יום שני, 22 בפברואר 2021

האם מסוכן לנסוע בתחבורה הציבורית בתקופת הקורונה?

 ספוילר: לא

ואם להיות יותר מדויקים: מבין הפעילויות המערבות אינטראקציה אנושית, זו כנראה תהיה הפעילות הכי פחות מסוכנת, בהיבט הידבקות בקורונה, מכל הפעילויות האחרות.

עכשיו, כשאנחנו בשלבי יציאה מתקדמים מהסגר השלישי וכשבמקביל ליציאה מהסגר מסבירים לנו כל המומחים שהקורונה כאן כדי להישאר עוד די הרבה זמן, ושחייבים להמשיך לנקוט בכל אמצעי הזהירות על אף מבצע החיסונים המוצלח, זו נקודת הזמן שבה אפשר להתחיל לדבר ברצינות על "חיים לצד הקורונה" ולא "חיים בצל הקורונה" כפי שקורה בזמן סגר. ועכשיו גם נשאלת השאלה? האם אני יכול לחזור בבטחה לתחבורה הציבורית?

השאלה הזו כמובן נשאלה בעולם לאורך כל השנה האחרונה, ובחודש אוקטובר 2020 יצא מסמך של ארגון ה-UITP המאגד מחקרים שונים שנעשו במדינות שונות בדיוק בסוגיה זו.

לפני שאצלול לציטוט המחקרים אנסה להסביר בשפה חופשית למה התחבורה הציבורית יותר בטוחה ממה שנדמה לנו.

חלק ראשון - מדוע התחבורה הציבורית בטוחה יותר?

ראשית, חשוב להגיד. אתה בטוח רק כל עוד אתה מקפיד לשנן את יולי אדלשטיין ומיישם את כללי שמירת המרחק (ככל הניתן), המסכה וההיגיינה. המדינה נקטה ונוקטת אמצעים נוספים כגון הגנה על הנהג באמצעות חוצצי פלסטיק, הקטנת עד ביטול תופעת התשלום במזומן ואימוץ פתרונות של תשלום ללא מגע יד אדם כלל, הנחיה לפתוח את החלונות (שמנסיוני כנוסע מיושמת לא רע) וחיטוי מוגבר לעומת שגרה של כלי התחבורה. . בנוסף, המדינה משתדלת גם לתגבר את קווי האוטובוסים העמוסים ככל הניתן (מטלה יותר קלה בשירות בינעירוני בזכות אוטובוסי התיירות המובטלים ויותר קשה בשירות העירוני עקב חוק הנגישות שלא מאפשר להפעיל בהם את האוטובוסים האלה.

הנוסע השכיח בתחבורה הציבורית נמצא בה פרק זמן קצר יחסית (חצי שעה עד שעה), בטח לעומת פרק הזמן שהוא מבלה בביתו או במקום העבודה שלו, ואפילו יותר קצר מכל פעילות חברתית כגון ארוחה משותפת עם חברים. לרוב הוא שקוע בעצמו בזמן זה בין אם הוא עסוק בטלפון שלו או סתם בוהה בחלון, לרוב הוא לא אוכל תוך כדי, לא משוחח, לא צועק ואפילו לא שר שירים. וככל שהאוטובוס לא עמוס הוא בהחלט שומר על כללי הריחוק החברתי "באופן טבעי", כלומר יושב לבד בכל צמד מושבים כל עוד זה מתאפשר. נוסיף לזה את העובדה שבזכות המסיכות גם השפעת כמעט לא מורגשת החורף הזה ואני כמעט לא שומע שיעולים ועיטושים באוטובוס. התוצאה היא שהאדם השכיח שנוסע באוטובוס אינו נוקט באף פעולה מגבירת סיכון מעבר לשהייה ליד אנשים אחרים.

