רשמים מברצלונה

חזרתי מ-5 ימים בעיר הכיפית הזו, וכמיטב המסורת (איסטנבול, בוסטון), אני מעלה פוסט רשמים.

לברצלונה כמובן תחבורה ציבורית טובה, ואפילו מצויינת, אבל לא זה הדבר המייחד אותה. מה שמייחד אותה הוא העירוניות הבריאה שלה, המאפיינת חלקים נרחבים מאד מהעיר, גם מחוץ לאזור המתוייר.

ערים מתוירות רבות נהנות מעירוניות טובה, אך ערים מעטות נושאות את דגל התכנון העירוני בגאון כסיבה מספיקה לביקור. בינהן פריז, עם הכיכרות והשדרות בצורת קרני שמש שיוצאות מהן, פרי התכנון של אוסמן במאה ה-19, מנהטן על הגריד הנוקשה שלה (שדרות לאורך ורחובות לרוחב), על הסנטרל פארק במרכזה ועל התקנות שמתאימות את גובה הבניין לרוחב הרחוב ולזוויות קרני השמש שיגיעו למרכז הרחוב (לכן להרבה מגדלים יש קומות נסוגות בסוף או "שפיץ"), וסן פרנסיסקו עם השתי וערב שלה שמתעלם לחלוטין מהטופוגרפיה. גם תל אביב הקטנה שלנו מנסה לנופף בדגל הזה עם תוכנית גדס ומיתוג "העיר הלבנה". ידעתם שכלל הברזל הראשון לעירוניות טובה הוא ריבוי צמתים ומפגשי רחובות?

במקרה של ברצלונה, יש הבחנה מסודרת בין "הרובע הגותי", שבו התפתחה העיר העתיקה שבתוך החומות עוד מהתקופה הרומית, עם הסמטאות המתפתלות, כיכרות הקתדרלות והבניה הצפופה (עירוניות מצויינת אך לא מאד מתוכננת), לבין "האישמפאלה"

רובע האישמפאלה (בקטלאנית: Eixample או "הרחבה") , הוקם במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ולי המילה מזכירה מאד את המילה האנגלית example - כלומר, רובע לדוגמה.

מדובר למעשה לא בשכונה אלא בעיר חדשה, מאחר והיא היתה גדולה בהרבה מהרובע הגותי, והיא נועדה להתמודד עם תופעת ההגירה המסיבית מהכפרים אל העיר הגדולה, שיצרה טבעת של פחונים ואוהלים מסביב לעיר (תופעה ידועה עימה מתמודד כל אזור שחווה זינוק ברמת החיים). המהנדס אילדפונס סרדה, תכנן את רחובות השכונה בשתי וערב מודרני, וברוחבים שונים של רחובות, מרחובות צרים יחסית ועד לשדרות רחבות, והוא לא שכח להשאיר מקום לכיכרות ציבוריות.

מלבד רחובות השתי וערב המסודרים, המאפיין העיקרי של רובע האישאמפלה הוא מבנה הבניינים, כולם בנויים בקו אפס לרחוב (ללא גינה בחזית), בחלק גדול מהם יש קומת קרקע מסחרית, ובמפגש הרחובות לכולם יש פינה "קטומה". זה נראה ככה.

גוש בניינים אופייני באישמאפלה - מקור - ויקיפדיה

תכפילו את המבנה הזה כמעט עד אין סוף, תתנו רחובות ברוחבים שונים, תאפשרו כל מיני משחקי עיצוב שמאפשרים גיוון (מרפסות, עמודים וכו'), אבל אל תתנו להשתולל (יש מגבלת גובה די מחמירה לדוגמה, וכמובן הפינה האלכסונית המאפיינת), וקיבלתם עירוניות מצויינת.

באופן מפתיע ברצלונה אולי מאד נקייה, אבל בנייניה לא כל כך, הם מפוייחים ודהויים ברובם, אבל זה ממש לא מפריע לעירוניות הטובה להשתולל.

אז יש לנו בסיס טוב (הרובע הגותי, שכמובן ישב לחוף נמל מצליח), ויש לנו הרחבה מצויינת, אבל האם העיר יכולה לקפוא על שמריה?

כמובן שלא, ולאורך השנים ברצלונה עשתה את כל הטעויות שערים אחרות עשו, בין אם זה הכנסת אוטסוטראדות למרכז העיר, יצירת גשרי בטון מכוערים, השתלטות של הנמל על כל רצועת החוף, וכמובן שיש גם פרברים, חלקם כפרים היסטוריים שהתרחבו וחלקם חדשים. כולם רחוקים מעיני התייר הממוצע. אבל ברצלונה תפסה את עצמה בידיים והתחילה לתקן יחסית מהר וכך צברה לה שם גם כחלוצה מודרנית בתכנון עירוני.

