מה הם הרחובות האהובים בישראל?

שדרות רוטשילד - הרחוב האהוב בישראל
צילום: אילן ספרא, טיימאאוט

מינהל התכנון הוציא לפני זמן קצר סקר בתפוצה רחבה ברשתות החברתיות בו קרא לציבור להצביע על הרחובות האהובים עליו ולציין למה. עכשיו הוא פרסם את הממצאים ובהמשך יוציא דוח מסכם עם תובנות אופרטיביות לתכנון של רחובות חדשים שמתבסס על ההיגדים בסקר הזה. היוזמה בכללותה מבורכת.

2,800 אנשים מילאו את הסקר. לא הרבה יחסית לתפוצה הרחבה שלו והאיזכורים שלו בעיתונות, אבל גם לא מעט. תוכלו להוריד את נתוני הסקר כאן

התוצאות אינטואיטיביות ולא מפתיעות, אנחנו אוהבים את הרחובות של פעם, במרכזי הערים הישנים שקדמו למהפכת הרכב הפרטי, אנחנו אוהבים את הרחובות שלנו צרים יחסית, מוצלים, מרובי הולכי רגל ומעורבי שימושים, לרבות חזיתות מסחריות.

באקסל 2,468 תשובות "טובות" (מבחינה טכנית) שציינו 841 רחובות ב-94 ערים ויישובים. זו פריסה די נרחבת. כאן אציג לכם את הרחובות האהובים ביותר מתוכם, אבל לא אתעכב על המובנים מאליהם בתל אביב או בירושלים, אנסה להתעכב על הפחות מוכרים ולנתח דווקא אותם.

בדרך אפזר כל מיני תובנות, לא לפי סדר חשיבות אלא לפי רלוונטיות לרחוב הספציפי שאציין.

1. שדרות רוטשילד - תל אביב - 100 הצבעות - say no more

2. דיזנגוף - תל אביב - 85 הצבעות (ואני מוסיף, זה בדגש על אזור כיכר דיזנגוף - כמה טוב שהחזירו עטרה ליושנה)

תובנה ראשונה ומובנת מאליה - אנשים אוהבים צל של עצים ותיקים ורחובות בקנה מידה אנושי עם עירוב שימושים בריא

3. שדרות ארלוזרוב בעפולה - 75 הצבעות (תודו שהופתעתם).

שדרות ארלוזרוב בעפולה
צילום - יוסי וקנין - העמק

בואו נתעכב על הרחוב הזה קצת - בעוד הציון הגבוה במיוחד יכול להיות תוצאה  של קמפיין מקומי מוצלח, אני יכול להעיד מנסיוני האישי שמדובר בשדרה מאד נעימה. עצי הוושינגטוניה האייקוניים אמנם לא מספקים צל טוב אבל מאד מרשימים והמעבר בין שני צידי הרחוב המשופע בחנויות קטנות ומקומיות ובבניינים עם ארקדת עמודים שמאפשרת הליכה בנוחות בצל בהחלט הופכים את החוויה ברחוב לנעימה. הוא לא מושקע כמו השדרות בתל אביב אבל ההליכתיות הטובה של כל עפולה תחתית שתכנן ריכרד קאופמן מתנקזת לרחוב זה שבעבר הוליך אל תחנת רכבת העמק שהיתה בלב העיר והיום מוליך מהארומה שבקצהו האחד אל הפלאפלים והשיפודים של רחוב וייצמן בקצהו השני, רחוב וייצמן הוא הרחוב המרכזי וההומה של העיר, אך אין ספק שהוא פחות נעים לשהייה. במקביל לוייצמן, במקום מסילת הרכבת הישנה קיבלנו "פארק מסילה" עפולאי אבל בהיעדר צל מספק ועניין בחזיתות ש(לא) מופנות אליו הוא מרגיש בעיקר מפוספס וחבל כי היה יכול להיות כאן רצף מצוין מוטה הליכה שמוליך אל התחנה המרכזית החדשה של עפולה.

