יום ראשון, 12 ביולי 2015

איך לגדל ילד בלי רכב


אני כותב את הפוסט הזה לבקשת קוראת, אמא חדשה, נטולת רכב, שמנסה להבין איל לגדל ילד בלי רכב.
כפי שגם הודיתי בפניה, אין לי ניסיון מעשי בזה. הבלוג הזה לא מטיף ל"חיים בלי רכב, בכל מחיר", אלא ל"שימוש מושכל ברכב לעומת האלטרנטיבות האחרות". אני נוסע לעבודתי בשילוב של אופניים ותחבורה ציבורית, אך יש לנו רכב פרטי בו אשתי משתמשת ביום יום (לרבות לסידורים הקשורים לילד) וכולנו בסוף השבוע.

על אף האמור לעיל, אנסה להרים את הכפפה - איך לגדל ילד בלי רכב?

למה בכלל צריך את העונש הזה?
מעבר לכך שלחלקנו פשוט אין רכב זמין, ואין יכולת לרכוש רכב או לנהוג, ואנחנו עדיין יכולים להיות הורים לילדים, יש גם כמה צדדים חיוביים לשימוש באוטובוסים לעומת רכבים פרטיים, כפי שחלקה איתנו אירית באחת התגובות לפוסט.
1. אנחנו יכולים להיות יותר קשובים לצרכים של הילד ולהנות מ"זמן איכות" שלא באמת קיים כשאנחנו נוהגים והוא קשור מאחורה.
2. הנסיעה יותר בטיחותית, אוטובוס מעורב פחות בתאונות דרכים, וכשהוא מעורב בהן הן פחות קטלניות לרוב לנוסעים בתוכו. זה מקבל חיזוק כשלא ישנים בלילה (אני אישית שונא לנהוג כשאני עייף), או כשהילד צורח במלוא אונו במושב האחורי של האוטו ומקשה לך להתרכז בנסיעה.
3. לטענת אירית העלייה והירידה קלים יותר באוטובוס מאשר באוטו, לא צריך לקשור את הילד ואז לקפל את העגלה ולשים בבגז', פשוט עולים עם העגלה. אגב, אין דבר פחות נוח מסל-קל לסחיבה מחוץ לאוטו.
4. עזרה מזרים, גם בהורדת העגלה מהאוטובוס וגם בהרגעת/הצחקת התינוק, תינוק הוא טריגר נפלא לפתיחת שיחה או לסתם חיוכים. בעולמנו המנוכר קרן האור הזאת מאד חיובית.
5. לילדים הגדולים יותר, אוטובוס זה וואו, וברכבת יש מקום להתרוצץ ושירותים צמודים שנוסעים איתך.

אז מה חשוב לדעת?
המשתנה העיקרי הוא סביבת המגורים שלך:
בכפר (קיבוץ, מושב, הרחבה, יישוב קהילתי)
מובן שאפשר לגדל ילד בלי רכב בכפר, אך ההסתמכות תהיה על הכלים שהכפר נותן לך (פעוטון וגן, מרפאה, צרכניה, רכב שיתופי בקיבוצים וכו') ועל הקשרים הקהילתיים שיאפשרו הקפצות במידת הצורך ואפילו השאלת רכב. לא תוכלו להסתמך על תחבורה ציבורית בשל המצאי המצומצם שלה, אם כי כנראה תלמדו את לוח הזמנים שלה בעל פה. גם השירותים הניתנים בתוך היישוב וגם היחסים הקהילתיים משתנים מיישוב ליישוב, אך בסופו של דבר הגורם המשפיע ביותר הוא האופי שלנו והאם אנו יודעים לבקש עזרה או לא. כשמגדלים ילד בלי רכב בכפר חשוב לדעת לבקש עזרה ולהצטרף לקהילה תומכת. אם באופי שלכם אתם אנשי קהילה והיישוב שלכם מלא באנשים כמוכם, ייתכן ותגלו שאפילו יותר קל לגדל ילד בכפר בלי רכב מאשר בעיר.  כשהילד הולך לבית הספר יש הסעות (אוטובוסים צהובים) ולרוב גם פתרונות לחוגים. הקפצת הילד על ידי הורה אחר היא עניין שבשגרה ביישובים אלה והנוער (וגם המבוגרים) מסתמכים על טרמפים באופן חופשי, אך מבחינת תחבורה ציבורית בלבד אין ספק שזה יותר קשה. בכפר האלטרנטיבות שלכם פוחתות. לדוגמה לא תוכלו לבחור קופת חולים אלא להסתמך על הנגישה ביותר. מצד שני, כשהולכים לבריכה אז כולם מכירים את כולם.

