבינט הדיור


כל יום אני עובר ליד מתחם השוק הסיטונאי לשעבר בתל אביב, השוק נהרס לפני ארבע שנים ובמקומו בונים עשרה בנייני מגורים בני 15 קומות מתוצרת גינדי. בעתיד יתווספו אליהם עוד ארבעה מגדלים בני 40 קומות מתישהו.
בשלוש השנים האחרונות, מאז שחברת גינדי התחילה לחפור כדי להוציא מהאדמה 800 יחידות דיור, תמונת המנופים שצילמתי אתמול לא השתנתה הרבה. רואים יער של מנופים אבל בניינים אין.
לא מדובר בבעייה כלשהי בבנייה, להפך, עושה רושם שמדובר בחברה מאד יעילה  ומסודרת, אך מה לעשות שבישראל 2013, אי אפשר לבנות בניינים בלי חניה, ועבור 800 יחידות דיור צריך להקצות 800 חניות לפי התקן, ועבור הקניון שמתוכנן מתחתם צריך להקצות עוד מקום חניה עבור כל 30 מ"ר מסחרי (עוד 1000 חניות), וכך גם עבור המוזיאון/גלריה ועבור הקאנטרי ועבור בית הספר, ועל זה אקסטרה לציבור כי "בתל אביב חסרה חניה" (אמירה תמוהה ביחס לעובדה שהאזור מוצף בחניונים ריקים לחלוטין בלילה). סה"כ יכלול המתחם כ-5,000 מקומות חניה. כחצי מתוכם נבנים עכשיו. הדירות יימסרו לרוכשים רק 5-6 שנים אחרי תחילת הבניה.

המנופים עסוקים כבר שלוש וחצי שנים בבניית חניון תת קרקעי ענק.

בינתיים, בשקט בשקט, אושרה תוכנית של מעונות סטודנטים ליד האוניברסיטה כמעט ללא חניות. התוכנית אושרה זמן רב לאחר אישור תוכנית השוק הסיטונאי והבניה החלה לפני פחות משנה. היום זה נראה ככה:
1,320 יחידות דיור מאד קטנות, כאשר המטר המרובע הבנוי מעל פני הקרקע לא רחוק מאד מזה של פרויקט גינדי השוק הסיטונאי עם 800 דירותיו. והן יהיו מוכנות בתוך שנתיים מרגע ההכרזה על הפרויקט. מסתבר שאפשר גם אחרת.

זה גרם לי לעשות תרגיל מחשבתי קטן, ולשתף אותו עם קבינט הדיור הממשלתי בראשות יאיר לפיד. מה היה קורה לו היו מאשרים את בניית מתחם השוק הסיטונאי ללא חניה למגורים?

תרגיל מחשבתי

במתחם נבנות כ-800 יחידות דיור, ובעתיד יתווספו כ-1,200 יחידות במגדלים. מנסיון עבר במתחמים "יוקרתיים" קודמים, כגון מגדלי ההיי-טק ברחוב יגאל אלון, רוב רוכשי הדירות עושים זאת להשקעה. את הדירות הם ישכירו לאנשים אמידים (כאלה שיכולים להרשות לעצמם את עלויות התחזוקה) אך לא עשירים מספיק כדי לקנות דירה בעצמם בפרויקט. בקיצור. מדובר בפרויקט של דירות להשכרה.