תובנה שניה: לא משנה כמה תנסו להרוג את מרכזי הערים באמצעות קניוני ביג פתוחים עם הרבה חניה, הם יסרבו למות, אנשים פשוט אוהבים אותם יותר מדי. (הם כן ייחלשו ויישארו קצת בעליבותם אם העירייה ענייה וחבל).

4. רחוב יפו - ירושלים - 72 הצבעות - אחד האהובים עליי באופן לא מפתיע - מדרחוב עם רכבת קלה שלפי המחקר של צ'מנסקי בן שחר הוא הרחוב עם הפדיון הכי גבוה מחנויות בישראל למרות שהאוכלוסיה יחסית עניה. זה די אומר דרשני לדעתי ואולי מעיד על איפה שיהיה אלנבי התל אביבי בעוד כמה שנים. אי אפשר כמובן לדבר על רחוב יפו בלי להזכיר את שוק מחנה יהודה, כיכר ציון, נחלת שבעה, מדרחוב בן יהודה והמוסדות שבמגרש הרוסים.

תובנה שלישית, רכבות קלות בהחלט מעצימות מרחב והופכות אותו לנעים יותר.

5. רחוב ביאליק ברמת גן - 70 הצבעות -  בואו נתעכב עליו מעט

כשאומרים ביאליק מתכוונים למקטע הישן של ביאליק, מכופר היישוב ועד ז'בוטינסקי, רחוב חד סטרי עם עצים בוגרים מרשימים במיוחד המספקים צל עבה ורציף, חנויות מגוונות ומקסימות, מקומות אוכל נעימים וכיכר ציבורית בדיוק באמצעו בשם הרשמי "כיכר רמב"ם" ובשם הלא רשמי "כיכר אורדע" על שם הקולנוע ששכן שם פעם. 

שעון החול הרמת-גני

כבן ונכד לרמת-גנים עברו עלי שעות רבות בשיטוט ברחוב הזה, בדגש על הפלאפל של אביתר מקרובים קרובים, על חנות הספרים פורת ועל הבלוקבאסטר בכופר היישוב, בזמן שאמא וסבתא שלי מודדות נעליים וקונות לי בגדים... את הקניות של המעדנים והירקות סבתא שלי היתה עושה ברחוב הרצל המקביל (7 הצבעות, מקום שני ברמת גן ו-66 בארץ), ואני הייתי משחק במזרקה בשדרות הילד הממוקמות בינהם. ביאליק והרצל יוצרים מעין תצורה של שעון חול ושדרות הילד הם בתצורה של החול המטפטף לתחתית. הם מגדירים את  העמק שהיווה את ערש "עיר גנים" ששינתה אח"כ את שמה לרמת גן.

כשרצינו לטייל לתצפית יפה היינו עולים לרכס לגן אברהם שלמרות הבדלי הטופוגרפיה החריפים היה מחובר בהמון חיבורי מדרגות ורחובות לרחוב הרצל שמתחתיו. כל הגרים על הגבעות פשוט נשפכים אל העמק בנון-שלנטיות רמת גנית. גם זכורות לי שעות יפות בגן שאול (גן הקופים) על הרכס מצידו השני ולסבא שלי היו כל מיני עניינים בבניין מועצת הפועלים בהרצל/קריניצי. 

לכן ביאליק הוא גם הבחירה האישית שלי, לא רק בזכותו אלא בזכות כל המרחב שלו שמתייחס לטופוגרפיה ברגישות שנעלמה לנו עם עידן הבולדוזרים הגדולים. המרחב גם מתחבר בצורה מצויינת לשכונת הגפן הסמוכה מצידו האחד ולכיכר נוח של גבעתיים עם הסביח של עובד מצידו השני. מעניין לציין שבנוסף לכל היתרונות הפיזיים ציינו המשיבים גם את תחושת הבטחון האישי, גם בשעות המאוחרות של הלילה. זה לא מובן מאליו וזו אחת המסקנות שגם ג'יין ג'ייקובס הגיעה אליהן - רחוב נעים אך פעיל מספק המון זוגות עיניים שמגדילות את הבטחון האישי.

