יום רביעי, 13 בדצמבר 2017

לא דיברנו עוד על חברות הסעה פרטיות


ניתן לחלק את התחבורה באוטובוסים לשני סוגים.
א. תחבורה ציבורית
ב. חברות הסעה פרטיות

בפוסט זה אתמקד לראשונה בסוג השני.

בישראל יש עשרות חברות הסעה פרטיות, בגדלים שנעים בין אוטובוס אחד למאות אוטובוסים. אין עליהן מידע מרוכז כמו על התחבורה הציבורית (לפחות לא ברשת) אך להערכתי אם נסכום את כל האוטובוסים הפרטיים נגיע לכ-6,000 אוטובוסים.

חברות היסעים פרטיות פועלות ברישיון מיוחד של משרד התחבורה לשירותי היסעים. הן מפעילות אך ורק אוטובוסים בינעירוניים, במגוון גדלים (אוטובוס, מידיבוס ומיניבוס) המוגדרים כ"אוטובוסי תיירים" וחלות עליהם תקנות שונות במקצת מהתקנות שחלות על אוטובוסים בשירות התחבורה הציבורית. אני לא מתיימר להבין בהבדלים אך אציין לדוגמה שבאוטובוס תיירים מותר שתהיה מדרגה אחרי הנהג, באוטובוס ציבורי זה אסור. באוטובוס תיירים אפשר למצוא דגמים עם 53 ו-55 מקומות ישיבה ובאוטובוס ציבורי 51 בלבד, באוטובוס תיירים מותר לשים כסא מדריך ליד המדרגות הקדמיות ובתח"צ לא וכן הלאה.

הבדל מהותי יותר הוא באופן השימוש בשירות. בתחבורה ציבורית אתה עולה ומשלם לנהג או למכונה הייעודית. כל אחד משלם על עצמו. המחירים ידועים והשירות מסובסד. המפעיל מקבל כסף לפי כמות הקילומטרים שהוא עושה ומקבל תמריץ  נוסף על כל נוסע, אך את הכסף שנאסף הוא מעביר למדינה.
בהיסעים פרטיים מישהו  (אדם פרטי, עמותה או חברה) שוכר את האוטובוס והנהג קומפלט. משלם עליו (בהתאם לשימוש המבוקש, לתעריף שנקבע על ידי כל חברה בנפרד בשוק תחרותי ולכושר המיקוח של השוכר), והאוטובוס והנהג עומדים לרשותו ביום ההזמנה.

הנוסעים שעולים על האוטובוס לא משלמים לנהג כי זה אסור על פי חוק, אם מדובר בהסעה בתשלום (לדוגמה לפסטיבלים שונים) הם ישלמו לחברה המארגנת. שתגבה ממכם את התשלום (מראש, טרם העליה לאוטובוס או תוך כדי הנסיעה, זה לא חשוב). כאשר אתם משלמים על טיול של הצופים לדוגמה, העלות של הטיול כוללת את עלות ההסעות, החניך לא ישלם כשהוא יעלה לאוטובוס, הוא כבר שילם לתנועת הצופים. הצופים שילמו לחברת ההסעות.

