יום שני, 15 ביולי 2013

על חרדים ותחבורה ציבורית

מהלך טיפשי של מחלקת הפרסום באגד יצר לאחרונה באזז מחודש סביב נושא התחבורה הציבורית לחרדים, והמאפיינים השונים שלה. אגד יצרו פרסום מכוון לציבור החרדי הקורא שלא להתחמק מתשלום. האוכלוסייה החרדית הרגישה נפגעת והגיבה. החידוש הוא בכך שאולי לראשונה היא הגיבה בצורה שמתכתבת יפה עם "השפה החילונית", בתעלולי פוטושופ וקריאייטיב על הפרסומת של אגד.
הציבור החרדי זכה במאבק הזה לא רק בטיהור שמו כציבור, אלא גם באהדה כלשהי מצד חלק מהציבור החילוני מול "האויב המשותף". חלק אחר של הציבור החילוני ממשיך בטוקבקים השונים לשפוך את הבטן המלאה שיש לו על הציבור החרדי ככללותו גם בנושא התח"צ.

זוהי נקודת פתיחה מצויינת לדיון בנושא "היחס האמביוולנטי של החילונים לחרדים הנוסעים בתח"צ".

האם החרדים מקבלים הרבה יותר מהחילונים?
הטיעון הראשון שנשמע מדי פעם כשעולה צורך לשפר שירות לאוכלוסייה החרדית הוא "לא מגיע להם". זהו שכפול של הטיעון הנשמע באופן קבוע בכל הקשור לתקציבי ישיבות, קצבאות ילדים וסיבסודים שונים, אך האם הוא נכון גם לתחבורה ציבורית?
תחבורה ציבורית עולה למדינה הרבה כסף, מליארדי שקלים בשנה ההולכים לסבסוד השירות בכללותו (סובסידיה שוטפת) ולסבסוד ההנחות השונות לנוער, קשישים, זכאים וכו' (סובסידיה ייעודית). הרציונל הסוציאליסטי לסיבסוד ברור, זו אחת הדרכים הטובות ביותר להקטין פערים ולאפשר גם לאוכלוסיה החלשה ניידות הכרחית בכדי לאפשר לה הזדמנויות תעסוקה, לימודים ופנאי שיקלו על מצבה. "עניים מרצון" כחרדים גורמים לעיוות כל החישובים הסוציאליים הראשוניים ועל כך יוצא קיצפם של תומכי יאיר לפיד.

אבל זה לא הרציונל היחידי, במקרה של תחבורה ציבורית יש גם רציונל כלכלי ברור. כל מי שחושב שהרכב הפרטי הוא רק מסחטת כספים עבור האוצר לא רואה את התמונה המלאה. עלות הקמת התשתית לרכבים הפרטיים ותחזוקתה, היא עצומה, גם במונחי הון וגם במונחי ערך קרקע, שלא לדבר על זיהום ותחלואה. מדינת ישראל פשוט לא יכולה להרשות לעצמה להסיע את כולם ברכבים פרטיים, ולא משנה כמה מס יוטל על הדלק ועל הרכב. כן, כן רבותיי. גם הרכב הפרטי מסובסד, ואפילו באופן כבד.
לחרדים אין כמעט רכבים פרטיים, ובמידה רבה הדבר נעשה מבחירה. כי החרדים אמנם עניים בכל קריטריון למ"סי שתבחרו, אך הם אינם מחשיבים את עצמם כעניים ולשיטתם, לכל דבר שיש בו צורך אמיתי, גם יימצא הכסף. בהיעדר תחבורה ציבורית הם ייפנו להסעות מאורגנות יקרות יותר, ובהיעדר הסעות מאורגנות הם ייקנו רכב. לעיתים קרובות הרכב החרדי מגיע בשלב השלישי בחיים, אחרי שהילדים עזבו את הבית וצריך לנסוע לבקר את הנכדים הפזורים ברחבי הארץ. אבל האופציה לקניית או שכירת רכב תמיד קיימת. תחבורה ציבורית טובה מאפשרת להם להימנע מכך ובפועל, למרות עלותה האדירה היא חוסכת למשק מליארדים. (רוב הערים החרדיות מחוברות לרשת הארצית בכביש צרים עם נתיב לכיוון ובלי פקקים למרות שמדובר בעשרות אלפי תושבים בכל עיר). חשבתם מה יקרה אם כל החרדים ינסו להגיע לכותל לברכת כהנים ברכב פרטי?