תובנה רביעית- לפעמים, טופוגרפיה זה רק תירוץ. צריך פשוט לדעת לעבוד איתה נכון

6. רחוב שיינקין בתל אביב - 58 הצבעות - כנראה שלא באמת נס ליחו, אבל הוא כמובן מתחבר לכיכר מגן דוד עם קינג ג'ורג', אלנבי, מדרחוב נחלת בנימין ושוק הכרמל ומוקף בעשרות רחובות קטנים והליכתיים עם המון צמתים ואלטרנטיבות הליכה, וכמובן גם חוצה את רוטשילד ירום הודו ומשמש כציר הליכה מרכזי ונעים בין מזרח ומערב, והגינה עם המתנ"ס זה עוד בונוס. כל אלה מבטיחים שגם אם יידע תקופות של חולשה הוא לעולם לא יגווע לגמרי.

תובנה חמישית- רחוב, מוצלח ככל שיהיה, לעולם לא עומד לבדו, הוא צריך להיות חלק ממרחב הליכתי שמעצים אותו עוד.

7. שדרות ח"ן בתל אביב - 56 הצבעות

תובנה שישית - אנחנו נותנים דגש גדול מדי על חזית מסחרית כמאפיין של עירוניות בריאה, היא חשובה ותורמת אבל ככל שהרחוב הוא חלק ממרחב מוטה הולכי רגל מוצלח (עם המון צמתים ואלטרנטיבות הליכה), והמרחב כולו מעורב שימושים באופן בריא, הרחוב האהוב שלנו לא חייב חזיתות מסחריות (ועדיין חנויות פינתיות פה ושם מאד תורמות גם ברחוב לא מסחרי).

8. שדרות בן גוריון בתל אביב - 51 הצבעות

הרחוב שמוביל מכיכר רבין לדיזנגוף, לבן יהודה ולים (כרגע עדיין דרך כיכר אתרים), כמו ששדרות ח"ן לפניו מוביל מכיכר רבין לכיכר התרבות ומשם לרוטשילד.

תובנה שביעית - חיבור בין מוקדים מקנה סיבה ללכת ברחוב מקצה לקצה, איכויות אחרות (במקרה הזה האיכות של השדרות התל אביביות עם הצל וההליכה באמצע בשביל רחב, וההתרחשויות העירוניות הקטנות המתרחשות לאורך השדרה ) גורמת לאנשים רבים לבחור דווקא ברחוב זה ולא בגורדון המקביל שעושה לכאורה את אותה עבודה.

9. רחוב עמק רפאים בירושלים - 32 הצבעות - אולי הרחוב הכי "תל אביבי" של ירושלים. עכשיו נכנס לעבודות "קו כחול" של הרק"ל ואני מאמין שייצא מחוזק יותר.

תובנה שמינית - אנחנו אוהבים את הרחובות שלנו מישוריים יחסית, גם בעיר הררית, שיהיה נוח ללכת.

10. רחוב אבן גבירול בתל אביב - 29 הצבעות - הרחוב הכי סואן רחב וארוך ברשימה עד עתה, שהמאפיין הבולט שלו הוא החזית המסחרית הכמעט רצופה, רשת הרחובות הצפופה הנשפכת אליו, וכמובן, הקולנדות האינסופיות שמראות חשיבה לא מובנת מאליה על תכנון עירוני של צל להולכי הרגל שמעוגן בהנחיות העיצוב העירוני לכל פרויקט שקם שם ב-70 השנים האחרונות. במסגרת עבודות הקו הירוק הוא יעבור מתיחת פנים מודרנית ונדרשת, כאשר גם במתיחת הפנים הקודמת לפני כעשרים שנה הורחבו מדרכותיו מעט. זה בעיקר מעיד על כך שאתה לא חייב להיות רחוב צר ואינטימי כדי להיות אהוב.

