עדכון 2022.
שתי האפליקציות הגרועות ביותר שנסקרו כאן נסגרו, נשארנו עם מוביט הנפוצה ורב פס מבית הופאון המומלצת.
זה לא בלוג אקטואלי. אפליקציות התשלום בתחבורה הציבורית חדרו לחיינו בינואר 2021 כפיילוט, בעיצומו של הסגר השלישי, ורק באפריל באופן מלא, אבל לא רציתי לכתוב עליהם לפני שאתנסה כמו שצריך. בשוך הסגר השלישי ניסיתי אותן קצת, אבל מהר מאד חזרתי לרב קו המוכר והטוב. כעת, באוגוסט, החלטתי לעשות ניסוי קצת יותר גדול עם עצמי. כל יום שבו נסעתי למשרד ניסיתי אפליקציה אחרת מארבעת האפליקציות השונות, כך שאני מרגיש שכעת יש לי מספיק נסיון לחלוק אותו עמכם. בפוסט זה אסביר מה הקטע שלהן, במה הן דומות ובמה הן נבדלות ומה מטרתן בכלל, אבל קודם. סקירה קצרה על אמצעי תשלום באוטובוסים בכלל. רק ספוילר של השורה התחתונה. אני ממליץ על רב-פס של הופ-און. (ואני לא מקבל כסף על הפרסומת הזו). היא היתה לי הכי נוחה. וגם יש לה מחשבון מחירי נסיעה נוח.
סקירה קצרה
 |
| מקור: כאן |
בראשית היה מזומן, רק כך היה אפשר לשלם על נסיעה בתחבורה הציבורית וכך היה עוד מתקופת הדליז'נס.
אחר כך נולדו הכרטיסיות, אני לא יודע בדיוק מתי אבל כנראה זה היה די מהר. ההגיון שהוליד את הכרטיסיות היה בערך כזה:
העשורים חלפו והגיעה לידינו המצאה חדשה - "חופשי חודשי". זה התחיל בשנות ה-90. חברת דן חילקה את גוש דן לתשעה אזורים קטנים ונתנה לכל אחד צבע, ולעוד כמה אזורים משולבים היא נתנה צבע משולב. יכולת לקנות כרטיס "בריסטול" בצבע הנכון, לכתוב את שמך עליו ופשוט לנופף בו בכניסה לאוטובוס (בצמוד לתעודה מזהה) בלי לשלם שוב. כך ירד עוד קצת נטל התשלום במזומן או הניקוב על כל נוסע שנכנס אם כי מאחר והאזורים היו קטנים הם היו רלוונטיים יחסית למעט אנשים. שיטה זו נפוצה אחר כך גם באגד ובעידוד משרד התחבורה למקומות נוספים. החופשי חודשי למעשה מחקה (מלשון חיקוי) את הקונספט של "מנוי לבריכה" ולכן הם נקראים גם "כרטיסי מנוי".
המאה ה-21 נכנסה בפתח ואיתה הגיעו אמצעי התשלום הדיגיטליים, בהתחלה הכוונה היתה לכרטיסים דמויי כרטיס אשראי שהכילו בתוכם את המידע על הכרטיסיה או המנוי שרכשת. הראשונים למיטב זכרוני היו דווקא מוניות השירות בתאגיד נתניה תל אביב שהנהיגו "כרטיסיה אלקטרונית", אבל גם מפעילות תח"צ חדשות כקונקס (סי-פס) ומטרופולין (מטרופס) יצרו כרטיסים כאלה אגד ודן הכריזו גם הן על כוונתן לפתח אמצעים דומים ואז משרד התחבורה, שעשה בשנים אלה את צעדיו הראשונים כאחראי רגולטורי אמיתי על התחבורה הציבורית במדינה והבין שאם לכל חברה יהיה את הכרטיס האלקטרוני שלה הוא לא יוכל לשלב בין מפעילים ובין אמצעים ולא יוכל לתקן את בלגן התעריפים - עצר הכל והכריז על כרטיס מאוחד לכולם.