הטיעון השני, דמגוגי לא פחות, הוא "הם מקבלים יותר מאיתנו". זהו שכפול של הטיעון הנשמע כלפי המבצעים לחרדים של חברות הסלולר לדוגמה.
נכון שהם מקבלים יותר, אבל הם משתמשים כבדים, והם לקוחות מאוגדים שמצביעים ברגליים, הם מייצגים כוח קנייה ענק ולכן כל שירות תח"צ חדש שנפתח לחרדים מתמלא בלי בעיה. תחושת הסיפוק של מתכנן קווי אוטובוס שרואה את הקווים שלו נוסעים מלאים היא נהדרת, ובמגזר החרדי "זה קל" (אם כי כשהתכנון גרוע ולא מותאם לצרכים, הם יצביעו ברגליים לכיוון הסעות פרטיות, כך שכל מי שחושב שבגלל זה אפשר להתעמר בהם ולתת שירות גרוע, טועה ופוגע. עיר חרדית של 50,000 תושבים שווה בכוח הנסועה שלה לעיר חילונית של 250,000 איש. כי כמעט כולם נוסעים בתח"צ (בניגוד לכ-20% בעיר חילונית) ובגלל התפיסה ה"לא ענייה" שלהם, הם נוסעים הרבה יותר ממשתמשי התח"צ בערים החילוניות. כי לחרדים יש עבודה/לימודים הדורשים נסיעות יומיומיות ויש תרבות פנאי מפותחת (חתונות, סופ"שים, טישים ועוד). מספר הנסיעות שמבצע חרדי ביום בתחבורה ציבורית שווה למספר הנסיעות שמבצע חילוני ברכב פרטי. במגזר החילוני הוא נמוך יותר מאחר ונסיעות הפנאי נעשות לעיתים קרובות ברכב פרטי כנוסע. (לדוגמה סטודנט הגר בבית ההורים, ייסע לאוניברסיטה וחזרה באוטובוס אך בערב ייקח את האוטו של אבא).
יהיו חילונים שיגידו שזו לא חוכמה, לחילוני אין את היצע התחבורה שיש לחרדי בשעות הערב. אך זו סוגיית הביצה והתרנגולת הידועה. זמינות הרכב הגבוהה מכתיבה פחות תחבורה ציבורית, לא פחות מכך שהיצע תחבורה ציבורית דל מכתיב זמינות רכב גבוהה. זהו מעגל שקשה לשבור אותו (וקווי הלילה דווקא מצליחים בכך לא רע, אך עם מאמץ גדול מאד).

הטיעון השלישי שנשמע "יש להם דרישות לא הגיוניות והמדינה נכנעת להם כל הזמן".
את הטיעון הזה אני מחלק לשניים:
א. דרישות הנוגעות לתחנות, מסלולים ולוחות זמנים.
ב. דרישות הנוגעות להפרדה בין גברים ונשים, אי איסוף חילונים ושאר מרעין בישין.

הקבוצה הראשונה אינה מייצגת טענות לא הגיוניות. להפך. אלה טענות הגיוניות מאד שגם החילונים דורשים. תתאימו את התחבורה הציבורית לצרכים שלנו. חלק מהצרכים האלה כגון הסעת תלמידים למוסדות חינוך ועובדים למקומות העבודה (כן, יש גם חרדים שעובדים). הם צרכים שגם החילונים מכירים. חלק אחר כגון נסיעות עם כל המשפחה בסופי שבוע להורים, נסיעות בכמויות לחתונות, למפגשים של האדמו"ר ולחגיגות האופייניות לכל חג, קצת מוזרות בעיני החילונים, אך הן לגיטימיות לא פחות. הדרישות המיוחדות האלה מסבות כאב ראש עצום למפעילים ולמשרד התחבורה, כי מאד קשה להביא בבת אחת 200,000 איש לחגיגות בהר מירון בל"ג בעומר או 100,000 איש לחגיגות פורים בבני ברק (ויום אחר כך לירושלים). אבל למעט העוצמות החזקות, הנובעות מהיעדר הרכב הפרטי, מדובר בתגבור שגם אנחנו החילונים מצפים לו כשיש לדוגמה הופעה של כוורת בבריכת השולטן, ושגם אנחנו, כמו החרדים, כועסים כשהמפעיל מכזיב ואין מספיק מקום על האוטובוס.
באותו מידה אנחנו רוצים גם קווים מהירים עם כמה שפחות סיבובים ותחנות באמצע, ובכל מקום שיש הרבה נוסעים (כמו בין ת"א לירושלים) אנחנו גם מקבלים את זה. אנחנו גם רוצים להגיע ממוצא ליעד בלי להחליף אוטובוסים ובכל צמד קשרים כזה שיש בו הרבה נוסעים אנחנו גם מקבלים את זה, עד שהמערכת מוכרעת מעודף קווי ספגטי בתדירות נמוכה ומכריחים אותנו לבצע מעבר כדי שהרשת תהיה יותר יעילה. כאן הכוח הרב של החרדים דווקא פועל לרעתם כי חוסר נכונותם להתפשר על מעברים פוגע ביכולת לתת להם שירות טוב עם חלוקה היררכית נכונה בין עירוני לבינעירוני.

