יום ראשון, 19 במרץ 2017

המהפכה האיטית של העבודה מהבית ומחללי עבודה והשפעתה על התחבורה

מהפכה היא מילה חזקה, בראש שלנו אנחנו מדמיינים משהו שקורה בן לילה. אבל האמת היא שמעטות המהפכות שבאמת מתרחשות בן לילה, רובן אורכות שנים ארוכות ואפילו עשרות ומאות שנים. בראי ההיסטוריה הן מהפכות אבל מי שגר שם וחווה אותן על בשרו אפילו לא ידע שהן כאלה.

למהפכה הצרפתית לדוגמה יש תאריך מוגדר -  14 ביולי 1789 (יום שחרור הבסטיליה), אבל היסטוריונים יידעו לספר לכם שהתסיסה שהובילה למהפכה החלה שנים לפני כן, והמהפכה עצמה לא ממש הסתיימה באותו יום אלא אחרי יותר מעשור של עריפת ראשים ובסופה חיכה נפוליון קיסר, שהחזיר את צרפת לשלטון מלוכני יחיד, אם כי הוא אימץ חלק מעקרונות החירות, השיוויון והאחווה.. יותר מזה, מרבית הצרפתים שחיו בכפרים נידחים אפילו לא ידעו שהייתה מהפכה וההשפעה היחידה שחשו הייתה שגובה המיסים  המקומי התחלף.

המהפכה החקלאית ארכה אלפי שנים עד שהפכה לפרקטיקה מקובלת בכל העולם, המהפכה התעשייתית התחוללה לאורך כל המאה ה-19, אבל מי שנולד במאה ה-19 לא חווה שינויים גדולים על בשרו. המהפכה התעשייתית למעשה מעולם לא הסתיימה. בתחילתה היא החליפה את כוח הבהמות בכוח המנוע ועידן האוטומציה שאנו נמצאים בו כעת (החלפת כוח אדם במכונות) הוא רק עוד שלב בה. מה שונה רכבת המשא של 1804, שהחליפה שיירות סבלים במכרה ואחר כך שיירות של סוחרים על עגלות מעיר לעיר בנהג קטר אחד, מאוניית מטען שעברה בשנות ה-60 וה-70 מטעינה מבוזרת על ידי אלפי סוורים לטעינה במכולות על ידי מנופאי אחד, ומה זה שונה מהרכב האוטונומי שיחליף אלפי נהגים ברובוטים?

היום אנחנו במהפכת המידע, שהחלה ב-1990 עם חדירת האינטרנט לכל בית לאחר שהתבשל על אש קטנה יותר מ-40 שנה, מהפכת המידע ידעה כמה אבני דרך משמעותיות כמו חדירת מנוע החיפוש של גוגל בתחילת שנות ה-2000, שהפך את החיפוש באינטרנט ממקצוע שדורש התמחות למשהו פשוט באופן מדהים, או חדירת הטלפון החכם שהעביר את המידע הזמין מהמחשב הביתי לכיס שלנו, אבל היא ממש לא נגמרה. יש עוד מעל מליארד אנשים בעולם שלא מחוברים לאינטרנט, ויש עוד המון פיתוחים שממתינים לשנות את חיינו. זה לא קורה בן לילה.

מהפכת המידע מאפשרת בצורה קלה יותר את העבודה מהבית. לא שלא ניתן היה לעשות זאת בעבר, אבל להיסחב עם קלסרים ענקיים הביתה לא היה תענוג גדול. עם הפיכת הקלסרים לקבצים, ובהמשך עם השימוש באינטרנט גם ליצירת פלטפורמות "ענן" לעבודה עם כל ממשקי העבודה שלך מהמשרד בבית, ועם שיפור אמצעי התקשורת הרגילה והחזותית (שיחות וידאו) לכאורה כבר אין צורך בהגעה למשרד. אז למה אנחנו עדיין עומדים בפקקים?

לפני תשע שנים עברתי לגור רחוק מתל אביב, בשולי הגלבוע ליתר דיוק, והעבודה שלי נשארה בתל אביב. מרחק של שעה ורבע נסיעה בלילה ושעתיים וחצי נסיעה בשיא בוקר. הייתי קם בחמש וחצי ויוצא בשש בבוקר מהבית ברכב הפרטי לתחנה מרכזית עפולה, שם עליתי על אוטובוס בשש וחצי בבוקר לתל אביב. שהגיע בתשע. זכורים לשמצה בעיקר הפקקים באזור נתניה אבל האמת שהוא זחל כל הדרך. כשויתרתי על האוטובוס אמנם נחסכה לי חצי שעה של כניסה לעפולה, אבל מהר מאד התנגשתי ברכב שעמד לפניי בפקק ברמזור צומת מגידו. תאונת נשיקה מרגיזה שאפילו לא הזיקה לפח, אבל הוציאה לי את המצב רוח לכל השבוע. אני מעדיף שמישהו אחר ינהג בפקקים במקומי.

