מדרחוב כחלק ממרחב מוטה הולכי רגל

בתחילת 2017 פרסמה מירב מורן, העיתונאית העירונית החרוצה ביותר בישראל, טור ופוסטים בפייסבוק בגנות המדרחוב.

למי שעוקב אחר פועלה של מירב מורן זה קצת מפתיע, מי שטבעה את המונח "פחיות" ובאופן עקרוני מובילה קו אנטי רכב פרטי היתה "צריכה" לכאורה לתמוך במקומות משוללי מכוניות פרטיות.

הטור, וכן הפוסטים בפייסבוק קצרים ולא מאפשרים לפתח את הרעיון, אך הטיעון העיקרי הוא שתנועה ברחוב, מכל סוג שהוא בנוסף להולך הרגל, מעצימה את הרחוב, את הנגישות אליו ואת תחושת האינטנסיביות של הפעילות, צריך להגביל ולמתן את המכוניות אך העלמתם המוחלטת בעייתית. טענה אחרת היא הפיכת המדרחובים לאבן שואבת לתיירים בלבד. אליה לא אתייחס בפוסט זה, רק אציין שתיירים מגיעים למקומות שהיו חזקים בעיני המקומיים עוד לפניהם.

הדיעה שלי היא שעל אף שיש טעם בטענותיה של מירב מורן, לא צריך לזרוק את המדרחוב לפח, רק להשתמש בו יותר בחוכמה. אני מקווה שהיא תסכים איתי.

קצת היסטוריה.

שווקים

בראיה הישראלית, המונח מדרחוב מתייחס לסוג מאד ספציפי של פיתוח עירוני, שנהגה בשנות ה-80 כאמצעי להגברת עירוניות, אבל ההיסטוריה של המדרחובים הולכת אחורה, עוד הרבה לפני המצאת שמם.

שוק הכותנה - ירושלים

הערים העתיקות היו כולם בנויות ממדרחובים, בהם שלטו הולכי הרגל. היו בערים העתיקות מדרחובים שקטים רבים, אך גם מדרחובים עמוסים - השווקים.

רחוב דוד בעיר העתיקה בירושלים (שוק המזכרות) הוא מדרחוב. יש בו תנועת תיירים עניפה אך מה שחשוב בו יותר הוא היותו רחוב המקשר באופן ישיר בין שער יפו להר הבית, לרבות מעבר נוח לרחבת הכותל, וכן חיבור נוח להרבה חומוסיות סודיות יותר ופחות שצברו קהל מאמינים מקומיים משל עצמן. לכן, על אף מספר התיירים הרב יש בו גם הרבה אנשים שסתם עוברים והשילוב של התיירים עם המקומיים הופך אותו לאינטנסיבי. באופן דומה, אם כי בפרופרוציות הפוכות של תיירים ומקומיים פועל גם השוק של שער שכם. דוגמה נוספת תמצאו בעכו בה רחוב השוק והבזאר מובילים לנמל, שהיה המוקד החשוב ביותר בעכו לאורך מרבית ההיסטוריה שלה. 

הנה כבר ביססנו את החוק הראשון של מדרחוב מוצלח, בנוסף לאלה שמגיעים אליו במיוחד הוא צריך להיות ממוקם כך שאנשים סתם יעברו בו.

שוק מחנה יהודה - ירושלים

בו נבדוק זאת על שווקים מודרניים יותר, שוק מחנה יהודה בעצם מורכב מכמה מדרחובים, אחד מהם (רחוב מחנה יהודה) אפילו מאד רחב יחסית לשוק. זה הרחוב המקשר הנוח ביותר למעבר משכונת מקור ברוך לנחלאות, ואם אתה כבר עובר שם, לא תקנה 100 גרם פיצוחים? 