הקבוצה השניה מייצגת דרישות לא לגיטימיות בעיני רוב החילונים, וגם בעיני חלק מהחרדים. חלק אחר מהחרדים רואה בדרישות האלה משהו כל כך טבעי שאיננו מבין על מה המהומה. משרד התחבורה, לאחר בג"צ בעניין כבר הכריע בסוגייה הזו וקבע כי אין לכפות הפרדה בין גברים ונשים, אך גם אין לכפות "אי-הפרדה" בקיצור כל אחד יכול להתיישב איפה שבא לו. המשרד תלה מדבקות באוטובוסים שמבהירות זאת ובעצם שם קץ לחוסר הבהירות בנושא. גילויי אלימות מצד קיצוניים לצערי קורים במנות קטנות פה ושם, אך כעת תפקידם של הנהג ושל השוטר (אם הוזמן) ברורים. להרחיק את את אלה שדורשים את ההפרדה ולא את אלה שיושבים ב"מקום הלא נכון"   וכתוצאה מכך גם הגיבוי הציבורי שקיבל בזמנו מתפרע כזה או אחר מחרדים סובלניים יותר ירד (הם מתעצבנים על העיכוב שנגרם יותר מכל דבר אחר).
אשר להעלאת נוסעים מהדלת האחורית מוסכם על כולם כי זהו הפתרון הנכון לתחבורה ציבורית באשר היא. מאחר והוא חוסך כ-20-30% מהזמן לכל נסיעות אוטובוס על פי מחקרים מחו"ל. כאמור המשרד אדיש לסוגיה של גברים מקדימה ונשים מאחורה כל עוד אף אחד לא מונע ממי שלא מכיר או לא רוצה להכיר את הנורמה לעלות מהדלת האחרת.
פועלים בארץ עשרות קווים בינעירוניים שכאלה שבהם גם אין בעיית תשלום כי עולה גובה באמצע הדרך ומוודא שכולם שילמו (או שהם משלמים לו). הבעיה של אי התשלום מוגבלת לקווים העירוניים וגם אגד בירושלים כמו גם סופרבוס בבית שמש דיווחו על ירידה של כ-30% בפדיון מהקווים האלה.
הפתרון כמובן נעוץ בבקרה נשכנית, כמו שנעשה ברכבת הקלה בירושלים (מהלך נכון שבוצע בחוסר רגישות בסיסית). אבל התקנות לבקרה באוטובוסים לא נותנות מספיק שיניים לפקח.  מהפיילוט בקווים 4,5 ו-104 לא ניתן ללמוד על התנהגות הנוסעים החילוניים כי רובם המשיכו לעלות מהדלת הקדמית, אך ברור שנדרשת אכיפה. החרדים, כנוסעים אחרים, נשמעים לפתגם הידוע "פירצה קוראת לגנב" אין הם צדיקים יותר, אך גם לא רשעים יותר מכל ציבור אחר. ולכן ביעור הנגע לא טמון בפרסום כזה או אחר של אגד אלא בתקנות מחמירות של משרד התחבורה.
הסוגייה האחרונה נוגעת ל"דילוג" על תחנות אשר עלול לעלות בהן חילוני רחמנא לצלן. גם לסוגייה זו שני מקרים שונים עם פתרונות אחרים.
הראשונה היא תפעולית. אם האוטובוס כבר יוצא מלא, אם הוא מוגדר כישיר,  או אם יש חשש שהאוטובוס יוצף בנוסעים ליעדים קצרים ולא ישאיר מקום לנוסעים עבור היעדים הארוכים יותר, ישנו הגיון בדילוג על תחנות משנה באמצע הדרך, וזאת בלי קשר לסוג הכובע שלובש הממתין בתחנה. אם אין הצדקה כזו, הרי שהטיעון ה"אנטי חילוני" לא צריך לעבור אצל מקבלי ההחלטות. אם האוטובוס יכול לעזור לעוד נוסעים להגיע ממוצא ליעד, הרי זה משובח. הסוגיה עלתה בעיקר בהקשר של שירות מירושלים ליישובים שבדרך לצפת בקו 982 והוכרעה בצורה קצועית לטובת היישובים.

