יום רביעי, 8 בינואר 2014

האם גם ישראל הגיעה ל"שיא הנסועה"?


בגיליון של מגזין "תנועה ותחבורה" שהתפרסם בדצמבר 2012, הופיע גם מאמר של ד"ר דן לינק בשם "סיכום הנסועה בכבישי הארץ 2012". המאמר מביא לידיעה את ממצאי סקר הנסועה (קילומטראז') של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
לא אצטט את כל המאמר, אך אצמד בפוסט זה לפרט קטן ולדעתי חשוב מאד מתוך הטבלה שבתחילת פוסט זה.

לצערי כרגע עוד אין אפשרות לראות את המאמר און-ליין אך המגזין עצמו מומלץ מאד למתעניינים בתחבורה. מצאתי את הלינק הזה עבור המעוניינים להירשם (חינם) כמנויים למגזין.

ולענייננו, מהו הפרט הקטן הזה שאני כל כך רוצה לדבר עליו? הסימן (-). המינוס שחוזר בכל כך הרבה פרמטרים בעמודת ה"שינוי השנתי" ובעמודת ה"נסועה הממוצעת".

בישראל 2012 (לוקח שנה לעבד את הנתונים) יש יותר כלי רכב, פרטיים, משאיות, מוניות אוטובוסים ואופנועים. לציבור יש יותר רכבים, ולציבור גדל והולך יש רכב שני ואף רכב שלישי.
הנסועה הממוצעת לרכב יורדת, זה די הגיוני שאם יש יותר רכבים לכל משק בית אז כל רכב נוסע פחות. אין מולי נתונים של שנים קודמות אך אני מניח שזו לא השנה הראשונה שמופיע (-) בעמודה זו בתחום הרכב הפרטי.

אבל זו כן השנה הראשונה, למיטב ידיעתי, שבה מופיע (-) בעמודת השינוי השנתי של מספר הקילומטרים הכולל.

בעבר לנתון של יותר כלי רכב היתה גם משמעות פשוטה אחת. הישראלים נוסעים יותר. השנה לראשונה נתון זה התהפך על פיו ונותקה הקורולציה הישירה בין מספר רכבים למספר הקילומטרים שכולם נוסעים. עוד מוקדם לקבוע שמדובר במגמה, וייתכן שמדובר בשנה חריגה במיוחד, אך ד"ר דן לינק מרחיב קצת על נקודה זו ומציין שהגידול בנסועה בעשור באחרון הלך והתמתן ככל שהתקדמו השנים. נתון שמחזק את התחושה שמדובר במגמה ולא באירוע נקודתי.

ישראל היא לא הראשונה שחווה ירידה בנסועה, קדמו לה ארצות הברית שמראה ירידה בנסועה באופן רצוף מאז 2005. (היום נוסעים בארה"ב כמו שנסעו בה ב-1995) ו-7 מדינות נוספות בעולם המפותח. בעיקר באירופה.
הגרף הבא, שפירסמתי כאן בעבר, מראה את הירידה בנסועה בארצות הברית, האם ישראל בדרך לשם?

יכולות להיות מספר סיבות לירידה בנסועה:
א. עבודה מהבית, אשר הולכת וצוברת תאוצה.
ב. עבודה מהדרך, או סתם משחקים/שירים/סרטים שהסלולריים החכמים מאפשרים לנו.
ג. הבשלת תחבורה ציבורית איכותית (רכבת, רק"ל, מטרונית, הנתיב המהיר, נת"צ דרך 2, נת"צ דרך 20 ואפילו שיפורים בקווי אוטובוס).
ד. הגעה לצפיפות קריטית של תעסוקה ומגורים, אשר באמת הופכת את התנועה והחניה במרכזי הערים לסיוט ודוחפת אנשים לזרועות התחבורה הציבורית.
ה. יוקר המחיה - מחירי הדלק, אחזקת הרכב, הורדת האטרקטיביות של מנגנון הליסינג וגודל המשכנתא על הבית ומחירי הירקות והפירות שלא משאירים כסף זמין גם בלי שמחירי הדלק יעלו.

וכך בערך נראה הגרף בישראל - האם אנחנו בתחילת שינוי?


סביר להניח שהתשובה הנכונה לשאלה "למה נוסעים פחות?" היא "כל התשובות נכונות" כל אחת במשקל אחר. אבל דבר אחד בטוח, אפשר לנצל את הנתון הזה כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות ולהשקיע פחות בכבישים ובמחלפים מטורפים להורדת גודש (כי הרי הוא יירד מעצמו אם המגמה תימשך) ולהשקיע יותר בתשתיות לתחבורה ציבורית ראויה ואיכותית. הרי הגידול בנוסעים בתחבורה הציבורית נמשך, זו ההזדמנות שלנו לשנות את פיצול הנסיעות בין רכב פרטי ותחבורה ציבורית ולהגדיל את האחד על חשבון האחר. הציבור, כך עושה רושם, מוכן לזה מבחינה מחשבתית. עכשיו רק צריך לעדכן את המודלים שמניחים גידול מתמיד של נסועה ולהתחיל לבטל פרויקטים שנסמכים על התחזית השגויה הזו. ואם תתחילו בהקטנת גודל החניות, גם תביאו להורדת מחירי הדיור.

הרכב הפרטי לא ייעלם מהמפה כל כך מהר ואולי גם לא צריך להיעלם. אך עלינו לאפשר לאנשים בחירה רציונלית בינו לבין תחבורה ציבורית איכותית בשעות השיא. ואנחנו עוד לא שם. אם נגדיל את המאמצים, מגמת הירידה בקילומטרז' תהפוך למהירה יותר ותשפר את איכות החיים של כולנו. 




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...