במקומות עבודה אנחנו מדברים עם אנשים אחרים, מי יותר ומי פחות, אבל אם לא היינו עושים זאת כלל לא היינו טורחים אפילו להגיע. לעיתים אנו נוטים גם להגביר את הקול כדי שישמעו אותנו טוב יותר. יש לנו הפסקת צהריים המערבת אכילה ורבים לא אוכלים אותה לבד אלא ביחד. אנו לעיתים מצטופפים במעליות או בחדרי ישיבות. אנחנו נוטים להסיר את המסיכות כשאנו עובדים לבד מול המחשב אבל לא בהכרח זוכרים לשים אותם כשאנחנו יוצאים "רק לעוד כוס קפה מהמכונה", אבל הגורם העיקרי שגורם לכך שהתחלואה במקומות עבודה גבוהה יותר הוא פשוט משך הזמן שאנו נמצאים בה, אולי בקרבה לאדם מדבק. 8-9 שעות ביום זה מספיק זמן כדי להידבק גם אם נקטתם באמצעי הזהירות הבסיסיים. נוסיף לזה בניינים עם מערכת מיזוג אויר סגורה (כלומר בלי יכולת לפתוח חלון) ולפעמים חדרי אופן-ספייס וחדרים בלי חלון ונבין למה יותר הגיוני להידבק במקום העבודה מאשר בדרך אליה.

עם השונויות המתבקשות כל זה נכון גם לבתי ספר ואוניברסיטאות. וכמובן לבית, במקרה שאחד מבני המשפחה נדבק מחוץ לו (גם אם הוא לא יודע את זה) הסיכוי שלו להדביק את חברי המשפחה האחרים מאד גבוה. בחדרי כושר הפעילות המאומצת מביאה ליותר סיכוי להידבקות, במסעדות פעילות האכילה והשתייה כשלעצמה היא מגביר הדבקה ובהופעות כשכולנו שרים עם הזמר או צוחקים מהסטנדאפיסט זה מגביר הדבקה. כל אלה פשוט לא קיימים בתחבורה הציבורית.

וכן, אני יודע שכולנו ראינו מישהו אוכל גרעינים ויורק את הקליפה על קרקעית האוטובוס, מישהו שצועק על הנהג, נערים שמקשקשים בלי הפסקה אחד עם השני בקולי קולות, ואנשים ש"נצמדים" אליך אפילו אם לא חייבים, אבל הסיבה העיקרית שאנחנו זוכרים את המקרים האלה היא שהם די נדירים. רוב נסיעותינו באוטובוס נעשות בתוך הקונכיה שלנו.

הדבר היחיד שכמעט לא בשליטתנו הוא הצפיפות. מעטים יכולים לבחור בין כמה קווים דווקא את הקווים הדליל יותר או לשנות את שעת ההגעה והיציאה מהעבודה. רובנו חסרי בחירה שכזו. למזלנו תופעת הצפיפות אחרי 15 שנה של תוספות שירות כבר פחות שכיחה ממה שהיתה, אם כי כמובן בקווים מסוימים ובשעות מסוימות היא עדיין נוכחת. צפיפות באוטובוס היא לרוב תופעה נקודתית לאורך מקטע שיא יחסית קטן. קרי לרוב גם אם אתה נוסע באוטובוס צפוף, מדובר על חלק קטן מכלל המסלול ולא על כל הנסיעה.

השורה התחתונה היא שאוטובוס הוא יחסית בטוח לשימוש, אמנם לא כמו נסיעה ברכב פרטי, אבל אם אתם בכל מקרה נוסעים כדי לשהות במקום עבודה 9 שעות, הסיכון הנוסף כתוצאה משימוש בתח"צ הוא זניח. המחקרים מוכיחים את זה.


חלק שני: המחקרים התומכים בתיאוריה.

מכון רוברט קוך מגרמניה פרסם באוגוסט 2020 שרק 0.2% מההתפרצויות בגרמניה מקורן בתחבורה  הציבורית, והן היו קטנות משמעותית מהתפרצויות אחרות.

