יום רביעי, 24 בינואר 2018

תוכנית חירום לפקקים

לאחרונה נראה שמכת הפקקים על ראש שמחתנו יותר מכרגיל, וכולם דורשים משר התחבורה פתרון. ואולי זה המקום להצהיר - אין פתרון לפקקים!!!
הפקקים הם לא בעיה ישראלית, הם בעיה עולמית שבשום מקום לא הצליחו להתמודד עימה. היכן שיש הרבה כלי רכב יש פקקים, נקודה. לא קיימת בעולם רשת דרכים ללא צווארי בקבוק וכל ניסיון לפתור צוואר בקבוק רק מעביר את הפקק לצוואר הבקבוק הבא, חמור מכך, פתרונות שמיועדים לרכב פרטי (סלילת והרחבת כבישים, מיחלוף והגדלת היצע החניה) מביאים להגדלת השימוש ברכב פרטי. לפיכך התגבשה בעולם התובנה שאי אפשר להילחם בפקקים באמצעות הגדלת היצע הכבישים כי זה פשוט לא עובד. מה שצריך לעשות זה לעבור לניהול ביקוש. התובנה הזו, שנכונה שבעתיים לארצנו הצפופה, מתחילה סוף לחלחל גם אצלנו. לכן שמחתי כשראיתי בדה מרקר את הכותרת הממצה של ידידת הבלוג מירב מורן 

"מה הפתרון לפקקים? אין, אבל יש אלטרנטיבה"

הרעיון הוא פשוט - גם בניו-יורק, לונדון, פריז, מוסקבה, טוקיו ושנחאי יש פקקים, אבל אתה יכול לבחור אם לעמוד בהם או לנסוע בתחבורה ציבורית עוקפת פקקים. הרכבות התחתיות הן כמובן עמוד השדרה אבל גם רכבות קלות ונתיבי העדפה לאוטובוסים עושים את העבודה.
וכמובן שבנוסף להם תכנון נכון הכולל עירוב שימושים בריא, יאפשר לרבים יותר מאיתנו לוותר על התחבורה הממונעת (ציבורית או פרטית) ולהתנייד ברגל או באופניים, כפי שמרחיבה מירב מורן כאן.
מירב לא לבד, גם המתחרים מרימים את הכפפה עם כתבות משלהם עם מסקנות דומות, ארגונים של נוסעי אוטובוסים  ולובי 99 מנסים גם להטמיע את התובנה הזו בקרב נבחרי הציבור. גם בוועדות התכנון השונות ובמשרד התחבורה התכניות החדשות מקודמות (בחלקם) על סמך תובנה זו.

אבל החלק הכי חשוב הוא המחאה שמגיעה מהציבור ונבחריו ברשויות המקומיות, המתנגדים לתכניות הבנייה הענקיות בשטחם בשל התובנה שהן יביאו לפקקים גדולים (וגם כי אף אחד לא באמת רוצה תושבים חדשים אלא רק תעסוקה בגלל שיטת הארנונה הדפוקה שלנו). ניסיונות המדינה להראות הישגים בתחום פתרון מצוקת הדיור נתקלים שוב ושוב בחומה  בצורה ובדרישה בלתי מתפשרת לכלול מראש בתכניות גם פתרונות תחבורה, כשהחידוש הוא שהמתנגדים לתכניות דורשים שוב ושוב גם תחבורה ציבורית איכותית ולא רק כבישים ומחלפים. המאבק המתוקשר הזה מתומצת לדרישה מהמערכת להקים "קבינט תחבורה" שבדומה לקבינט הדיור יגדיר תכנית חירום לאומית ושידאג לזירוז כל התהליכים הקשורים בפתרון בעיית התחבורה. ואז נשאלת השאלה - מה קבינט התחבורה יכול לעשות?

