שבע השאלות של הנוסע

על פי יועץ התחבורה ג'ארט ווקר, כותב הספר והבלוג המצויין human transit על מנת שאדם יבחר להשתמש בתח"צ עליה לענות בצורה טובה על שבע שאלות שאותו אדם שואל. פוסט זה הינו תרגום חופשי ומקוצר של הפרק השני בספר human transit

אז מהן שבע השאלות?

1. זה לוקח אותי לאן שאני רוצה

2. זה לוקח אותי כשאני רוצה

3. זה מאפשר שימוש יעיל בזמן שלי

4. זה מאפשר שימוש יעיל בכסף שלי

5. זה מכבד אותי

6. אני יכול לסמוך עליו

7. זה נותן לי חופש לשנות את תוכניותי בקלות

שתי השאלות הראשונות עונות על השאלה הבסיסית. האם בכלל יש תחבורה שאני יכול להשתמש בה בשעות שאני צריך. אם אחת מהן נענית בשלילה הרי שאין לי למעשה תחבורה ציבורית זמינה.

שתי השאלות הבאות מתייחסות ליעילותו של אמצעי התחבורה במונחי כסף וזמן, תמיד ביחס לאלטרנטיבות אחרות שעומדות לרשותי. האם אבחר לעשות נסיעת נסיון בתחבורה הציבורית או לא למרות שהיא קיימת ליעד ובשעה שאני צריך.

שתי השאלות הבאות מכוונות כבר לנוסעים תכופים יותר. שירות טוב ישאיר אותי בתחבורה ציבורית כמה פעמים, שירות רע בהיבט של נקיון, תודעת שירות, אדיבות ואמינות יבריח אותי מהר מאד חזרה לאלטרנטיבות האחרות.

ולבסוף השאלה האחרונה נוגעת לתכנון הרשת, האם אני יכול לשנות תוכניות באמצע הנסיעה, לרדת מקו אחד ולעלות על קו אחר לביקור של חבר בצורה ספונטנית, ובלי לשלם קנסות מיותרים בכסף ובזמן? אם התשובה היא לא השימוש שלי בתחבורה הציבורית יישאר מוגבל.

הרכב הפרטי עונה על כל שבע השאלות בקלות יחסית. היחיד שמוטל בספק הוא הסעיף הרביעי (כסף). מרבית הנהגים אינם מודעים לכך מאחר והעלות השולית של כל נסיעה נוספת לא מורגשת. רק באזורים אורבניים צפופים עלות החניה, הגודש בדרכים, הרמזורים התכופים והניווט הקשה בין  בעלי הרכבים האחרים, האוטובוסים הולכי הרגל ורוכבי האופניים יכולים להפוך את הנסיעה ברכב מיתרון לחסרון. וזאת בתנאי שיש אלטרנטיבה טובה יותר.

התחבורה הציבורית מצליחה לענות על כל ה-7 רק באזורים אורבניים צפופים במיוחד בהם יש מערכות הסעת המונים יעילות וגדולות עם דגש על רמת שירות גבוהה (תדירות, תחזוקה, נקיון, אמינות, מידע, כרטוס נוח וכו'). במקומות לא צפופים לא ניתן לענות על הצרכים של כלל או אפילו של רוב האוכלוסייה בצורה מיטבית ודרוש תכנון מדוקדק כדי להעלות את אחוזי השימוש בתח"צ תוך שימוש באמצעים ובתקציבים מוגבלים.