נסיונות לחקות את אבן גבירול בבנייה חדשה (רחוב דרך ארץ בחריש לדוגמה) על ידי העתקת הקולנדות לא צלח במיוחד, ממגוון סיבות אבל לדעתי בעיקר מאחר והמרחק בין הצמתים גדול מדי (500 מטר בין כיכר לכיכר, עם חיבור "ציר ירוק" אחד באמצע, כלומר אפשרות חציה כל 250 מ' בלבד)

דרך ארץ בחריש
קולנדות לא מספיקות, צריך מרחב הליך מסביב וצתים כל 100-150 מ'.

תובנה תשיעית - אבן גבירול מסמן את הגבול העליון של קנה מידה אנושי, כל רחוב רחב ממנו הוא פשע כנגד העיר. ומה שחשוב יותר הוא מספר הרחובות הקטנים הרב שנשפכים אליו ומספר הצמתים הרב שמאפשרים חצייה מצד לצד. הוא לא מפלג את העיר למרות ראשיותו ולכן על אף רוחבו הוא עדיין חלק אינטגרלי מהמרחב מוטה הולכי הרגל (וכך גם וייצמן בכפ"ס, הרצל ברחובות, החלק המרכזי של אחוזה ברעננה ועוד דוגמאות כאלה).

11. רחובות ביאליק ונחלת בנימין בתל אביב חולקים יחדיו מקום זה עם 27 הצבעות לכל אחד, גם הם כמובן חלק ממרחב הולכי רגל גדול הרבה יותר שעליו כבר דיברנו בהקשר של שינקין. לביאליק יש גם בניינים היסטוריים אייקוניים ונעימים לאורכו שמושכים אותנו ללכת דווקא בו.

תובנה עשירית - אדריכלות ישנה בקנה מידה אנושי אך מרשים עושה לנו טוב, בעיקר כשהיא משופצת ומכבדת את הבניין, (בין אם זה עמק רפאים ובנייני המושבה הגרמנית (מה יהיה עם קולנוע סמדר?, או הבניינים האקלקטיים ובנייני הבאוהאוס של תל אביב), מגדלים מודרניים ופוסט מודרניים לא יוצרים רחוב מוצלח (אם כי הם לא בהכרח מייצרים אימפקט שלילי אם החיבור שלהם עם הרחוב טוב ולא מנותק כדוגמת המגדלים ברוטשילד).

12. רחוב בית לחם בירושלים - 26 הצבעות בואו נתעכב עליו מעט...

המקבילה הפחות ידועה של רחוב עמק רפאים מצידו השני של פארק המסילה, לא במושבה הגרמנית המהוללת אלא בשכונת בקעה הפחות מוכרת ללא ירושלמים שביננו. אחד הפירושים של בקעה הוא מישור ואכן הרחוב מישורי וישר, והשם הערבי מסמל את התושבים הערבים שהקימו את השכונה מחוץ לחומות ירושלים. לכן השכונה משופעת בבתים רביים מסוגננים, אך מעורבבת גם עם בתים בבניית שיכונים ובבניה חדשה יותר. 

הרחוב לא מסחרי פר אקסלנס, אבל לכל אורכו משובצות חזיתות מסחריות פה ושם, המדרכות צרות אבל כך כל הרחוב ולכן "זה לא נורא", בעבר הוא הוביל מתחנת הרכבת הראשונה אל (ניחשתם נכון) בית לחם, וגם היום הוא מוביל אל תלפיות ומשמש אופציה שפויה להליכה לעומת דרך חברון הרועשת והרחבה מדי המקבילה לו, והמון רחובות קטנים חוצים אותו ומייצרים מרחב מוטה הליכה גדול בין דרך חברון לפארק המסילה ומעבר לו לעמק רפאים החביב אפילו יותר.