בצר לי ביקשתי מהבוס לעבוד יומיים מהבית, הוא לא היה מרוצה מזה אבל הסכים. גם לפני תשע שנים, כל הממשקים היו קיימים ואיכותייים. תוכנה פשוטה שהותקנה על המחשב הנייד שלי אפשרה לי להתחבר לכל מערכות המשרד. אבל למרות שנחסכו ממני 5-6 שעות ביום של עמידה בדרכים, עדיין משהו היה חסר. לעבודה מהבית נדרשת משמעת חריפה, כי הטלוויזיה, המקרר והספה קורצים לך ואף אחד לא מפקח. בסוף כל יום עבודה מהבית הרגשתי אשם על חלונות הזמן שלקחתי, ולקח זמן עד שהבחנתי שהם לא שונים כלל מחלונות הזמן במשרד שנדרשים להכנת קפה, לשיחות מסדרון חביבות, להפסקת הצהריים, או אפילו סתם לשיטוט באתרי חדשות שנדרש לפעמים כדי לשבור את מונוטוניות העבודה. למעשה בדיעבד הייתי אפילו יותר פרודוקטיבי.

בקיצור, משהו הרגיש לי לא נכון בעבודה מהבית, ואני יודע שיש אנשים שאין להם בעיה עם זה, אבל גיליתי שאני לא לבד. אנשים רבים לא אוהבים לעבוד מהבית, הם מחפשים מסגרת שתבדיל בין הבית לבין העבודה. הם רוצים סיבה להתלבש בבוקר ולא להישאר בפיג'מה, ובסופו של יום אף שיחת וידאו לא יכולה להחליף שיחה פנים אל פנים, גם אם איכות השידור היא ללא רבב.
מקור: דה מרקר - אוגוסט 2015

זה לא אומר שלא קורה שינוי, זה רק מסביר למה הוא קורה לאט. מדי שנה עוד ועוד אנשים מצטרפים למעגל העבודה מהבית, אבל בוני מגדלי המשרדים בתל אביב לא נראים לי מודאגים כי הכלכלה הישראלית צומחת מהר יותר מהמגמה הזו. ב-2011 הלמ"ס פרסם ש-2.2% מהעובדים ציינו שהם עובדים מהבית, ואני לא אתפלא אם ב-2016 מספר העובדים מהבית הכפיל את עצמו, אבל זה עדיין לא מורגש.
המצב האידיאלי הן מבחינת העובד והן מבחינת המעביד הוא יצירת תמהיל בין עבודה מהבית לבין עבודה מהמשרד. המעביד מספק לעובד את הכלים לעבוד מהבית, וכך הוא מרוויח אותו גם בימים שבהם הילד חולה, ואולי גם בשעות הערב ובסופי שבוע, אבל הוא עדיין מספק לו מקום במשרד ודורש ממנו להגיע לישיבות פנים אל פנים ולימים רגילים במשרד. העובד מבחינתו יכול להגיע לסיכומים שמקלים עליו. גיסי לדוגמה התחיל את יום העבודה שלו מהבית, ורק בערך בשעה עשר, עם שוך הפקקים, התניע את האוטו ונסע למשרד במרכז תל אביב.

אבל יש מנגנון מעניין שקשור לכבישים ופקקים - פקקים הם בעצם נקודת איזון של מערכת הכבישים, ולכן לא ייתכן מרכז אינטנסיבי ללא פקקים. על כל אחד שעוזב את הפקק כי הוא החליט לעבוד מהבית, יש אחד שמנצל את ההקלה בגודש כדי לחזור לפקק. לכן גם הרכבת לא עוזרת לפקקים, היא רק מציעה להם אלטרנטיבה ובתורה גם מאפשרת למדינה להשקיע פחות בהרחבת כבישים ומחלפים, כי מספר האנשים שחייבים להשתמש בכביש בשעת שיא עולה בקצב איטי יותר. אבל הפקק לעולם יישאר.