התפקיד שממלאים שירותי ההיסעים
האוטובוסים האלה מספקים צרכים שאין להם מענה בתחבורה הציבורית - טיולי בית ספר, הסעות עובדים, הסעות למופעים, סיורי "תגלית" וקבוצות תיירים מאורגנות אחרות, שאטלים שעיריות או מנהלות של אזורי תעשייה יוזמות, לעיתים בשיתוף עם רכבת ישראל ועוד. הזמינות של ההסעות היא עוד גורם שמשפיע על ההחלטה האם להשתמש ברכב או לא. בין אם באופן קבוע (הסעות לעבודה) ובין אם באופן מזדמן (הגעה לפסטיבל בים המלח באמצעות הסעה מאורגנת מתל אביב במקום באמצעות האוטו הפרטי שלנו).
שיטוט באתרי חברות ההסעות מעלה את האפשרויות הבאות:
1. הסעות לאירועים - חתונות, בר/בת מצוות, מסיבת רווקות וכדומה - מיועדות
לאנשים פרטיים שרוצים להקל על אורחיהם בעת ארגון אירוע משפחתי. מעניין לציין שבהילולת ל"ג בעומר, בנוסף לכל שירות התח"צ, מתארגנות קבוצות קטנות רבות בבית כנסת ומזמינות הסעה פרטית. גם היא נופלת לקטגוריה זו.
2. הסעות לימי כיף, גיבושים וכיו"ב - מיועדות לעסקים  כגון צהרונים  וקייטנות שלפעמים מספקים אטרקציה במקום רחוק מבסיס האם, חברות שעושות יום כיף לעובדים וכו'. אבל על בסיס מזדמן.
3. הסעות לטיולים - בין אם זה טיול בית ספר, תנועה, קבוצות מאורגנות וכו'. גם זה על בסיס מזדמן אבל בטיולים נדרש אוטובוס צמוד לכל היום, ולעיתים ליותר מיום אחד. המארגן הוא המוסד, התנועה או, מדריך הטיולים (אם הוא עצמאי) או חברת הטיולים. לסעיף זה יש תת נישה של חברות היסעים שפועלות באופן צמוד עם חברות טיולים גדולות או עם פרויקטים מתמשכים כמו תגלית, ואז העבודה היא פחות על בסיס "מזדמן" והופכת לכמעט קבועה. ניתן גם להפריד בין הסטנדרט הנדרש לטיולים של בתי ספר ותנועות נוער, לבין הסטנדרט הנדרש לטיולים של קבוצות מאורגנות מחו"ל, באוטובוסים יוקרתיים ומפנקים יותר.
4. הסעות לפסטיבלים וכו'. כאן מדובר על מפיקים גדולים ששוכרים חברה לביצוע היקף נכבד של הסעות, גם לציבור המגיעים וגם עבור האומנים המשתתפים. בחגיגות ה-70 למדינה המתקרבות המדינה תרים כמה פסטיבלים ותשכור הרבה שירותי הסעות. אני הייתי פעם באופרה במצדה ורבים מאד הגיעו איתי בהסעה שארגנה ההפקה (ספרתי עשרים אוטובוסים ממתינים ברידינג).
5. הסעות לעבודה - חברות גדולות מספקות לעיתים קרובות שירותי הסעה לעובדיהן, יש בחברה אחראי היסעים שתפקידו לייעל עד כמה שניתן את השירות. הוא בונה מסלולים ושעות ומתאם זאת מול חברות ההסעה. מסלולי ההיסעים משתנים בהתאם לפיזור הגיאוגרפי המשתנה של העובדים שמשתמשים בהם, אם כי במקומות ענקיים השירות מקבל ממש אופי של "קווי שירות" שהדבר היחידי שמבדיל בינו לבין תח"צ הוא היעדר התשלום. פעם, בעידן שטרם הליסינג לכל פועל, הסעות היה מאפיין ממש שכיח במקומותינו, היום כוחם הולך ויורד. חברת מתת מראה במצגת הזו  שחלקן של ההסעות בהסעות נוסעים לעומת כלל שוק התחבורה (הכולל כמובן גם רכב פרטי) ירד בין מפקד 1995 למפקד 2008 מכ-12% לכ-9%. גם חלקה של התחבורה הציבורית (אוטובוס+רכבת) ירד מכ-22% ב-1995 לכ-18% ב-2008. לגבי התחבורה הציבורית אנחנו לפחות יודעים לספר שמ-2004 ועד היום מספר הנוסעים עולה ולכן אנו מקווים שחלקה של התחבורה הציבורית לא יקטן שוב במפקד של 2020. לגבי ההיסעים איננו יודעים אם הם גדלים אבסולוטית (פשוט בקצב איטי) או אולי אפילו קטנים אבסולוטית. אבל כנראה שדווקא האפשרות השנייה נכונה. אם זה כך הרי שהגידול הדרמטי בשימוש ברכב, וכנראה גם הגידול בשימוש בתחבורה הציבורית, באים בחלקם על חשבון הסעות שהתבטלו.