בקיצור, הוא מיישם בחצי כוח את מרבית התובנות שדיברנו עליהם עד עכשיו וזה הספיק כדי להפוך אותו לחביב הקהל.

דרך בית לחם
חצי מסחרי, חצי הליך, חצי ירוק, חצי עם אדריכלות מושכת עין
כנראה שהשלם גדול מסך חלקיו.

13. דובנוב בתל אביב ושדרות הצבי בחיפה חולקים יחדיו מקום זה עם 24 הצבעות

אני תל אביבי רוב חיי וכמובן מכיר ואוהב את דובנוב, אבל זה הרחוב התל אביבי הראשון ברשימה שהלא תל-אביבים שבינינו כנראה מתאמצים להיזכר איפה הוא נמצא. אני חיפאי רק שבועיים ועוד לא מכיר את שדרות הצבי אם כי חבר חיפאי עשה לי סיור באזור וחלפנו גם בו (תודה עודד). שניהם באופן מפתיע מאד דומים באופיים ואפשר לדבר עליהם ביחד.

דובנוב מחבר את קפלן עם שאול המלך וממשיך צפונה בואכה שדרות דוד המלך בקו מקביל לאבן גבירול. הקטע הראשון מכוער ומשופע חניונים אם כי צריך לציין לטובה את קפה דובנוב והגן/שדרה הקטן והמקסים שמחבר בינו לרחוב דה וינצ'י, הקטע השני הוא רחוב קטן ותל אביבי רגיל להדהים עם בניינים מלבניים פשוטים בני 3/4 קומות, הרבה ירוק והרבה מאד רחובות קטנים שמחברים אותו לאבן גבירול. אבל מה שהעלה אותו לדרגת רחוב אהוב במיוחד הוא כנראה גינת דובנוב הענקית והמוצלת שהיא ללא ספק אחת הגינות האהובות בעיר. שמשמשת מקום מפגש לכל האזור וגם משמשת למעבר נוח בין דובנוב לצייטלין מצד אחד ולכיכר האופרה והקאמרי, מוזיאון תל אביב, ספריית בית אריאלה וכיכר החטופים שיחזרו כולם במהרה בשלום. החיבור הלא מתאמץ של הגינה לרחוב דובנוב לא כולל גדרות אימתניות ואולי מכאן סוד השפעתה על הרחוב.

החזית של הגינה לרחוב דובנוב - ללא גדר אימתנית

הדרך הירוקה אל הגינה

שדרות הצבי בחיפה הם הרחוב הראשון של חיפה שנכנס לרשימה, וזו תעודת ענייות לעיר שיש לה פוטנציאל רב לרחובות יפים

הוא ממוקם גבוה במרכז הכרמל, אבל הוא רחוב קטן, מישורי, עם בתים לא גדולים לאורכו ומוצל בעצים בוגרים גדולים

אין בו שום דבר מיוחד אבל הוא מאד קרוב למרכז העניינים ואפשר פשוט לברוח אליו לקצת שקט של הליכה רגועה.

זה המיקום של שדרות הצבי, למי שלא מכיר, כמוני.

וכך הוא נראה

בניגוד לדובנוב, בחיפה חסרים רחובות כאלה שנהנים מכל העולמות, גם ישרים כמו סרגל, גם צרים ונעימים להליכה "כמו במושב", גם מישוריים, וגם עם המון עצים בוגרים (דווקא עצים בוגרים לא חסר בחיפה אבל לרוב קשה לראות אותם ככה יפה למרחוק). מדהים שהוא ניצח את "יש בחיפה חתיכה, היא גרה ברחוב פנורמה" (שספויילר, יופיע בסעיף הבא)

הוא כן חלק ממרחב מוטה הליכה יחסית מרשים במרכז הכרמל מה שמאפשר לאנשים להגיע אליו בקלות בשיטוט אקראי.