יש משהו מעניין במהפכות, לפעמים הן נבנות לאט לאט עד שמגיעה "מסה קריטית" שבעקבותיה הקצב פתאום נהיה מהיר. פתאום המיעוט הופך לאחוז גבוה מהאוכלוסייה ולפני שאנחנו מרגישים הוא גם עשוי להפוך לרוב, כך קרה עם המיעוט שאימץ את האייפון הראשון, ואת האנדרואיד הראשון, עד שהגיעו מכשירים כמו הגלקסי 2 של סמסונג שהציפו את השוק כמעט בן לילה, וכך עשוי לקרות גם עם העבודה מהבית, אבל בדרך לשם נולד עוד מושג מעניין - חללי עבודה משותפים.
מקור: דה מרקר - מרץ 2017

חללי עבודה הם לא מושג חדשני במיוחד, אבל הפריחה שלהם בזמן האחרון היא אדירה. הרעיון הוא די פשוט, גישור בין הצורך של אנשים להתלבש, לצאת מהבית ולפגוש אנשים אחרים, לבין חוסר הצורך שלהם להגיע דווקא למשרד ספציפי בעיר אחרת. לא במקרה הפריחה הגדולה שלהם היא בתל אביב, היכן שהרבה סטארט-אפיסטים צעירים חסכו עלויות משרד ועבדו מהבית, וכשלא היה להם נוח הם ירדו עם הלפ-טופ לבית הקפה עם הווי-פיי חינם כדי לשתות מקיאטו אחד במשך 8 שעות. אבל הם הרגישו לא בנוח גם עם זה ולכן חללי העבודה נותנים להם פתרון אמצע טוב בעלויות סבירות.

כל חידוש מתחיל מהמרכז הצפוף, היכן שבכל מקרה יש הכי הרבה משרדים, אבל אין סיבה שלא יפעפע גם לפריפריה.
אם ניקח את הדוגמה שלי, אולי אם היה חלל עבודה בעפולה לפני תשע שנים, הייתי יכול לבקש מהבוס שלי אישור לעבוד מחלל העבודה במקום מהבית. את יום העבודה שלי הייתי מעביר עם אנשים שעובדים עבור משרדים אחרים בתל אביב, ירושלים ולוס אנג'לס, מדבר איתם בפינת הקפה ויוצא איתם לצהריים. מודל כזה היה מאפשר לבוס שלי להתרחב בלי לשכור עוד משרדים יקרים במרכז תל אביב. והיה עשוי באמת לחסוך פקקים.

האם זו תרופת הפלא לפקקים? סביר להניח שלא. א. כי זה משפיע בעיקר על התנועה בין מרחקים בינעירוניים ואפילו מרחקים בין יבשתיים גדולים, אבל מחליף אותה בתנועה למרחקים קצרים יותר. ב., כי כמו שציינתי, הפקקים יישארו כי הם נקודת האיזון, אולי יהיה פחות צורך להרחיב כבישים כי לא נצטרך לאפשר ליותר אנשים לעמוד באותו הפקק, אבל לא נפתור את הפקקים.

בעוד 50 שנה, כשאולי כל קונספט המשרדים ששייכים לחברות יתפוגג, אולי ידברו על המהפכה שהחלה אי שם בתחילת המאה ה-21. בינתיים אנחנו בתקופת שינוי ועדיין רחוקים מהמסה הקריטית אם תגיע. מה שבטוח אנחנו חיים בתקופה מעניינת ובניגוד לדורות קודמים, השינויים קורים כל כך מהר שאנחנו כן מרגישים אותם על בשרנו.

וזה מוביל לעוד מסקנה אחרונה, כדאי לנו הרבה יותר להשקיע בעירוניות הבריאה, ההליכה ברגל, הרכיבה על האופניים, קווי האוטובוסים העירוניים ומערכות הרכבת הקלה והרכבת התחתית, מאשר להשקיע בכבישים בינעירוניים ומסילות רכבת בינעירוניות. כי העיר, כל עיר, היא המרוויחה הגדולה מהשינוי הזה בדפוסי ההתנהגות האנושית, אם רק תדע למנף אותו כמו שצריך.
אתר pickspace הבינלאומי ייתן לכם מידע השוואתי על חללי עבודה גם בישראל.

4 תגובות:

  1. מסכים מאוד - היום לפי מחקר של דסק מאג - מובילי עולם חללי העבודה המשותפים בן אדם רוצה להיות לא רחוק מ18 דק מעבודה - באתר Pickspace.net ניתן לחפש להשוות למצו באתר פיקספייס את חלל העבודה המתאים לך לפי המרחק מהית באופניים או באוטובוס

    השבמחק
  2. מעניין, תודה רבה!

    השבמחק


  3. לעבודה מהבית https://www.avoda-mehabait.co.il/ דרושים אנשים שמבינים במכירות

    השבמחק