הליכתיות - מילה חדשה בעברית

טוב, אולי לא מילה כל כך חדשה, אבל ללא ספק זו מילה ששעוד לא הצליחה לחדור לעולם המונחים שלנו, מדובר על התרגום העברי ל-Walkabilty. מונח שכבר השתרש בשיח התכנון העולמי ומשמעותו - תכנון המעודד ומתגמל הליכה ברגל.

ממחקרים רבים בתחום העירוניות אנו לומדים שהולכי הרגל חשובים ביותר לתחושת ה"יש חיים בעיר" הם חשובים לכלכלה המקומית (קיוסקים, טמבוריות וכו') הרבה יותר מאלה שחונים בכחול לבן ומחדשים את הפנגו כל שלוש שעות, הם חשובים לתחושת הבטחון האישי בעצם נוכחותם כעוד זוג עיניים גם אם הם לא יודעים קרב מגע, והם חשובים כקהל לכל אותם אירועים מזדמנים, מתוכננים וספונטניים הקורים ברחוב, בין אם מדובר בהופעות להטוטנות רחוב ובין אם מדובר בהפגנות מחאה. הולכי רגל יוצרים את העיר. הליכה ברגל בריאה גם להולכים עצמם, הן בהיבט הפיזי של שימון עצמותינו החורקות, הן בהיבט החברתי והן בהיבט הנפשי. בקיצור יש לנו את כל הסיבות לעודד זאת, אבל די אם נאמר שזה גם מעלה את ערך הנדל"ן.

לפני עידן הרכב הפרטי, הליכתיות טובה פשוט קרתה מעצמה, כל הערים העתיקות מיועדות בעיקר להליכה למעט מספר רחובות ראשיים המותאמים לתנועת עגלות מדי פעם, גם ערים לא כל כך עתיקות עדיין נהנו מהליכתיות טובה כאשר הדגם המוביל היה של מבנה שקומתו הראשונה משמש למסחר ומעליו גר בעל בית העסק (שכונת פלורנטין משנות ה-30 היא דוגמה מצויינת). שכונות אלה אמנם איפשרו כניסת רכב פרטי, אך לא נתנו לו שום עדיפות במרחב.

קצת מדהים שהמין האנושי החליט לנטוש את ההליכה הזו על שלל יתרונותיה והחליט לעודד את השימוש ברכב הפרטי, הוא נגס בשטחים המוקצים להולכי רגל ברחובות לטובת אספלט, נגס בשטחים הפתוחים לטובת חניוני ענק, ייבש בצורה שיטתית את העסקים הקטנים לטובת מרכזי קניות מרוחקים ומנוכרים עם הרבה חניה ויצר מדבריות תעסוקה ושכונות מגורים ענקיות בשטחן ללא שום סיבה נראית לעין ללכת בהן ברגל למעט ספורט. מחקרים מצאו שהחיים המודרניים בכפר, שכל כך מצטלמים יפה בפרסומות, מייצרים למעשה ילדים ואנשים שמנים יותר, כי הכפר של היום כבר לא כולל כלום חוץ מבתים , גן ילדים וצרכניה קטנה, לכל השאר  צריך רכב.

כמאמר הגשש, לכל קונטרה יש רה-קונטרה, וכיום יש תנועה הולכת וגדלה של אנשים המאמינים בעירוניות בריאה ומעודדים הליכתיות, בדגש על תכנון מחודש של אזורים מוטי רכב פרטי וחיזוק של אזורים ישנים מוטי הליכה ברגל שהוזנחו עם השנים. 

ארצות הברית הייתה המדינה שהלכה הכי רחוק עם התלות ברכב הפרטי ואולי לכן אחד הדוברים המובהקים ביותר של התנועה לחיזוק הליכתיות הוא אמריקאי - הכירו את ג'ף ספק (jeff speck) אשר גם כתב ספר בנושא והרצה בטד ובמקומות רבים נוספים.

ג'ף ספק תמצת את כל רעיונותיו לארבעה עקרונות חשובים שצריך לספק לאנשים כדי שיתחילו ללכת במרחב העירוני.

1. סיבה ללכת (עירוב שימושים ראוי)

2. הרגשת בטחון בהליכה (הן "על אמת" והן בתחושת הבטחון הסובייקטיבית)

3. שיהיה נוח ללכת - מדרכות פנויות, הפרדה טובה בין הולכי רגל לרוכבי אופניים, בלי מכשולים, עצים להצללה וכו'.

4. שיהיה מעניין ללכת - חלונות ראווה, חזיתות בתים, אומנות רחוב, אנשים אחרים.

אם תבדקו את עצמכם, היכן טיילתם לאחרונה ברגל, תגלו שאתם מדברים על מרכז ירושלים והעיר העתיקה, מרכז תל אביב, יפו, עכו העתיקה, שכונת הדר, העיר התחתית והרכס בחיפה, אזור השוק ברמלה, מרכזי ה"מושבות" הותיקות (וייצמן, הרצל, המייסדים, הראשונים, ביאליק בכל עיר שתבחרו). בחלקן הרגשתם שכל מה שכתוב למעלה מתקיים ואמרתם ששווה לחזור לשם, בחלקן אולי לא הרגשתם בטחון אישי או שחלקתם את המדרכה עם יותר מדי מכשולים ואמרתם שחבל שהפוטנציאל לא מנוצל, אבל אני די בטוח שלא יצא לכם ללכת באף מרכז מסחרי חדיש מסוג BIG, G ודומיהם, או באף שכונה חדשה ונוצצת והרגשתם משהו חוץ מהרצון לסיים את עניינכם בצורה תכליתית ולנסוע משם.

לכן צריך לקדם הליכתיות טובה בתכנון, וצריך לקדם החלפת דיסקט אצל כל המתכננים העירוניים בארץ, ובתורו זה גם יביא לתחבורה ציבורית טובה יותר. הרימו את הדגל והתחילו לצעוד.

כך נקדם את ההליכתיות בארץ - ניתן לעשות זאת במסגרת עמותת מרחב, אתם מוזמנים גם להגיע להרצאות בעברית של יואב לרמן, כותב "עוד בלוג תל אביבי" והראשון שהרים "תוכנית מבוססת הליכתיות" לעיר בת ים, ולחפש בפייסבוק "עירוניות מתחדשת בישראל" ולהצטרף לקבוצה. ביחד אולי נצליח לשנות.