הכרטיס המאוחד הזה הוא כמובן ה"רב-קו" הירוק עם הארנב הסגול אשר פרץ לחיינו ב-2008, התחיל קצת עקום, אבל לאט לאט השתפר. הרב קו יכל לקרוא מנויי חופשי חודשי וכן קונספט חדש שנכנס לחיינו שנקרא "ערך צבור", מעין ארנק דיגיטלי שבו אתה משלם על הנסיעה לכאורה במזומן, אבל מתוך הכרטיס. כדי לעודד את הנוסעים להשתמש בערך הצבור, ומאחר ותפקידו היה להחליף גם את המזומן אבל גם את כרטיסיות הנייר, ניתנה לו הנחה "כמו בכרטיסיה", למה כמו? כי במקום נסיעה חינם היית פשוט משלם את עלות כרטיס הנסיעה אבל בטעינה היית מקבל יותר כסף לתוך הכרטיס. מאד לא אינטואיטיבי אבל בסוף זה תפס, החלו לבטל כרטיסיות וגם השימוש במזומן הלך ופחת. הרב קו יכל להיות אישי או אנונימי כאשר היתרון הגדול של הרב קו האישי היה היכולת להטעין עליו את פרופיל הנוסע, נער, סטודנט, קשיש, זכאי ביטוח לאומי וכו' ולהנות מההנחות, וגם יכלו להפוך את החוגר לרב-קו בפרופיל "חייל". זה באמת עשה את החיים ליותר קלים בחלק מהמובנים. בנוסף קיבלת מעין ביטוח לכסף שהטענת למקרה שהכרטיס הלך לאיבוד והיה צריך לאחזר אותו.
קפיצת מדרגה משמעותית הגיעה ב-2016, אז הוכרזה רפורמה גדולה בתעריפים בה לראשונה נכנסה כל הארץ בצורה די מסודרת תחת עקרונות של חופשי יומי, שבועי וחודשי שנתנו הנחה מאד משמעותית לנוסעים קבועים תוך כדי שיפור מתמיד בהליך השילוב בין אמצעים, בהליך הקליטה באוטובוס באמצעות הרב קו, הליך הנפקת הרב קו והטיפול בכרטיסים מקולקלים ואבודים. בין היתר בעקבות המסלקה שהבשילה. הרב -קו הפך לדרך הדומיננטית לתשלום בתחבורה הציבורית והמזומן הלך ונדחק. על הדרך הרב קו גם איפשר בקלות את קידום העליה מכל הדלתות באוטובוסים עירוניים. ואת מעברי 90 הדקות במטרופולינים. אפילו תדמית הרב-קו היתה טובה מאד למרות הבעיות שהתגלעו פה ושם. חשוב לציין שכל התהליך התאפשר רק לאחר שכללי המשחק כולו השתנו, הפדיון כבר לא היה בידי המפעילים אלא הועבר באמצעותם למדינה ולכן הסיכון על הכנסות נמוכות יותר כתוצאה משימוש בחופשי חודשי במספרים גדולים, או כתוצאה מלא משלמים בגלל עליות בדלתות אחוריות, נח לפתחה של המדינה ולא לפתחם של המפעילים.