ונעבור לטיעון הרביעי: "הם מקבלים רמת שירות הרבה יותר גבוהה מאיתנו"
אז נכון שהם מקבלים יותר שירות ביחס לגודלה של האוכלוסיה, וכפי שראינו מדובר במשהו מוצדק לחלוטין עבור אוכלוסייה שנוסעת הרבה. אבל כל פרסומי הקריאייטיב החרדיים נגעו בבעיה כואבת. רמת השירות רחוקה מלהשביע רצון. העומסים בקווי חרדים רבים לא נופלים ואף עולים על העומסים בקווים המושמצים ביותר של "פרויקט סרדין", ההיערכות למבצעים המיוחדים הנדרשים בסופי שבוע ובחגים דורשת מהמפעילים הרבה מאד אנרגיה ולוגיסטיקה, אך בסופו של יום גם משאירה הרבה נוסעים ממורמרים בשל צפיפות נוראה, חוסר אמינות, היעדר היערכות מספקת, היעדר חיזוי נכון של מספר הנוסעים, פרסום שגוי, והשארת נוסעים מאחור כתוצאה מחוסר מקום.
זאת ועוד, בקשות לקווים חדשים לא נענות במהירות הבזק כפי שהחילונים רוצים לחשוב ולעיתים עוברות שנים עד שציבור מסוים מקבל שירות שהכרחי לו כמו אויר לנשימה וגם עומסים בימים רגילים ובשעות רגילות לעיתים נשארים על כנם במשך שנים ארוכות עד שהם באים על פתרונם. הגידול המהיר של יישובי האוכלוסייה החרדית כמובן מעמיס עוד ועוד על הרשת הקיימת אבל המענה לכך ניתן תמיד באיחור. בקיצור לא קל להסתמך על התחבורה הציבורית, גם אם אתה חרדי.

הטיעון האחרון שנשמע: "הם נוסעים בזול מאיתנו"
זהו טיעון נכון, לא צריכה להיות אפליית מחירים בשום מקרה. אך בטיעון הזה נעשה שימוש רחב  הרבה מעבר להיקף התופעה האמיתי.
ישנם מספר קווים המשמשים חרדים, בעיקר מירושלים ובני ברק לשכונת הדר שבחיפה, שבהם התעריף אכן מוזל בכמחצית לעומת קווים מקבילים מירושלים או מתל אביב לחיפה. זה מרתיח ומקומם ואכן יש להסדיר זאת. הדבר נעשה בתקופה שבה זה נראה נכון כדי למשוך חרדים מהסעות פרטיות לקווים האלה וכעת צריך לתקן. לשיטתי כמובן צריך לתקן על ידי הוזלת הקווים הלא חרדיים ואני מקווה שזה יקודם.
במקומות אחרים בישראל הרפורמה דווקא יצרה מצבים הפוכים כמו בשירות מבית שמש לירושלים. השירות ה"חילוני" של סופרבוס זול יותר מהשירות ה"חרדי" של אגד. כל מערכת התעריפים בארץ דורשת הסדרה אחת גדולה כי העיוותים בה רבים וזה רק עיוות אחד מיני רבים.

אמנם חטאתי בהכללה בפוסט זה, כאשר התייחסתי לחרדים כאל מקשה אחת. יש בינהם חסידים, ליטאים ומזרחיים וכל אחד מאלה מפוצל לעוד תתי קבוצות רבות. בכל תת קבוצה יש אנשים חכמים ואנשים טיפשים, בעלי חוש הומור וחסרי חוש הומור, אנשי עסקים ממולחים וחולמים בהקיץ, בדיוק כמו הגיוון הקיים בקרב חבריי החילונים. למרות ההכללה הגסה שנקטתי בה אני מקווה שהנקודה ברורה. החרדים אולי נהנים מיותר שירות כי הם נוסעים יותר, אך הם לא נהנים מרמת שירות גבוהה יותר. למעשה, אולי כדאי שחרדים וחילונים ישלבו ידיים במאבקים ציבוריים לשיפור התחבורה הציבורית וכולנו נרוויח. אולי בקרוב נשמע על "פרויקט סרדין כשר"?

20 comments:

  1. פוסט מעניין מאוד, תודה.
    מבלי להתייחס לכל הטיעונים שמועלים, שאגב עם חלקם הגדול אני מסכימה, רק הערה אחת לעניין העלאת נוסעים בדלת האחורית: הבעייה האמיתית שאני רואה בכלל בהעלאת הנוסעים, היא העיכוב הגדול אצל הנהג. יותר ויותר נוסעים משתמשים היום ברב-קו, שזה קל ופשוט (בד"כ...) ומבורך - מניחים לשנייה על המכשיר וממשיכים הלאה. הבעייה היא עם אותם אנשים שצריכים לטעון את הרב-קו, שזה לוקח המון זמן דווקא ומעכב את כולם. בהרבה מקומות בחו"ל, אצל הנהג רק משלמים עבור נסיעה בודדת, לא קונים כרטיסיות ולא טוענים כרטיסים, ובהרבה מקומות אפילו לא מעבירים את הכרטיס האלקטרוני אצל הנהג עצמו אלא במכשיר שקבוע לצד הדלת (ואז אפשר גם בדלת האחורית). את בעיית אלה שלא משלמים פותרים באמצעות חינוך ובאמצעות פקחים (ראו מקרה הרכבת הקלה בירושלים). ולעניין אותם בודדים שעדיין משלמים מזומן בנסיעה עירונית - מה קרה לקמפיין עם הג'ינגל הנחמד מלפני שנים על הכנת הסכום המדוייק לתשלום מראש?
    אגב היה עוזר בהקשר של כל התשלומים אם היה יותר פשוט וברור לדעת בדיוק כמה צריך לשלם, על נסיעה בודדת, על ילד, על הלוך-וחזור וכו'. בשבועיים האחרונים יצא לי לנסוע כמה פעמים באותו קו בין-עירוני בדיוק באותו מסלול ובחיי ששילמתי סכומים אחרים בכל פעם (הפרשים של עשרות בודדות של אגורות, אבל עדיין!).