אבא שלי שעבד בתעשייה האווירית במשך יותר מ-40 שנה חווה זאת על בשרו. מהסעה ישירה מהבית שהתמלאה עוד בשכונה ונסעה למפעל בשנות ה-70, מספר הנוסעים הלך והידלדל ככל שהיקף השימוש ברכב פרטי גדל, מדי כמה זמן האחראים על ההסעות בחנו את הנושא ואז קו ההסעה שהוא נסע בו אוחד עם עוד קווים כדי לחסוך עלויות, זמן הנסיעה למפעל וחזרה הלך והתארך כשהאוטובוס מרמת אביב טייל בדיזנגוף, בכל גבעתיים ובקריית אונו. בשלב מסוים גם אבא שלי נטש אותו וניסה קארפול עם חברים מהשכונה.
כשהקארפול לא הסתדר הוא התחיל לנסוע עם הרכב לעבודה בצידו השני של המטרופולין כמעט מדי יום. בין לבין הוא גם סיפר לי שפעם מעטים בתעשייה האווירית קיבלו רכב מהעבודה - רק המנהלים הבכירים. עם השנים הנוהג הורחב לאלפי עובדים שנהנו מתנאי ליסינג מצוינים שנבעו מכוח המיקוח של ועד העובדים ובסוף האפשרות נפתחה לכל העובדים. אבא שלי אמנם לא ניצל אותה, אבל הוא בהחלט התלבט בנושא ורבים אחרים בחרו ברכב ליסינג. מאותו רגע ההסעות הפכו עבורם לשמועה רחוקה וכמובן שבעקבות זאת הן הצטמצמו עוד יותר.
חשוב לציין שישנן גם חברות שמשתמשות במוניות ספיישל להסעות.
6. היסעי חיילים - משרד הביטחון משלם על השימוש של החיילים בתחבורה הציבורית, אך היא לא עונה על כל הצרכים. לא בימי השיא של החיילים (א'-ה') שבהם תמיד נדרשות גם הסעות במקביל לתחבורה הציבורית ולא בצרכים השוטפים של היחידות בימי חול (הסעות מהבסיס לתחנת האוטובוס הקרובה או הסעות למטווחים ולאימוני שטח). כל מפקד יחידה מנהל את תקציב ההסעות שלו לפי הצרכים כפי שמועבר אליו מהאחראי על הנושא בצבא ובמשרד הביטחון. צה"ל הוא אחד הגורמים הגדולים ביותר המעסיקים את חברות ההיסעים. גם המשטרה והשב"ס משתמשים בשירותי הסעה לעיתים מזומנות לצרכים השונים.
7. הסעות תלמידים קבועות - לא כל התלמידים גרים במרחק הליכה מבית הספר לצערי, וכאשר הם גרים רחוק משרד החינוך מממן להם הסעה. אם במקרה יש תחבורה ציבורית זמינה שעונה על צורכיהם, אז המימון הזה מתורגם לכך שהעירייה טוענת להם רב קו, אבל אם אין, על העירייה לשכור רכב היסעים. בכל העולם מקובל שהסעת תלמידים מנוהלת על ידי המוסד החינוכי או על ידי הרשות המקומית, וכך היא משתנה משנה לשנה בהתאם לפיזור הגאוגרפי של התלמידים. מעבר לחינוך הרגיל, ישנן גם את ההסעות של החינוך המיוחד, לרוב בטרנזיטים קיימים ועם תשומת לב מיוחדת. גם במועצות האזוריות שמפעילות "אוטובוסים צהובים" קיים שימוש נרחב בקבלני משנה, בין אם להפעלת האוטובוסים הצהובים ובין אם למטרות אחרות כגון חוגים אחר הצהריים.
8. שאטלים - לא ברור איך חדרה המילה לתיאור הסעות חינם קבועות. החינם הוא כאמור כי לנוסע אסור לשלם, אבל כאן באמת מדובר בשירות קווי בסטייל תחבורה ציבורית. רכבת ישראל מפעילה כמה שאטלים במימון משותף של משרד התחבורה והרשות המקומית, בין הרכבת למוקדים שונים כגון אזורי תעסוקה. כאשר לרוב הרשות המקומית מפעילה לחץ לפתוח קו תח"צ במקום השאטל אם הוא מוצלח, או לבטל אותו אם הוא לא. עיריות אחרות מפעילות שאטל ללא קשר לרכבת בין מוקדים בעיר. חלקן אף עשו זאת בשבת, אם כי בדרך כלל השאטלים האלה לא האריכו ימים. בקריית הממשלה פועל שאטל מחניון הלאום (סינמה סיטי) למשרדי הממשלה השונים ובנתיב המהיר פועלים שאטלים לבורסה ולקרייה כבר מ-2011. הפעם במטרה מוצהרת שיישארו כחלק מהקונספט המוצלח (ולא במטרה זמנית לזכות בנקודות פוליטיות או ללחוץ על קו תח"צ).
9. הסעות לנתב"ג - לא כל ההסעות לנתב"ג הן במוניות. חלקן מבוצעות באמצעות
חברות ההסעה הפרטיות. בין אם זה באמצעות חברות הטיולים המאורגנים, המלונות או האנשים הפרטיים שמארגנים קבוצות.
10. שירות לאוכלוסיית בעלי מוגבלויות - עמותות כגון יד שרה מפעילות שירותים מיוחדים לבעלי מוגבלויות באמצעות חברות הסעות שמתמחות בכך, הן במבנה הרכב הנדרש (מעלונים, מקומות לאלונקה, בלוני חמצן וכו') והן בהכשרה מיוחדת של הצוות, בין אם מדובר במתנדבים ובין אם מדובר בנהגים בתשלום. לקטגוריה זו גם ניתן להכניס שירותים שמועצות אזוריות שוכרות עבור קשישים או מוגבלים בתנועה אחרים, ושירותי הסעות שמסופקים על ידי מוסדות אחרים כגון מפעלים מיוחדים לפגועי נפש, מרכזים לעיוורים וכבר הזכרתי גם את ההסעות לבתי הספר של החינוך המיוחד. הסעות אלה דורשות את הדגש הנוסף והפרסונלי שכה נדש בכדי לספק לאוכלוסיות אלה את הניידות הבסיסית ולהקל על חייהם ועל שילובם בחברה.

