מדריך: איך מתחילים לנסוע באוטובוסים

בעקבות הפסקת התשלום אצל הנהג בירושלים, בבאר שבע, בגוש דן, ובעתיד בשאר הארץ, שואלים אותי הרבה אנשים איך עכשיו הם יצליחו לעבור מהרכב הפרטי שלהם לתחבורה ציבורית, כשאפילו לשלם הם לא יודעים איך. עבורכם מיועד המדריך הזה. 

עדכון 2021 - הסופתי בהמשך באדום עדכון לגבי אפליקציות התשלום.

עדכון 2022 - עוד קצת עדכונים בעקבות רפורמת דרך שווה.

נתחיל מהשורה התחתונה, זה לא מסובך. אם בשביל לנהוג ברכב הייתם צריכים לעבור כמה עשרות שיעורים פרטיים, טסט מלחיץ, וגם אחר כך הייתם חסרי נסיון כנהגים צעירים במשך כמה שנים, ובכל זאת כולכם יודעים לנהוג. הרי שללמוד איך להשתמש בתחבורה הציבורית זו משימה קלה  עבורכם. עם זאת, יהיה יומרני מאד להניח שאין צורך ללמוד כלום. לכן העצה הראשונה והחשובה ביותר שלי אליכם היא לקחת את הנושא ברצינות, לתת לאוטובוסים הזדמנות במשך שבוע ואף יותר לפני שתקבלו החלטה האם להמשיך בה או לחזור לרכב הפרטי. אם תחליטו על סמך ניסיון חד פעמי, שבו ייתכן וחוויית המשתמש שלכם היתה מושפעת בעיקר מתחושת חוסר ההתמצאות הלא נעימה, תעשו עוול גם לעצמכם וגם לענף התחבורה הציבורית.

איך משיגים את המידע?

השאלה הראשונה שעליכם לשאול את עצמכם היא האם יש לכם בכלל תחבורה ציבורית בימים ובשעות הרלוונטיים לכם.

בהתאם למקום מגוריכם ומקום עבודתכם.

זוכרים את גיל 16? סביר שהכרתם טוב מאד את שירות התחבורה הציבורית סביבכם. לא בגלל שהיה אז יותר מידע (להפך, היה פחות),  אלא בגלל שהייתם מוקפים בחברים חסרי רישיון כמוכם, וכולכם בלי לשים לב דיברתם אחד עם השני, חלקתם מידע ויצרתם "מפה" של השירות הרלוונטי לכם. ככל שהתבגרתם אחוז המשתמשים בתח"צ מהסובבים אתכם הלך וירד. אבל סביר שבצבא ובאוניברסיטה עוד הייתם מוקפים במידע מזמזם על התחבורה הציבורית והכרתם אותה. היום אתם מוקפים בנהגי רכב פרטי והמידע  על התח"צ לא זורם באופן טבעי, לכן צריך קצת ליזום שיחות עם אנשים מהעבודה שמגיעים בתחבורה ציבורית וללמוד קצת מכל אחד מהם. הקשר האנושי הוא המודיעין הטוב ביותר גם בעידן המידע.

לאחר שנכנסתם לאווירה, תוכלו להתחיל את תהליך הלימוד. בואו נשווה זאת רגע להזמנת כרטיסים לחו"ל דרך המחשב.

אם אתם טסים לפריז, רומא או יעדים מרכזיים שכאלה, כל חיפוש טיסה יניב מיד שלל תוצאות שקל לבחור מהם. זו המקבילה למישהו שגר במרכז גבעתיים ועובד במרכז תל אביב. אבל אם אתם רוצים לטוס דווקא למוגדישו כנראה תצטרכו גם לחקור מה הקונקשן הכי טוב. זו המקבילה של מישהו שגר במושב ליד כפר סבא, או לחלופין גר בגבעתיים אבל עובד דווקא ברשל"צ. כמו בטיסות, אם נגלה שחייבים שני קונקשנים אולי בכלל נוותר על הטיסה.

