יום ראשון, 19 באפריל 2015

יש גם טוב בסטטוס קוו

בשבועות האחרונים הרשת גועשת מהתעוררות מחודשת של הדרישה לתחבורה ציבורית בשבת
מאחר והעמדה המקצועית ידועה: "יש מקום לתחבורה ציבורית בהיקף נמוך ביום המנוחה, כמו בכל העולם המערבי, אבל בישראל ידי אנשי המקצוע כבולות באזיקי הפוליטיקאים".
ומאחר והעמדה הדתית ידועה, ונעה בין שלילה גורפת וגסה של עצם הרעיון מצד הגורמים הקיצוניים לבין שלילה עדינה של עצם הרעיון עם תשלום מס שפתייים לחילונים מצד הגורמים הפחות קיצוניים: "אנחנו לא באמת נגד אוטובוסים בשבת כל עוד זה לא עובר בשכונות דתיות, אבל זה לא יקרה בגלל הקיצוניים וזה במקרה נוח גם לנו".
ומאחר והעמדה הפוליטית ידועה מימין ומרכז-שמאל כאחד: "אלוהים הוריד במעמד הר סיני את הסטטוס-קוו המקודש לעם ישראל ואסור לגעת בו כדי לא לעצבן את החרדים שמהווים את לשון המאזניים בממשלה הנוכחית, הבאה או אחרי הבאה".
ומאחר והחילונים הם כוח יורד במדינה, ובכל מקרה מחאות פייסבוק די חלשות לעומת מחאות של ציבורים מאורגנים יותר כחרדים.
אז כנראה שגם אחרי הסערה הנוכחית לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, אבל מגוון הכתבות האחרונות נותנות לנו הרבה חומר לדיון ומחשבה שאנסה לרכז בפוסט זה. ונתחיל בהיסטוריה.
ומילת אזהרה - ייתכן קצת סרקזם בפוסט, מתנצל מראש.

איך סטטוס-קוו נולד?
להלן ציטוט מהערך סטטוס-קוו (ישראל) מהויקיפדיה העברית:
הדעה המקובלת מייחסת את מקורו של הסטטוס קוו למכתב ששלחו ראשי הנהלת הסוכנות היהודית ביוני 1947 להנהלת אגודת ישראל. מכתב זה, החתום על ידי דוד בן-גוריון, הרב יהודה לייב פישמן מימון ויצחק גרינבוים היה מכוון לגייס את תמיכת אגודת ישראל למאבקה של ההסתדרות הציונית לקבלת תוכנית החלוקה. המכתב ביקש להשקיט את דאגותיהם של מנהיגי אגודת ישראל שחששו מהקמת מדינה יהודית בעלת צביון חילוני מובהק העלולה לפגוע במעמד הדת ובמוסדותיה, כמו גם בערכיהם של נאמניה.

תרגום: הסטטוס-קוו הוא פשרה פוליטית בין כוחות חילוניים וכוחות דתיים במדינה שבדרך, אין הפרדה בין דת ומדינה מחד, ואין מדינה דתית מאידך. ובפשרה טובה כמאמר הפתגם: אף אחד לא מרוצה.