בפרבר (שכונה מחוץ למרכז העיר או יישוב עצמאי שמתנהג כמו שכונה מנותקת)
כאן מצאי התחבורה הציבורית משתפר, ולעיתים קרובות יש מספיק מגוון קרוב לבית לשירותים העירוניים העיקריים כגון פעוטונים, גנים וחנויות במרכזים מסחריים קטנים. סביר להניח שיש אוטובוס כל עשרים דקות או חצי שעה למרכז העיר הקרוב, ואולי גם לעבודה שלכם. אם איתרע מזלכם ובשכונתכם אין מרפאה השייכת לקופ"ח שלכם, הרי שבמרכז העיר הקרוב יש את של כולם ובמקרה הרע אפשר להזמין מונית במחיר שפוי (לעומת המחירים שהם גובים על איסוף מהכפר).
לרוב גם יש יותר ילדים מבכפר בשכבת הגיל ולכן גם יותר גנים ומתנ"סים וחוגים. בקיצור, יותר אלטרנטיבות מכל דבר.
הצורך לבקש עזרה ולייצר קהילה תומכת יורד, ולכן היא פחות מובנת מאליה מאשר בכפר, אך היא לא פחות חשובה. אם באופי שלכם אתם יוצרי קהילה או שהצטרפתם לקהילה קיימת אז תגלו שאין כמו חברים קרובים עם ילדים באותו גיל ובמרחק הליכה. (בניגוד לחברים שלכם מהתיכון שבטח גרים בערים אחרות היום). לאמהות הטריות רק אגיד שזה בדרך כלל לא קורה מעצמו בשנתיים הראשונות ואפילו עד שהילד בן שלוש. החברויות מגיעות דרך ההורים של הילדים האחרים בגן, אבל הילדים מתחילים לייצר אינטראקציה של ממש רק בגיל 3 עם ילדים אחרים ואז גם ההורים עשויים להפוך לחברים טובים. אז סבלנות.
מרבית השכונות המתוכננות בישראל מייצרות עירוניות גרועה במיוחד, אך לגידול ילדים עד גיל 10 בערך היא טובה מאחר ולרוב יש מספיק אזורים בטוחים מרכבים בהם. (רצועות פארקים להליכה ואפילו גשרים מעל כבישים והרבה מתקני שעשועים). זו נחמה פורתא כי למרבית השירותים תיאלצו לצאת מהשכונה וזה יהיה מבאס, כשהילד שלכם יהפוך לנוער יהיה לו מאד משעמם...

במרכז העיר
במרכז העיר הכי קל לגדל ילד מבחינה תחבורתית. מרבית צרכיכם נמצאים במרחק הליכה ומצאי האוטובוסים כל כך גדול שלמרבית היעדים  אתם בכלל לא צריכים להסתכל על לו"ז, פשוט תרדו לתחנה ותמתינו קצת. יהיו שיטענו שמבחינות אחרות פשוט אי אפשר לגדל ילד במרכז העיר ויהיו אלה שימצאו את הקסם שבזה. הכל עניין של העדפות אישיות.
ברור שעם הקלות התחבורתית מגיעה גם הסכנה של ריבוי כבישים ומכוניות, מדרכות צרות, הרבה אנשים ביניהם הילד עלול ללכת לאיבוד וכל תרחיש אפשרי לאסון שיעלה על דעתכם, אבל האמת המרה היא שגם בשכונה וגם בכפר המכוניות הן האויב הגדול של הולכי הרגל והם הסיוט הגדול של ההורים עם הילדים.
דווקא במרכז העיר ישנה לעיתים קרובות קהילה פעילה ותוססת בשל ריבוי החנויות הותיקות שכולם מכירים, ריבוי האירועים שכולם מדברים עליהם וכיוצא בזה. תחושת הבטחון גדולה יותר כי יש הרבה זוגות עיניים בכל מקום (וכן גם השומר בפתח של הבנק שמחייך לילד מקנה תחושת בטחון). בקיצור, גידול ילד במרכז עיר בלי רכב זה בהחלט אופציה שפויה, אך לא מתאימה לכל אחד.