תובנה 11 - גם בהיעדר כל סממן עירוניות אחר, עצים בוגרים ומרשימים ברחובות קטנים ואנושיים עושים את העבודה. ולי ישר עולה בראש הרחוב הראשי (הכמעט יחידי) בביתן אהרון עם העצים המטורפים שיש בו, על אף שהוא בכלל לא בעיר.

לכן יש חשיובת גדולה מאד לשתילה של עצים מהסוג שיכול להפוך לעצים מרשימים גם אם זה קצת מקשה על התשתיות וכדאי להשקיע בתשתית גדילה נכונה גם אם היא יותר יקרה. זה משתלם.

דרך הפיקוסים והמשכה "דרך הבאר" בביתן אהרון
מרחב שוטטות נעים יכול להיות גם ביישוב לא עירוני
אגב, אף אחד לא הצביע עבורו, חבל.

14. רחוב הנשיא יצחק בן צבי בהרצליה ורחוב יפה-נוף (פנורמה) בחיפה - 21 קולות

הנשיא בן צבי, אחד מרחובות האורך של הרצליה פיתוח, נופל לקטגוריה של הרחובות שדיברנו עליהם בסעיף הקודמת, רחובות עירוניים קטנים, אנושיים ו"משעממים" אבל עם צל מרשים ביותר. ראו דוגמה לקטע מתוכו בתמונה.

חופת העצים כל כך גדולה שהיא מסתירה את הרחוב בתצ"א

על רחוב יפה-נוף בחיפה כדאי להתעכב קצת יותר - זהו רחוב ה"טיילת" הראשון ברשימה שלכאורה היתה אמורה להכיל הרבה יותר כאלה.

בדרך כלל יש הפרדה, אולי לא בריאה, בין טיילת לבין רחוב. הרבה אנשים אוהבים את הטיילת בתל אביב, אבל מעטים יגידו שהם אוהבים את רחוב הרברט סמואל ועל זה נשפכו כבר הררי מילים. (ופחות מילים נשפכו על בן גוריון בבת ים והחיבור שלו לטיילת אבל הבעיה דומה) ערים רבות בעולם הופכות דרכים מהירות על חופי ימים וגדות נהרות לרחובות עם טיילת, אבל בדרך כלל גם אחרי מהלך כזה יש איזו תחושת ניתוק בין הרחוב לבין הטיילת. לעיתים פשוט כי יש מרחק כלשהו (לדוגמה רחוב רמת ים בהרצליה פיתוח כולל טיילת על המצוק, אבל גם טיילת מתחת למצוק בגובה החוף והיא היותר מוכרת), או רחוב בני דן והטיילת על הירקון, או טיילת שרובר - ארמון הנציב בירושלים ורחוב דניאל ינובסקי המקביל לה. 

רחוב יפה נוף (פנורמה) התעלה מעליהם, ומאחר ואני כבר כמה שבועות חיפאי אנסה לפצח למה.

הראשון הוא שגם בלי קשר לקטע של "טיילת לואי" ואפילו בלי קשר לנוף זה פשוט רחוב יפה ונעים בשני קצותיו  שאינם "טיילת" כמו בתמונה  הנ"ל. הוא ישר יחסית, עם עצים גבוהים ובתים בקנה מידה אנושי (ברובם).

שנית - תהליך מיתוג "טבעי" של הרחוב כרחוב הכי יפה בארץ, גם בעזרת השיר של חיים חפר על החתיכה מרחוב פנורמה, וגם בעזרת המלונות לאורכו, מדרכי התיריים ששופכים בו אוטובוסי תיירים ומסבירים להם שזה הרחוב הכי יפה בחיפה (הם לא לוקחים אותם לשדרות הצבי...) והנוף הבאמת מדהים שהפך אותו לעצירת חובה גם לישראלים שמגיעים במקרה לחיפה. אני הכרתי מצוין את רחוב יפה נוף כבר מילדות כי כל ביקור אצל הדודה החיפאית כלל גם הגעה אליו.