הסטטוס-קוו הוא כמובן לא רק בענייני תחבורה ציבורית, אם כי זה המקום בו משתמשים במושג הזה (שמשמעותו "קיבעון") הכי הרבה, הסטטוס קוו מציין מבחינת החילונים את כל מה שמעוות במדינה, את הקנסות לפיצוציות שפתוחות בשבת, את החובה להגיע לרבנות כדי להתחתן ולהתגרש (שלא לדבר על תופעת מסורבות הגט הכואבת או העלבת רוסים שיהדותם אולי מוטלת בספק), את מערך השגחת הכשרות הלא מובן ואיסור מכירת החמץ בפסח, את העצבים שאנחנו חוטפים על חברה-קדישא בשעות הכי קשות שלנו ואת היעדר לימודי הליבה בחינוך חרדי שנהנה מתקציב המדינה. אף אחד מכל אלה לא מופיע באופן מפורט במכתב הסטטוס-קוו המקורי, אבל הוא מהווה מעין הצהרה שבישראל דת ומדינה צריכות להיות מעורבות אחת בשנייה כדי שהמדינה לא תהיה חס וחלילה חילונית מדי (מה שהפרדת דת ומדינה מאפשרת). בן-גוריון לא חזה את האפשרות שהמדינה תהיה דתית מדי...
למעשה הסטטוס-קוו הוא גורם ממתן, הוא מאפשר לפוליטיקאים דתיים להעלים עין מחילול שבת שנעשה במסגרתו ולפוליטיקאים מהצד השני של המתרס (מרצ) לצעוק געוואלט כשהם יודעים שהם היחידים במדבר, כל כל שאר חברי הכנסת נמנעים מדיון מעמיק בחסות ההגנה שמספק הסטטוס-קוו. גם מרצ לא רוצה לשבור את הכלים במדינת ישראל והסטטוס-קוו (שמפלגות העבודה והליכוד  כמפלגות שלטון בפוטנציה מחויבות לו) מאפשר למרצ להיות נאמנה לבוחריה בלי שהיא מצליחה לעשות מהפכות (אם כי להצלחות קטנות שמרצ כן מצליחה לפעמים להביא יש חשיבות גדולה בתהליך)

מה קובע הסטטוס קוו בהקשר של תחבורה ציבורית?
בגדול שמה שהיה הוא שיהיה, בחיפה ובאילת היתה תחבורה ציבורית בשבת, במגזר הערבי (מזרח ירושלים, נצרת) היתה תחבורה בשבת וחלק מהקווים הבינעירוניים הארוכים של אגד (אילת וקרית שמונה) יצאו לדרכם לפני צאת השבת. אלה יכולים להישאר. אבל מה שלא פעל ב-48 לא יפעל גם עכשיו.
לרוע המזל תחבורה ציבורית לא ממש יודעת לשמור על סטטוס-קוו שכזה, מקומות מתפתחים, אחרים נסגרים, והשירות משתנה באופן דינמי. במרוצת השנים חלק גדול מהשירות שהיה בשבת דולל או נסגר, והיו גם עשורים שכל שירות התחבורה הציבורית, גם בימי חול, דעך. עכשיו אנחנו במגמת פיתוח ואנחנו יכולים להשתמש בחלק משירות העבר שבוטל כדי לפתוח שירות חדש. קיימת הסכמה חלקית לכך שניתן לשמור על היקף השירות שהיה, אבל לא בדיוק באותם קווים, לא בדיוק באותם מסלולים ולא בדיוק באותם מספרים. גם החרדים מבינים שזה הגיוני ושזה במסגרת הסטטוס-קוו.

האם הסטטוס קוו מקודש?
ממש לא, הוא קיים בבסיס של כל חוק הקשור לדת ומדינה שעבר אי פעם בכנסת, אך סקירה קצרה של החוקים תראה שגם הפרשנות לסטטוס-קוו משתנה כל הזמן. בסוף שנות ה-60 היתה מהומה גדולה סביב הצגת שידורי טלוויזיה בשבת, והחילוניים ניצחו. זהו מאבק שאני מנחש שלחרדים לא היה אכפת כל כך להפסיד בו (כל עוד היה מדובר בתוכניות מוקלטות בלבד), בעבר הרחוק גם מרבית בתי הקולנוע לא פעלו בשבת והיום זו סוגייה רק בירושלים. בשנים האחרונות גם המסחר בשבת התרחב בעיקר מחוץ לערים, ולא בטוח שאני בעד זה, אבל אפילו בירושלים הקדושה יש מתחמים שפתוחים בשבת (עין כרם הותיק ומתחם התחנה). מעניין לציין שייתכן שהתרחבות המסחר בשבת לוחצת גם על התרחבות התחבורה הציבורית בשבת כי פתאום יש לאן לנסוע.
מהצד השני הסטטוס-קוו בנושא גיוס חרדים לצבא עמד על מספר מצומצם של כמה מאות אברכים שתורתם אומנותם, בדיוק כמו המנגנון של ספורטאים מצטיינים או מוזיקאים מוכשרים שהמדינה מכירה בתרומתם הרבה יותר מחוץ לצבא. בתקופת בגין המיכסה בוטלה בגלל הסכם קואליציוני ופתאום הסטטוס-קוו השתנה וכל החרדים לא התגייסו. הסטטוס-קוו מאפשר גמישות ואפילו גמישות רבה.