המכון הצרפתי למידע בריאותי חקר בין מאי לספטמבר ומצא שרק 1.2% מכלל ההידבקויות בצרפת מקורן בתחבורה (כולל גם מטוסים וספינות). הוא דירג את אחוז ההידבקות במקומות שונים בגרף היפה הזה

ואם ריבועים מזכירים לכם יותר מדי פגישות זום. להלן מקומות ההדבקה העיקריים:

  • 24.9% נדבקים במקומות העבודה
  • 19.5% נדבקים בבתי ספר ואוניברסיטאות
  • 11% - בבתי חולים, מרפאות וכיו"ב.
  • 11% - באירועים ציבוריים או פרטיים
  • 7% - במפגשים משפחתיים.
  • אחר כך יש מוסדות הדואגים לאנשים עם מוגבלות, אנשים הגרים בדיור ציבורי, בתי כלא, קהילות רגישות אחרות וכמעט בסוף - 1.2% נדבקו בתחבורה.
מחקר של הגוף האמון על בטיחות ברכבות בבריטניה גילה שהסיכון לחטוף קורונה ברכבת עומד על 1 ל-11,000 נסיעות וזה בלי מסיכה. עם מסיכה הסיכוי יורד ל1 ל-20,000 נסיעות.

אוניברסיטת בולדר קולורדו פרסמה בנשיונל ג'יאוגרפיק באוגוסט שלפי מודל שהכינה הסיכון לחלות במערכת מטרו מאווררת היטב (באמצעות מזגנים המחליפים ומפלטרים את האויר)  שואף לאפס ומתחיל לטפס רק לאחר שהיייה של 70 דקות. הסיכון באוטובוס אפילו שואף יותר חזק לאפס.

מחקר שבוצע ביפן ופורסם ב-26 במאי במגזין science מצא שרוב ההתפרצויות בתחילת המגיפה (טרם הטלת המגבלות) היו בחדרי כושר, פאבים, הופעות חיות וכמובן אולמי קריוקי ומקומות דומים המשלבים אכילה, דיבור ושירה באיזושהי קומבינציה או התחככות באנשים אחרים במשך זמן רב מאד כמו בעת הופעה (משך זמן שאינו שכיח לנסיעה בצפיפות בתחבורה הציבורית).

מחקר נוסף מצרפת, הפעם של מכון בלומברג סיטילאב, חקר 150 התפרצויות שאירעו בשלושה שבועות בין ה-09.05.20 ל-03.06.20 ושייך אותם למוקדי התפרצות. הוא מצא את כל החשודים הרגילים - מקומות בהם אנשים נוטים להתקבץ לפעילות כלשהי למשך פרקי זמן ארוכים וכמובן בתי חולים שבאופן טבעי יש בהם יותר חולי קורונה ולכן סיכון גבוה יותר להידבק. הוא לא מצא ולו התפרצות קורונה אחת שמקורה בתחבורה הציבורית, וזה במדינה עם 6 מערכות מטרו, 26 מערכות רכבת קלה וטראם והמון קווי אוטובוס פעילים.

ולבסוף. ארגון הבריאות העולמי (מי? :-) ) טוען שזיהום אויר, בין היתר מכלי רכב מנועיים, מביא אנשים לרמת סיכון גבוהה יותר למחלה קשה כתוצאה מהקורונה עקב ההשפעה הרעה של הזיהום על המצב ההתחלתי של הריאות ושאר המערכת הנשימתית טרם ההידבקות במחלה שמטרגטת בדיוק אזורים אלה. בקיצור, אם כדי להימנע מתחבורה ציבורית אתם רוצים לקנות גרוטאה בת 15 עם אגזוז קרוע, אולי תחשבו שוב.

כל האמור לעיל מצוטט כאמור מהמסמך המרכז של ה-UITP , אבל משיטוט קטן ברשת מגלים מקורות תומכים נוספים. 
הכתבה הזו ברשת סקיי מאוקטובר 2020 מצטטת את המחקר של מכון רוברט קוך ואת המחקר היפני אך מוסיפה עוד תובנה. בהונג-קונג, אחת הערים הצפופות בעולם שבה ההסתמכות על תחבורה ציבורית היא כמעט טוטאלית, שיעור הנדבקים לנפש נמוך משמעותית מכל עיר מערבית אחרת עם תח"צ פחות צפופה ואינטנסיבית, בזכות ההקפדה על כללי ההגיינה, המסיכה ושמירת המרחק. כלומר. התחבורה הציבורית היא פשוט לא גורם שמסביר תחלואה. אי ההקפדה על ההנחיות כן.

