שילוב בין אופניים ותחבורה ציבורית

בוודאי חלקכם תהה על שמו של הבלוג, "הרוכב לאוטובוסים".

מעבר לעובדה שמדובר בשם מגניב (לדעת המחבר), השם גם מעיד במידה רבה על האופן בו מתנייד כותב בלוג זה בחיי היום יום שלו.

תמיד הקפדתי לגור קרוב למקום העבודה או הלימודים. וזאת כדי שלא אצטרך להשתמש ברכב פרטי באופן יומיומי (כך מתנהג אדם שמתעב נהיגה, ובעיקר מתעב פקקי בוקר וחיפושי חניה). את ההצלחה הגדולה רשמתי בעת לימודיי בבאר שבע כאשר הלכתי ברגל מדירתי הצנועה לאוניברסיטה הסמוכה. אבל גם בהמשך, וגם בתקופות שהיה לי רכב משלי בחניית הבית, הקפדתי לגור במרחק שמאפשר הגעה ליעדים העיקריים שלי באופניים, וליעדים המשניים באוטובוס.

הקמת משפחה משנה מעט את חוקי המיקום ומצאתי את עצמי גר בשכונה מקסימה ועם משפחה מקסימה, אבל במרחק שעה וחצי של רכיבה ממקום עבודתי. לא התייאשתי ומצאתי דרך מעניינת להגיע לעבודה, רכיבה של רבע שעה עד לתחנה שבה יש אוטובוס או מונית שירות למקום עבודתי כל 5 דקות. הזמן שלוקח לי לעשות את הדרך מדלת לדלת כך כל יום הינו כשעה, בערך מקביל לזמן שלוקח לשכן שלי שנוהג לעמוד בפקקים בדרכים הרגילות.

שילוב של רכיבה ותחבורה ציבורית הוא שילוב נוח שלעיתים אני תוהה מדוע הוא לא נפוץ יותר. יעידו האופניים שקשורות סמוך לאופניים שלי בתחנת האוטובוס שאני לא היחידי ולא הראשון שחשב על הרעיון, אבל עדיין כל מי שאני מספר לו על כך מרים גבה ושואל:

ומה אתה עושה בחורף? (אין חורף בארץ, ובחמשת ימי הגשם אני עושה את כל הדרך באוטובוסים, שעה וחצי במקום שעה, אבל לפחות אני לא צריך לנהוג בגשם).

ואתה לא מזיע בקיץ? (בבוקר לא, הטמפרטורות נעימות, האוויר יבש ורבע שעה רכיבה זה אפילו לא חימום. אחה"צ אני חוזר הביתה נוזל מזיעה בגלל הלחות ומיד נכנס להתקלח).

ולא גונבים לך את האופניים שאתה קושר ליד התחנה? (בינתיים לא, עוזר השילוב של אופניים זולות עם מנעול יקר).

לפי מחקרים שנעשו, אופניים משמשים למרחק נסיעה של עד 7 ק"מ (למטרות הגעה לעבודה). המועמדים הטבעיים לשימוש בשילוב של אופניים ותחבורה ציבורית הם אלה שגרים במרחק של יותר מ-7 ק"מ ממקום עבודתם, אבל באזור עם שפע תחבורה ציבורית. מחקרים רבים שנעשו דווקא על הפרברים האמריקאיים הראו כיצד התחבורה הציבורית הפנימית כמעט ולא מתפקדת, אבל מרגע שיוצאים מהפרבר לציר הראשי יש תחבורה ציבורית איכותית יחסית. אופניים נמצאו כאמצעי שמגשר בצורה הטובה ביותר על המרחק שבין ביתך בפרבר לבין הציר הראשי. דוגמאות לפרברים אמריקאיים לא חסרות גם בישראל (אבן יהודה, גן יבנה ודומיהן).

אז הנה מדריך קצר לשילוב של אופניים ותחבורה ציבורית

1. אופניים ורכבת

הרכבת מתהדרת בחניוני רכב פרטי, אך הם מתמלאים מהר. בחלק מהתחנות התקינו גם חניות אופניים וכשהן מתמלאות תמיד אפשר למצוא מקום אחר לקשור. זה פתרון נהדר אם היעד שלך קרוב יחסית לתחנת הרכבת או שיש לך משם אוטובוס נוח.

בתחנות מסוימות כמו חדרה, דאגו גם לשביל אופניים איכותי שמוביל לתחנה ואני מקווה שהמגמה תלך ותגבר.

אם אתה צריך להמשיך הלאה מהרכבת ליעד מרוחק תוכל להעלות את האופניים לרכבת, לקרון הנכים ורק בשעות השפל. כבר יש לא מעט רוכבים קבועים שמנצלים את האופציה הזו ואם יהיו יותר, ייתכן שנזכה גם לראות קרון אופניים ייעודי ופתרונות גם לשעות השיא.