ביטול החניות היה מביא לחסכון עצום בעלויות הבנייה, ואעז להגיד אפילו יחתוך אותו כמעט בחצי (שילוב של עלויות אמיתיות שנחסכות עם זמן עבודה אמיתי מאד שנחסך), מחירי הדירות יירדו קצת כי אין חניה, אך מאחר והיצע החניה ברחובות המשרדים מסביב גבוה מאד בשעות הערב, זה כנראה היה מוזיל אותם ב-20% בלבד. (מ-2 מליון כמחיר התחלתי לדירה קטנה ל-1.6 מליון).
אלה שקונים את הדירות להשקעה היו ממשיכים לקנות אותם כי החוק הראשון הוא "לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן" וגם בלי חניה ברור שמדובר בלוקיישן מנצח.
הבניה היתה מסתיימת פחות או יותר בימים אלה ו-800 יחידות חדשות היו משתחררות לשוק במרכז תל אביב.
בהיעדר חניה צמודה מחירי השכירות היו שפויים יותר בפרויקט וגם מחיר התחזוקה החודשי היה שפוי יותר, כך שפלח השוכרים הפוטנציאלי היה גדול יותר (ושלא תשלו את עצמכם, מחיר השכירות לדירה בלי חניה בתל אביב הוא נמוך אך ורק ביחס למחיר השכירות לדירה עם חניה). בכל מקרה, לא היתה בעיה לאכלס את הדירות ולראיה אפשר להציג את האיכלוס המסיבי של כל המרכז הישן של תל אביב, במרחק דקה הליכה משם.
האוכלוסיה שתגור שם, תסתמך יותר על תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל ותעמיס פחות על רשת הדרכים הצפופה ממילא. מאזור צומת מעריב אין בעיה להגיע כמעט לכל הארץ בתחבורה ציבורית, ואין כמעט סוג של שירות שלא נמצא במרחק הליכה של 5 דקות ממך. בעתיד בצומת מעריב ייפגשו הקו האדום עם הקו הירוק וזה יהפוך לנקודה התחבורתית הנגישה ביותר בישראל.
העיר תרוויח אותם פעמיים, פעם אחת בתור משלמי ארנונה ופעם שניה בתור מקבלי שירותים מסחריים מסוחרי העיר, אך בלי להפסיד בעלויות של פקקים, זיהום, הפקעת מדרכות (לצרכי כניסה לחניונים וארובות איוורור), ומבלי להפסיד בהשקעה בתשתיות יקרות כמו מנהרות לרכבים פרטיים בצמתים, שמצד אחד הורגות למדינה כל רווח כלשהו מהכנסות ארנונה ל-30 שנה ומצד שנה פוגעות בחתך העירוני באופן חסר תקנה.
בפרויקט הספציפי הזה גם היינו מרוויחים גינה בגובה הרחוב (הגינה הציבורית הורמה לגובה של קומה מעל הרחוב כדי לחסוך חפירת קומת חניה אחת וכך נוצרה לה במחי יד כיכר רוחות נטושה חדשה).

מפסידים מנגד, אין. החברה היזמית תרוויח יותר כי הפער בין ההשקעה שלה בכל דירה למחיר שבו תמכור את הדירות יגדל. המשקיעים ייהנו מאחוז תשואה זהה (ייקנו דירה זולה יותר ויקבלו עליה קצת פחות שכירות, וזה יתקזז). והשוכרים, סוחרי האזור, חברות האוטובוסים ותאגידי המוניות ירוויחו   גם העירייה שמשקיעה עכשיו מליארדים בבניית יותר מעשרת אלפי מקומות חניה במתחם שרונה ומתחם גבעון תרוויח, כי תוכל להשכיר את החניות שם גם בלילה. כמוה גם ירוויחו בעלי החניונים הפרטיים בתוך בנייני המשרדים (מסורתית חניה היא מקום שמנוצל רק חצי יממה, למעט במקומות שבהם אין חניה פרטית למגורים או לתעסוקה ואז ניתן לנצל את המ"ר הבנוי היקר הזה יותר בחוכמה).

ההגיון תקף מאד לפרויקט בו מוקמים מגדלים בני 15 קומות בלבד, אך אני טוען שהוא תקף גם למגדלים בני 40 קומות ויותר. וכך היינו מרוויחים קיצור הליכים והוזלת שכר דירה גם בכל מגדלי צמרת, מגדלי שרונה, מגדלי בבלי, מגדלי הצעירים ועוד. במגדלי הצעירים הממוקמים במרחק של דקה הליכה מרכבת מרכז ומסוף ארלוזרוב, היינו מרוויחים את ביטול "הצורך התחבורתי" בלולאת וולבולסקי, שהפקיעה רבע מפארק עירוני לטובת כניסה (מאד מפוארת) לחניון.