ברור שקבינט התחבורה, אם וכאשר יוקם (כי צריך להודות שמשרד התחבורה דוקא מקדם פרויקטים לא רע), ישקיע הרבה ממרצו בקידום פתרונות יקרים ואיכותיים, חלקם כבר על השולחן אבל דורשים קיצור הליכים (ובראשם המסילה הרביעית באיילון והמשך הרחבת הפוטנציאל הרכבתי, הרכבות הקלות בתל אביב ובירושלים והרכבות התחתיות בגוש דן) וחלקם חדשים לגמרי. התוצאה תהיה הרבה יותר פרויקטים, ארוכי טווח ומורכבים, שרצים במקביל, ובזכות הכמות הגדולה שתהיה, המהפכה תהיה מהירה יותר.

זה כמובן חיובי, אבל פרויקטי תשתית מורכבים לוקחים זמן. כדי להמחיש את הנקודה אתאר את שנות המפנה הקרובות בהסעת המונים בישראל. תוכלו לראות שיש שנים שבהם פשוט לא יקרה כלום (כלומר יהיו שיפורים נקודתיים ולא נוצצים, לא ממש כלום). כדאי לזכור שאלה רק לוחות הזמנים הרשמיים, עיכובים עוד יצוצו כי זו מנת חלקו של כל פרויקט מורכב.

2018-2019 בשנים אלה תחנוך רכבת ישראל את המסילה לירושלים ומסילת השרון, תחילה במתכונת חלקית ובסוף במתכונת מלאה.
2020 - כלום (שיפורים נקודתיים בלבד)
2021 - כלום לפחות עד אוקטובר
2022 - שנה מלאה ראשונה להפעלת הקו האדום בגוש דן, הארכות הקו האדום והקו הכתום בירושלים, הרכבל בחיפה ואולי שני קווי מטרונית נוספים.
2023 - כלום (שיפורים נקודתיים בלבד)
2024 - כלום לפחות עד אוקטובר
2025 - שנה מלאה ראשונה להפעלה של הקו הירוק בגוש דן ובירושלים (ורשמית גם הסגול  בגוש דן והכחול בירושלים אבל הם כנראה יידחו קצת), הפעלת המסילה המזרחית, הפעלת הרק"ל בין חיפה לנצרת. בשנה הזו אולי גם ייחנכו עוד נתיבים מהירים ואולי גם הרק"ל לנצרת.
2026 - כלום (שיפורים נקודתיים בלבד)
2027 - כלום (שיפורים נקודתיים בלבד)
2028 - התאריך האופטימי ביותר לפתיחת המסילה הרביעית באיילון ואולי גם כבר ארבע מסילות בין תל אביב לחיפה
2040 - תאריך היעד האופטימי ביותר לרכבת תחתית ראשונה בגוש דן.
בין 2028 ל-2040 כמובן שייחנכו פרויקטים שכרגע נמצאים בתכנון מתקדם כמו מסילת עוקף באר שבע, הרחבת תחנת נתב"ג, הארכת קו כרמיאל צפון-מזרחה וכו'. כרגע אין  שום תאריך ריאלי שניתן לנקוב בו לגביהם.

מי שחושב שיש פתרון טכנולוגי באופק טועה ומטעה - אובר במתכונתה הרווחת כמונית גורמת לפקקים ולא מפחיתה אותם. נסיעות שיתופיות שמתבצעות בכל מקרה עשויות לתרום במידה מועטה למלחמה בגודש, אך מרבית הנוסעים בהם יגיעו מתחבורה ציבורית ולא מרכב פרטי כך שסביר שההקלה בכלל לא תורגש. לפי המודלים רכב אוטונומי יתנהג  בערך כמו נהג אובר, יבצע נסיעות ריקות רבות (ללא אף אחד ברכב) ורק יתרום לגודש, ולגבי רכב מעופף? אני אופטימי אבל אני עדיין מעריך שהוא יהיה נפוץ רק בעוד כמה עשרות שנים.

עם כל כך הרבה חורים בלו"ז ללא שום הישגים, וללא פתרון טכנולוגי קסום באופק, קבינט הדיור חייב לחשוב גם על פתרונות קצרי טווח לשיפור המצב.