הרומן עם התחבורה הציבורית
שירותי ההיסעים הפרטיים גם חשובים להגברת אמינות התחבורה הציבורית בתקופות שיא, חברות תחבורה ציבורית רשאיות לשכור קבלנים בימים בהם הצי הנדרש גדול מהמצבת הבסיסית שלהם (לדוגמה שירות סופ"ש בריכוזים החרדיים), משרד הביטחון גם שוכר חברות היסעים בימים א' וה' ומקל בכך על העומס שקיים על התחבורה הציבורית, בדגש על הרכבת.
כשהרכבת מושבתת אז משרד התחבורה, באמצעות מפעילי התחבורה הציבורית ורכבת ישראל, נעזר בהיסעים פרטיים רבים. בקיצור. הם מאד חשובים בפאזל שלנו. הם הגיבוי הנדרש למערכת.

כמעט כל חברת תחבורה ציבורית מקושרת גם לחברת הסעות פרטית. כך אגד מפעילה את "אגד היסעים" שבעבר נקראה אגד תיור וטיול, סופרבוס מפעילה את "סופרבוס היסעים ותיור" ודן מחזיקה כחברת בת את חברת יונייטד טורס, שאחראית גם על השאטלים של הנתיב המהיר ומונה כ-140 אוטובוסים.
לעיתים דווקא חברת התחבורה הציבורית החלה מחברת הסעות שקדמה לה כגון מטרופולין שהתחילה מתור-בוס (החברה האם של שתיהן נקראת בון-תור), וחברת "קווים" שנולדה משיתוף פעולה של יבואן הרכב "מאיר" עם הבעלים של חברת ההסעות הורן את לייבוביץ', שמונה לפי האתר שלה צי של כ-130 אוטובוסים או חברת אפיקים שהחברה האם שלה היא אמנון מסילות.  גם חברת גלים הקטנה הפועלת ברהט נולדה מחברת ההיסעים הותיקה "נרקיס גל" שמושבה בלקיה.