מעודדים מההצלחה, החלו להכין במשרד התחבורה את השלב הבא, ביטול כמעט מוחלט של תשלום במזומן, והקורונה במקרה זה התפרצה ממש לדלת פתוחה. אבל אליה וקוץ בה, לאחר כל המאמצים שהושקעו בהרחבת אפשרויות הנפקת וטעינת הרב קו, עדיין לנוסעים המזדמנים, אלה שנוסעים באוטובוס פעם ב... היה ממש לא ברור מאיפה משיגים רב קו ואיפה טוענים אותו ומה זה כל החוזים המוזרים האלה. בנוסף, את רפורמת התעריפים, המבוססת על עקרון הטבעות, ליוותה מאז השקתה ביקורת על הגבולות של הטבעות, איך יכול להיות שנסיעה של 20 ק"מ בתוך אותה טבעת עולה פחות מנסיעה של 2 ק"מ שחוצה טבעות? זו בעיה קוהרנטית של שיטת הטבעות, ויש דרכים לעדן אותה אך אין דרך אמיתית לפתור אותה לחלוטין ומה לעשות שתמיד יש אנשים שגרים ליד הגבול ובדיוק חוצים אותו...
בעיה נוספת קשורה לכך שלמעשה יש שתי שיטות טבעות שונות, האחת לערך הצבור שנהגתה ב-2011 והשניה לחופשי חודשי שנהגתה ב-2016. שוחררו הצהרות על איחוד בין שתי השיטות אבל הסתבר שזה די מסובך ליישום בלי תוספת תקציבית משמעותית או העלאת מחיר לכולם, הראשונה לא היתה בנמצא ועל השניה השר הטיל וטו. נשארנו עם שתי מערכות מבלבלות.
במקביל מהפכת הניידים התחילה למעשה עם היכולת לטעון ברב-קו, אם כי רק לבעלי מכשיר תומך NFC ונולדה גם אפשרות להטעין עם קורא כרטיסים במחשב הביתי, ונולדו שתי אפליקציות מעולות שעושות זאת. ravkavonlime והופ-און.
ואז הגיעו אפליקציות התשלום
אני אמנם מצייר כאן עולם מאד טורי בהתנהלות שלו, אבל במציאות דברים תמיד התנהלו במקביל. הסמארטפון חדר לחיינו רק לפני קצת יותר מעשור והתהליך שבו עוד ועוד פעולות עוברות לטלפון נמצא עדיין בעיצומו. אפליקציות תשלום הן לא המצאה ישראלית והיה ברור לכולם שלשם העולם הולך וכדאי שישראל תלך איתו. לקח זמן ארוך להגדיר את הפרויקט, להיערך אליו ולבצע אותו, הרבה לפני שהקורונה ואיתה ההחלטה להפסיק את התשלום במזומן חדרו לחיינו. אבל גם כאן, הקורונה היוותה זרז לסיים את התהליך ולצאת לשטח מהר יותר.
השאלה הראשונה היתה האם מעתיקים את שיטת טבעות החופשי חודשי המוצלחת לאפליקציות בשם הפשטות, או שמספקים לציבור אלטרנטיבה אחרת לגמרי במטרה לתת מענה לביקורת הציבורית על גבולות הטבעות. החליטו לשנות. שיטת הטבעות עדיין קיימת, אך עכשיו אתה, הנוסע, באמצעות ה-GPS בנייד שלך הנך תמיד במרכז הטבעת. הרעיון הוא שאנשים שבעבר "נדפקו" בשל שיטת הטבעות בחופשי חודשי, קיבלו כעת אלטרנטיבה זולה יותר, וזה עבד, אך כמובן הוליד אנשים ש"נדפקו" בשיטת הטבעות באפליקציה ועבורם הרב-קו נשאר יותר טוב. (אני אחד מהם, מסתבר שאני נמצא במרחק אוירי של 15.1 ק"מ מהעבודה שלי). נבחנה גם אפשרות של תשלום משתנה לפי מרחק כמו במונה של מונית אבל השיטה הזו מולידה בעיות ועיוותים רבים מספור כשהיא מיושמת על קווי אוטובוס ולכן היא לא נפוצה בשום מקום בעולם.