הפתרון לטווח הקצר - נת"צים ומת"צים
גם התובנה הזו כבר מתחילה להתגלגל, אך לנת"צים ומת"צים יש שתי בעיות.
האחד הוא תדמית "לא סקסית" והשני הוא הצורך לפגיעה, ברמה כזו או אחרת בנדל"ן שהרכב הפרטי כבר ניכס לעצמו בכבישי ארצנו, ומאחר ולשימור כוחו של הרכב הפרטי יש לובי חזק, נדרש לובי חזק כנגדו. שמחתי לשמוע שלובי 99 הרים את הכפפה ואולי בעזרת חקיקה תומכת נראה התקדמות מהירה יותר גם בתחום זה.

לפני שנתיים בדיוק פרסמתי רשומה על תוכניות לנתיבי העדפה שמתחילים לקרום עור וגידים.
התוכניות הגדולות לרכבות קלות דווקא קודמו, חלקן אושרו ונמצאות לקראת תחילת מכרזי ביצוע וחלקן בתהליכי אישור אחרונים, מבין התוכניות הקטנות יותר, ולכאורה המהירות יותר לביצוע אין התקדמות ראויה ואף יש נסיגה. כך בוטלו קווי הBRT שנת"ע תכננה בערי השרון (הקו הורוד) ובערי דרום גוש דן (הקו הכחול) והוחלפו בפרויקט מהיר לעיר שמתקדם בתכנון ואמור לצאת לביצוע בחבילות קטנות בשנה הקרובה וישמח  תמיד לקצת עזרה מהדרגים הגבוהים בכדי לשכנע את ראשי הרשויות להישאר איתו על הספינה.

 פרויקט מהיר לעיר צפוי לשלש את מספר הנת"צים בגוש דן, אך ערב בחירות מקומיות אף ראש עיר לא רוצה לראות את עירו הפוכה בעבודות תשתית מרגיזות. תפקיד קבינט התחבורה יהיה בעיקר לשכנע, באמצעות שיטות מקל וגזר שונות, ואולי גם בעזרת חקיקה, את הרשויות להתקדם ומהר.  מנתיבי איילון דווקא נושבת רוח חיובית - זו התגובה שקיבלתי מהם.

בשנה האחרונה, מאז השלמת חתימת ההסכמים עם הרשויות בסוף 2016, הקימה נתיבי איילון צוותי תכנון בכל 17 הרשויות, אשר כבר השלימו את התכנון המוקדם והסופי של רוב הנתיבים.
במהלך 2018 צפוי להתבצע תכנון מפורט, כאשר ב- 5 רשויות בגוש דן, כבר מתקיימות עבודות ביצוע במסגרת פרויקט מהיר לעיר.
אומנם, ברוב הצירים לא מדובר בפרויקט הנדסי מסובך, אך מבחינה תכנונית הוא מורכב מאוד, שכן עבודה במרכזי 17 ערים דורשת תיאום עם כל הגופים הרלוונטיים לרבות חברות תשתיות, מים, ביוב, תקשורת וכמובן עם הרשויות במקביל, במטרה לקצר לוחות זמנים.
במקביל, נתיבי איילון יצאה כבר עכשיו למכרז להקמת מאגר קבלנים, וזאת על מנת שברגע שיושלם השלב התכנוני, יוכלו לצאת לביצוע מיידי, במקום להמתין חצי שנה להשלמת הליך מכרזי.
הרשויות המקומיות מחויבות לפרויקט עליו חתמוואנו עובדים עימן בשיתוף פעולה מלא לקידום התכנוןאף אחת לא הודיעה על ביטול.
השלמת הפרויקט, הכולל כ-80 נתיבים (חבילות ביצוע) על פני כ-160 ק"מ ב-17 רשויות, צפויה להסתיים עד סוף 2021.
מקור: כאן