גם שוק הכרמל התל אביבי יושב על דרך די ראשית, שמקשרת בין יפו לכפרים ישנים כגון נורדייה (דיזנגוף סנטר של ימינו) וסומייל (אזור אבן גבירול של היום). אז כמו היום, יש אנשים שפשוט עוברים בשוק הכרמל בדרכם מנווה צדק לקינג ג'ורג'. גם אם הם לא קונים כלום הם תורמים לאווירה האינטנסיבית.

ואז הגיעו המדרחובים

מדרחוב הוא לא המצאה ישראלית, הוא שונה מהשווקים בכך שלרוב הוא לא התפתח באופן אורגני כמדרחוב אלא החל את חייו כרחוב רגיל שבו נעו רכבים שונים, ואז, בהחלטה מודעת, הוקדש להולכים על שתיים.
הויקיפדיה מלמדת אותנו שהמדרחוב הראשון היה בקופנהגן (סטרוגט) ב-1962, רחוב מאד ארוך וראשי במרכז העיר שעונה להגדרות של רחוב שהרבה אנשים עוברים בו פשוט מדרכם מאי כאן לאי שם. למבקרים באיסטנבול מקוראיי - אולי הייתם במדרחוב איסתיקלאל הארוך המטפס במתינות מכיכר טקסים לגבעת גלאטה הצפופה והמבקרים בברצלונה לבטח לא פסחו על מדרחוב אנג'ל המחבר בין כיכר קטלוניה לקתדרלה של ברצלונה. כולם מוצלחים בצורה כזו שאם היום הייתם רוצים להכניס לשם רכבים פרטיים לא הייתם מצליחים.

בארץ היו קצת פחות נועזים בשנות ה-80. ערים רבות איתרו רחוב לא ראשי, לרוב מקביל לרחוב ראשי אחר, שהמסחר במקרה פעפע גם אליו, אבל היה בעצימות נמוכה עוד קודם לכן, והפכו אותו למדרחוב בקול תרועה.

מדרחוב ההגנה בפתח תקווה - צדדי מדי

דוגמה לכך היא מדרחוב ההגנה (ואהרון קציר) הקטן בפתח תקווה, שאפילו לא מגיע כמדרחוב עד רחוב חיים עוזר, רחוב המסחר העיקרי של העיר בו עיקר הולכי הרגל עוברים, או מדרחוב נורדאו בחיפה, המקביל לרחובות הרצל והחלוץ ההומים. הולכי רגל רבים פשוט לא חולפים דרך מדרחובים אלה אלא דרך רחובות מקבילים אטרקטיביים יותר ובכך חסרונם.
גם מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, היה כזה, בין שוק הכרמל ההומה מצד אחד, לבין רחוב אלנבי ההומה מצד שני, הוא היה רחוב מסחרי יחסית שקט עוד לפני שהפך למדרחוב, והוא נשאר שקט. נחזור אליו בהמשך כדי להוכיח נקודה אחרת.

היו גם סיפורי הצלחה. בירושלים היו יותר אמיצים, מדרחוב בן יהודה הוא לא פחות מצלע מרכזית ב"משולש הירושלמי" (מרכז מערב העיר הוותיק), ולמיטב זכרוני הוא תמיד נחשב למוצלח שבמדרחובים בארצנו הקטנטונת. גולש אנונימי הוסיף שזהו המדרחוב הראשון שנחנך בארץ ב-1983 אחרי ביקור של טדי קולק במדרחוב בוינה בשנות ה-70. ייתכן גם וביום חנוכתו נולדה המילה "מדרחוב".  גם אליו נחזור בהמשך.
ודוגמה אחרונה, חיובית. המועצה המקומית זכרון יעקב, הפכה את הרחוב הראשי שלה, רחוב המייסדים, למדרחוב, קצר וסימפטי אבל עם מסר ברור. הולכי רגל באמצע ומכוניות מסביב. המדרחוב הזה הוא סיפור הצלחה גם ארצי (תיירים) וגם מקומי כי תושבי זכרון יעקב נוהגים לפקוד אותו באופן קבוע.