באתר פנגו, שותפתה של מוביט מצאתי את הטבלאות הנוחות ביותר להצגה של התעריפים השונים
1. המחיר לנסיעה לפי טבעות מרחק
2. תקרת המחיר היומי לנסיעה רק באוטובוסים ומטרונית
3. תקרת המחיר היומי אם משלבים גם רכבת
4. אם עברתם את ה-200 ש"ח בחודש תקבלו הנחה של "משתמש כבד" שאמורה להתחרות בחופשי חודשי. לפי העיתונים היא לא פועלת ואני מודה שאני לא בדקתי את הסוגיה הזו.
כדי לאפשר את החישוב הזה והעברת כל הכספים למקומות הנכונים נקבע שחודש של אפליקציות יהיה מה-25 לחודש עד ה-24 לחודש הבא. וזה לטעמי שגוי כי הוא לא אינטואיטיבי , וגם לא מאפשר לעבור ביעילות מחודש בו הם משתמשים באפליקציות לחודש בו הם משתמשים ברב-קו הישן והטוב. ייתכן שזה אילוץ טכנולוגי ופשוט בשלב זה לא היה ניתן לעשות אחרת. אבל נשמע לי מוזר שצריך חמישה ימים למשהו בעידן המחשבים.
ולבסוף השיטה: היא מבוססת על קודי QR מרובעים. באוטובוסים במדבקות ייעודיות או על מסכי הולידטורים. אותם יש לצלם באמצעות האפליקציה, להזין את הקו ואת תחנת הירידה ולקבל הערכת מחיר (כאמור בסוף החודש יחשבו לך את הכל ואולי זה יהיה פחות), ברכבת ישראל זה עובד "הפוך". אתה מקבל QR לטלפון שלך ונדרש להניח אותו על הסורק בסבסבת הכניסה לתחנה ומחדש בסבסבת היציאה מהתחנה. מיכאל בתגובתו מציין שחוסר האחידות במיקום המדבקות בכל אוטובוס גורם לך תמיד לחפש את המדבקה וזה מעצבן... אני גיליתי שבאוטובוס עמוס זה כמעט בלתי אפשרי.
למה ככה? כי למתקן אלפי אוטובוסים עם מכשיר שקורא ברקודים היה אולי יותר נכון, אך היה לוקח יותר זמן, עולה יותר ונתקל בהרבה בעיות טכנולוגיות ותקלות שוטפות. הפתרון הפשוט ליישום יצר קצת סיבוך בפשטות ההפעלה והדיוק במחיר הנקוב (במקום שתתקף שוב בירידה אתה נדרש להזין את הקו ואת תחנת הירידה וזה לוקח זמן וגם מהווה מקור לטעויות אנוש). אגב, מבטיחים לנו שבעתיד טלפונים חכמים יצטרכו ברקוד. פשוט נניח את הטלפון כמו רב קו על הולידטור ונשמע צפצוף.
אחרי שכל זה הוגדר שאלו את עצמם מתכנני הקונספט, האם אנחנו רוצים אפליקציה אחת שתשלוט בכולם? או כמה אפליקציות? מצד אחד אנחנו מתעסקים בהעברות כספים, כך שלא כל אחד יכול לקבל אישור לכך, מצד שני, לאפליקציות ממשלתיות יצא, קצת בצדק, שם רע למדי באומת הסטארט-אפ. גם בפיתוח הראשוני, אבל יותר מכך בריצה הנדרשת אחר הטכנולוגיה המתפתחת וההזדמנויות הנוספת שהיא מאפשרת. אפליקציות ממשלתיות לא יודעות לרוץ טוב קדימה וזה עולם חדש ומתפתח. ולכן החליטו על מודל של תחרות על ליבו של הצרכן, במקביל לפיתוח האפליקציה הממשלתית הרשמית.
ארבע אפליקציות - במי לבחור?
כאן אנחנו מגיעים לניסוי שלי. אבל ראשית - תיאור ארבעת האפליקציות.