שימוש באופניים
בין אם בעיר, בשכונה או בכפר, אופניים יקלו עליכם את ההתניידות. אופניים מהירות פי שלוש (במרכז עירוני צפוף אולי רק פי 2). ואפשר להתקין עליהם כסא לילד מהרגע שהוא יושב כמו שצריך (בסביבות גיל שנה). הכסא יהיה טוב עד גיל 5 כך שזו בהחלט השקעה ארוכת טווח. אם יש לכם שני ילדים בפערים קטנים, תוכלו להרכיב 2 כסאות, אחד מאחורה לגדול ואחד מקדימה לקטנטן.. אם יש לכם רק ילד אחד אז הכסא מאחורה מספיק מההתחלה.
אופניים הם כלי מספיק זול כדי שתוכלו אפילו להחזיק 2 זוגות. זוג רגיל עם כסא לרכיבה לסידורים עם הילד (ועם סל מקדימה לקניות קטנות) וזוג נוסף (נניח חשמלי) לנסיעות שלכם בלי הילד לעבודה.  מגיל 3 הילד כבר ייסע על אופניים/קורקינט משלו, אבל בהתחלה במהירות הליכה שלכם, רק בגיל מאוחר יותר תוכלו לרכוב לצידו.

אפשר גם לשכור רכב
בין אם זה הפורמט השעתי של car2go, או הפורמט הרגיל של שכירת רכב ליום או יומיים מכל חברה אחרת, במידה ויש לכם רשיון נהיגה האופציה הזאת בהחלט קיימת ויכולה לספק לכם את החמצן שאתם צריכים (סופי שבוע מחוץ לעיר פה ושם). אם אתם שוכרים רכב אפילו פעם בשבוע או שבועיים זה עדיין יוצא יותר זול מלהיות בעלי רכב. לא ביררתי אבל יכול להיות שיש מצב לשכור רכב עם כסא תינוק או בוסטר.

כמה עולה ילד?
ילד הוא כמובן priceless, אבל לכרטיס נסיעה באוטובוס יש מחיר.
עד גיל 5 הנסיעה היא חינם, בתנאי שיש מלווה מבוגר לכל ילד. כלומר, אם תעלה עם תאומים בני 3 על האוטובוס תצטרך לשלם על אחד מהם. הרציונל התפעולי הוא פשוט. אם יש עומס הרי שאתה בטוח יכול להחזיק ילד אחד הברכיים כך שלא יתפוס מקום, אך זה לא נכון לגבי כל ילד נוסף. הרציונל הכלכלי הוא גם פשוט. לכל הטבה צריך לשים תקרה. בפולקלור נהגי התח"צ מסופר על מקרה של מחנך שעלה עם 30 ילדי גן על אוטובוס ציבורי והושיט לנהג כסף עבור 15 בלבד. כשהנהג הבהיר לו שהוא למעשה צריך לשלם על 29 ילדים הסביר לו המחנך שבדיוק חצי מהילדים מעל גיל 5 וחצי מתחת לגיל 5, ולכן לכל ילד יש "מלווה מבוגר"....
אף אחד לא יבקש מכם תעודת זהות כדי להוכיח את גיל הילד, כך שלמעט מקרים חריגים של שחקני כדורסל פוטנציאליים בני 4 לא יתעוררו בעיות.