ראשית הנמל, ברצלונה היא אולי הדוגמה המוכרת ביותר למה שיונה יהב רוצה להשיג בחיפה, לפני יותר משני עשורים היא הגלתה את הנמל שלה דרומה (הוא עדיין ענק ופעיל), והפכה את האזור הכי קרוב לרובע הגותי לאגן תיירותי שכולל שימוש במזחים לבתי קפה וקניון, לאטרקציה תיירותית (האקוואריום), ולמרינה, והיא בנתה גשר מדק עץ בין הרחוב הראשי של הרובע הגותי (שדרות לה רמבלה למזח עם הקניון ויצרה אזור פתוח מאד לאוורר את כל מי שיוצא מסמטאות הרובע הגותי העמוסות בהולכי רגל.

חלק גדול מהרחבה הענקית הזו שמובילה אל המזח הוא בעצם גג על האוטוסטראדה שחולפת סמוך לקו המים, תוכלו לקרוא לזה "קירוי האיילון" שלהם. ובגלל שקירוי זה דבר יקר, במקומות אחרים לאורך החוף הם הסתפקו בתעלה פתוחה לכלי רכב עם גשרים מעליה. אם נתרחק קצת ממרכז העניינים נגלה תמונה פחות נעימה של אוטסוטראדה באמצע העיר, אבל במרכז היא מטופלת.

אפשר להגיד שברצלונה היא ההשראה גם לנמל תל אביב, וגם לביג דיג בבוסטון ובטח לעוד דוגמאות רבות בעולם של "reclaim the seafront".

הנמל המאוזרח של ברצלונה. חדי העין יבחינו בכל קו החוף שסמוך למרינה כולל תעלה בה נוסעת האוטוסטראדה

אבל זה לא הכל, כמות התיירים בברצלונה גדולה, כל כך גדולה שהעיר אומרת שכדאי להתחיל למתן אותה קצת. סביר שהטריגר מאחורי האמירה הזו הוא ידידנו airB&B שהופך את מרכז ברצלונה מאזור מעורב של תיירים ואזרחים לאזור של תיירים ומשכירי דירות לתיירים בלבד. תושבי ברצלונה כבר מרגישים כאילו העיר "לא שלהם" וכמו כל דבר טוב, כמו שוקולד, אחרי יותר מדי שוקולד צריך דיאטה, והדיאטה הכי טובה היא כזאת שלא מונעת ממך שוקולד, רק גורמת לך לצרוך אותו בכמויות שהגוף שלך מסוגל להתמודד איתם. ניו-יורק כבר הכריזה על צעדים דרסטיים נגד airB&B  ובקרוב גם ברצלונה בטח תלך בעקבותיה. (העיר מעריכה ש-17,000 אלף דירות רגילות מושכרות באופן לא מוסדר לתייירים, בעיר שיש בה 125,000 חדרי מלון ודירות נופש מוסדרות, החזרת ה-17,000 האלה לתושבים שיגורו בהם היא לא יותר ממכה קלה בכנף לענף התיירות המשגשג והיא תשיג עירוניות בריאה יותר).

ברצלונה גם עסוקה בהמשך השגת האיזון הרצוי בין הרכב הפרטי לשאר משתמשי הדרך, בין אם זה שבילי אופניים איכותיים (עם הפרדה נמוכה אך קשיחה בין השבילים לבין נתיבי הנסיעה), ובין אם זה המשך מיגור האוטוסטראדות והגשרים ממרכז העיר קיראו כאן את יואב לרמן שהיה בעיר במקביל לי) ואם זה הקונספט החדש של "סופר בלוקס" שלוקח את מבנה הרחובות שהזכרתי קודם שלב אחד קדימה, מאגד כל תשעה בלוקים לריבוע גדול, ולא מאפשר תנועה עוברת ברחובות הקטנים שבאמצע אלא רק מסביב (זה לא אומר שכלי רכב לא נכנסים כלל, הם רק לא יכולים לעבור מצד לצד).

בקיצור, תכנון עירוני טוב לא מספיק, חייבים להמשיך להעצים אותו וברצלונה פועלת במלוא הקיטור בכיוון הנכון.

הארמדילו: זמין לרכישה ולייבוא לארץ - מקור: כאן

כמה מילים על תחבורה ציבורית

1. זו חכמה קטנה מאד להיות בעיר סופשבוע ארוך, לגור ב"צנטרום של הפיילה" ולהגיד שבברצלונה התחבורה הציבורית מצוינת. תייר רואה תמיד את הדברים אחרת לחלוטין מתושב ולכן אסתפק בכמה אמירות כלליות.

1. אני לא אוהב כל כך רכבות תחתיות כתייר, הן נוחות מאד וחוסכות זמן, אך כתייר שלא ממהר לשום מקום אני מפסיד את העיר כשאני משתמש בהן. אני מעדיף הליכה ברגל כשאפשר, ואם המרחק גדול מדי אז אוטובוס שנוסע מעל פני השטח יהיה לי נעים יותר. השתמשתי באוטובוסים גם בפריז ובלונדון, כי הם תמיד קיימים במקביל למטרו, וכך עשיתי גם בברצלונה.

