עבודות הרק"ל בגוש דן - חלון הזדמנויות מהמם

והפעם, טור אורח פרי עטו של עמוס וינטרוב, סטודנט לתואר ראשון בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב שמעיד על עצמו שהוא בעל פטיש לתחבורה ציבורית (יש, אני לא המשוגע היחידי... :-) . לקחתי לעצמי את החירות לעשות מעט תיקוני עריכה.

טורי אורח נוספים יתקבלו בברכה ב-amirvigo@gmail.com


עבודות הרק"ל בגוש דן - חלון הזדמנויות מהמם - עמוס וינטרוב

רוחות הקיץ החמות סוערות. מאז שחשפו בפני הישראלים את מפת הבלהות של עבודות הבנייה של התחנות התת-קרקעיות של הקו האדום ברכבת הקלה בגוש דן, אשר העבודות בהן יחלו הקיץ, אתרי החדשות באמוק.
ההערכות מדברות על עבודות של בין שלוש לשש שנים (וכולנו יודעים שנ.ת.ע. ועמיתותיה לענף לא מדויקות בכל הנוגע להערכת לוח זמנים), ופרוסות לאורך כל מוקדי התחבורה והעסקים העמוסים ביותר בתל-אביב, רמת גן ובני ברק.

כחלק מההיערכות, יציעו נ.ת.ע. ומשרד התחבורה חניוני "חנה וסע" חינמיים בשולי העיר עם שאטלים למרכזה. נתיבים יצומצמו לכדי נתיב נסיעה אחד ויהפכו להיות בלעדיים לתחבורה ציבורית בחלק משעות היממה ואף יתוגברו נסיעות של אוטובוסים ורכבות.

כל הפעולות הנ"ל לא נשמעות מסובכות במיוחד, וזה כי הן ממש לא. אין שום צורך במגה פרויקט בקנה מידה בינלאומי שעלותו הסופית עוד לא ברורה, בכדי להוות אמתלה לשינויים מינוריים אך כה הכרחיים במערך התחבורה במטרופולין גוש דן. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מעריץ של רכבות תחתיות ולעתים תוהה ביני לבין עצמי האם לא כדאי שכל הקו האדום יהיה תת-קרקעי משלל סיבות שלא אכנס אליהן כעת. אך מדוע היה עלינו להגיע לנקודה שמתוארת כקטסטרופה לבעלי הרכב הפרטי, כדי שישתנו דברים בשטח. מדוע רק כשהפגיעה היומיומית הקשה תהיה בנהגים הפרטיים (למרות שאני חושש שגם נוסעי האוטובוסים יפגעו מחסימת הצמתים בשל העבודות), הו אז מקודמות הצעות לחלופות עבורם כדי להרגיעם.

סליחה, שלום, אנחנו כאן הנוסעים והנוסעות בתחבורה ציבורית או אקטיבית (אופניים או הליכה ברגל) משוועים לתנאים ותשתית מוצלחים יותר כבר שנים. גם המתניידים בתוך תל-אביב וגם היוממים אליה וממנה בתחבורה ציבורית חווים ונכווים מדי יום בשל מערך תחבורה מטרופוליני שאינו מתפקד כמו שצריך כי הוא מוכוון כמעט אך ורק להסעת רכבים פרטיים. אנחנו קוראים כבר שנים לשיפור השירות, העדפה ברימזור, הוספת נת"צים, צמצום כניסה למרכז העיר עם רכב פרטי, הגברת התדירות של אוטובוסים ורכבות ושיפור השילוב ביניהם, הורדת מחירים והוספת שאטלים מסובסדים. כל אלה צעדים פשוטים ויקרים מאות אחוזים פחות מהחפירות המטורפות הצפויות מאוגוסט.

הנקודה שלי היא שנוצר פה חלון הזדמנויות מהמם. משרד התחבורה, נ.ת.ע., הרשויות המקומיות והרשות הארצית לתחבורה ציבורית, יכולות לקחת את פרק הזמן של השנים הקרובות ולמנף אותו למהפכה של ממש. מדובר בשנים בהן ניתן להציע לציבור גדול וחדש שירותים מעולים של תחבורה ציבורית כחלופה לסיוט (הגדל והולך) של אחזקת רכב פרטי. דווקא מתוך הכאוס התכנוני הזה אפשר להצמיח הטמעת שינויים בהרגלי הנסיעה של עשרות אלפי ישראלים. כל עוד בזמן העבודות ישופרו שירותי ונתיבי התחבורה הציבורית ויהפכו ליעילים, זמינים ומהירים יותר – כך ירצו לנסותם יותר מתוסכלי הפקקים והברדק וכאן גלומה נקודת המפנה, דווקא בתקופת העבודות המוגדרות כ"סיוט התחבורה הנוראי של גוש דן, אפשר לגרום ליותר אנשים עובדים לוותר על המכונית הפרטית. הם לא חייבים למכור את הרכב, אבל בבוקר הם יעדיפו להשאיר אותו בבית.

אם הם יעשו את זה בשנים הקרובות, עוד לפני שרכבת נוסעת לה מתחת לצומת מעריב, זה יכול להיות מקרה בוחן נהדר לשינויים תחבורתיים במרחב תחת עומס ולחץ ללא רכבת קלה פועלת. הפתרונות שיירקחו והלקחים שיילמדו ישמשו לשיפור התחבורה הציבורית גם במקומות שבהם עוד לא התקבלה החלטה לבנות רכבת קלה.

הלוואי שיהיו מי שירימו את הכפפה וידאגו לקדם גם את תהליך הלמידה והיישום הזה החל מהשני באוגוסט, כולנו נרוויח מכך.