1. אפליקציית התחנה - האפליקצייה הרשמית של משרד התחבורה, שמפותחת באמצעות חברת VIA. אפליקציה זו כוללת מסלולן, כמו שאנחנו מכירים ממוביט או מגוגל מפות, אפשרות לפניות ציבור שמגיעות ישר למשרד התחבורה ואפשרות לשלם בעזרתה.
2. אפליקציית מוביט הישנה והמוכרת שפשוט נוסף לה פיצ'ר חדש - תשלום על הנסיעה. מוביט כבר מותקנת אצל הרבה משתמשי תח"צ על הטלפון וכאן כוחה האמיתי בחדירה לשוק, אבל עד עתה לא היית צריך להזין לתוכה כרטיס אשראי. כדי להקטין את החשש מהציבור חברה מוביט לאפליקציה אחרת המותקנת על המון סמארטפונים - פנגו, אליה כבר הזנת בעבר כרטיס אשראי והגדילה עוד יותר את יכולת החדירה שלה בקלות לשוק.
3. אפליקציית anyway מבית ישראכארט. - אפליקציה חדשה שנולדה לצורך זה בלבד. ואמורה להיות חלק ממהלך נרחב יותר של ישראכארט להשקת תשלום חכם בפלאפונים (anypay וכו')/
4. אפליקציית רב-פס מבית הופ-און בשיתוף סלופארק ודיסקונט - החברה שעבדה עד עתה עם דן על אפשרויות טעינה של רב קו בסמארטפון ועם תל אופן והיום גם מציעה שילוב עם קורקינטים. אמנם מדובר באפליקציה חדשה, אבל של חברה ותיקה ומוכרת למשתמשי תח"צ רבים (אם כי פחות ממוביט). היא גם קנתה את "אוטובוס קרוב" ולכן גם משלבת מידע איכותי של זמני הגעה ומסלולן מצוין המאפשר לה לתת מחשבון מנצח.
כל האפליקציות עובדות באופן דומה. בפתיחתן מופיע במקום בולט כפתור "תשלום על נסיעה" שבלחיצה עליו היא שואלת אותך אם אתה נוסע באוטובוס, ברכבת או בכרמלית (ובעתיד גם ברק"ל), אם אתה לוחץ על נסיעה באוטובוס נפתחת המצלמה שבעזרתה אתה סורק את הברקוד, מתיישב, בוחר את הקו ואת תחנת הירידה ולוחץ "שלם" מופיע לך כרטיס וירטואלי שתוכל להציג למפקח אם יעבור. כולן גם אמורות לחשב את העלות אותו דבר ועל פי אותם כללים. אז מה כבר יכול להיות שונה?
יש שוני קטן בממשק ובגרפיקה, אבל אני גיליתי בעיקר שוני גדול בזמן התגובה בעת לחיצה על כל כפתור, ובעת זיהוי הברקוד. מוביט ורב-פס מנצחות בענק את שתי האחרות. רב-פס מבית הופאון מציגה ממשק קצת שונה מהאחרות בו מיד נפתחת לך המצלמה עבור השימוש השכיח של אוטובוס ולמטה מופיעות האפשרויות של רכבת, כרמלית או קורקינט. כלומר, רק רב פס חסכה לי לחיצה על כפתור. יתרון נוסף של הופ-און הוא הזיהוי האיכותי של הקו שאליו עלית והצגה נוחה של בחירת תחנות הירידה, כאשר בקווים שלא יוצאים מתחום הטבעת היא אפילו לא מבקשת שתציין תחנת ירידה. ובשילוב עם מהירות התגובה הנהדרת והמחשבון האיכותי מבחינתי היא המנצחת, היא מזהה בקלות גם במדבקות וגם במסכים הקטנים של הולידטורים. לכן היא הפכה למועדפת עליי והמומלצת ביותר על ידי. החיבור לקורקינטים בטח יעיל לכמה משתמשים נוספים אם כי לא לי.