כשהילד עובר את גיל 5 (או אם אתם נוסעים קבוע עם שני ילדים מתחת לגיל 5 וצריכים לשלם על אחד מהם), תוכלו להנפיק לו רב-קו אישי, עם תעודת הזהות שלו והתמונה שלו, שנושא "פרופיל נוער" ויהיה תקף עד גיל 18. פרופיל הנוער מקנה הנחה של 50% על כרטיסיות, ערך צבור וחופשי חודשי (לעומת הנחה של 20% שאתם זכאים לה כמבוגרים רגילים) ולכן הוא משתלם ביותר.

עגלות עולות כסף?
בעבר עגלה פתוחה באוטובוס עירוני עלתה כסף, (עלות של חצי כרטיס) כי היא תופסת המון מקום באוטובוס ורצו לעודד את האנשים לקפל אותה. ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה ניהל קמפיין פופוליסטי ללא מחשבה לשינוי התקנה והצליח בכך. באופן פרדוקסלי אם אתם חילונים הרווחתם מכך כי בדרך כלל יש מקום באוטובוס לעגלה הפתוחה שלכם, אם אתם חרדים בערים צעירות אז הפסדתם כי אין מקום באוטובוס לחמש עגלות פתוחות ובגלל העגלות הפתוחות גם אין מקום לנוסעים אחרים שלעיתים לא יכולים לעלות לאוטובוס, וזה גם מעכב את ההגעה לדלת כדי לרדת, בקיצור. סוף מעשה במחשבה תחילה.
זה המקום לציין שהשנה מדינת ישראל אמורה להגיע ל-100% הנגשה באוטובוסים העירוניים, מה שמקל על העלאת העגלות מהדלת האחורית כי אין מדרגות. בנוסף משרד התחבורה מקפיד עם המפעילים על היצמדות למדרכה (כשאפשר).

מוניות
תינוק חייב בכסא תינוק וילד חייב בבוסטר. שני דברים מאד מסורבלים להיסחב עימם ביעדכם. מרבית נהגי המוניות מחפפים ומסתפקים בכך שתחבקו את ילדכם חזק. אם אתם בסדר עם שיטת ה"יהיה בסדר" הזאת זה לגמרי לשיקול דעתכם, אני לא יכול להמליץ על כך.

מוניות שירות
במוניות שירות לא צריך בוסטר או כסא תינוק. הרציונל הוא פשוט, ככל שהרכב גדול יותר, כך בתאונה הוא יספוג פחות נזק ולכן הסכנה לנוסעים בתוכו קטנה יותר. עם זאת, אסור לשבת עם תינוק במושב הקדמי (מול הזכוכית) ולכן הנהג יבקש ממכם לשבת מאחור או (אם אין מקום) יבקש מאחד הנוסעים להתחלף עמכם. אם הוא לא עושה זאת תבקשו זאת בעצמכם. גם יש מקום לעגלה מאחורה אבל צריך לבקש זאת מהנהג.
מבחינת תשלום אין הנחות במוניות שירות, אך נתקלתי במקרים רבים שבהם על תינוקות קטנים הנהגים לא לקחו כסף.

קווי תלמידים:
בכפר כל הלימודים מתנהלים לרוב מחוץ לכפר מגיל היסודי, וכאמור, יש הסעות. זה נוח אך לעיתים היום שלכם מתחיל הרבה יותר מוקדם בגלל שהילד צריך להגיע להסעה כבר בשבע בבוקר. בשכונה בד"כ יש יסודי במרחק הליכה אבל לא תמיד. התיכונים כבר מצויים בצמצום. חובת העיריה לספק הסעות לכל תלמיד שנמצא במרחק של יותר מ-2 ק"מ הליכה מבית הספר שאליו שובץ והיא מקבלת מימון לכך ממשרד החינוך וצריכה לשכור שירותי היסעים. חשוב לדעת שמשרד התחבורה אמנם לא מבטל קווי תלמידים ציבוריים שנפתחו בעבר, אך מתנגד לפתיחת קווים חדשים, בעיקר לבתי ספר יסודיים, בשל האחריות הרבה שבהסעת הילדים. קווי תלמידים ציבוריים הם ברכבים עירוניים ללא חגורות וללא מלווה מבוגר ולכן מתאימים אך ורק לגיל התיכון. העירייה צריכה לספק את ההיסעים לגילאים הנמוכים יותר והיא מקבלת תקציב לכך ממשרד החינוך. הסעות של העירייה לא עולות כסף. בקווי תלמידים ציבוריים כל תלמיד משלם מהרב-קו שלו (יכול להיות סידור עם העירייה שמטעינה את הרב- קו באופן מרוכז בעזרת תקציב משרד החינוך שהיא מקבלת).
בקיצור, אם אין לכם יסודי בשכונה במרחק של עד שני ק"מ, דעו לכם שבאחריות העירייה בלבד לדאוג לכם להסעה.