בתחום הדרכים הבינעירוניות המצב לא טוב בהרבה, נראה שאף אחד לא מקדם החלטה אמיצה לקחת נתיב מהרכב הפרטי ולהופכו לנת"צ, מאחר ואין לזה גב ציבורי.  נשארנו עם פתרונות מאולצים כגון נת"צ בשול הדרך (שדווקא עובד מצוין בכביש 2 ובכביש 20 עם הסדרת נושא האכיפה), או פתרונות יקרים (וחשוב יותר עתירי זמן ביצוע) להרחבת כבישים כדי להוסיף נתיב. כך בכביש 4 הפקוק, בכביש 1 בכניסה לירושלים (בין גינות סחרוף לכניסה לעיר) ובמקומות נוספים. 
פרויקט הנתיבים המהירים הנוספים (בדגש על כביש 5 שניתן להגדירו כפקק של המדינה) מתקדם לאט, זהו מגה פרויקט שביצועו ייקח שנים רבות מרגע שיאושר, אבל בינתיים דווקא מתפקד כחסם מפני פתרונות מהירים יותר כדוגמת נת"צ רגיל בשולי כביש 5 או במקום נתיב אחד. יש להוסיף לו תוכנית זמנית של נת"צ עד השלמתו.
גם כאן קיבלתי חדשות טובות מנתיבי איילון. הם ביקשו ואני מפרסם את התגובה הבאה:

"הפרויקט כן מתקדם, ובמרץ. רוב המקטעים בשלבי תכנון מתקדם, וכבר השנה צפויות להתחיל עבודות בכביש 20
במקביל פרסמה חברת נתיבי איילון, לאחרונה מכרז לאיתור מערכת טכנולוגית היעילה ואמינה לזיהוי וספירת נוסעים אוטומטית ברכבים נוסעים תוך נסיעה חלקה ורצופה ללא עצירות בדרך.

הטכנולוגיה צפויה להיות מיושמת בנתיבים המהירים, כדי לאפשר נסיעה שיתופית (Carpool ) בחינם ברכב, ולהקל על עומסי התנועה. לאחרונה אף נבחרו נתיבים לביצוע פיילוט בטכנולוגיה שמזהה את מספר הנוסעים ברכב באופן אוטומטי.

ההנחיות לתכנון ותפעול תחבורה ציבורית באוטובוסים, (מעמוד 106 והלאה) מצדיקות מתמטית לקיחת נתיב מרכב פרטי לטובת תח"צ היכן שהיא עניפה. ההגיון פשוט - שימוש בנתיב אחד מתוך השלושה הקיימים לרכבים רבי קיבולת בלבד  יאפשר ליותר אנשים להשתמש בכביש מאשר במצב הפקוק הקיים. כך שיש הצדקה מקצועית ומה שחסר הוא רק גב ציבורי שיוביל לרצון פוליטי.
והנה רעיון איך לעקוף במקצת את בעיית הגב הציבורי - לאורך כמה כבישים בינעירוניים כבר מתקדמות תכניות להרחבת הכביש לצורך יצירת נת"צ. אפשר, ברגע שיאושרו התכניות לקבוע בהוראת שעה, שנובעת ממצב החירום בו אנו נמצאים, שיש לקחת נתיב קיים לטובת תחבורה ציבורית. במהלך העבודות יונחו מתכנני הסדרי התנועה הזמניים לשמר את הנתיב הזה ובסופם יתווסף נתיב לרכב הפרטי. כך לקיחת הנתיב מהרכב הפרטי תוגדר כזמנית בלבד, דבר שימתיק את הגלולה המרה של חסידי הרכב הפרטי, אבל תאפשר לקבל תוצאות בשטח חמש שנים לפחות לפני תאריך היעד המקורי. כל נת"צ שכזה עשוי להגדיל את מספר הנוסעים לאורכו בתח"צ ב-20% לפחות ויאפשר לנצל טוב יותר את מצבת הנהגים שהיום מבזבזים את זמנם בפקקים. ההשפעה על הרכב הפרטי, לפי מחקרים מהעולם, תהיה קטנה יחסית.
יתרון נוסף הוא בצביעה של הפרויקטים האלה לא כפרויקטי השקעה בתח"צ אלא כהשקעה ברכב פרטי, וכך למעשה, בהנחה שהחלוקה התקציבית תישאר 50-50 בערך, יפונה עוד כסף להשקעה בתח"צ על חשבון השקעות ברכב פרטי.