כאמור (וגם מנסיוני האישי) אנשים מקפידים יותר על ההנחיות בתחבורה הציבורית מאשר בפעילויות אחרות.  באמת כמעט כולם יושבים בשקט עם מסיכות ולכן שימוש בתח"צ הוא  כמעט תמיד בתחום הכחול והבטוח בתרשימים למטה. (בראשון מדובר על צפיפות נמוכה ובשני על צפיפות גבוהה).  (תח"צ שייכת לעמודה האמצעית: "indoor ventilated", וכמובן לשורות הראשונות של "silent" ולטבלאות הראשונות של face masks). אגב איוורור הוא לא רק באמצעות החלונות והדלת אלא גם באמצעות המזגן ששואב גם אויר מבחוץ ומחליף אחת לכמה דקות את האוויר בתוך האוטובוס.



מקור התרשימים האלה הוא במחקר שפורסם במגזין הרופאים the bmj


היום המגמה השלטת במדינות המערביות, שגם ראינו אותה מיושמת בישראל בסגר האחרון היא לא להפחית שירות בהתאם לביקוש הנמוך יותר, ההצדק לכך ברור. יותר קל לשמור על ריחוק חברתי באוטובוסים לא מלאים וכבונוס יהיה יותר קל לחזור אחר כך לרמות הקודמות של שימוש בתח"צ לעומת רכב פרטי. לזה מצטרף גם ההצדק החברתי לא להפלות לרעה משתמשי תח"צ על פני משתמשי רכב פרטי. 
ההחלטה שלא לצמצם תח"צ, ואפילו לתגבר אותה, נסמכת גם על התובנה שמפורטת בפוסט זה שבשימוש בתחבורה הציבורית בעצם אין סיכון גדול במיוחד וזו טעות לעודד את הציבור לא להשתמש בה. אז שימו מסיכה, שיטפו ידיים, תדאגו לאיזה בלוג נחמד שתוכלו לקרוא בדרך ותחזרו לתחבורה הציבורית.

בעבר כתבתי על ההשלכות ארוכות הטווח של הקורונה על התחבורה הציבורית. מוזמנים לקרוא כאן.

הרוכב לאוטובוסים חוגג 8. תודה לקוראיי שהביאוני עד הלום.

11 תגובות:

  1. אנונימיפברואר 22, 2021

    מצטערת, אתה לא נוסע בקו לתל אביב מהעיר שלי כנראה. האוטובוסים צפופים רצח, גם כי הרכבת מושבתת רוב הקורונה בקו שיוצא מהאזור. הנסיעה לוקחת שעה ולא פחות, אולי יותר, בגלל פקקים. אנשים מדברים בפלאפון כולל בצעקות, לא מקפידים על מסכות. בטח שאין שמירת מרחק.
    הייתי נוסעת רק בתחבורה הציבורית והפסקתי בכלל לנסוע. מפחיד ולא נעים ואפילו צפוף יותר ממה שהיה קודם (שגם זה לא היה פיקניק).

    השבמחק
    תשובות
    1. אני נוסע מרעננה דרך הרצליה לתל אביב. ושם עוד לפעמים קו פנימי. אז זה מנסיון של 3-4 נסיעות אוטובוס ביום. אני חושב שהנסיון שלי מייצג את הרוב הגדול של הנוסעים אבל ברור שלא את כולם.