קצת תיאום ציפיות. למעט מקרים נקודתיים, תחבורה ציבורית היא איטית יותר מרכב פרטי. ולצערי כל עוד כמעט ואין נתיבי העדפה התמונה הזו תישאר. יתרונותיה אינם במהירות אלא בעצם העובדה שמישהו אחר נוהג במקומכם בפקקים הנוראים. כל עוד יש לכם רכב בחניה היתרונות הכלכליים "פחות מעניינים" אבל אם נאלצתם לשלם על חניה בעבודה אז גם את ההבדל בכיס תרגישו די מהר. 

ועדיין, יש איטי סביר ויש איטי לא סביר וקשה לשים לזה מדדים אובייקטיביים. ההחלטה תהיה שלכם. אוכל רק להגיד שאחרי תקופת נסיון קצרה שבה תעסקו כל הזמן בהשוואה לזמן ברכב הפרטי, אם תבחרו בתח"צ פשוט תפסיקו לעשות את זה. מה שחשוב כל יום הוא להגיע לעבודה בשעה שתכננתם, כלומר שלא יהיו הפתעות בדרך ולכן תשוו כל יום רק ליום הקודם שנסעתם בתח"צ. בדיוק כמו שהיום אתם משווים ימים עם פקקים חריגים במיוחד לימים רגילים ומדברים על זה במשרד בפינת הקפה. 

אני מעריך של-25% מכל הנהגים על הכביש שעובדים בעבודה משרדית רגילה יש מענה סביר (לא איטי מדי) בתח"צ. סיכוי של 1 ל-4 הוא לא רע ושווה את הבדיקה. אם אתם גרים באזור מרכזי ועובדים במרכז תל אביב הסיכוי עולה ל-1-3.

את המידע משיגים בכמה דרכים. ראשית יש להתעלם משם מפעיל קו האוטובוס ולחפש באתרים כלליים (בדיוק כמו מנועי חיפוש טיסות).

האתר הכללי הרשמי הוא www.bus.gov,il

ויש לו גם מוקד טלפוני *8787.

כמו-כן אפשר לחפש את מסלול הנסיעה באתר ובאפליקציות של google maps או moovit.

נסיעה ישירה

שימו לב, כמו בטיסות, ככל שהחיפוש הראשוני מצליח להציג לכם קו ישיר מהמוצא ליעד אז אין בעיה. נשאר לנסות אותו ולראות אם טוב. ככל שהחיפוש מציג מספר פתרונות ישירים מומלץ לנסות כל יום פתרון אחר עד שתמצאו את הפתרון הנוח ביותר עבורכם. 

ברמת העיקרון הגורם המוביל בבחירת הפתרון הנוח הוא תדירות הקו שמציעים לכם. ככל שתדירותו יותר גבוהה, כך אתם לא צריכים להיות כבולים ללוח זמנים קשיח בבוקר ואחה"צ. פשוט תגיעו לתחנה ותחכו לאוטובוס הבא. לעיתים רחוקות ינצח את הקו התדיר קו פחות תדיר אבל מהיר יותר. ההחלטה באיזה קו להשתמש היא די סובייקטיבית. אם באותה תחנה מוצע לכם שילוב של כמה קווים בתדירות גבוהה, או שילוב של מאספים בתדירות גבוהה ומהירים בתדירות נמוכה יותר אז בכלל זכיתם.

אבל מה אם אין אפשרות חוץ מקונקשן?

כאן, שוב כמו בטיסות, צריך קצת מחקר, האם מדובר בקונקשן טוב או לא.

לעיתים מנועי החיפוש מציעים לכם קונקשן מיותר, שהליכה של חמש דקות לתחנה קצת רחוקה יותר אבל עם יותר היצע יכולה לפתור אותו. זה המקום לציין שההליכות האלה שיתווספו לשגרת יומכם הן מאד חיוביות ולא צריך להירתע מהן. 

אולי אפילו תשקלו להשתמש ברכב הפרטי רק לחלק מהדרך כדי להגיע לתחנות הכי טובות. נסיעה קצרה משכונתכם לצומת מרכזי בו יש היצע חניה מחד והיצע תחבורה ציבורית גדול יותר ותדיר יותר מאידך יכולה להיות פתרון ביניים נפלא. אני יוצא משכונתי באופניים ורוכב 10 דקות לצומת המרכזי שלי, אך ידידה שלי שנוסעת איתי באותו אוטובוס מגיעה לאותה תחנה בדיוק עם הג'יפ הפרטי שלה  וחונה במרכז המסחרי הצמוד (שפע חניה בשמונה בבוקר). את הפקקים הנוראים לתל אביב נהג האוטובוס עושה במקומה.