שלישית - קטע הטיילת אכן מנתק את הטיילת מהרחוב, הוא מעלה את הולכי הרגל על "רמפה" ומעביר את הרחוב מתחתיה. אבל לטיילת הזו יש גדה עירונית עם מוזיאון ובתי קפה, וגם זרימת הולכי הרגל לאורך הקטע המנותק וחזרה אחריו לרחוב מאד טבעית וזורמת עם הטופוגרפיה. למעשה הרחוב למטה הופך למקום בו הולך הרגל הוא כמעט "פרסונה נון גרטה" - קצת כמו חניון תת קרקעי ולכן מבחינת הולך הרגל, הרחוב נמצא למעלה, מעין מדרחוב טיילת.

מרגיש רחוב גם בקטע הטיילת המנותק מהרחוב

וכמובן, הוא חלק ממרחב הליך מאד משמעותי של מרכז הכרמל, לרבות גן האם והכרמלית ומחבר אותו ל"רובע המדרגות" שהפך כבר גם לסוג של גאווה חיפאית. וכבר דיברנו על כך שטופוגרפיה היא רק תירוץ  ושפעם ידעו לעבוד איתה נכון.

על כל אלה צריך להוסיף את העבודה הקטנה והמדוייקת שעושה העירייה - אישור לפודטראקס לדוגמה (ברחוב עצמו אין הרבה מסחר), מפגשי ציור לאור שקיעה, תחזוקה טובה (ביחס לשאר חיפה) של המרחב הציבורי ועוד.

תובנה 12 - טיילת זה ממש לא מספיק - היא צריכה להיות להיות מחוברת כמו שצריך לעיר.

מכאן נראה לי שרק אציג את הרחובות הבאים בלי להרחיב כי הפוסט מתארך וכבר דיברנו על הרוב.

15. שדרות בן מיימון בירושלים ורחוב רוטשילד בראשון לציון - 19 קולות כל אחד

16. רחוב יעקב ברחובות - 16 קולות (גם אני גיגלתי אותו, הנה תמונה)

גם בן מיימון וגם יעקב כמו שדרות הצבי בחיפה ודובנוב בתל אביב מאד דומים סה"כ במאפייניהם. אני חושב שכבר יש לנו דיעה מגובשת לגבי איך שאנחנו רוצים שהרחובות הקטנים שלנו ייראו, בתים בקנה מידה אנושי, עצים ענקיים וחלק ממרחב עירוני מרובה צמתים ומוטה הולכי רגל. קצת מסחר בפינות זה נחמד אבל הוא יכול פשוט גם להיות ליד רחוב ראשי.

17. סירקין בחיפה, דרך הרכבת בירושלים (פארק המסילה), יהודה המכבי בתל אביב ושדרות יהודית בתל אביב - 15 קולות לכל אחד. זה המקום להזכיר את גשר יהודית שהעצים את השדרות השקטות והנעימות האלה להולכי רגל ורוכבי אופניים בלבד בלי לשנות את האופי השכונתי והעדין שהיה שם קודם.

18. דרך עזה בירושלים ושדרות דוד המלך בתל אביב - 14 קולות כל אחד

19. שבזי, שדרות בן ציון, שדרות נורדאו, והמלך ג'ורג' בתל אביב - 13 קולות. נראה לי שסימנו V על כל השדרות התל אביביות והשאלה היא - אם המודל כל כך מוצלח, למה הוא לא נפוץ יותר מחוץ לתל אביב? (אני מאד אוהב את שדרות העצמאות בבת ים שקיבלו 2 קולות ואת שדרות ביאליק ברמת השרון שקיבלו 5 קולות אבל חסרות לי עוד דוגמאות).

20. עם הרחובות שקיבלו 12 קולות נסיים את הרשימה בפוסט הזה - שדרות ירושלים ביפו, שדרות ח"ן ברחובות, אוסישקין ברמת השרון, עמק החולה במודיעין ווייצמן בכפר סבא.

אז הנה, 35 רחובות שהגיעו ל-20 המקומות הראשונים.

לכו תתכננו עוד כאלה