מדרחוב המייסדים זכרון יעקב

הכתבה הזו מציינת גם את מדרחוב קראוזה בנתניה ורחוב הירקון בטבריה!!! כמדרחובים נעימים במיוחד. ומניסיון אישי היא אכן צודקת. (המלצת המדור על מסעדת טבריה הקטנה במדרחוב הקישון המקביל לירקון)

האם מדרחוב הוא תרופת קסם לעירוניות?
כמובן שלא, מדרחוב מצליח רק במקום שהייתה עירוניות טובה ותוססת גם לפניו, והוא מצליח רק כשהוא נמצא במיקום מרכזי במרחב גדול יותר שכולו מוטה הולכי רגל.

מהו מרחב מוטה הולכי רגל?
מרחב מוטה הולכי רגל הוא אזור שלם בעיר שבו יותר קל וכיף להתנייד ברגל מאשר ברכב, גם כי יש הרבה פעילות אנושית כגון מסחר (אבל לא רק) וגם כי התשתיות העירוניות מותאמות יותר להולכי רגל, זה כולל מדרכות רחבות יותר, מיתון תנועה, תחבורה ציבורית תדירה המתועדפת מעל הרכב הפרטי וכן, גם רכב פרטי, אבל במידה. במקומות כאלה יש גם מקום למדרחובים, הם יכולים להיות גדולים ומתוקשרים, ויכולים להיות סמטאות קטנות שמתחברות לרחובות הראשיים.

שוק הפשפשים - גם מוקד בילוי

מרכז תל אביב ומרכז ירושלים הם מרחבים מוטי הולכי רגל, כבר אמרנו שמדרחוב נחלת בנימין התל אביבי הוא חלק מגוש מוטה הולכי רגל שכולל גם את שוק הכרמל, אבל אליו נוסיף את כרם התימנים (שחלקים קטנים ממנו הם בעצם מדרחובים שמאפשרים למסעדות הקטנות להוציא כסאות ושולחנות החוצה, את רחוב אלנבי רחב המדרכות ומשופע התח"צ, רחוב המלך ג'ורג' בואכה דיזנגוף סנטר, רחוב ביאליק הנעים ורחוב שינקין (שכן, הוא עדיין תוסס). שדרות רוטשילד לא רחוקות וגם הים לא. כאשר הקו הסגול יעבור באלנבי, המרחב אפילו יועצם כמרחב הולכי רגל. ושימו לב שאני משתמש במילה "מרחב" ולא "מתחם".
עיריית תל אביב הפכה את מדרחוב נחלת בנימין לשוק האמנים פעמיים בשבוע (שלישי ושישי), ובימים אלה המדרחוב המנומנם מתעורר לחיים. יש שייראו בכך סימן לחולשה של המדרחוב, אך מאחר והיריד פועל כבר כ-30 שנה, ולפי האתר יש בו מעל 10,000 מבקרים בשבוע, בעיניי הוא סימן להצלחה. עבור התיירים הביקור ביריד משולב בסיור רגלי בכל המרחב מוטה הולכי הרגל ולכן אין טעם לבחון את המדרחוב לבדו. המרחב כולו הוא מרחב מוצלח.

גם אזור שוק הפשפשים הוא מרחב מוטה הולכי רגל הכולל גם את כיכר השעון ואבולעפיה ביפת, את העיר העתיקה והנמל ואת שדרות ירושלים. וכן, יש בו גם מדרחובים קטנים כדוגמת רחוב רבי יוחנן (המלצת המדור על פועה המיתולוגית).