      מחק
    2. מצטרף לתגובה של האנונימית. ובמילים אחרות "כפרה, הופה פה זה לא אירופה" (כפיים!). אני חושב שאתה צריך לעדכן את הטור בעקבות דברים שהשתנו מאז מאי

      coronaupdates.health.gov.il/corona-updates/grid/public-transport
      אתר משרד הבריאות מביא מידע מייצג, גם אם חלקי, בהנחה שהחקירות האפידמיולוגיות לא מגיעות לכולם. נכון שיש יותר חשיפות במקומות עבודה וקניות, אבל לא לחינם קיימת העמודה "תחבורה ציבורית" ושם אפשר לראות באילו קווים נסעו מאומתים. במקרה שאני בדקתי הייתה סטטיסטיקה נמוכה יחסית של שתי נסיעות על קו מסוים ביום אחד, כנראה של אותו נוסע. ושוב כדאי להזכיר-צריך להביא בחשבון שהחקירות האפידמיולוגיות לא מצליחות להגיע אל כולם

      בפילוח לפי סוגי נסיעות מאמצע ספטמבר, נסיעה ברכבת ונסיעה פנים עירונית הכי פחות מסוכנות-עמוד אחד לכל סוג במשך שבועיים. החשיפות הרבות ביותר מתרחשות בנסיעות בין עירוניות, 12 עמודים, כ-450 חשיפות בשבועיים האחרונים.

      לגבי הטור שכתבת, בשעות מסוימות בהלוך ובחזור (עבודה, לימודים, צבא), יש צפיפות בתוך האוטובוס ולכן הטבלה השנייה היא הנכונה. בנסיעות בין עירוניות, בטווחים ארוכים או בטווחים קצרים בשעות העומס עוברים את טווח ה15 דקות שמכניס לבידוד ומתקרבים ל70 דקות שמגדילות את הסיכון להדבקה. לא כולם מקפידים על מסכות על האף מה שמגדיל את הסיכוי להימצא בשטח האדום בטבלה.

      הנה עוד דוגמאות מהזמן האחרון
      news.walla.co.il/item/3453371
      https://www.ynet.co.il/news/article/rkqzhhlxk
      התגבור הופסק ולכן הצפיפות גדלה. אין פיקוח באוטובוסים, רק ברכבות ולכן אנשים מרשים לעצמם לנסוע עם מסכות על האף

      בהיבט החלונות, מכיר אנשים שנאלצו לבטל נסיעות פרטיות משום שהאוטובוסים בהם לא כללו אפילו "חרכים". בתחבורה ציבורית גם כאשר ישנם מעט כאלו (כחמישה) אני מוצא את עצמי לא פעם פותח אותם במקום שהנהג ידאג מראש לשים שילוט שאין לסגור את החלון. יוצא שנוסעים ונהגים צריכים להיות האחראים על אכיפת מסיכות. ולכן במקרה זה העמודה האמצעית והימנית בטבלה תקפות.

      עם כל מה שאמרתי, עדיין יש לנוסעים מה לעשות כדי לצמצם סיכון. כאשר אני נוסע באוטובוס אני תמיד יושב ליד חלון פתוח. ביודעין החלטתי להעדיף עבודות בתוך העיר שלי ובמידת האפשר להגיע אליהן רגלית ולהימנע ככל הניתן מאוטובוסים, במיוחד בשעות העומס. ברכבת לא נסעתי בכלל כל תקופת הקורונה, אבל אני בטוח שגם עכשיו הקרונות הרחוקים יותר גם צפופים פחות

      מחק
  2. תודה על טור מצוין ומרגיע. וכדי להרגיע עוד יותר את החששות, רצוי שיותר מקומות עבודה, קניות, לימודים ובילוי יעברו לפעילות במשמרות, כשמתאפשר, על מנת לפזר בצורה טובה יותר את השימושים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן. אגב זה היה הרציונל בביב פתיחת המסחר בבת אחת (פיזור עומסים פוטנציאליים). בחוץ לארץ העבירו חלק מבתי הספר להתחלה בשמונה וחצי ויש מקומות שקבעו שתורים למטפלים וחנויות לא חיוניות ייפתחו רק לקראת 10. כל זה כדי ששעת שיא בוקר תהיה פחות עמוסה.