ועוד משהו
לעיתים קרובות הרחבת המשפחה משמשת גם טריגר למעבר דירה, בין אם זה לשכור דירה גדולה יותר באותה שכונה ובין אם זה לעבור בכלל למקום אחר (יישוב עם חינוך טוב יותר, קרוב יותר להורים וכו'). בעת חיפוש הדירה תכניסו לשיקולים את בחינת מצאי התחבורה הציבורית. זה יכול לעזור בהכרעה בין שתיים או שלוש דירות שאתם מתלבטים ביניהם. תחנת אוטובוס מתחת לבית הופכת ליתרון אדיר לחסרי רכב, כי היא הופכת את החיים  לקלים יותר, גם לכם וגם להורים שלכם כשיבואו לעזור פה ושם. זה פרמטר חשוב בדיוק כמו שבעלי הרכב מחפשים דירה עם חניה נוחה וחבל להתעלם ממנו.

אני מזמין את כולכם לקרוא את התגובה המצוינת של אירית לבהר גבאי ששופכת אור על השאלה הבסיסית? למה בכלל לנסוע עם ילד באוטובוס? מסתבר שיש לזה הרבה יתרונות על רכב פרטי.

לקריאה נוספת - כאן

16 תגובות:

  1. ומה עם גידול ארבעה וחמישה ילדים בלי רכב, האם לדעתך זה בכלל אפשרי?
    אנחנו קנינו את הרכב לקראת הילד השלישי וגרנו בכפר. הנסיעות היו ארוכות באוטובוסים טרמפים עם שני כיסאות, שכירת רכב כשהיה צורך וגם אזרה מההורים מדי פעם.

    השבמחק
    תשובות
    1. אפשרי כן, קשה גם כן, בחברה החרדית מגדלים גם 8 ו-12 ילדים בלי רכב, אבל כל הקהילה מותאמת לכך. בחברה החרדית לעיתים קונים את הרכב רק כשמגיעים הנכדים (אם הילדים גרים מחוץ ליישוב המקור של ההורים).
      מנסיונך עד הילד השלישי תוכל להרחיב בתגובה איך הסתדרת ואשתול זאת בפוסט.

      מחק
    2. אכתוב בקצרה מה שאני זוכר.
      זה בעיקר דורש תכנון וזמן. כל נסיעה צריך לחשוב מראש איך היא מסתדרת עם התחבורה הציבורית המעטה שהייתה ביישובים שגרנו בהם או להשאיר מספיק זמן לתפוס טרמפים.
      במקרה של טרמפים זה גם דורש התניידות עם סלקל/כסא/בוסטר אז כדאי לבדוק בקנייה שלהם שהם יהיו קלים או מתחברים לעגלה.

      במקרה של נסיעה מיוחדת או ארוכה שכרנו רכב. מחוץ לעונה זה לא יקר אבל גם דורש תכנון מראש.