גם מוביט מציגה זמני תגובה טובים וקליטה טובה של הברקוד והיא הגיעה אצלי למקום השני, אבל במוביט יש בלגן בנושא בחירת הקווים הרלוונטיים והם כמעט מכריחים אותך לבחור קו לא נכון (כי הם לא נותנים אל האפשרות הנכונה) או שהם מבקשים לבחור בעצמך מה מרחק הנסיעה בקו אוירי לדעתך (מטלה קשה לאנשים רבים) ונם תמיד מבקשים תחנת ירידה. זאת בעוד בהופ-און כמעט תמיד הוא מציע את הקו הנכון והוא מבקש ירידה רק אם לקו יש שני תעריפים. לתקופה קצרה מוביט גם ניסו לשים פרסומות, וזה אומר שהן בוא יבואו בעתיד אחרי שילמדו איך לשלב אותן הכי טוב. זו עוד נקודה לרעה מבחינתי.
anyway נפלה כבר בשלב האימות ב-SMS בעת ההרשמה אבל נאמן לניסוי לא ויתרתי והצלחתי לבסוף להירשם גם אליה. והיא נופלת בכל פרמטר לטעמי משתי הפרטיות האחרות. אבל מה שהוריד לה את הציון בעיקר היה מספר פעמים של "סליחה תקלה" בעת נסיון התיקוף.
אפליקציית התחנה עובדת היטב, אבל איטית משהו והקליטה של הברקוד לא חלקה. גם הדרך עד לאישור הנסיעה הכי פחות ברורה (אתה חייב לעבור דרך המסלולן שלה ולציין יעד מדויק בכל פעם). לא הצלחתי למצוא בה יתרון כלשהו למעט היכולת להתלונן דרכה למשרד התחבורה, וגם זה לצערי בצורה מגושמת שמחייבת למלא הרבה יותר מדי שדות שהאפליקציה כבר יודעת עליי וחבל.
למוביט ולרב-פס יש ציונים מצוינים בחנות האפליקציות, אבל הם נסמכים על שלל השירותים שהאפליקציות היותר ותיקות האלה נתנו לפני פיצ'ר התשלום, אם כי כאמור הן עשו עבודה טובה גם בתחום הזה. לanyway ול"התחנה" החדשות יש ציונים די גרועים. כך שכנראה שגם חוכמת ההמונים חושבת כמוני. רק אציין שבסוף זו הרגשה סובייקטיבית וידידה שלי שגם ניסתה כמה אפליקציות טוענת ש-anyway דווקא הכי נוחה לה.
ואם נשארה לכם שאלה פתוחה - יש שאלות ותשובות באתר הרפורמה בתעריפים
על שאלה אחת לא קיבלתי מענה וזה איך מתקפים על כמה אנשים באפליקציה. לרבות איך אתה מתקף על הילד. לפי התגובות הרוב המכריע משתמש פשוט באפליקציות שונות לבני בית שונים וזה "קצת מוזר". ובטח לא יעיל.
לפי התגובות כנראה שאפשר לתקף על עוד אדם, אבל זה תמיד יהיה בתעריף המלא (גם אם אתה מוגדר כנוסע בפרופיל הנחה) וזה לא יכלול את המעבר 90 דקות, אבל את זה לא בדקתי.
זהו - מעכשיו אתה משלם באפליקציות?
התשובה לכך היא "איטס קומפליקייטד"
ראשית, אני מוגדר "משתמש כבד", כזה שהרב קו תמיד בארנקו (ואפילו הקפדתי לקנות ארנק עם כיס חיצוני שיהיה קל לשלוף את הכרטיס בלי להוציא את הארנק מהכיס). וחופשי חודשי גוש-דן-מורחב שלי משרת אותי מצוין בעלות מצוינת. חןץ מזה, אני ממש לא נהנה לכוון את הטלפון לברקוד תוך כדי נסיעה ולהקליק כל מיני דברים בטלפון אחרי שאני מתיישב. כך שבימים רגילים ובחודשים רגילים אני בהחלט מתכוון להמשיך לעשות ביפ עם הרב קו שלי ולשבת. זה פשוט יותר נוח. עם זאת, בעתיד ייתכן ואוכל פשוט להניח את הנייד שלי על הולידטור והנייד יעשה ביפ (באמצעות NFC כנראה) ואז אנסה זאת שוב.