      מחק
  3. וואלה?
    ממש הופתעתי (לטובה). תודה רבה על שמונה השנים האלו! גם אם גיליתי את הבלוג שלך מאוחר יותר, מאוד נהנה!

    השבמחק
  4. לא מסכים עם כמה נקודות.

    ראשית: תחבורה ציבורית היא פוטנציאל רציני לבידודים ללא-מחוסנים, היות ומשרד הבריאות מחמיר מאוד, ומכניס לבידוד כל מי שהיה עם מאומת בתחבורה ציבורית, בלי שום התחשבות בזמן / איוורור / מרחק. בנוסף, ברכבות אין חלוקת מקומות לקרונות, ומאומת בקרון אחד, יכול להכניס לבידוד רכבת שלמה, רק בגלל שלא מתאמצים לברר מי בדיוק היה איפה. הנוסעים ברכב פרטי, פטורים כמובן מכל זה. בידוד הוא לא הדבקה, אבל הוא מטרד קשה.

    האוטובוסים החדשים של השנים האחרונות הם כאלו ללא חלונות (במטרונית זה בולט מאוד), כך שאי-אפשר לאוורר אותם בכלל, וזה שינוי לרעה לעומת האוטובוסים הישנים יותר, שעוד יש בהם חרכי איוורור כאלו ואחרים.

    אפשר להעריך את ההדבקה המופחתת יחסית דווקא בכלל החשש מתנאי ההדבקה הפוטנציאלים, כלומר בכלל שיש חשש הדבקה מזרים ומתנאי איוררור גרועים, אנשים נזהרים יותר, ונדבקים פחות. מה שלא קורה במקומות עבודה, שם חשיפה לאנשים מוכרים גורמת להורדת הגנות, זהירות פחותה, והדבקה יתירה.

    בכל הקשור לחיטוי ומניעת תשלום במזומן, במילה אחת - קשקוש, ההדבקה הקורונה היא נשימתית ולא דרך חפצים, פקידות בקופת חולים וקופאיות בסופר עובדות עם מזומן באופן שוטף, ולא קורה שום דבר מיוחד שם. ביטול המזומן היה הזדמנות שמשרד התחבורה ניצל לתהליך שהיה צריך לקחת כמה שנים. יש לו יתרונות של המהרת עליית הנוסעים, אבל הוא גורם לנוסעים מתקשים טכנולוגית לבעיות קשות ולכך שלעיתים לא מעלים אותם על אוטובוסים, כי אין להם אמצעי תשלום דיגיטלים זמינים

    השבמחק
    תשובות
    1. לגבי הסוגיה הראשונה לצערי אתה צודק. אבל לפחות בעיתוי הנוכחי של מספר מחוסנים הולך ועולה נראה לי שגם מספר ימי הבידוד כתוצאה מנסיעה באוטובוס עם מאומת ילכו וירדו ולכן (אני מקווה) שיש מקום לאופטימיות ולהפגת החששות שניסיתי להעביר בפוסט.

      לגבי סוגיית החלונות. היא לא קשורה ישירות לגיל. דווקא המטרוניות כבר די ישנות ואני נוסע בד"כ באוטובוסים קצת יותר חדשים עם "חרכים". גם היום ישבתי בדיוק מול חלון פתוח מבחירה (יתרון של מי שעולה בתחנות הראשונות של הקו שלו). יש דגמים שבהם לא ניתן לפתוח את החלונות אבל אני די בטוח שברובם כן ניתן.

      לגבי הדבקה ממשטחים, קצת הלכתי לאיבוד מכל המחקרים, אבל די ברור שהיא חלששה מאד (לא הייתי אומר שהיא "לא קיימת" ולכן החיטוי והקטנת המגע כן חשובים במידה מסוימת). אתה צודק שגם היה פה ניצול הזדמנות. וכן היו חבלי לידה עם אוכלוסיות מתקשות כמו בכל שינוי ותמיד יהיו נוסעים מזדמנים מתקשים. (האפליקציות אמורות לעזור בנושא המזדמנים כי הנפקת רב קו עבור נסיעה של פעם ב... זה באמת דרישה כבדה יחסית). דווקא הקשישים הנוסעים קבוע שאני מכיר מסתדרים טוב מאד עם הרב קו ואפילו אוהבים אותו, אם כי אני מודה שזה לא ממש מדגם מייצג.