      מחק
  2. אירית לבהר גבאייולי 12, 2015

    תודה רבה על הרשומה החשובה, כמה הערות מניסיון כאמא:
    כידוע, הבחירה באמצעי תחבורה כלשהו ובתח"צ בפרט מושפעת משלל גורמים שחלקם רציונאליים ואותם פירטת היטב ברשימה, אבל חלקם יותר סובייקטיבים וקשים למדידה וכימות אבל משפיעים *מאד* על הבחירה.
    כשהייתי מספרת לאנשים שאני נוסעת עם הילד באוטובוסים נתקלתי הרבה פעמים בתגובות כמו, "כל הכבוד לך! אני לא הייתי מעזה" וכו'. יש הרבה סטיגמות על הנסיעה בתח"צ עם ילד, שהיא קשה ומורכבת, ולעומת זאת אני טוענת שהנסיעה בתח"צ עם ילד עדיפה בהרבה על נסיעה באוטו, וזאת מהטעמים הבאים:
    - יש הרבה יותר יכולת לענות לצרכיו של התינוק/ילד בנסיעה בתח"צ מאשר במכונית. נתחיל מזה שלא צריך לטלטל אותו מהעגלה למושב הבטיחות, לקשור וכו'. אפשר להמשיך בנסיעה רציפה, דלת לדלת, בלי להעיר אותו, למשל. במשך הנסיעה אפשר להאכיל (כולל להניק!), לשחק, להרגיע, לתת מוצץ, לשוחח, להסתכל בעיניים.
    - הנסיעה הרבה יותר בטיחותית, בגלל מה שפירטתי בסעיף הקודם - תינוק צורח באוטו ללא יכולת להרגיע אותו, או גרוע מזה, בניסיונות להרגיע אותו תוך כדי נהיגה זה לא נעים במקרה הטוב ומסוכן ממש במקרה הרע.
    - עליה וירידה (boarding): הרבה יותר קלה באוטובוס מאשר באוטו - באוטובוס תמיד יהיה מי שיעזור להוריד את העגלה מהאוטובוס (גם להעלות, למרות שאני לא צריכה בד"כ), בעוד שעליי אישית פרויקט הכנסת הילדים לאוטו שכולל קיפול עגלות וקשירת אינספור אבזמים בכיסאות הבטיחות שנוא ביותר (איכשהו אני תמיד דופקת את הראש ושוברת את הגב בתהליך המעצבן הזה)– מעדיפה להחליף שני אוטובוסים מאשר לעבור את הסאגה הזאת.
    - עזרה מזרים – אנשים שעוזרים בהורדה/העלאה כמו שכתבתי, נותנים יד לילד שלא יפול, מנסים להרגיע את התינוק הצורח (הרבה פעמים זה עובד, אחרי שאמא נכשלה בניסיונותיה, הפנים החדשות מרתקים אותו), נותנים לו חטיף. תינוקות וילדים הם אחלה טיזרים להתחלת שיחה, מספרים לי על הנכדים ומתעניינים. למה לא? קצת מגע אנושי בסביבה העירונית המנוכרת שלנו.
    בקיצור מומלץ בחום!
    סייג אחד אוסיף, כשנעשיתי אמא לשניים הנסיעה באוטובוס נעשתה יותר קשה, ליסוע עם שני ילדים, אחת בעגלה ואחד שצריך לתת לו יד באוטובוס זה מאתגר, במיוחד בשעות העומס כשהאוטובוס מלא וצריך לייצב גם את העגלה וגם את הילדון. אז אני נמנעת מנסיעות בשעות אלה, או מצרפת עוד מבוגר.
    אה, ואיך שכחתי: נסיעה ברכבת ליעד שיש אליו רכבת במקום לקחת את האוטו, ליגה! הילדים יכולים לטייל בקרון, לשחק על הרצפה, לצייר בשולחן, והכי חשוב – יש שירותים!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, הפניתי אנשים לתגובה שלך בסוף הפוסט

      מחק
  3. נראה לי ממש מסובך לרדת או לעלות לאוטובוס עם עגלה.
    הרבה פעמים האוטובוס לא עוצר קרוב למדרכה, ולא תמיד יש עזרה מאנשים.
    אירית, הייתה לך פעם בעיה עם זה?