    השבמחק
    תשובות
    1. העליה בדלת האחורית אכן אמורה בעיקר לחסוך בזמן, משרד התחבורה התחיל לפרוש עמדות טעינה לרב קו מחוץ לאוטובוס, וכשהתהליך יושלם ייתכן ויתחילו לאסור על תשלום אצל הנהג.

      בנוגע לתעריפים, משרד התחברוה מקדם גם תהליך הפשטה של התעריפים שכבר בא לידי ביטוי בשלושת המטרופוליניםה גדולים. אלה תהליכים שלוקחים זמן אך הכיוון בהחלט מבורך.

      מחק
  2. פוסט יפה, שכחת לציין את עלות החנייה לרכבים פרטיים.
    זאת עלות עצומה שלעתים קרובות מדי נשכחת.

    כל בנין פרטי או ציבורי צריך לבנות חניון.
    מגרשי חניה גדולים צריכים להבנות לצד פארקים קניונים ועוד.

    מגרשי החניה תופסים שטחים יקרים, שטחים שהיו יכולים להיות מנוצלים למטרות טובות יותר, עלות מגרשי החניה עולה המון לכולנו והיא בעצם סבסוד הפוך, החלשים מסבסדים את החזקים.

    אם הנושא מענין אותך תקשיב לפודקאסט המצויין פריקונומיקס שהקדישו פרק לנושא החניה:
    http://www.freakonomics.com/tag/parking/

    השבמחק
    תשובות
    1. לא שכחתי, נושא החניה אכן כואב ובניגוד לתחושת הבטן של האנשים, במטרופולין תל אביב יש הכי הרבה מקומות חניה למועסקים לעומת מרבית המטרופולינים הגדולים. החניה יחסית זולה אך אנשים מתרעמים כי הם רגילים לחנות חינם והעלויות שלה (בין אם במונחי קרקע, בין אם במונחי עלויות הקמה תת קרקעיות ובין אם בעידוד תחלואי הרכב הפרטי ופגיעה בפוטנציאל התח"צ) מטורפות.
      אאזין לפודקאסט בהקדם. תודה

      מחק
  3. תודה על הפוסט. בזכותך נחשפתי לפרוייקט סרדין. לא יודעת איך החמצתי אותו.

    השבמחק
  4. כל מילה אמת! חשוב רק לציין שגם כאשר החרדים שוכחים לשלם עבור הנסיעה, הם ישלמו אותה באוטובוס אחר. חבל רק שכאשר מבקר של אגד יעלה וימצא נוסע ללא תשלום, הנהג יקבל קנס ולא הנוסע. כמו ברקבת הקללה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אין שום מנגנון של תשלום בהקפה באוטובוסים (גם כשקונים בהקפה במכולת יש רישום של בעל החנות) ולכן פשוט אסור לעשות זאת.
      מה גם שההנחה שלי היא שגם בקרב החרדים לא כולם צדיקים, ואולי אפילו לא כולם מודעים לכך שזו עבירת גזל חמורה. ולכן גם אם חלקם ישלמו, אי אפשר לסמוך על זה באופן עיוור.

      בנוגע ל"שיניים" של מבקר אוטובוסים. אכן זו נקודה כואבת. בניגוד למבר של מערכת מסילתית, למבקר אוטובוסים אין בכלל שיניים. צריך בהחלט לשנות את החוק.

      מחק
  5. ומה עם תחבורה ציבורית בשבת? האם אין זו דרישה לגיטימית לקבלת שירות לפי צרכיים ספציפיים של פלח מסויים באוכלוסייה? יתכן וזה הפרמטר שישבור את מעגל הביצה והתרנגולת המדובר

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן לטעמי זו דרישה לגיטימית ויותר מאשמח שזה יקרה
      וכפי שכתבתי בפוסט שהיה על כך, את קווי הלילה בגוש דן היה צריך לאשר בשישי כבר מרגע הפעלתם.