האם באמת ידיו של השר כבולות?
כן ולא, תקנות התעבורה מאפשרות לשר ולפקידיו גמישות די רבה בנושא קווים שפועלים בשבת, החל מקווים שמשרתים את המגזר הערבי, דרך קווים שמשרתים בתי חולים ועד לכל קו שמוגדר על ידו כ"חיוני", תסכימו איתי שזה מותיר מקום נרחב מאד לפרשנות. אבל ידיו כבולות על ידי הסטטוס-קוו כי הוא חייב לתת דין וחשבון לחרדים שבודקים כל צעד ושעל. ולכן ננקטת משנה זהירות גם על ידיו וגם על ידי פקידיו. החרדים מנגד, עומדים על המשמר ומבהירים שגם אם מדובר בקו פנימי בתוך עיר ערבית הם יתנגדו להרחבת השירות בשבת, הם עושים זאת כדי שיהיה להם איפה לוותר, להראות שהם ממלאים את חלקם בפשרות שדורש מנגנון הסטטוס-קוו, אבל הם לעולם לא ייכנעו בליבת המאבק החילוני - תל אביב.
בסטטוס-קוו אין נוסחאות, אין אחוזים, אין גידול בהתאם ליחס באוכלוסיה, יש רק פוליטיקה. פעם הצד הזה מוותר קצת ופעם הצד ההוא. כך הוא פועל.

האם תחבורה ציבורית היא באמת כמו חשמל ומים?

החילוניים טוענים שכן, אבל זו רק סיסמה יפה. למעשה חשמל ומים זמינים תמיד כמו.... כבישים. התחבורה הציבורית דומה יותר לאחד ממוצרי החשמל שעושים שימוש בזמינות החשמל ולא לחשמל עצמו. אם יש לי חשמל ומים זה עדיין לא אומר שיש לי מכונת כביסה (הנמשל הוא רכב פרטי), אם אין לי אאלץ ללכת למכבסה שברחוב.
תחבורה ציבורית לא מתנהגת כמו חשמל ומים גם בימי חול, היא לא זמינה בכל השעות ואפילו לא בכל המקומות. במקומות רבים בעולם המערבי מקובל שיישובים קטנים לא מקבלים שירות כלל וזה בסדר. תחבורה ציבורית היא שירות. לא בהכרח כלכלי, אך גם לסבסוד יש גבולות ולכן היא לא זמינה בכל מקום ובכל שעה. גם אם נחליט שאין הבדל בין יום חול לשבת, לא תהיה בשבת הרבה תחבורה ציבורית.

מבחינת הדת היהודית אין הבדל בין חשמל, מים ותחבורה ציבורית. עבור כל אחד מהשירותים האלה נדרשים אנשים שעובדים בשבת. הם יכולים להיות לא יהודים, אבל זה לא משנה את העובדה שמישהו גורם לזה לפעול. אפילו טיעון פיקוח הנפש שנשמע עבור מים וחשמל יכול להישמע גם עבור תחבורה ציבורית.
בהיעדר הטיעון הבסיסי נשארנו עם הלכות, עניינים של מראית עין, צביון, ניראות ציבורית, רגישות ושאר מילים שמסבירות מדוע לא, ובאותה מידה יכולות גם להסביר מדוע כן. ואכן יש דתיים הגורסים שזה אפשרי, כל עוד שזה נעשה ברגישות הראויה כלפיהם.
בכל מקרה זה לא משנה, אין הבדל בין תחבורה בשבת בחיפה או באילת לתחבורה בשבת בתל אביב, אם ניתן להעלים עין במקום אחד ניתן גם בשני. הסיבה היחידה למצב הנוכחי היא הסטטוס-קוו והוא כאמור, רק פוליטי.