חברות היסעים אחרות רוצות להשתלב בתחבורה הציבורית ואולי יצליחו בעתיד, נציין כאן רק את מאיה טורס שמשמשת כקבלן של מפעיל התחבורה הציבורית "מועצה אזורית גולן", מונה כ-200 אוטובוסים ואולי תזכה יום אחד באחד המכרזים.
ותיקי העיר מודיעין זוכרים את חברת "הסעות מרגלית" שהפעילה את השירות בעיר מ-1997 ועד 2008 לערך, וכיום עיקר פעילותה הוא שירותי הסעות רבים בין באר שבע למישור רותם ולים המלח. בביתר עילית פעלה חברת עילית שהייתה בתחילה בבעלות של שאשא הסעות וא.נ. נתניה עד שנקנתה על ידי חברת קווים. הצי של שאשא לפיה האתר שלהם עומד על כ-200 כלי רכב.


אז כמה חברות הסעה פרטית יש?
לא יודע, מרבית החברות הפרטיות לא היו קשורות מעולם לתחבורה הציבורית, למעט אולי ביצוע נסיעות קבלן מוזמנות בעומסים המיוחדים. יש המון חברות כאלה וותוכלו להתרשם מהמבחר העצום בתמונות שצירפתי לפוסט זה.

וכשיש כל כך הרבה חברות, יש גם גורמים שמתווכים. השוק חופשי והציון שנותן הלקוח משפיע וכך מצאתי את אתר "גט-באס" (פרפרזה על גט-טקסי) שמשיג עבורכם מחירים משתלמים מהחברות, מאפשר לכם להשוות ביקורות וכנראה גם גוזר קופון או שניים על הדרך (אחרת לא היו מקימים אותו). לא פחות מ-29 חברות מרוכזות באתר זה.

הם לא לבד, גם אתר busses.co.il מציע שירות דומה.

ונהגים?
מצוקת הנהגים כמובן לא פוסחת על חברות ההסעה הפרטיות. מודל התשלום שלהן לנהג לרוב שונה ממודל התשלום של ההסעה הציבורית ומותאם לסוג העבודה. בעקבות העליה בשכר הנהגים בתחבורה הציבורית גם חברות ההיסעים נאלצות כנראה להעלות שכר. אבל אני לא מכיר נתונים על כך. חשוב לציין שמשיחות עם נהגים שהתנסו גם בתחבורה הציבורית וגם בהיסעים הפרטיים, הם מדווחים על חוויית עבודה שונה בתכלית, ולרוב רגועה יותר בהיסעים הפרטיים. לא נדיר למצוא נהגים שיסתפקו בשכר נמוך יותר אך במקום עבודה רגוע יותר.

גולש אנונימי מוסיף את המידע הבא
מצוקת הנהגים אכן לא פסחה גם על החברות הפרטיות שרואים איך מעבר לכביש מקבלים הרבה יותר אפי' שהעבודה הרבה יותר קשה ולכן באמת חלה התייקרות כללית גם בענף הזה בשנה האחרונה. בנוסף החברות אכן מתקשות למצוא נהגים חדשים.
מעניין לציין שיש 2 צורות תשלום בחברות הפרטיות. האחת היא תשלום לפי שעות בהתאם לנתוני GPS של האוטובוס כך שהנהג בעצם מתוגמל גם אם האירוע התמשך מעבר למסוכם מראש. האפשרות השנייה היא תשלום גלובלי ליום עבודה ואף לחודש עבודה כך שפעמים רבות הנהג מלחיץ את מזמיני ההסעה לתת לו אישור יציאה עוד לפני השעה שסוכמה.