פניה לקבינט הדיור
בוודאי כבר הבנתם שאין כל פתרון קסם להורדת מחירי הדיור, תפקידכם הוא לדחוף במקביל עשרות פתרונות קטנים שביחד ישלבו ידיים ויביאו להיפוך המגמה. פוסט זה מציע פתרון קטן שכזה שישתלב עם שאר המאמצים.
המליצו לבטל את תקן חניית המינימום הנהוג היום בכל מקום הנהנה מתחבורה ציבורית טובה. לשם התחלה השתמשו במפת תחנות הרכבת (רדיוס של קילומטר מכל תחנה) והוסיפו לו באפר (buffer) של 500 מטר מסביב לקווי הרכבת הקלה, ה-BRT והקווים שברשימה זו. אשמח לעזור לכם לעבות את הרשימה בעוד צירים הנהנים מתחבורה ציבורית טובה בזכות מספר קווי אוטובוס משולבים.
הכריזו כי בפרויקטים למגורים בתחום שסימנתם לא חל יותר תקן המינימום הבזבזני, וניתן לבנות בנייני מגורים ללא חניה כלל.
בהתחלה השאירו את מספר החניות לשיקול דעת היזם, אחרי זמן מה ניתן אפילו להקשיח זאת ולא לאפשר כלל בניית חניות אך מאחר ומדובר בשינוי דיסקט, עדיף לעבוד בשיטת הסלמי מאשר לייצר התנגדות גורפת בקרב הציבור עוד לפני שהרעיון מיושם.
תרוויחו בניה מהירה יותר של עשרות ומאות בניינים במרכזי הערים, תרוויחו אישורים מהירים יותר לתמ"א 38, תקלו על פרויקטים של פינוי בינוי לצאת לדרך ותרוויחו בעתיד פחות מגדלי יוקרה מזדקנים ונטושים כי המגדלים שייבנו יהיו קצת פחות יוקרתיים ויקרים לתחזוקה.
תרוויחו את עצירת עליית מחירי השכירות ואולי גם את עצירת עליית מחירי הדירות, תרוויחו את עידוד התחבורה הציבורית, תרוויחו החייאה אמיתית של מרכזי הערים ועיבוי אמיתי שלהם, תרוויחו תרוויחו תרוויחו. ומה שיותר חשוב, הציבור ירוויח.

והנה לינק לכתבה מאד מפורטת של נעמה ריבה על מעונות הסטודנטים בתל אביב, וההקשר העולמי.


יום שני, 30 בספטמבר 2013

גיוון באמצעי תחבורה: עבר - הווה - עתיד

כל מי שנוסע בתחבורה הציבורית יודע שהשליט הלא מעורער שלה הוא האוטובוס.
מי שקצת עוקב אחרי ההתפתחויות יודע שעד לא מזמן הוא היה שליט יחיד אבל עכשיו הצטרפו אליו עוד שלושה שחקנים ראשיים. רכבת כבדה, רכבת קלה ו-BRT. במובן זה השנים 2011/2013 היו שנים חשובות מאד בהסטוריה התחבורתית של ישראל (2011 חנוכת הרק"ל בירושלים ו-2013 חנוכת המטרונית בחיפה).

לכן זו שנה מצוינת לעשות בדיקה קטנה של העבר מולה, ולנסות לחזות קצת את העתיד מולה. אבל לפני כן הערת אזהרה:
כדי ליצור גרפים באקסל חייבים להכניס מספרים כלשהם. המספרים מהווים הערכות שלי ואינם מבוססים על נתונים מדויקים ומחקרים אקדמיים (בכל זאת זה רק בלוג) ומטרתם רק להציג את התמונה הכוללת ואת המגמה.