ומה בנוגע לטענות החברתיות שנשמעות בקשר למנוחת נהגים.
צריך בשבת מעט מאד נהגים, וזאת ממכלול סיבות.
הראשונה - ביום המנוחה נוסעים פחות, הרי כל הדתיים והחרדים בכל מקרה נשארים בבית, לתלמידים אין לימודים וגם חלק מהחילוניים הולכים ברגל לים וזהו, ושאר החילוניים נוסעים לבקר משפחה וחברים בכל רחבי הארץ בצורה כל כך מפוזרת שבכל מקרה אי אפשר לשרת בתחבורה ציבורית. התוצאה היא מספר מצומצם מאד של קווים כמו קווי הלילה לכמה מקומות מוגדרים וזהו.  כך זה בכל העולם. בשבת אף פעם לא יהיה שירות שיאפשר לחילוני לוותר על רכבו הפרטי, אבל השירות שכן יהיה יקל במקצת על חסרי הרכב הפרטי. מהפכה בהרגלי הצריכה זה לא יביא.
בנוסף בשבת אין שעת שיא מובחנת, בקווים שכן יופעלו יסתפקו באיזושהי תדירות מינימלית שתהיה אחידה לאורך כל היום. לא נצטרך אוטובוס כל 5 דקות לקראת 8 בבוקר כי אין מסות של אנשים שממהרים לעבודה.
בשבת גם אין פקקים, והקווים שכן יפעלו יגמאו את המרחק די מהר, מה שאומר שיהיה צורך להפעיל פחות אוטובוסים ופחות נהגים.
בקיצור, אם מחר יבוטל הסטטוס-קוו, עדיין רק 5% מהנהגים (כ-500) יצטרכו לעבוד בשבת, אני מניח שאפשר יהיה למצוא את אלה שיסכימו לעשות זאת ברצון תמורת 200% בשכר וחלק גם יראו את היתרון של עבודה ביום פחות לחוץ. חשוב לציין עבור כל יפי הנפש, שיום המנוחה המוסלמי הוא דווקא שישי, ומאחר וכ-50% מהנהגים במדינה הם ערבים (רובם מוסלמים,ח לקם נוצרים), אנחנו בעצם מכריחים אותם לעבוד ביום המנוחה האמיתי שמגיע להם לפי חוק ימי העבודה והמנוחה. עם הנתונים האלה מול העיניים אפשר להבטיח שאף נהג חובש כיפה לא יאולץ לעבוד בשבת ומצוקת הנהגים הקיימת גם מבטיחה שיקבלו אותו לעבודה גם אם הוא יצהיר על כך מראש. הוא לא יופלה לרעה על רקע זה.

אה -  מצוקת הנהגים....
זו אכן בעיה אמיתית, כל נהג שעובד בשבת חייב לקבל על פי חוק יום חופש אחר. כרגע חסרים לנו נהגים ולכן זה רק יוסיף עוד קושי למערכת שנמצאת גם כך בבעיה. זהו לא טיעון כנגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת אלא טיעון בעד שיפור תנאי ההעסקה של הנהגים והקטנת הביורוקרטיה שבקליטת נהגים חדשים לענף. בכל מקרה, כל עוד כולם פועלים לפי הסטטוס-קוו זה טיעון היפוטתי.