      מחק
  6. מאמר יפה והגון. אוסיף רק שתי הערות:

    א. הרבה מהקווים הבינעירוניים פועלים רק פעם אחת או שתיים ביום. במקרה שהאוטובוס מתמלא, שולחים עוד אחד. אז הרבה פעמים יוצאים שתים או שלושה אוטובוסים פחות או יותר בו זמנית, ולפעמים רק אוטובוס אחד. זה גורם לניצול יותר טוב של המקום באוטובוס (לא יוצאים אוטובוסים ריקים) ומוריד עלויות למפעיל. זה אולי סיבה חשובה לפער המחירים בין קווים חרדיים ורגילים בקווים כמו ירושלים-חיפה.

    ב. ייתכן שחרדים מסוימים אכן יותר מוכנים לעלות לאוטובוס בלי לשלם, כי התחבורה הציבורית נחשבת כחלק מהממשל הציוני שלא מזדהים איתו. אולם כמו שאמרת, בעיה זו נפתרת בקלות על ידי פיקוח ראוי.

    השבמחק
    תשובות
    1. א. אין קשר בין מחיר לבין מה שציינת. הפרטמטר העיקרי למחיר הוא המרחק והוא צריך להיות זהה גם בקווים עמוסים ובקוום בקווים דלילים.
      דווקא במגזר החרדי, אשר ביום יום מתעקש על נסיעה "מדלת לדלת" בלי מסופים ובלי מעברים, נפוצה שונות רבה בין הנסיעות. וזאת מאחר שכשהאוטובוס מתחיל את האיסוף, ועובר 10 תחנות ויותר בתוך העיר ממנה הוא אוסף, הוא אף פעם לא יודע איך יסיים. בקו 402 לדוגמה יכולה לצאת נסיעה מפוצצת עם 80 נוסעים ו-10 דקות אחריה נסיעה עם 10 נוסעים. בעוד בקווים כמו 405/480 השונות הרבה יותר נמוכה וגם קל יותר לתגבר לפי צורך.
      המצב שאתה מתאר נכון לנקודות יציאה שרווחות יותר בסופי שבוע וחגים.
      ב. סוגיית החרדים שלא משלמים קרתה לאחרונה באזור הכותל במוצ"ש, כאשר חרדי שהגיע לכותל רגלית ובלי ארנק מחליט לחזור באוטובוס. בעבר היתה אפשרות לשלם דרך רב הכותל אך בעידן הרב קו האפשרות נגנזה. כמו שאמרתי הפתרון הוא בפיקוח ובבדיקה פשוטה שמוטען חופשי חודשי על הכרטיס (תשלום מראש). רק מי שיש לו חופשי חודשי זכאי לעלות ללא תשלום והשאר יתכבדו ויחזרו ברגל. הדרך לכך היא דרך הבהרות של רבנים שזו השיטה ושנשיאת חופשי חודשי עם רב-קו טעון לא משולה לנשיאת כסף. כמו גם הבהרה של הרבנים שקיים צורך אמיתי של אגד בבדיקת הכרטיס ושאי הצגת הכרטיס (גם אם הוא טעון) משולה לגזל.

      מחק
  7. רוב החרדים מקפידים לשלם את הנסיעה במקרה ולא שילמו בנסיעה מכל מיני סיבות בנסיעה הבאה עם ציון לנהג שהם משלמים על נסיעה שלא שולמה , והנהגים אינם מדווחים לבקרה על כך אלא מנפקים כרטיס כפול כבקשת הנוסע . ולכן הביקורת הינה מיותרת . תשאלו נהגי אוטובוס בקווי החרדים מבני ברק לכל המקומות בארץ והם יעידו לכם על כך. ישנם מקרים בהם עומס האוטובוסים כה גדול לגביית הכסף בכניסה או ביציאה מהערים החרדיות בגביה עם עגלות גביה שהסדרנים מוגיעים לנוסעים שישלמו על הנסיעה בהזדמנות אחרת . ואכן התברר שהכסף חוזר לחברות

    השבמחק
  8. לצערי המונח "פירצה קוראת לגנב" חלה גם על חרדים. חלקם באמת ישרים אבל לא ניתן להכליל את החרדים, או אף קבוצה אנושית אחרת לצורך הדיון כ"כולם ישרים" או "כולם רמאים".
    בכל מקרה, גם אם חרדים רבים משלמים בנסיעה הבאה, עדיין מדובר במצב לא מוסדר ולכן לא תקין.
    נ.ב. לצערי גם שמעתי קולות בקרב קבוצה כלשהי במגזר שטענה שאי תשלום לאגד זה בסדר כדי לפצות על השירות הגרוע של אגד.