1993

בשנת 1993 הקואופרטיבים אגד ודן שלטו בשוק, וכמה חברות היסטוריות קטנות נוספות פעלו לצידם. אני יודע שמספר נסיעות הנוסע ב-2003 עמד על 550 מליון אחרי שנים של ירידה (בין 1995 ל-2002) ולכן הערכתי שב-1993 היו 600 מליון נסיעות נוסע באוטובוס (אתם מוזמנים לתקן אותי אם יש לכם מקורות זמינים).
הרכבת, אשר הסיעה באופן מסורתי 2 מליון נוסעים בשנה מ-1950, החלה להרים ראש ב-1990 אך הייתה עדיין רק בתחילת הדרך. (לפי אתר הרכבת, ב-1995היו 4.8 מליון נוסעים, הערכתי שב-1993היו 4 מליון).
ב-2003 נערך סקר במוניות שירות שהעריך שיש 70 מליון נוסעים במוניות השירות. מהיעדר נתונים אחרים הערכתי שב-1993 היו קצת פחות (אני מעריך שהם היו מהנהנים מהירידה בתח"צ בין -1995 -ל-2001 בגלל הפיגועים והאינתיפאדה).
בישראל קיים רכבל ציבורי אחד שפועל כבר שנים רבות. זוהי הכרמלית שמוגדרת מקצועית כרכבל תת-קרקעי למרות שיש המגדירים אותה כ"רכבת התחתית הקצרה בעולם" לעניין זה נתייחס רק למאפיין אחד של היותה רכבל וזה העובדה שמדובר בפתרון נקודתי שלא ניתן להרחיבו והוא אינו יכול לתפקד כ"רשת". לכן רכבל בהגדרתו יסיע מעט מאד נוסעים בהשוואה לרכבת תחתית "אמיתית".
הכרמלית נסגרה לפעילות בשנות ה-80 ונפתחה מחדש ב-1992 לאחר שיפוץ מקיף רק כדי לגלות שמספר הנוסעים נשאר נמוך. אני יודע שכיום נוסעים כ-2 מליון איש בשנה בכרמלית ושהיא בשיא כל הזמנים, אז הערכתי שב-1993 נסעו חצי מזה.



1993 נסיעות נוסע בשנה (מליונים) אחוזים
אוטובוסים 600 90.23%
רכבת כבדה 4 0.60%
מוניות שירות 60 9.02%
רכבל (כרמלית) 1 0.15%
665 100.00%
ב-1993 מעל 90% מהתחבורה הציבורית ניתנה על ידי אוטובוסים. ו-9% נוספים ניתנו על ידי מוניות שירות שאמנם מוגדרות כתחבורה ציבורית, אך ברמה נמוכה יותר מאוטובוס.
פחות מאחוז ניתן על ידי אמצעי תחבורה ברמה גבוהה יותר (רכבת ישראל והכרמלית). מגוון אמצעי התחבורה שעמד לרשות אזרחי מדינת ישראל שאף ל-0.

2013

כאמור, אנחנו נמצאים בנקודת זמן הסטורית מבחינת פילוג אמצעי הנסיעה. רכבת ישראל תגיע להערכתי ב-2013 ל-45 מליון נוסעים, משרד התחבורה עצר ב-2003 את הירידה במספר הנוסעים באוטובוסים והפך את המגמה וכיום יש כ-700 מליון נוסעים באוטובוסים. ואנו זוכים להוסיף לרשימה ארבעה אמצעים חדשים. רכבת קלה בירושלים אשר מסיעה לפי הדיווחים 140 אלף נוסעים ביום, שלושה קווי BRT בחיפה אשר מסיעים לפי הדיווחים 70,000 נוסעים ביום, שאטל הנתיב המהיר שאינו נופל להגדרה הקלאסית של תח"צ באוטובוסים ומסיע כ-4000 נוסעים ביום ופרויקט התל אופן התל אביבי שמדווח על כ-8,000 שימושים ביום.


התמונה נראית כך.
2013 נסיעות נוסע בשנה (מליונים) אחוזים
אוטובוסים 700 79.58%
רכבת כבדה 45 5.12%
מוניות שירות 70 7.96%
רכבל (כרמלית) 2 0.23%
רכבת קלה 39 4.43%
                    BRT 20 2.27%
אופניים (תל אופן) 2.3 0.26%
שאטל הנתיב המהיר 1.3 0.15%
סה"כ 879.6 100.00%