הגוגל מפות, וגם מוביט, מאפשרים את השגת המידע בימינו בקלות. תיירים עדיין עיוורים לאפשרות זו ובטיולכם הבא לכל בירה אירופית מומלץ לנסות זאת.
האוטובוסים נוחים ונעימים, אם כי איטיים כיאה למרכז עיר, אין עליה מכל הדלתות, אבל יש שני מקומות לאנשים עם מוגבלויות במפרקיות. (שזה גם יותר מקומות עמידה בשיא). השילוט בזמן אמת הוא חלק בלתי נפרד מהסככה ולא עמוד נפרד.שימוש בכרטיסייה משולב לרכבת התחתית ולאוטובוסים ומקנה הנחה משמעותית של יותר מ- 50% לעומת כרטיס רגיל (מחיר רגיל 2.15 יורו, כרטיסיית עשר נסיעות שמומלצת לתיירים T10 עולה בערך עשר יורו.

2. יום אחד טיילנו אל מחוץ לעיר, למנזר מונסראט (כ-30 ק"מ מברצלונה), יעד מאד מאד מתוייר שההגעה אליו קלה בזכות עובדה זו, היא דורשת הגעה לשולי מרכז העיר (כיכר אספניה) בתחבורה הציבורית העירונית (אוטובוס או תחתית) ומשם רכבת שיוצאת כל שעה למונסראט. הרכבת ממוספרת כ-R5 ונתנה לי את הרעיון למספר גם את כל קווי רכבת ישראל בצורה דומה.

רצה הגורל וביום שטיילנו (יום א', התח"צ כרגיל כמעט לגמרי למי שתהה), הייתה בעיה ברכבת, והיא לא יכלה להגיע עד לתחנת מונסראט. נאלצנו לרדת תחנה קודם ולעלות על אוטובוס שייקח אותנו לתחנה הבאה. כפי שגם עושים ברכבת ישראל בעת סגירת תחנות.

לא היה מידע מסודר על זה, במקרה כששאלנו במודיעין איך מגיעים אמרו לנו את זה (ותודה לאשתי שהתעקשה לשאול למרות שאני טענתי שאני יודע איך מגיעים...).

בזכות המידע המוקדם, שלא היה נחלת רבים, ירדנו מהרכבת בתחנה והיינו מהראשונים לעלות על האוטובוסים שחיכו לנוסעים, אחר כך כנראה עבר מישהו ובישר את זה לשאר הנוסעים. כי כשהאוטובוס שלנו התמלא והתחיל לנסוע ראינו את שאר הנוסעים קמים ויוצאים מהרכבת.

בחזור הייתי עד לתופעה מעניינת, התחנה עוד לא נפתחה, וכשאנחנו הגענו למקום שבו ממתינים לאוטובוס כדי שיקפיץ אותנו לתחנת הרכבת שבה ירדנו לא היה אף אוטובוס באופק. (הנוסעים מגיעים בטפטוף ברכבל שיורד מהמונסראט).

האחראי במקום הורה לראשון שהגיע איתנו ברכבל לעמוד בנקודה מסוימת, באמצע מגרש עפר, וכולם הסתדרו בתור באופן מופתי מאחוריו, האחראי היה עסוק עם הנייד שלו כל הזמן אבל לא הייתה לו תשובה מתי האוטובוס בדיוק יגיע. במשך רבע שעה התור הלך וגדל בשקט כשאף אחד לא מציק לאחראי. כנראה היה להם בטחון מוחלט במערכת והם פשוט ידעו שהאוטובוס יגיע, וידעו שהרכבת תחכה לאוטובוס. אחרי רבע שעה הגיע האוטובוס ועלינו עליו, בדיוק כמות האנשים שמתאימה לכמות המושבים ואף לא אחד בעמידה (נסיעה של עשר דקות), האחרונים בתור שלא עלו חיכו לאוטובוס הבא שיגיע בלי תלונות ובלי שאלות. הרכבת חיכתה לאוטובוס שלנו ולאוטובוס הבא ואז יצאה לדרכה.

זה מעלה שאלה די גדולה, במה שונה הציבור האירופאי מהציבור הישראלי? למה אצלנו אין תור מסודר אלא ענן מפוזר?, למה אנחנו נתעקש לנסוע צפופים בעמידה ולא נחכה לאוטובוס הבא? למה אנחנו נציק לאחראי כל שתי דקות? 

התשובה שלי לזה היא שאנחנו פשוט לא סומכים על המערכת, לא סומכים שבאמת יגיע האוטובוס, לא סומכים שהרכבת תחכה, ולא סומכים על האחראי שהוא יודע מה הוא עושה, וזה לא רק בתחבורה הציבורית אלא בכל תחומי החיים.

לפחות בהשבתות הרכבת האחרונות נראה שהנושא טופל כמו שצריך, אבל אמון הציבור בכלל במערכות הציבוריות לא ישתנה כל כך מהר. יש לנו עוד על מה לעבוד.

אנונומי בתגובות שלח לי קישור לסרטון מרתק ביוטיוב על העקרון ההולנדי של מתן עדיפות לאופניים על ידי יצירת הפרעות קלות לרכב הפרטי.
https://www.youtube.com/watch?v=Okb63flApDY