    השבמחק
    תשובות
    1. מפריע לי שבכל הפוסט הכללת, וכשמדובר על דיבורי גזל וגניבה פתאום אין הכללות "וגם כאן יש אנשים/קבוצות /פרצה קוראת לגנב וכו'"
      אישית נתקלתי במקרים שאכן לא בוצע תשלום כאשר בד"כ הסיבה היא עומס ואז הנהג אומר תשלמו יותר מאוחר. הרוב משלמים ויש כאלו ששוכחים (בל נשכח מי גרם לעומס? למה לא שלחו יותר אוטובוסים/מוקדם יותר אוטובוס?)
      וקרה לי אישית שניגשנו במהלך הנסיעה מס' פפעמים לנהג וכל פעם סרב שנשלם ואמר תבואו אח"כ
      בסוף שילמנו רגע לפני הירידה
      אבל מה היה קורה במצב לחץ? היינו משלמים בפעם אחרת עלות השווה לנסיעה שנסענו
      וכמהפעמים יצא לי לראות אדם עולה לאוטובוס מעביר כרטיס ומיד יורד כדי לשלם על נסיעה שנסע בעבר
      ההבדל הוא שאצל החרדים אף אחד לא מרים גבה במקרים כאלו
      כי לא מחפשים לגנוב - ולא מנצלים פרצות לגנוב. נקודה.
      (יכול להיות שיש מעטים ממש אבל זה זניח מאד מאד)
      על הקולות שדיברת עליהם - יתכן בהחלט שנשמעו. זו תחושה לגיטימית של אנשים שהתאכזבו מאד מהשירות
      מוכנה לחתום לך שאף אחד לא עשה זאת בפועל

      מחק
    2. לצערי כאחד שמכיר את התחום טוב מאד (גם כנוסע), אני מוכן לחתום שיש כאלה שלא משלמים וגם לא ישלמו בפעם הבאה. עם זאת אני לא חולק על כך שאכן קיימת התופעה של "תשלום בנסיעה הבאה".

      אבל, ישנם חוקים ותקנות, ואין שום תקנה שמסדירה תשלום בהקפה בתחבורה הציבורית. עליך לשלם על הנסיעה שאתה נוסע בה, או להעביר רב קו עם חופשי חודשי טעון. אין שום דרך להתחמק מהחובה הזאת. אם שכחת את הארנק בבית, תבקש משכנך שישלם עליך, אם יש לך חופשי חודשי אבל שכחת את הרב קו, אז למרות שזה מעצבן אותך, תיאלץ הפעם לשלם במזומן.

      מצב בו אנשים מחליטים על דעת עצמם לא לשלם כרגע, בין אם הם מתכוונים לשלם אחר כך ובין אם לאו, הוא מצב לא תקין ולא מקובל. ואת התופעה הזו יש להכרית.

      מחק
  9. אני מסכימה עם זה שאין על הנוסע להחליט מעצמו לשלם בפעם הבאה
    יש מקרים שזה בא מהנהג/חברה ולא מהנוסעים.
    במקרה למשל שקורא הרב קו מקולקל - במצב כזה הנוסעים לא אמורים לשלם
    ובמצב שהנהג מודיע לשלם מאוחר יותר, הוא מסתכן בכך שיהיו כאלו שישכחו (זה טבעי, אנשים רגילים שמשלמים בהתחלה)
    לפעמים הנהג מזכיר ברמקול לשלם, ולפעמים גם הוא שוכח (לא שנתקלתי בזה הרבה, אבל בהחלט תופעה קיימת)
    נכון, אין שום תקנות לתשלום בהקפה. ברור.
    אבל יש מקרים שנוצרים במקום ולא מחמת הנוסעים
    מקרה קצה יחיד שאני יכולה לחשוב עליו, זה מישהו שנתקע בלי כסף (זה יכול להיות נוער, לא בהכרח מבוגר)
    הרחק ממקום מגוריו בשעה 12 בלילה ונניח מדובר באוטובוס האחרון, אני מאמינה שבמצב כזה הנהג יעלה אותו ויגיד לו לשלם בפעם הבאה (נראה לי שיש על זה תקנה, אבל לא בטוחה)
    אבל אתה מדבר כביכול ישנה תופעה של אנשים שעולים לאוטובוס, הכל תקין, יש להם רב-קו והם מחליטים: "הפעם אני לא משלם!!!" במצב כזה לא נתקלתי. אתה נתקלת?

    השבמחק
    תשובות
    1. חשוב לציין שהנהג והחברה מחוייבים לכללים של משרד התחבורה. לנהג/חברה אין סמכות להגיד לנוסע לשלם מאוחר יותר. והאמת שאני (כנוסע כבד באוטובוסים) לא מכיר את זה קורה. ולכן התופעה מוגבלת לקווים שאת נוסעת בהם, קווים שאני מנחש שיש בהם עלייה לא מוסדרת בדלת האחורית (בלי שיש שם ולידטור).
      את הנורמה הבעייתית הזאת צריך למחוק. ברמת העקרון, אם אין ולידטור בדלת האחורית על הנוסעים (והנוסעות) לעלות בדלת הקדמית ולשלם עם העלייה. (ושעסקני הדת יפסיקו לבלבל את המוח, זה מותר גם לפי ההלכה).