ב-20 שנה מספר הנוסעים בשלל אמצעי התחבורה הציבורית גדל, ללמדנו, שכשמחלקים את העוגה גם מגדילים אותה. כשנוסע יכול לבחור בין רכבת לאוטובוס סיכוי גבוה יותר שיבחר באחד משניהם לפני שילך לרכב הפרטי.
גם אמצעי נישה כתל-אופן או שאטל הנתיב המהיר חשובים לאין ערוך במקומות נקודתיים ואין לזלזל בהם, גם אם לעולם לא יוכלו להתחרות במערכות הסעת ההמונים.
נקודה אחת שאני רוצה להביא לתשומת לבכם היא כניסתה המרשימה של הרק"ל הירושלמית למקום הרביעי ברשימה מיד אחרי רכבת ישראל. מדובר בקו רק"ל אחד באורך 13.8 ק"מ, שמספר הנוסעים בו כמעט ואיננו נופל מכל המערך של רכבת ישראל הכולל כ-1000 ק"מ מסילה. דבר זה מדגיש את הצורך במערכת הסעת המונים מטרופולינית אשר מטבעה תמיד תהיה בעלת פוטנציאל גדול יותר ממערכת הסעת המונים בינעירונית (אם כי צריך את שניהם).


2033

איננו יודעים איך הדברים ייראו בעוד עשרים שנה, אך אני מעריך המשך צמיחה וגידול בכל האמצעים הקיימים. וזאת שוב בשל ההנחה שגם אם באופן נקודתי כל אמצעי חדש "גונב" נוסעים לרעהו, הרי שבפועל כל העוגה גדלה וריבוי האלטרנטיבות פועל לטובת הנוסעים.
לפיכך אני חוזה שמספר הנוסעים באוטובוסים ימשיך לגדול ויגיע למיליארד בשנה. הרשיתי לעצמי גם להניח שרכבת ישראל תגיע ל-100 מליון בשנה. (זה מותנה ביישום המסילה הרביעית באיילון...) ייפתחו עוד שני קווי רק"ל בירושלים והקיים יוארך, וכן ייפתחו שלושה קווי רק"ל בגוש דן, כך שקווי הרק"ל בישראל יסיעו כ-200 מליון נוסעים בשנה. (ההנחה היא שהקו האדום התל אביבי יהיה חזק יותר מהקו האדום הירושלמי, אך כל שאר הקווים החדשים בגוש דן ובירושלים יהיו קצת יותר חלשים ממנו), נראה גידול מרשים של כ-400% במספר הנוסעים ברכבות קלות.
בחיפה יתוגברו ויוארכו קווי ה-BRT הקיימים וייפתח קו נוסף, בגוש דן יוקמו 5 קווי BRT ובירושלים עוד 2. למגמה יצטרפו גם ערים קטנות יותר כגון אשדוד, נתניה, בית שמש ובאר שבע. מספר הנוסעים ב-BRT ירשום את הגידול באחוזים המרשים ביותר (500% להערכתי) כי זה יהיה הכלי העיקרי שיורחב בשנים הקרובות, אך באופן טבעי יסיע פחות נוסעים מרכבות קלות שייפתחו בצירים העמוסים ביותר.
פרויקטים בסגנון תל אופן ייפתחו בערים נוספות כדוגמת הרצליה, חולון וירושלים (כן זה מפתיע, אבל אולי זה יקרה עם אופניים חשמליות להשכרה). למרות זאת עיקר הגידול יהיה בתל אביב וכל פרויקט כזה במקומות אחרים יהיה חלש יותר. (בתל אביב יוכפל מספר המשתמשים).
בנתיב המהיר יורחב החניון וייפתחו שאטלים נוספים, אך עיקר הבשורה תהיה שעתוק הרעיון של הנתיב המהיר לכביש 5 ולכבישים נוספים בכניסה למטרופולינים. האמצעי אולי לא יהיה אמצעי מוביל מבחינת מספר נוסעים אך יהפוך לאמצעי מוביל כאלטרנטיבה לפקקים ולאמצעי מוביל במניעת בריחת תעסוקה מהמרכז לשולי המרכז.
בתחום הרכבל יתווספו לכרמלית הרכבל המתוכנן ממרכזית המפרץ לטכניון ולאוניברסיטה ואולי רכבל נוסף בין מבשרת לירושלים ובאזור העיר העתיקה, גם פרויקט הסקייטראן, אותו קוריוז משעשע שמקודם בתל אביב יוגשם בפורמט "רכבל" במקרה ספציפי זה מדובר בטכנולוגיה שמאפשרת את הרחבתו לרשת שלמה, אך בשל ההשקעה העצומה לעומת התועלת הנמוכה זה לא קרה מעולם באף מקום ולהערכתי גם לא יקרה בתל אביב.
האם יתווספו אמצעים שלא קיימים היום? אני חוזה שהדבר היחידי שיקודם יהיה פרויקטים של "טריין-טראם" כלומר רכבת שבחלקה נוסעת על מסילת רכבת כבדה ובחלקה על מסילת רכבת קלה וכך מאפשרת ניוד ממרכז עיר אחת למרכז עיר שניה ללא מעברים וללא פקקים. ישנם דיבורים על הארכת המסילה ממלחה בירושלים לתוך העיר כרק"ל וכן על יצירת רק"ל שכזו בין נצרת לחיפה. ואני רואה את נתניה ואשדוד כמועמדות טבעיות לכזה פתרון לכיוון תל אביב, מדובר בפתרון רב כוח ואטרקטיביות אבל ימים יגידו. בכל מקרה. 20 שנה זה מעט זמן כשמדובר על פרויקטי תשתית ולכן זה לא יהיה ברמת כיסוי ארצית.