11 תגובות:

  1. אנונימידצמבר 19, 2017

    פוסט מעניין ומחכים. רק להוסיף את תפקידן של חברות ההיסעים הפרטיות בהסיעים של אנשים עם מוגבלויות למסודות - שירות חשוב ורחב היקף, שבארצות הברית מגובה בחוק חובה ניידות לאנשים עם מוגבלות (שירות צללצל וסע - dial - and - ride)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, אוסיף.. התייחסתי לזה בקטנה בשירות למוסדות לחינוך מיוחד.

      מחק
  2. אנונימידצמבר 24, 2017

    כמו תמיד, פוסט מעניין.
    מס' הערות:
    1. באוטובוס פרטי, בגלל הכיסא הנוסף של המדריך, מקובל לדבר במספרים זוגיים. הסטנדרט הוא 54-56 ויש גם 60 ואפילו 64 שעלותם בד"כ גבוהה יותר ב-10%. סביר להניח שאם היינו רואים אוטובוסים כאלו בתח"צ בקווים העמוסים כמו 480 או 402, המצב היה טוב יותר.
    2. יש פלח נוסף של הסעות שתחליט אתה לאן לשייך אותו, שהוא הסעות לאירועים בהיקף גדול במגזר החרדי. מדובר בעצם על אירועים כמו חתונות לבני/נכדי האדמו"רים שמתחילות בשעות אחר הצהריים ומסתיימות בשעות המאוחרות של הלילה. בעבר האירועים האלו היו נופלים על כתפי התחבורה הציבורית שהייתה מתגברת את השירות של הקווים הייעודיים בהתאם לביקוש ועל פי היערכות מוקדמת עם מארגני האירועים. באיזה שהוא שלב אגד החליטה שהיא מפסיקה את התגבורים האלו ורק החברות האחרות כמו קווים-עילית המשיכו עם זה. כיום משרד התחבורה לא מוכן לשלם את התגבורים האלו ולכן הציבור החרדי מתארגן עצמאית בעזרת החברות הפרטיות ממוקדי יציאה ייעודיים, אולם השירות בכללותו דומה לקווי סופ"ש בקווים הייעודיים. כ"כ בימים כאלו נראה עומס רב על השירות הרגיל מכאלו שלא הספיקו או שאין ביכולתם לקנות כרטיסים לנסיעות המיוחדות שעלותם בד"כ גבוהה הרבה יותר.
    3. מצוקת הנהגים אכן לא פסחה גם על החברות הפרטיות שרואים איך מעבר לכביש מקבלים הרבה יותר אפי' שהעבודה הרבה יותר קשה ולכן באמת חלה התייקרות כללית גם בענף הזה בשנה האחרונה. בנוסף החברות אכן מתקשות למצוא נהגים חדשים.
    מעניין לציין שיש 2 צורות תשלום בחברות הפרטיות. האחת היא תשלום לפי שעות בהתאם לנתוני GPS של האוטובוס כך שהנהג בעצם מתוגמל גם אם האירוע התמשך מעבר למסוכם מראש. האפשרות השנייה היא תשלום גלובלי ליום עבודה ואף לחודש עבודה כך שפעמים רבות הנהג מלחיץ את מזמיני ההסעה לתת לו אישור יציאה עוד לפני השעה שסוכמה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה
      1. באוטובוס באורך רגיל אפשר לדחוס "ספסלים" באופן שמשפיע הרווח ברגליים. זה אפילו לא קשור לדגם האוטובוס אלא להחלטות טרם ההרכבה (מרכבים הארגז או מוכן מחו"ל). לכן יש אוטובוסים עם 51 מקומות (23 זוגות וחמישה מושבים מאחור), 53 ו-55 (וכמו שציינת, כסא מדריך מוסיף עוד אחד במידה וקיים).
      בתחבורה הציבורית התקבלה החלטת רמת שירות שלא לאפשר אוטובוסים עם יותר מ-51 מקומות כדי לשמר רווח סביר בין המושבים. ההחלטה התקבלה בעקבות פניות ציבור רבות שזעמו על הצפיפות באוטובוסים שהופעלו עם 53 ו-55 מושבים. ההחלטה הוכנסה למכרזים ובהתחלה היו חברות שלא שמו לב זה, התקינו 53 או 55 מושבים ואז משרד התחבורה דרש מהם לפרק הכל ולהתקין אותם מחדש עם 51 מושבים. אגב, לדעתי מדובר בהחלטת רמת שירות נכונה למרות שאני, על 1.65 הסנטימטרים שלי לא הייתי מהסובלים באוטובוסים צפופים יותר.
      כמו שציינת יש גם אוטובוסים ארוכים יותר, בהם אפשר להכניס בנוחות עוד ספסלים תוך כדי שימור הרווח בין הרגליים שנהוג באוטובוס רגיל עם 51 מקומות ישיבה. אני לא זוכר כמה יותר, אבל נראה לי שאפשר להגיע בחלק מהדגמים גם ל-61 מושבים (אלה שציינת שבתיירות יהיו עם 64 מושבים). אין שום איסור על הפעלתם בתחבורה ציבורית (כל עוד הם מיועדים לתחבורה ציבורית מבחינת כל התנאים האחרים) ויש חברות שמפעילות כאלה (אם אני לא טועה אפיקים בקו אשדוד תל אביב ואשדוד בני ברק). אוטובוסים כאלה אכן יכולים לעזור בקווים כמו ירושלים-ת"א. בשלב זה משרד התחבורה עוד לא חייב אף קו לפעול דווקא באוטובוסים ארוכים ולכן איפה שזה קיים זה רק ביוזמת המפעיל, אבל אולי זה יקרה בעתיד.
      2. האירועים שציינת עדיין נופלים על כתפי התחבורה הציבורית, אך רק בתגבור של קווים קיימים במסגרת הלו"ז הקיים ככל שיש מידע מוקדם ובהיקף סביר. אם חתונה של אדמו"רכלשהי מתרחשת במקום ללא תחבורה ציבורית אז לא יפתחו שירות מיוחד לשם, אבל אם היא מתרחשת במרכז ירושלים אז כן יתגברו. בנוסף גם לא שולחים אוטובוסים עמבר לשעת סיום הפעילות של הקו. אם הקו נגמר בחצות והחתונה באחת בלילה, לא יוציאו אוטובוס תח"צ מיוחד באחת בלילה. הנוקשות הזו מחוייבת המציאות כי חייבת להיות הפרדה ברורה בין תחבורה ציבורית לבין נסיעות מיוחדות. כמו שציינת, גם יכולות התגבור של התח"צ מוגבלות. לכן נראה תמיד באירועים גדולים "גם וגם".