אם בכל זאת אתם חייבים קונקשן, גם כאן מילת המפתח היא תדירות. ככל שהקונקשן הוא בין קווים מאד תדירים כך הוא יותר קל. ואם הוא מתבצע באותה תחנה (ולא רק באותו צומת) זה בכלל נהיה קל לעבור בין אוטובוסים. אני עושה קונקשן כזה מדי יום בדרכי לעבודה בתחנות על דרך נמיר במסוף 2000. אבל כדי להסביר למה תדירות זה חשוב אשתמש דווקא בדוגמה של חבר שלי, שרצה להגיע מביתו בהרצליה (סמוך לבינתחומי) לנתניה.

ה-moovit הציע לו לקחת קו למחלף כפר שמריהו ושם לעלות על קו מאסף (601) לנתניה). לכאורה פתרון הגיוני, אבל בפועל מרבית השירות לנתניה נוסע בשיקוע של כפר שמריהו וקווים מעטים בתדירות נמוכה עוצרים בכפר שמריהו. מאחר והוא פספס את האוטובוס אליו התכוון להגיע, הוא גילה שיש לו עוד חצי שעה לחכות לאוטובוס הבא.

אם המוביט היה נותן דגש רב יותר לתדירות שירות, הוא כנראה היה מכוון אותו לאוטובוס פנימי שהיה מביא אותו למחלף הסירה. שם, בשל חשיבות התחנה לאזור התעסוקה, עוצרים כל האוטובוסים לנתניה. הוא לא היה צריך לחכות יותר מ-2 דקות וכבר היה עולה על אוטובוס מהיר יותר לנתניה ומגיע ליעדו בזמן.

הטעות המאד הגיונית שעשה (לבחור את האלטרנטיבה הראשונה ב-MOOVIT) היא טעות שניתן לכנות אותה "שכר לימוד". זו הסיבה שצריך להשקיע מספר ימים בלימוד הדרכים היעילות ביותר להגעה ממוצא ליעד. 

תוכלו להשוות את זה למקרים שבהם אתם יודעים יותר טוב מהוייז איך לנסוע. תודו שזה קורה לכם... לחלופין, תוכלו להשוות את זה לבחירה לעשות קונקשן של טיסה  במקום "בטוח", שדה תעופה גדול ולא צ'יקמוק קטן, כך שאם יהיה עיכוב לא נשלט ביציאה של הטיסה מהארץ, יהיה קל למצוא לכם תחליף לטיסה שפספסתם. גם במחיר של טיסה קצת יותר ארוכה או יותר יקרה.

ואם מאסתם באפליקציות, תוכלו לבקש גם שאלות הכוונה בשרשור ההכוונה בפורום תחבורה ציבורית בתפוז.

אוקי, ואיך משלמים?

בניגוד למטוסים, פה המחיר הרבה יותר אחיד וידוע מראש ומילות הקסם הנוכחיות הן "רב-קו" ו"אפליקציות תשלום"

אתחיל דווקא מאפליקציות התשלום, מאחר והן מיועדות בדיוק להקלה על נוסעים חדשים ומזדמנים להשתמש בשירות.

יש ארבע כאלה, אחת היא מוביט שאולי כבר התקנתם כדי לחפש את המסלול שלכם, ואולי כבר ראיתם בה את אפשרות ה"תשלום". היא טובה אבל הכי מומלצת על ידי מבחינת ממשק המשתמש היא רב-פס מבית הופ-און.

תבחרו אפליקציה ותורידו אותה. יש תהליך הרשמה פשוט שבו תידרשו להכניס כרטיס אשראי וכמה פרטים מזהים וזהו. את אתם נוער או קשישים תוכלו גם להעלות את המסמכים שיקנו לכם את ההנחה המתאימה. 