אבל, תמיד היה לי ברב קו גם חופשי חודשי וגם ערך צבור, עבור אותן נסיעות בודדות שמחוץ למרחב הקבוע שלי. קיבלתי וכבר יישמתי החלטה לא לטעון יותר ערך צבור לעולם. אם פעם בחודש אני נוסע לחיפה, כנראה שאשתמש באפליקציה (או שאטעין חופשי יומי, תלוי כמה אני מתכוון להסתובב בתח"צ בעיר היעד).
בהנחה שאני לא שונה בהרבה ממשתמשים אחרים, אז השמועות בעיתון על "הכשלון של האפליקציות" היו מאד מוקדמות. היה מי שציפה שביום שהאפשרות תיפתח עם ישראל יעבור בהמוניו לשימוש בהן, אבל דברים כאלה פשוט לא קורים בן לילה. זה תהליך של חדירה לשוק ושל שינוי הרגלים, ולי לקח כמה חודשים עד שבכלל ניסיתי את זה כמו שצריך. ובסוף יש לשיטה גם יתרונות וגם חסרונות בדיוק כמו שלרב קו יש גם יתרונות וגם חסרונות וכך גם לכרטיסיות ולתשלום במזומן. אין שיטה מושלמת עבור כולם. כרגע האפליקציה מצוינת כנראה לצעירים שגדלים לעולם בלי ארנק ולנוסעים מזדמנים, גם כאלה שנוסעים פעמיים שלוש בשבוע וגם לכאלה שנוסעים ממש פעמיים בשנה, היא הורידה את החסם המשמעותי שיצר הרב-קו בפני מזדמנים בכלל להכיר את התחבורה הציבורית וזה מאד חשוב. (מישהו יודע אם היא פתוחה לתיירים עם כרטיס ויזה מחו"ל?)
מקרב הגרעין הקשה של הנוסעים כמוני, עבור רובנו הרב קו פשוט יותר נוח עדיין. אבל אם שכחתי את הארנק אני לא תקוע וזה מגביר את אמינות התח"צ בעיני. כלומר, גם אם לא אשתמש באפליקציה אף פעם, הידיעה שהיא שם מרגיעה וגם לזה יש ערך. צריך גם לתת לאבולוציה הטבעית לעשות את שלה. כשאנשים יתרגלו לשלם בנייד בקיוסק (זה רק מתחיל) זה יגדיל עוד יותר את כמות האנשים שיבוא להם טבעי לשלם באפליקציה גם באוטובוס.
ומשני אנשים שמעתי דווקא את הפילוסופיה ההפוכה. הם שומרים את הרב קו עם ערך צבור לנסיעות המזדמנות, ומשתמשים באפליקציה לנסיעות הכבדות שלהם, וזאת כדי לנצל את מגבלת התשלום היומית וההנחה החודשית. בשני המקרים מדובר באנשים שלא החזיקו חופשי חודשי כמוני אלא רק ערך צבור, ושניהם שמו דגש רב יותר על המחיר לעומת נוחות השימוש.
כנראה נוסעים רבים מאד משתמשים באפליקציות, אבל אלה הנוסעים שעושים מעט נסיעות חודשיות. והמספרים בטח הולכים ועולים מדי חודש. אני מעריך שלאפליקציות לא תהיה בעיה להגיע לנתח שוק אפילו של עשרות אחוזים מהתשלומים בתח"צ בישראל, אבל תנו להן זמן. קצת סבלנות לא תזיק.