נת"צים אינסטנט - דוגמאות מהעולם
קבינט התחבורה, במידה ויקום, יכול לאמץ אסטרטגיה שהולכת ותופסת תאוצה בעולם המערבי - הסדרים זמניים מיידיים שמאפשר לבחון השפעות לקראת פרויקט הקבע. זה גם רלוונטי לרשויות המטרופוליניות.
פרויקט סלקט בניו-יורק - בהתחלה רק לקחו נתיב וצבעו אותו, כל השאר הגיע אחרי שהפרויקט הוכיח את עצמו
בתוך מרכזי הערים אפשר באמצעות כלים פשוטים כקונוסים או אפילו אדניות עם עציצים לייצר מת"צים, ניו-יורק עשתה זאת עם פרויקט ה-select שלה לקווי אוטובוסים משודרגים (לא BRT אבל לא רחוק מזה), טורונטו עשתה זאת עם אחד מקווי החשמלית  והתופעה הולכת וצוברת תאוצה בעולם. מדובר בתכנון מהיר של כשלושה חודשים, וביצוע מהיר באמצעות מחסומים רכים, תהליך בחינה מסודר לאורך שנה ומעבר הדרגתי להסדר קבע. באופן זה מתכנן הפרויקט לא ממש חייב לחשוב על הכל כי טעויות קטנות ניתן לתקן תוך כדי תנועה בקלות יחסית, והציבור מרגיש את ההשפעה באופן מיידי.
בטכניקה הזו נעשה שימוש בהרבה מקומות גם לשיפור חוויית הולכי הרגל ורוכבי האופניים, הדוגמה המפורסמת היא הטיימס סקוור בניו-יורק אך היא לא לבד. פריז לדוגמה פשוט סגרה אוטוסטראדה לאורך נהר הסיין ולא עשתה כלום חוץ מלתת לציבור ההולכים והרוכבים לטייל עליה. עכשיו, כשברור שזה היה מוצלח מבחינה תנועתית, הם עובדים על פיתוח קבע של המתחם.

עציצים חוסמים נתיב ברחוב קינג בטורונטו, כדי לאפשר ירידה בטוחה מהטראם
זה המקום להסביר שמדובר בחשמלית ישנה שחלקה נתיב עם מכוניות (בדיוק כמו אוטובוס, רק ללא יכולת לעבור נתיב)
  ושבעבר הורידה נוסעים באמצע הכביש הישר אל נתיב נסיעה של רכב פרטי.
עוד תמונה של רחוב קינג, שימו לב לאי התנועה הצבוע על המסילה.
לאורך מרבית הרחוב הופקע נתיב מהרכב ובאופן מפתיע כולם מרוצים

ומה עם אגרת גודש?
הגולש שלמה הפנה את תשומת ליבי לכך שלא הזכרתי את הנושא הזה.
אגרת גודש היא אכן כלי נוסף שייהיה זמין ל"קבינט התחבורה" אם יוקם, אך לאגרת גודש צפויה התנגדות כמעט מקיר לקיר ולכן אני בספק אם זה בכלל יעמוד לדיון רציני. המתנגדים החריפים לאגרת גודש יציינו שללא רכבת תחתית מסועפת מדובר סתם באמצעי לחליבת כסף נוסף מאזרחים נטולי אלטרנטיבה. אני לא מסכים איתם כי מבחינתי שירות באוטובוסים הוא בהחלט אלטרנטיבה ראויה. ככל שההעדפה לתח"צ ברחובות ובדרכים תתרחב ייתכן והטיעון שלהם יהיה חלש יותר ואפשר יהיה לדון בנושא אגרת הגודש ברצינות.
כפי שהגולש ירון טאוב ציין אגרות גודש הן בהחלט פתרון לפקקים.
הרוכב לאוטובוסים יוצא להפסקה. תודה לששת קוראיי הנאמנים.