ומה עם הטיעון שהמדינה בכלל לא רוצה שניסע בתחבורה ציבורית כי היא מרוויחה המון מרכבים פרטיים?
אני הייתי רוצה לחשוב שהמדינה כבר נמצאת מעבר לזה. המדינה משקיעה המון בתחבורה הציבורית בשנים האחרונות אבל הפער שנפתח מאז קום המדינה הוא בלתי נתפס כמעט ולכן אנחנו עוד לא מתקרבים לסגור אותו, אני מרגיש שהאסימון  בקרב מקבלי ההחלטות מתחיל לרדת ושהם מבינים שחייבים תחבורה ציבורית יעילה. לו הטיעון הכלכלי היה נכון, לא היו משקיעים אגורה אחת בהרחבת רשת הרכבות והאוטובוסים בימי חול. מאחר וכן משקיעים, הטיעון הזה נופל גם עבור שבת.
אם כבר, אז אני בטוח שלפקידי האוצר החילוניים כל הזמן כואב הלב כשהם מחשבים תוך כמה שנים רכבת קלה לדוגמה תחזיר את ההשקעה בה למשק, כשהם צריכים לעשות את החישוב עבור שישה ימים בשבוע בלבד שבהם המערכת תעבוד. כשאתה משקיע מליארדים במשהו אתה רוצה שהוא יפעל שבעה ימים בשבוע וכך המשק יקבל את ההשקעה שלו חזרה (חסכון בשעות, זיהום אויר וכו') הרבה יותר מהר.

ןמה הקשר לסמולנים?
לישראל כץ מגיע אולי המון קרדיט בתחומים אחרים של פעילותו, ואני לא זוקף לרעתו את אי העשייה למען תחבורה בשבת כי זה לא באג'נדה שלו ולא של הליכוד, אבל על ההתבטאויות האומללות שלו בכל פעם שהנושא הרגיש הזה עולה אי אפשר לסלוח. החל מ"בדקנו ואף אחד לא רוצה לנסוע בשבת" בסבב הקודם ועד ל"לכו לבוז'י" הנוכחי.
הרי עיתוי המחאה, אחרי הבחירות, מוכיח שV-15 לא עומד מאחורי זה אלא אנשים אמיתיים עם כאב אמיתי ורצון אמיתי לשנות. גם אם אתה אומר להם לא. תגיד את זה בכבוד הראוי.
אם נעשה מחקר סטטיסטי ייתכן ותהיה מובהקות כלשהי בין מצביעי שמאל למבקשי תח"צ בשבת, אבל זה ממש לא העניין. חיפה היא עיר אדומה ובזכות זה היתה בה תחבורה בשבת לפני 1948, תל אביב כנראה לא היתה מספיק אדומה ב-1948, אבל היום היא כן. ישנם מצביעי שמאל-מרכז נגד תח"צ בשבת וישנם מצביעי ימין שבעד. האמירות המפלגות האלה לא מוסיפות כבוד לשר ולא מוסיפות לו שום נקודות בדרך לתפקידו הבא. להפך.

ומה עם מוניות השירות?
מוניות שירות מטבע הדברים עובדות במקומות עם הרבה נוסעים, שבת לא מספקת את זה. לכן בחלק מהקווים בהם יש למוניות שירות רישיון הן עובדות בשבת, ובחלק מהקווים לא. אי אפשר להכריח מוניות שירות לעבוד בהפסד כי הם לא מסובסדים. אי אפשר לפתוח מוניות שירות רק בשבת כי הם לא ירצו אפילו לנסות. אפשר לפתוח קווי מוניות שירות נוספים שיעבדו בימי חול ויגנבו נוסעים מהשירות הרגיל, והם אולי יעבדו גם בשבת (ואולי לא) אבל משרד התחבורה לא רוצה להרחיב את רובד השירות הבעייתי הזה בימי חול. בקיצור, סיסמאות לחוד ומציאות לחוד.

אז מה? לוותר?
לא, כל הסטטוס-קוו בנוי על כך שאף צד אף פעם לא מוותר. אם החילוניים יקבלו בהכנעה את הסטטוס-קוו החרדים יבטלו גם את המעט שפועל, אם החרדים יקבלו בהכנעה את דרישות החילונים מישהו בתום לב ובחוסר רגישות אופייני יפעיל קו בשבת דרך מאה שערים. חובה עלינו להמשיך את המאבק בידיעה שננצח בכמה קרבות ונפסיד בכמה ואולי לאט לאט נקבל עוד קצת שירות בשבת, אבל אף פעם לא נקבל "יד חופשית".