      3. לגבי 3 תודה על הרחבה אני מוסיף לפוסט.

      מחק
    2. נ"ב, משרד התחבורה בהחלט כן מתקצב את השימוש בקבלנים, תחת התנאים שאמרתי. באגד נעשה פחות שימוש בקבלנים ויותר שימוש בצי שלהם או באגד היסעים מאשר בחברות האחרות, אבל יש שימוש בקבלנים כל הזמן בתנאים שהוזכרו למעלה. המשרד מכיר בנסיעות קבלנים כנסיעות רגילות של המפעיל (קילומטרים וכו') והן גם מוכנסות למערכת הרישוי. התשלום עליהם הוא כמו על נסיעה רגילה של המפעיל.

      מחק
  3. אנונימידצמבר 24, 2017

    ויש גם את הנושא של החניות של האוטובוסים האלו שלא הוזכר בפוסט. מדובר בעצם על מסה של אוטובוסים שבהעדר חניה מסודרת בחניון לילה וכד', חונים בתוככי הערים והמושבים, בד"כ כל נהג על יד ביתו או בשטחי כורכר ושטחים ריקים בקרבת מקום.

    השבמחק
    תשובות
    1. תחבורה ציבורית מחויבת בחניית לילה בחניון מסודר, מואר ומאובטח. היסעים לא מחויבים בכך למיטב ידיעתי ואכן זה חזיון נפוץ לראות אותם חונים "בחניה הפרטית" של הנהג.
      לחברות הגדולות יש כמובן גם חניונים, וההחלטה אם האוטובוס יחנה בחניון או בבית היא החלטה נקודתית.