23 תגובות:

  1. חלק מפתרון בעיית הפקקים צריך להיות גם צמצום הצורך להתנייד ממשום למקום בשביל עבודה או קניות. בונים אצלנו בעיר מגדלים וכבר יש לי קרוב לבית 2 שכונות של מגדלים. אבל המגדלים משמשים למגורים בלבד כשאני רגיל גם לרבי קומות שבבסיסם חנויות. נוצרים ככה גם פקקים ליוצאים לכיוון תל אביב, וגם תורים ארוכים לבידוק בכניסה לתחנת הרכבת.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן, והתייחסתי לזה בפוסט, אם כי בצמצום.
      תודה

      מחק
  2. אין בפוסט שום התייחסות לנושא אגרת גודש כפתרון אפשרי לפקקים.
    לפחות שהיה ניתוח עם דעה לכאן או לכאן של הנושא.
    לדעתי, אגרה כזו הנהוגה בלונדון ובעוד כמה ערים גדולות וצפויה להיות מונהגת במנהטן בקרוב, עשויה להפחית את מספר כלי הרכב הפרטיים הנוסעים לתל אביב ולהעביר נוסעים לתחבורה הציבורית.

    השבמחק
    תשובות
    1. אגרת גודש היא אכן פתרון (לא נפוץ אך קיים בכמה ערים) שיעמוד גם לעיני מקבלי ההחלטות בקבינט התחבורה לו יוקם. אם כתבתי שלפתיחת נת"צים אין גב ציבורי אז על אחת כמה וכמה לאגרת גודש. ישר תועלה הטענה שכל עוד אין רכבת תחתית מדהימה ברפיסה מטורפת אין אלטרנטיבה בעצם לרכב הפרטי ולכן זה סתם אמצעי לחליבת אזרחים נוספת. אני כמובן לא מסכים עם הטענה הזו אך אני מתקשה לראות את מקבלי ההחלטות מתעלמים ממנה ולכן לדעתי זה לא ישים כלל וכלל.
      אבל בעקבות תגובתך אני מוסיף לפוסט את זה, כדי לספק תמונה מלאה.

      מחק
  3. בערים הגדולות בארה"ב אין אגרת גודש, אבל מחירי החניה במרכז העיר גבוהות באופן מפתיע, לפעמים מעל 20$ לשעה. עבדתי במרכז בוסטון למשך שנה, ובניגוד להרבה משרדים בת"א, עובד מן המניין בחברה לא קיבל אוטומטית מקום חניה בחינם. כמעט כל העובדים הצעירים יותר הגיעו בתח"צ או לפעמים באובר/ליפט. מעניין אם יש דרך להעלות את מחירי החניה באזורי המשרדים או אפילו להחשיב מקום חניה מטעם מעסיק כהכנסה שיש לשלם עליה מס.
    במקביל לנת"צים, בטווח הקצר כדאי גם לשקול לבנות מוקדי חנה וסע בעוד מקומות ולפרסם אותם אגרסיבית. נראה שהחניה בכביש 1 ליד שפירים היה מוצלח ואולי אפשר לשכפל אותו באזורים אחרים, לדוגמא לאורך כביש 5 או ליד תחנת רכבת ראשל"צ-משה דיין בכביש 20.

    השבמחק
    תשובות
    1. מספר החניות לכל מקום עבודה בגוש דן גהוה משמעותית ממטרופולינים אחרים בעולם המערבי ולכן מחיר החניה זול יחסית. תקן החניה החדש יתקן זאת לאט לאט כי חשוב לזכור שהיצע חניות נרחב תורם גם הוא את חלקו לגודש. (חפשי פוסט בשם הו הו מה קרה תקן חניה חדש).
      לגבי שכפול הנתיבים המהירים. ב-2025 כנראה ייחנכו נתיבים מהירים בין רשלצ ושפיים לתל אביב עם חניוני ענק, וזמן זמן אחריהם גם בכביש 5. הרעיון ישוכפל, אבל מאד לאט.