ואפשר גם להיות חכמים יותר, מיזם שבוס שמתחיל לצבור תאוצה בירושלים הוא דוגמה לדרך עוקפת סטטוס-קוו. דרך שהחרדים יכולים לבלוע. זהו קואופרטיב שבו החברים מזמינים אוטובוס דרך גורם מארגן. הם לא משלמים לנהג ולכן זו לא תחבורה ציבורית. החרדים משתמשים בטריק הזה בכל מקום בו התחבורה הציבורית לא נותנת להם מענה הולם ולכן הם יודעים שזה מותר, ושמאבק בזה יכול לחזור אליהם כבומרנג. התוצאה עשויה להיות יקרה קצת יותר מתחבורה ציבורית אך לא יקרה כמו מונית.
אפשר לפתח את המיזם לשירות לפי קריאה, והוא אפילו לא חייב להיות מוגבל לשבת אלא לפעול גם בימי חול וגם בשבת. תתארו לעצמכם איזה יופי יהיה להזמין מיניבוס מהאפליקציה לצומת הקרובה ופשוט לרדת אליו שייקח אתכם ליעדכם, עם עוד עשרה אנשים זרים שבמקרה חולקים אותו מסלול. בימינו זה קל יותר לביצוע. בהצלחה.



8 תגובות:

  1. כחרדי אני רוצה לשתף אתכם במה שסיפר לי יהודי בשם שמואל חיים פפנהיים מאנשי הישוב הישן בירושלים - העדה החרדית (אלו שמתוכם יוצאים זורקי האבנים)
    הוא ציטט אחד מרבני העדה החרדית (לא זכור לי שמו) שאמר "כל פעם שניסינו לכפות עליהם (החילונים) משהו הם ניצחו ואנחנו הפסדנו, כל פעם שהם ניסו לכפות עלינו משהו אנחנו ניצחנו.
    המציאות עקבית למדי וניתן לציין כבישים שפתוחים בשבת למרות התנגדות החרדים (כביש רמות), גיוס נשים לצה"ל למרות התנגדות החרדים וגידול חזיר ומכירת שרצים למרות התנגדות החרדים. מנגד החילונים לא הצליחו ולא יצליחו לכפות על החרדים גיוס נשים או תלמידי ישיבה, ניתוחי מתים, התערבות בחינוך העצמאי, ועוד.
    ברור לי שבסופו של דבר תהיה תחבורה ציבורית בשבת במקומות מצומצמים מאוד בהם הביקוש רב ביותר ואין נוכחות משמעותית של דתיים ומסורתיים.