    השבמחק
    תשובות
    1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

      מחק
    2. ז ככה, קודם כל מדובר באוטובוסים עירוניים, כן?
      לגבי העליה - אין בעיה להעלות את העגלה ללא עזרה ע"י הרמת הגלגל הקדמי, בדומה לדרך בה עולים על מדרכה/מדרגה. גם אם האוטובוס עצר רחוק מהמדרכה, וגם אם הוא לא מונמך רצפה, זה בסדר. פה ושם נתקלתי באוטובוסים מדגם ישן בהם יש מדרגות בכניסה. גם שם אפשר להסתדר. לשמחתי האוטובוסים האלה שיש בהם עוד בעיה של מעקה באמצע מדרגות הירידה המפריע לעגלה, הולכים ונעלמים.
      לגבי הירידה - פה כן עדיף שתהיה עזרה (למרות שאני רואה הרבה שמסתדרים לבד, או שיש להם ידיים חזקות או שהתינוקי מקבל איזה בומס קטן בנחיתה, לא להיבהל, הבת שלי צוחקת מזה).
      ברוב המיקרים יש מתנדבים לעזור. אם אין, אני פונה באופן אקטיבי לאנשים מתאימים ונענית בחיוב. אפילו פונה למישהו מחוץ לאוטובוס שיעזור אם צריך. בקיצור אין חשש שתתקעי ללא עזרה. חשוב מאד לוודא שהנהג רואה שאני יורדת, אני עושה זאת ע"י קריאה ("נהג רגע, אני עם עגלה!") ויצירת קשר עין עם הנהג במראה על-מנת שלא יתחיל ליסוע כשאני עם העגלה חצי בפנים חצי בחוץ והעוזר שלי מחוץ לאוטובוס. קרה לי פעם-פעמיים, מפחיד מאד, אבל ניתן למניעה כפי שציינתי.

      מחק
    3. עמרי סגליולי 13, 2015

      מנסיוני אפשר לרדת ברוורס, ואז זה הולך טוב בירידה כמו בעליה, גם בלי עזרה.
      הגלגלים הקדמיים נשארים על האוטובוס עד שהאחוריים נוגעים ברצפה, ואז אפשר להוריד את הקדמיים.

      מחק
    4. תודה רבה על העצות, עזרתם לי מאוד!

      מחק
  4. כחרדי הנוסע בקווים החרדיים בירושלים אני יכול לאשר שזה פשוט סיוט כל העגלות בדלת השניה.
    הן מעכבות את הירידה ומונעות מעבר לחלק המרכזי והאחורי של האוטובוס כך שבחלק הראשון עומדים צפופים כמו מקלות ספגטי ובחלק האחורי מתרווח לו בחור על ארבעה מושבים.

    השבמחק
  5. אנונימיספטמבר 01, 2015

    ב get taxi אפשר להזמין מונית עם "מושב בתיחות לילדים בני 3-8" (ציטוט מהישומון שלהם)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה זה מידע חשוב (הטעות במקור?)

      מחק
  6. כתבת
    כשהילד עובר את גיל 5 (או אם אתם נוסעים קבוע עם שני ילדים מתחת לגיל 5 וצריכים לשלם על אחד מהם), תוכלו להנפיק לו רב-קו אישי, עם תעודת הזהות שלו והתמונה שלו, שנושא "פרופיל נוער".

    אז אני הגעתי להנפיק רב קו לילד ואמרו לי שלא מנפיקים פחות מגיל חמש! אתה יכול לאשר או להכחיש? (חשוב לי מאוד, יש לי שלושה ילדים מתחת גיל חמש)

    תודה מראש

    השבמחק
    תשובות
    1. את מה כתבתי כתבתי מידיעה וגם מניסיון של חברים שיש להם שני ילדים מתחת לגיל 5 והם הנפיקו לגדולה בגיל שלוש וחצי רב-קו. כך שיש לנו כאן סתירה בין הידע שאצלי לבין מה שאמרו לך בעמדה. היחידים שיכולים לאשר או להכחיש הם אנשי משרד התחבורה ואני מציע להפנות שאלה אליהם דרך האתר שלהם (קישור תמצא בלשוניות למעלה). אשמח אם תעדכן כאן על התשובה הרשמית שתקבל.

      מחק
    2. אם כך זה ממש מוזר...
      כי הם כתבו לי בתשובה רשמית "אין אפשרות להנפיק לילד מתחת לגיל 5 כרטיס רב קו".
      מצד שני אם חברים שלך הנפיקו... אז אולי תכתוב לי היכן? גם אני אלך לשם...

      מחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...