      מחק
  4. הפסקה??? לאאאאאאאאא

    השבמחק
    תשובות
    1. עכשיו מפסיקים?!? כשהכל קורס?? לאאאאא

      מחק
    2. למה קורס? המצב מעולם לא היה טוב יותר, אם כי יש עוד הרבה עבודה... זה היה ונשאר המוטו של הבלוג.

      מחק
  5. פוסט מצויין כרגיל - בשפה פשוטה מעביר נושאים לא פשוטים. (גם אני קורא נאמן)

    השבמחק
  6. אני בטוח שיש לך יותר מ-6 קוראים נאמנים. במדגם מקרי בבית שלי, 50% מהמבוגרים הם קוראים נאמנים..

    השבמחק
    תשובות
    1. אני כל יומיים נכנס לראות אם יש חדש...
      חג כשר ושמח
      אחד מהשש

      מחק
  7. אנונימיפברואר 09, 2018

    צוואר בקבוק (ושלא באשמתם) בקידום חלק ניכר מן הנושאים שציינת (כגון נתצ בשול) הוא באחריות המפעתים המחוזיים. כל זמן שאלו קורסים בעיסוקם בהזרמת תנועת הרכב בפרטי ואישורי תכניות למינהם, ולא שמים את התחבורה הציבורית על ראש שמחתם, גלגלי הבירוקרטיה מקשים על קידום התהליכים. ואין ספק ש"שליפתו" של אגף התכנון מתחת כנפי הרשות הארצית לתחבורה ציבורית היא אבן דרך (שלא לומר אבן נגף) בהאטת המסלול לקידום הפרויקטים הללו.

    השבמחק
    תשובות
    1. ישנה התקדמות אדירה גם בעבודת המפע"תים על התחבורה הציבורית
      אבל אין ספק שאתה צודק וזה עדיין אל בראש סדר העדיפויות

      מחק
  8. נראה לי שאתה מזלזל מהר מדי ביכולות של רכבים אוטונומיים. במדינה שרוב האיכלוסיה מחובר במיוחד לסמארטפונים, המיני-בוס האוטונומי יהפוך מהר מאוד לכלי תחבורה הגמיש ויעיל ביותר. הוא גם ישרת לחבר נוסעים לתחבורה ציבורית כבדה ויעילה עוד יותר -- לדומגא, להסעות לרכבת.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני לא מזלזל בכלל ביכולות של מיניבוס אוטונומי ואתה מוזמן לקרוא את הפוסט על כך:
      http://israelbikebus.blogspot.co.il/2017/02/blog-post.html
      וגם את הפוסט על רכב אוטונומי שבו נקודת המפתח היא שהוא ייהיה יעיל רק אם יהיה בכלי רב קיבולת כדוגמת מיניבוס.
      http://israelbikebus.blogspot.co.il/2014/10/blog-post_12.html

      הצרה היא שכאשר גורמים שמטרתם היא מכירת יותר ויותר מכוניות הם הגורמים הדומיננטיים בפיתוח הרכב האוטונומי, אתה יכול להיות בטוח שהרכב האוטונומי השכיח יהיה פרטי. יהיה לו מקום ל-5 אנשים אבל הוא יסיע בן אדם אחד בכל פעם. בדיוק כמו מכונית פרטית.