    השבמחק
  2. הרשה לי לפקפק באחת מהנחות המוצא שלך: "ומאחר והעמדה הדתית ידועה, ונעה בין שלילה גורפת וגסה של עצם הרעיון מצד הגורמים הקיצוניים לבין שלילה עדינה של עצם הרעיון עם תשלום מס שפתייים לחילונים מצד הגורמים הפחות קיצוניים: "אנחנו לא באמת נגד אוטובוסים בשבת כל עוד זה לא עובר בשכונות דתיות, אבל זה לא יקרה בגלל הקיצוניים וזה במקרה נוח גם לנו".
    לו היית מכיר את היהדות ואת יכולת הרגנרציה המובנית בה, היית אולי מזהה את מה שמוסתר היום מעין הציבור: תח"צ בשבת הוא דווקא כן ברוח התורה, ובלבד שהוא שקט ולא מזהם. כך היית יכול גם להשיג שירות ציבורי לכולם 24/7, וגם סוף כל סוף ליצור פתח לתחבורה לא מזהמת גם בשאר ימות השבוע.
    כנראה שהרצון להציג את היהדות כאנכרוניסטית וכלא רלונטית חזק יותר מהרצון לפתור את הבעיות הציבוריות שלנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. זוהי התחושה שקיבלתי משיחות עם מספר רב של דתיים וברור לי שהיא מכלילה ואני מקווה שלא נפגעת.
      אינני יודע על איזה פתרון אתה מדבר אך אני מנחש שמדובר על רכב חשמלי, ואכן, ניתן למצוא פשרות הלכתיות בקלות יחסית (לדוגמה (מותר לאוטובוס חשמלי לנסוע בשבת אך אסור להתחיל לטעון אוטובוס חשמלי במהלך שבת) זה ידרוש לוגיסטיקה גדולה יותר אך זה בהחלט מאפשר פתח למתן שירות.
      תח"צ בשבת למגזר הערבי לדוגמה היא בהחלט ברוח התורה (הדאגה לגר) ובכל זאת יש דתייים שהם נגדה (ראה קישור בגוף הפוסט), תח"צ בשישי בלילה שמורידה שיכורים מהכביש היא בהחלט ברוח התורה הן בהיבט של הקטנת סיכון חיים והן בהיבט של החלפת מאות נהגים יהודים במספר בודד של נהגים לא יהודים, אך מצד הגורמים הקיצוניים שמנהלים את המאבק בתחבורה ציבורית הפתרון המוצג והלא ריאלי הוא "אז שלא ייצאו לבלות בשבת".
      הסטטוס-קוו מאפשר לגורמים הדתיים המתונים בקרב מקבלי ההחלטות לא להציע פשרות שכאלה, ולכן כוח הרגנרציה היהודי (שאני מסכים איתך שהוא רב) לא מגיע לידי ביטוי.

      מחק
    2. תודה על התגובה.
      לא ניתן לבצע רגנרציה של תורת ישראל כאשר 80% מהציבור היהודי רואה אותה כבלתי רלוונטית, ולא רק זאת, אלא שהוא ממנה לצורך העניין קבוצה מאוד מסויימת לייצג את דעת התורה. יהודיה כמוני, שמחוייבת לאמת התורה, שלא מוכנה לדבר על "צביון" יהודי, ולא על "סטטוס קוו" ולא על פתרונות מאולצים, נמצאת אצל החילוניים בשטח עיוור.
      לא ניתן לבצע מיקור-פנים של תורת ישראל. אם אתה רוצה לומר משהו קונסטרוקטיבי על היחס של התורה לתח"ץ שקט ונקי 24/7 - צא ולמד (ואני אשמח לעזור).

      מחק
    3. שלום מיכל
      אשמח להשמיע את קולך בפוסט תגובה, אם תרצי לכתוב פוסט שכזה. שלחי לי לamirvigo@gmail.com. אחת הבעיות הגדולות שלנו היא ששומעים רק את המיעוט הקולני (משני הצדדים) ואין במה אמיתית לשפויים (משני הצדדים) אשמח לשמש כבמה שכזו. במידה ואינך רוצה לכתוב פסט אשמח לקבל ממך נתונים ורעיונות ולתרגמם לפוסט

      במאמר מוסגר, רק 50% מהציבור בישראל חילונים, חלקם "אתאיסטים אדוקים" אבל רובם דווקא מעריכים את הדת ומוצאים אליה מקומות חיבור, הם בהחלט לא חושבים שהיא לא רלוונטית. הייתי רוצה לחשוב שאני מהסוג השני. אותו ציבור מתרעם לא על התורה אלא על עיוותים שנעשים על ידי עסקנים. הסטטוס-קוו הוא דוגמה לעיוות שכזה.

      מחק
  3. תודה, אשלח מייל

    השבמחק
  4. למה בעצם כבר אין בקיץ קווים לחופי הים בחיפה בשבת?

    השבמחק
    תשובות
    1. אין שום מגבלה שיהיו.
      אם אגד צמצמה אותן בעבר, ניתן להחזיר, גם בחיפה אגד ומשרד התחבורה לא ממהרים להרחיב את השירות הקיים בשבת, אבל זו נשמעת כמו בקשה לגיטימית, תוכל לפנות למשרד התחבורה (עם קצת יותר פירוט) ואולי תקבל תשובה חיובית.

      מחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...