2. אופניים עד לתחנת אוטובוס

אופניים מהירות בערך פי שלושה מהליכה. ידוע הפתגם שלפיו כל נוסע באוטובוס הוא קודם כל הולך רגל, כי הוא צריך להגיע עד לתחנה בה הוא עולה וללכת אחרי שירד בתחנה. להולך הרגל יש מספר מוגבל של תחנות לבחור מהם (מרחק הליכה סביר של 200 מ' לתחנה הקרובה ועד 500 מ' לתחנה אטרקטיבית במיוחד עם תדירות גבוהה).

לרוכב אופניים רדיוס גדול יותר מנקודת המוצא שלו, על אותו זמן שהוא היה מקדיש להליכה, הוא יכול לבחור את התחנה הטובה ביותר מתוך מבחר גדול יותר של תחנות, ולפעמים גם לחסוך לעצמו מעבר בין קווים (לדוגמה, להולך רגל שגר בשכונה לעיתים אין ברירה אלא לקחת אוטובוס אחד אל מחוץ לשכונה ומשם עוד אוטובוס ליעדו, רוכב אופניים יכול לרכב ישירות לתחנה שמחוץ לשכונה).

תמיד אפשר למצוא עמוד כלשהו לקשור את האופניים קרוב לתחנה, זה לא עולה כסף, וזה אפילו בריא. אם קצה אחד של הנסיעה שלך הוא בתל אביב אז גם תל אופן עומד לרשותך, ואתה אפילו לא צריך לקנות אופניים. (בקרוב גם בגבעתיים)

3. אופניים על אוטובוס בינעירוני

לפי נהלי משרד התחבורה, ניתן להעלות אופניים לתא המטען של אוטובוס בינעירוני. יש לסייג זאת בכך שלא תנסו להעלות אותם דווקא על נסיעה שעמוסה בצ'ימידנים של חיילים ביום ראשון בבוקר, אבל בדרך כלל לא תהיה לכם בעיה של מקום בתא המטען. אוטובוסים בינעירוניים משמשים גם בקווים שמסיעים יוממים מקצות המטרופולין למרכזו כך שאם אתם גרים בנתניה או באשדוד ועובדים נניח, ברחוב רוטשילד בתל אביב, זה יכול להיות שילוב מצוין.

באירופה ניתן לראות פה ושם אוטובוסים עם מתקנים אחוריים בקווים שיש בהם הרבה "תיירי אופניים". יהיה נחמד אם זה יהיה בקו מבית שמש לצור הדסה לדוגמה...

4. אופניים על אוטובוס עירוני

במילה אחת, אסור! חל איסור להעלות אופניים לחלל הנוסעים בשל הסכנה לציבור הנוסעים האחרים.

בצפון אמריקה (קנדה וארה"ב) נפוץ השימוש במתקנים קדמיים עליהם ניתן לשים  עד שתי זוגות אופניים. באופן מפתיע מסתבר שכשהמתקן בנוי נכון ונוח, לא חל עיכוב לנוסעים האחרים על האוטובוס כתוצאה מהעמסת האופניים ופריקתם, ראו בוידאו). זה הוכח גם בניסוי שנעשה בחברת דן.

באירופה מתקנם קדמיים לאופניים נפוצים פחות, כנראה בגלל שרשת התח"צ גם בערים וגם בפרברים טובה יותר ורשת שבילי האופניים מהפרברים למרכזי הערים מצוינת. כשהכל מצוין לא צריך את השילוב למרחקים הקצרים שהשירות העירוני מציע. בנוסף יש ערים שבהן כן מותר להעלות את האופניים לחלל האוטובוס לאזור הנכים  בשעות השפל (ברלין לדוגמה).

כרגע יש בעיה בישראל עם התקינה של מתקן האופניים בארץ מאחר וזה מגדיל את אורך האוטובוס מעבר למותר לפי התקינה האירופאית. זוהי בעיה רגולטורית שניתן לפתור, אבל לכן לא ניתן לשים מתקנים כאלה כבר מחר בבוקר. בעיה נוספת שעולה מארה"ב היא סוגיית ההצלחה של השירות. כי מה קורה אם שני המקומות שיש לאופניים כבר תפוסים? הדרך לפתור זאת בארה"ב היא להתמקד בשירות התדיר ביותר ורק בו לספק גם את השירות של מתקני אופניים. כך אם אין לך מקום, תוכל לשמש חמש דקות לאוטובוס הבא בלי עוגמת נפש גבוהה מדי.

ומה עם אופניים מתקפלים?

בכיף, אתם יכולים לעלות איתם לאוטובוס, לרכבת ולרכבת הקלה ללא כל הגבלה. רק תדאגו לקפל אותם עד הסוף ולשמור אותם קרוב אליכם. אתם אפילו לא חייבים להכניס אותם לתיק שלהם.

אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים איך להגיע לעבודה, ברכב, ברכבת, באוטובוס או באופניים, תחשבו על השילוב ביניהם ואולי תצאו נשכרים.

לקריאה נוספת באתר ישראל בשביל אופניים