בפעם הבאה שתעלו על אוטובוס פיתחו את האפליקציה, כוונו את המצלמה אל הברקוד לפי ההוראות, אשרו את הקו ואת תחנת ההורדה וזהו. החשבון יירד לכם מהכרטיס בסוף החודש בהתאם למספר ואופי הנסיעות שתבצעו. מאד פשוט, קל ואינטואיטיבי. המחיר אמור להיות דומה למחיר של תשלום ברב קו בהבדלים זעומים  מחשבון תמצאו כאן.

להסבר נוסף ומפורט יותר על האפליקציות ראו במדריך הזה שכתבתי.

ובכל זאת, לא כולם אוהבים אפליקציות, וגם מהר מאד תראו שהנוסעים שרגילים לרב קו ממש מתקתקים את נושא התיקוף (עולים, עושים ביפ ומתיישבים) בעוד אתם עוד עומדים עם הטלפון מול הברקוד. אז למענכם השארתי את ההסבר שכתבתי כאן בעבר על הרב קו.

פירוט על הרב קו תמצאו כאן, אך לשם הפשטות אציין שיש לרב קו שני סוגים עיקריים:
1. רב קו אנונימי
2. רב קו אישי
יש גם חיה שנקראת חצי אנונימי אבל עליה לא ארחיב בפוסט זה.

שניהם נראים אותו דבר. רב קו אנונימי עולה 5 שקלים ועליו אפשר לטעון כסף מזומן שנקרא "ערך צבור". אתם טוענים כסף (נגיד 100 ש"ח), עם ערך צבור תוכלו לעבור חינם בין שני קווי אוטובוס בלי לשלם שוב במשך 90 דקות.
רב קו אישי יכלול גם תמונה שלכם מאחורה. אבל תמורת התמונה הזו תוכלו לקבל הנחות ייעודיות. לדוגמה אם אתם בגיל של אזרח ותיק (60 לנשים ו-65 לגברים, לא טרחו לעדכן את זה כשעדכנו את גיל הפרישה). תוכלו לקבל באמצעות הרב קו האישי הנחה של 50%.  ולא רק 20%. (כשתשלמו 100 תקבלו 200 ש"ח). ואם אתם בני מעל 75 תוכלו לנסוע חינם. בנוסף תוכלו להטעין עליו כרטיסי מנוי חופשי יומי או חודשי כשתהפכו לנוסעים קבועים יותר ואם הוא הולך לאיבוד אז תוכלו לקבל חדש עם כל הכסף והחוזים שהיו עליו שזה מעין ביטוח נחמד.

לצרכי ההתלמדות מספיק רב קו אנונימי, אבל אני ממליץ ללכת מהתחלה על האישי בגלל הסיבה הבאה:
כרטיסי רב קו אנונימי אפשר לקנות לכאורה אצל הנהגים בחמישה שקלים, ועליו הם מטעינים ערך של נסיעה אחת. אבל בפועל לא לכל הנהגים יש כרטיס אנונימי, וגם אם יש, אתם תצטרכו בדיוק באותו יום להבין איך טוענים אותו עוד פעם כדי לחזור שזה סתם מלחיץ. ההתנסות הראשונה שלכם בנסיעה באוטובוס עשויה להסתיים בכך שלא תוכלו לעלות על אוטובוס כי לא נערכתם כראוי וחבל. אנחנו כאן כדי ללמוד לאט ורגוע. גם את כרטיסי הטיסה אנחנו בד"כ לא קונים בדלפק בשדה התעופה...

השיטה הטובה ביותר להיערך היא להכין את הרב קו טעון מראש בארנק לפני נסיעת המבחן הראשונה.
תוכלו להזמין אותו בדואר, באמצעות האתר המעולה  של "רב-קו אונליין". (האתר הרשמי של כל מפעילות התח"צ). או דרך חברת hopon
לחלופין אם חפצה נפשכם במגע אישי, תוכלו ללכת לכל אחת מ-133 עמדות הרב-קו הפזורות ברחבי הארץ. הקישו את שם העיר שלכם כאן לאיתור כתובת מדויקת. אני ממליץ על חנויות "על הקו" ברחוב ולא בתחנות המרכזיות או בתחנות הרכבת, ככל שיש כאלה סמוך למגוריכם, פשוט כי הכל שם רגוע יותר ונעים יותר. תוכלו לרכוש שם רב קו אנונימי ולטעון אותו מראש בסכום שיספיק לכמה נסיעות, או להנפיק חינם רב קו אישי ולטעון אותו. תוכלו גם לקנות בעוד חמישה שקלים מטען רב קו למחשב וכך תפתרו לעצמכם עוד סוגיה שאתם בטח מתחבטים בה שתפורט בסעיף הבא.