רחוב יפו בירושלים

בירושלים, רחוב יפו הוגדר עם פתיחת הרק"ל על ידי ויקיפדיה כ"מדרחוב הארוך בישראל, בו חיים בצוותא הולכי רגל עם מערכת הסעת המונים, והוא הולך ופורח משנה לשנה, כאשר הוא מעצים את מדרחוב בן יהודה, את מדרחוב נחלת שבעה ואת רחוב הלל שמדרכותיו הורחבו משמעותית. לזה תוסיפו עוד כמה הסדרי תנועה מגבילי רכב פרטי כגון החסימה בקצה שלומציון המלכה, הקניון-מדרחוב המוצלח בממילא בואכה שער יפו ועוד כמה שדרוגים ותקבלו מרחב ענק שבן יהודה הוא רק חלק ממנו, ויש בו נגישות מצויינת לתחבורה ציבורית, אך הרכב הפרטי לא חסום לחלוטין מהגעה אליו (רק פחות נוח).
פה נשאלת השאלה - האם רחוב יפו הוא מדרחוב? הרי עוברת בו רכבת קלה!
התשובה היא בפרטים הקטנים. מאחר ואין גדרות, ועוברת בו רכבת קלה כל 5.5 דקות בכל כיוון. יש להולך הרגל המון זמן בין רכבת לרכבת (בממוצע 2.25 דקות), לשוטט מהחנויות בצד אחד של הרחוב לצידו השני. ואם זה מרגיש כמו מדרחוב אז זה כנראה מדרחוב. אני מקווה שבאלנבי בתל אביב לא ישימו גדרות.

מרחב או מתחם?

מדרחוב קראוזה בנתניה

המילה מרחב מזכירה "פתוח", ובהקשר שלנו הכוונה בעיקר לפתוח לתנועה עוברת של אנשים. מדרחוב הרצל בנתניה מוביל לטיילת היפהפיה והוא אמנם דרש שדרוג רציני ב-2012 אך הוא מוכיח את עצמו כמדרחוב ש"עוברים בו", כך גם שאר הדוגמאות המוצלחות שהוזכרו כאן. כדוגמה הפוכה נביא את"מתחם התחנה הראשונה" בתל אביב שתוכנן עם כניסה יחידה ללא מוצא ואי אפשר לחצות אותו מצד לצד, אפשר לתלות בכך חלק מהאשם לאי הצלחתו היחסית.

סיכום
ראינו שמדרחוב יכול להיות מוצלח או לא מוצלח, כאשר יש שני חוקים עיקריים להצלחתו, ודווקא אורך הוא לא אחד מהם.
1. הוא חייב להיות במקום מרכזי בעיר, כזה שנהנה מעירוניות תוססת גם לפני הפיכתו למדרחוב (חזיתות מסחריות לבדן עוד לא מעידות על רחוב תוסס). בדרך כלל כדי שיהיה תוסס הוא צריך להיות רחוב שהרבה אנשים פשוט עוברים בו בדרכם מאי כאן לאי שם.

רחוב לונץ בירושלים
 - מקשר בן יפו לבן יהודה ולהלל

2. הוא לא יכול לחיות לבדו, כל המרחב הסובב אותו צריך להיות מוטה הולכי רגל, רחובות צרים, מיתון תנועה, הרבה תחבורה ציבורית והרבה פעילות אנושית אחרת (עירוב שימושים). מרגע שכל זה קורה הוא יכול להיות הציר המרכזי במרחב הולכי הרגל (כמו רחוב יפו בירושלים) או ציר משני וחסר חשיבות (מישהו שמע על רחוב לונץ בירושלים? יש שם כמה חנויות ומסעדות ממש מגניבות).

יש מקום למדרחובים בארצנו, אבל הם לא חשובים כשלעצמם. מה שחשוב הוא "מרחבים מוטי הולכי רגל", עם עירוב רכב פרטי במידה ותחבורה ציבורית ענפה. המרחבים האלה יכולים גם לכלול מדרחובים. והם אפילו יכולים להיות מאד קצרים, אבל חשוב שהם יהיו על ציר התנועה המרכזי של הולכי הרגל.