      מחק
    2. לפי דעתי הפתרון הוא דווקא כן תחבורה ציבורית שיתופית, ובכלל לא צריך לחכות בשביל זה לרכב אוטונומי. אפשר לעשות את זה כבר עכשיו, והאמת היא שאני לא מבינה איך לא דוחפים את זה בכל הכוח, ולמה זה לא הפתרון בהא הידיעה לבעיית הפקקים.
      וזה הרעיון: כבר היום יש שאטלים של חברות פרטיות לעובדים שלהם שמסיעים אותם עד מקום העבודה. לפי דעתי השאטלים האלה צריכים להיות מוצעים לכל עובד על ידי שמוש בטכנולוגה של תחבורה שיתופית. העובד יכניס לאפלקציה את מיקום האיסוף וההורדה המבוקשים והאפליקציה תחשב מסלול אופטימלי. כך שהעובד יצטרך ללכת מינימום זמן לשאטל שלו.
      אני אספר על המקרה שלי כדי להדגים: אני עבדתי בשפיים ונסעתי בתחבורה ציבורית ממרכז תל אביב. במקום שתהיה מונית שרות\מיניבוס מרחוב מרכזי בתל אביב לשפיים שיאסוף את כל הנוסעים. נאלצתי לכתת רגליי לנסוע לרכבת מרכז ומשם לתפוס מונית שרות לשפיים. באותו זמן בדיוק יצא שאטל של חברה פרטית בשפיים , חצי ריק, ואסף את העובדים שלו ממרכז תל אביב לשפיים. הייתי מסתכלת בעיניים כלות על השאטל הזה ולא הייתה לי אפשרות לעלות עליו. איזה בזבוז של משאבים שטכנלוגיה שיתופית יכולה לפתור בקלות. אני בטוחה שכל יום נוסעים המון אנשים שהיו קופצים על המציאה. זה שדרוג ענק לאוטובוס הרגיל. אני בטוחה שאפשר להוציא כל יום שאטלים מלאים שעוברים בלב תל אביב ומגיעים להרצליה פיתוח, רמת החייל ולכל איזורי התעשייה המבוקשים ולוקחים במסלול אופטימלי כמה שיותר נוסעים בכמה שפחות זמן. הטכלוגיה השיתופית צריכה לשדרג משמעותית את השירות שנותנים האוטובוסים ולאסוף נוסעים ביעילות בלי כל התחנות המסורבלות. לפי דעתי זה צריך להתחיל משאטלים לעבודה.
      אז למה לא מקדמים פתרון כזה? הרוכב , אולי אתה יודע למה?

      מחק
    3. אני איתך.

      ואבהיר - כל שירות שיתופי שמתבסס על יותר מנוסע אחד+נהג הוא מבורך בעיניי ואני גם מקווה שפתרונות כמו VIA או שאטלים משותפים אחרים ייכנסו לארץ.

      מחק
    4. ולמה לא מקדמים? זו שאלה טובה. אבל יכול הליות שהתשובה היא שדווקא כן מקדמים, אבל לאט מדי. פתרונות "עאלק-שיתופיים" כמו אובר שעושים יותר נזק מתועלת שואבים הרבה אנרגיה, כיב רור שפתיחה פראית הרגולציה לא תעזור ואף תזיק ולכן פותחים אותה בזהירות. אפשר לראות את זה ברשות שניתנה למוניות לאסוף יותר מנוסע אחד (בהזמנות נפרדות באמצעות טלפון או אפליקציה), זה פותח פתח למוניות ספיישל גם להפוך למיניואנים היכן שמשתלם. הפרסומים על הרפורמה במוניות השירות מדברים עלה הרחבה משמעותית של סוג השירות הזה ואולי גם תשלום ברב-קו, ובעתיד יתאפשר להכניס גם אפליקציית איסוף גמישה (אגב, זה כמו שהמוניות לשדה התעופה פועלים). איפשרו לאנשים פרטיים לאסוף נוסעים ולקבל את החזר העלות עבורם. וייתכן ולאט לאט יסירו עוד חסמים.

      מחק
  9. ליאורמאי 15, 2018

    הרוכב לאוטובוסים היקר, אתה חסר! ואני מכיר באופן אישי חמישה אחרים שקוראים אותך, אז כנראה שיש לך יותר משישה קוראים ;)

    השבמחק

אולי תתעניין גם באלה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...