      נהג צריך לנהוג, לא להזכיר ברמקול ולא להתעסק עם אנשים שמגיעים אליו מאחור, בזמן שהוא עסוק בנהיגה (כי הוא כבר עזב את התחנה) ומבקשים לשלם. כל הסיטואציה מעמידה את הנהג במצב בלתי אפשרי ולכן אני מאמין שהוא אמר תשלמי מאוחר יותר, וזאת כדי לנהוג בטוח. אך כל הסיטואציה לא תקינה.

      לגבי מקרה הקיצון. לנהג אין שום סמכות להסיע נוסע לא משלם. גם אם הוא ילד. הכסף הוא לא שלו, וגם לא של הבוס שלו אלא של המדינה.
      הנוסע צריך לפנות לנוסעים אחרים לעזרה, נהגים אדיבים במיוחד יכולים לשלם על הנוסע מכיסם, ונתקלתי במצבים כאלה, אבל אז כמובן אין שום איזכור של צורך לשלם בפעם הבאה.

      מחק
    2. חשוב לציין שהנהג והחברה מחוייבים לכללים של משרד התחבורה. לנהג/חברה אין סמכות להגיד לנוסע לשלם מאוחר יותר. והאמת שאני (כנוסע כבד באוטובוסים) לא מכיר את זה קורה. ולכן התופעה מוגבלת לקווים שאת נוסעת בהם, קווים שאני מנחש שיש בהם עלייה לא מוסדרת בדלת האחורית (בלי שיש שם ולידטור).
      את הנורמה הבעייתית הזאת צריך למחוק. ברמת העקרון, אם אין ולידטור בדלת האחורית על הנוסעים (והנוסעות) לעלות בדלת הקדמית ולשלם עם העלייה. (ושעסקני הדת יפסיקו לבלבל את המוח, זה מותר גם לפי ההלכה).

      נהג צריך לנהוג, לא להזכיר ברמקול ולא להתעסק עם אנשים שמגיעים אליו מאחור, בזמן שהוא עסוק בנהיגה (כי הוא כבר עזב את התחנה) ומבקשים לשלם. כל הסיטואציה מעמידה את הנהג במצב בלתי אפשרי ולכן אני מאמין שהוא אמר תשלמי מאוחר יותר, וזאת כדי לנהוג בטוח. אך כל הסיטואציה לא תקינה.

      לגבי מקרה הקיצון. לנהג אין שום סמכות להסיע נוסע לא משלם. גם אם הוא ילד. הכסף הוא לא שלו, וגם לא של הבוס שלו אלא של המדינה.
      הנוסע צריך לפנות לנוסעים אחרים לעזרה, נהגים אדיבים במיוחד יכולים לשלם על הנוסע מכיסם, ונתקלתי במצבים כאלה, אבל אז כמובן אין שום איזכור של צורך לשלם בפעם הבאה.

      מחק
    3. ובמקרה של קורא רב קו מקולקל. יש שתי אפשרויות.
      אחת, אם זה ולידטור בדלת האחורית, אז אין ברירה וצריך להגיע לנהג כדי לשלם (בהנחה שאצלו זה עובד)
      שניה, אם גם קופת הנהג לא עובדת, אז הנהג צריך להמשיך את הנסיעה עד סופה תוך כדי זה שאנשים לא משלמים (וגם לא מחוייבים לשלם פעמיים בפעם הבאה שיעלו לאוטובוס), אבל שם הוא צריך להשבית את האוטובוס ולקחת אוטובוס חלופי.
      מנסיוני, על אף שקורים מצבים בהם קופת הנהג לא פועלת, הם נדירים מאד.

      מחק
  10. האמת דיברתי על מקרה שקרה לי באופן אישי, כשעלינו לאוטובוס לנסיעה בינעירונית (לא זוכרת מאיפה לאיפה)
    והעליה היתה דרך הדלת הקידמית
    והנהג אמר אל תשלמו (כשהוא היה עדיין בעצירה, לא התחיל לנסוע) בעצבנות כזו, לא ברור למה.
    ומידי פעם בעצירות ניגשנו לשלם והוא כל פעם פטר בעצבנות "לא עכשיו"
    ברגע האחרון לפני שירדנו ניזכרנו מהתשלום ושילמנו
    ברור שהנהג לא פעל נכון לפי הוראות החברה,
    אבל אם קרה פעם אחת יכול לקרות פעם נוספת!

    שבוע טוב

    השבמחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...