      מחק
  4. וואו תודה רבה על המאמר..
    אני לא בקיא בתחום, אבל אוכל שנכון שחייב אחד כלה להם עומר לשלם על נהגים אבל מצד שני רוב רובם של החברות הפרטיות טיול עברו לאוטובוסים סיניים שאמור להוביל להם את הרכישה היקרה של האוטובוס..
    וגם מעניין לדעת מה התוחלת חיים של אוטובוס פרטי החברה לציבורי.
    ועוד מושא ראוי מעט לציון זה החברות הפרטיות ביהודה שומרון שחלקם מפעילות אוטובוס מומגן ואז עלותו וילות אחזקתו כמעט כפולה..

    השבמחק
    תשובות
    1. אין לי אפשרות עריכה אז הקליד שוב ללא שגיאות:
      וואו תודה רבה על המאמר..
      אני לא בקיא בתחום, אבל נכון שהחברות הפרטיות צריכות לשלם יותר על הנהגים אבל מצד שני רוב רובם של החברות הפרטיות עברו לאוטובוסים סיניים שאמור להוזיל להם את הרכישה היקרה של האוטובוס..
      וגם מעניין לדעת מה התוחלת חיים של אוטובוס פרטי על פני לציבורי.
      ועוד נושא ראוי מעט להתייחסות זה החברות הפרטיות ביהודה שומרון, שחלקם מפעילות אוטובוס מומגן ואז עלותו ועלות אחזקתו כמעט כפולה..

      מחק
    2. אוטובוסים סינים אכן זולים יותר בפער ניכר, כאשר ההבדל באיכות לא כזה משמעותי (כמו כל דבר סיני, אתה קובע את האיכות במפרט, הם מייצרים הכל מסוג ז' עד סוג אא'.). חלק מהמחיר הזול נובע גם ממבצעי חדירה כך שבעתיד אולי הפער במחיר יצטמצם קצת.

      ככלל, תוחלת החיים המקסימלית של אוטובוס על פי החוק בישראל היא גבוהה (לא זוכר אם 18 או 20 שנה). בתחבורה הציבורית ההסכמים והמכרזים מגבילים את הגיל המקסימלי ל-12 שנה בהסכמים ישנים ול-10 שנים בלבד בהסכמים חדשים, וזאת מתוך תפיסה שצי רכב צעיר יותר תורם לרמת השירות לציבור.
      בחברות פרטיות ישנו הבדל גדול בין אוטובוסים שמיועדים לתיירות אקסקלוסיבית, ששמים דגש על אוטובוסים כמה שיותר חדשים, לבין אוטובוסים שמיועדים להסעות תלמידים שם יש פחות דגש על הגיל ועל הפיצ'רים הנוספים בגלל נטיית חלק מהדור הצעיר לוונדליזם וגם בגלל הרצון להתחרות בשוק תחרותי שבו המימד העיקרי הקובע הוא המחיר. לכן לפעמים בהסעות תלמידים פרטיות תראה לעיתים אוטובוסים ממש ישנים.
      לגבי הממוגנים, חליפות המיגון מסופקות על ידי משרד הביטחון למיטב ידיעתי, כך שעלותם לחברה היא דומה (יש צורך בדגם עם מנוע חזק יותר ולעיתים עם סרן אחורי כפול אז הדגם הבסיסי גם יותר יקר, אבל לא פי שתיים). עלות התחזוקה לעומת זאת (בלמים שנשחקים מהר יותר, דלתות שהצירים שלהם נשברים עקב המשקל וכו') וכן עלויות הדלק כתוצאה מהמטען העודף כמובן יותר יקרות אבל זה מתומחר בתוכנית העסקית שלהם. מה שבטוח זה שאוטובוס ממוגן דורש התמחות מיוחדת.

      מחק
    3. תודה רבה על התגובה..

      מחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...