להערכתי 2033 תיראה כך.
2033 נסיעות נוסע בשנה (מליונים) אחוזים
אוטובוסים 1000 63.53%
רכבת כבדה 100 6.35%
מוניות שירות 80 5.08%
רכבל 6 0.38%
רכבת קלה 200 12.71%
                    BRT 150 9.53%
אופניים 10 0.64%
שאטל הנתיב המהיר 8 0.51%
טריין-טראם 20 1.27%
סה"כ 1574 100.00%

ייתכנו פתרונות נוספים כגון שירות הליקופטרים (כתח"צ), שירות מכוניות אוטומטיות של גוגל ועוד, אך לא רציתי לסבך זאת יתר על המידה. ואם אתם תוהים מדוע אין ברשימה העתידנית רכבת תחתית, הרי זה מאחר ולהערכתי יבינו את הצורך בה רק ביום שבו ייפתח הקו האדום בתל אביב ב-2025 (קו רק"ל עם קטע תת-קרקעי) ויגלו שהוא מלא עד אפס מקום. לרוע המזל לוקח זמן רב לתכנן, לאשר ולבצע קו רכבת תחתית ולכן התחזית האופטימית ביותר שלי היא שב-2033 יהיה קו תחתי כלשהו בדיונים...

אם נשים את כל הגרפים ביחד, נקבל את התמונה הבאה. כל העוגה הולכת וגדלה, אבל חלקם היחסי של האוטובוסים מתוכה הולך ויורד כאשר את מקומם תופסות מערכות משודרגות יותר במרכזי הערים.
חשוב לזכור שמדובר על מפה כלל ארצית, ובכל העולם המערבי הנאור אוטובוסים מהווים יותר מחצי מכלל הנסועה. הם חמור העבודה של התחבורה הציבורית ולכן תמיד יהוו יותר מ-50%. אבל במרכזי הערים הגדולות, ייתכן וכבר עיקר הנסועה תהיה באמצעים אחרים כרכבת קלה, BRT או אופניים להשכרה.

ואיפה הרכב הפרטי בכל העניין?
לצערי לרכב הפרטי בישראל נכונו עוד גידולים משמעותיים לפניו. התקווה היחידה שלנו היא שנגיע למצב שבו ריבוי האלטרנטיבות יאפשר לאחוז הולך וגדל של האנשים להשאיר את הרכב הפרטי בבית לנסיעות של שעות השיא למרכזי הערים.
כלומר, כל עוגת התחבורה בישראל עדיין גדלה ויש מקום לגידול גם ברכב הפרטי וגם בתחבורה הציבורית.

וכמובן שאפשר להסתכל על זה גם בצורה הזו






בברכת עוד חזון למועד ושיהיה לכם מרחשוון שמח...