      מחק
    2. בעניין השימוש במזומן יש כאן עוול מתמשך. לכל הפחות צריך לאפשר לבעלי תעודת אזרח ותיק או נכה לשלם במזומן ולמיטב זכרוני משרד התחבורה התעשת בסופו של דבר.
      לא כולם מסוגלים לשלם באשראי מהבית או דרך אפליקציה. הNFC לא קיים בכל המכשירים עדיין וגם למרבה הצער לא בכל בית יש מחשב. צריך גם להזכיר שבתחילת הקורונה היתה מציאות קשה של עסקים שנסגרו ולא מעט אנשים שבתחילת המשבר חרגו מהמסגרת וביטלו להם כרטיסי אשראי

      לשאר הציבור שלא מחזיק רכב נותר ללכת ברחבי העיר ולנסות לאתר מקום שבו אפשר לשלם על הרב קו, ואם הכרטיס בוטל, אז צריך גם לוודא שאפשר לשלם במזומן. לו היו מקימים עמדות אוטומטיות סמוך לתחנות בהן עוברים יותר נוסעים, היה יותר קל להתנהל ופחות מקרים של נוסעים שצריכים "לנקב" על אחרים בתמורה לכסף

      בתחילת הקורונה הפתרון שלי היה ללכת אל עמדת הרב קו המרוחקת כ2 קילומטר מביתי ולשלם שם.
      חופשי חודשי/שבועי/יומי קיים רק במסופים הכחולים עם NFC ולא במסופי הכספומטים המסחריים. מציאות כזו די מדרבנת אנשים לחזור לרכב פרטי

      מחק
    3. למיטב ידיעתי לקשישים החזירו את יכולת התשלום במזומן. התשלום עם רב קו בלבד באמת היה קשה לאוכלוסיות די גדולות, הן בשל הצורך להבין את הליך ההנפקה הראשוני, בעיקר עבור נוסעים מזדמנים והן בשל הקושי למצוא איפה לטעון אותו מרגע שאי אפשר היה לעשות את זה אצל הנהג. יש פריסה די רחבה של מקומות שבהם ניתן לטעון, אבל זה עדיין עשוי להיות מסובך למחוא את המקום הקרוב אליך בדיוק כשאתה צריך.זה דורש אלמנט של תכנון מראש שפוגם ביכולת הספונטנית להשתמש בתח"צ כשאתה מגלה שאתה צריך אותה וזה אכן בעייתי. שירות הטעינה עבור בעלי טלפון עם NFC כוון לפתור את הבעיה עבור פלח אחד של האוכלוסיה. אפליקציות התשלום פותרות את הבעיה עבור פלח רחב בהרבה של אנשים ש"מסתדרים עם טכנולוגיה", גם אם הם לא אשפים בזה. ללא קשר לסוג המכשיר שברשותם (כל עוד זה טלפון חכם, שזה בהחלט הרוב המוחץ, ואפילו בקרב החרדים זה כבר די נורמה, כי יש אופציות הולכות ומתרבות של "טלפון כשר" חכם.) האפליקציות מאפשרות לנוסעים מזדמנים לחזור לנסות את התחבורה הציבורית ביום שבו האוטו במוסך, במחיר לימוד די קטן.

      תמיד יישאר גרעין קשה מאד,ששום דבר חוץ מתשלום במזומן לא זמין לו. אבל בניכוי הקשישים מדובר על יחסית מעט מאד אנשים. וזה דווקא לא כולל את הציבור העני וה"שבוי" בתח"צ, כי הוא דווקא יודע איך להסתדר עם הרב קו בצורה מצויינת, ויודע איפה ואיך הכי נוח לו לטעון. יש כאן שינוי הרגלים שהוא תמיד קשה, אבל לא דרישה מופרכת.

      מחק