איך טוענים???
אז נסעתם כמה פעמים עם הרב קו שלכם ואתם מגלים לחרדתכם שהסכום הראשון שטענתם הולך להיגמר. מה עושים?
כאמור כבר אי אפשר לטעון אצל הנהג. אבל יש שפע אפשרויות נוספות.
1. לטעון דרך האפליקציה. (ravkav-online המומלצת על ידי  או הופ-און).  הטלפון שלכם צריך להיות עם יכולת שידור NFC, כך שהאפשרות הזו לא פתוחה לכולם, אבל היא בהחלט הכי נוחה. אחרי הרשמה ראשונית קצרה לאפליקציה והזנת פרטי כרטיס אשראי, פשוט בוחרים את החוזה הרצוי, מקרבים את הכרטיס למכשיר והוא נטען כבמטה קסם. זה משהו שאפשר לעשות אפילו כשיושבים באוטובוס. יש גם חידושים כל הזמן בתחום. לדוגמה אפשר עכשיו לטעון גם דרך paybox.
2. לטעון דרך כספונט, חנות או קיוסק, ואפילו עמדות תל-אופן הפזורים ברחבי הארץ ומספקים את השירות הזה. לרוב זה נותן לטעון רק את מה שהיה לכם על הכרטיס בעבר. אפשרות מוגבלת אבל מספיקה למרבית האנשים. וקיימות אפשרויות טעינה רחבות יותר במכונות אוטומטיות בתחנות רכבת ישראל ועוד. פשוט אתרו את המקום שהכי נוח לכם מהמפה הזו. נכון לכתיבת שורות אלה יש 4,262 מקומות שמספקים את השירות הזה והמספר רק הולך ועולה.

מקור: כאן

3. לטעון דרך המחשב בבית או במשרד. הפעם דרך אתר ravkavonline או הופ-און. דורש קורא/כותב כרטיסים שקונים בחמישה שקלים בעמדת על הקו.
4. אם אין לכם קורא/כותב כרטיסים בבית, עדיין תוכלו לטעון דרך האתרים האלה את החוזה שחשקה נפשכם, אך אחר כך תוכלו ללכת לכספונט/קיוסק/מכונה מסעיף 2 לעיל כדי שיכתוב לכם את החוזה שבחרתם על הכרטיס. זה בעצם מאפשר לטעון דרך הכספונט כל חוזה שחשקה נפשכם בו.
תוכלו גם לטעון דרך אתר הרכבת ולהגיע אחרי חצי שעה לפחות לתחנת הרכבת
השלימו את הטעינה במכונות וסעו לשלום.

5. בכל האוטובוסים של דן באר שבע, וכן בכמה אוטובוסים נבחרים של דן ושל מטרופולין בגוש דן, יש גם מכונות טעינה על האוטובוס. באשראי זה עובד מצוין, אלה שמקבלות מזומן לא יודעות להחזיר עודף אבל זו גם אופציה.

למתקדמים - חופשי יומי/חודשי
אני מעדיף את שיטת המנויים במקום לבדוק כל הזמן כמה כסף יש לי בארנק הרב-קו. היא תקפה רק אם בחרתם להוציא רב קו אישי.
הרפורמה עשתה את כל זה פשוט להפליא. אם אתם נוסעים רק באוטובוסים/רכבת קלה/כרמלית/רכבלית - ולא עולים על רכבת. תקנו חופשי חודשי ב-225 ש"ח ותסעו לאן שבא לכם. אם אתם נוסעים ברכבת אז זה קצת יותר יקר ומסובך. תוכלו לקרוא הסבר מפורט יותר כאן. או באתר הרפורמה אבל הטבלה הבאה תכ'לס מספרת את כל הסיפור.

ולקינוח, וידאו מבית היוצר של מירב מורן מדה-מרקר.