דפים

יום רביעי, 21 באוגוסט 2024

איך ממספרים קווי אוטובוס?

 


באחד הימים יצא לי לשבת עם דניאל באייב המוכשר לשיחה קצרה של כחמש שעות על המון נושאים הקשורים לתכנון תחבורה ציבורית באופן שמקל על התמצאות הציבור ועף לי הסכך ממנו. בן אדם מדהים עם רעיונות מדהימים. אתם מוזמנים לעקוב אחריו בטוויטר וגם לראות את האתר שלו כאן.

למי שלא מכיר, דניאל הוא מומחה לחוויית משתמש בתחבורה הציבורית. והסיבה שהתואר הזה נשמע לכם מוזר היא שאין בארץ מומחה לחוויית משתמש כמעט לשום דבר, ובטח שלא לשירותים ממשלתיים, ובטח שלא לאוטובוסים - אבל דניאל הביא איתו ידע רב מסנקט פטרסבורג, מוסקווה וערים אירופאיות אחרות שבהן חוויית משתמש טובה היא לא מילה גסה ומנסה להנחיל אותו גם בארץ.

הוא לא (רק) מעצב גרפי, הוא בוחן את מבנה הרשת דרך העיצוב הגרפי ומבין מה צריך לתקן ברשת כדי שהעיצוב הגרפי יהיה ברור יותר לציבור. זה מתחיל משמות הגיוניים ואחידים לתחנות, עובר דרך הקטנת מספר חלופות ונוגע גם בדרך שבה אנחנו מקצים מספרי קווים לפי תפקוד הקו. אם נבנה את התשתית כמו שצריך, גם הפרסום לציבור יעבוד חלק יותר.

דניאל רוצה לקבוע כללים למתן מספרי קווים בישראל על סמך תפקודם. דיברנו על זה אולי רבע שעה מתוך 5 שעות שיחה אבל אין לי את התוכנית שלו מול העיניים וגם לא אגזול את פרנסתו. אני נותן רקע כללי על הנושא וההיסטוריה שלו בארץ, ומשם אני מקווה שמישהו ישכור את שירותיו של דניאל כדי ליישם את חזונו.

דוגמה לאופן החשיבה של דניאל
מתוך חשבון הטוויטר שלו - כאן

רקע: איך נתנו מספרי קווים פעם?

אין בי הרבה נוסטלגיה לתקופת הדואופול של אגד ודן. אני חושב שהיום התחבורה הציבורית טובה פי כמה ממה שהיתה אז -  אם כי המוטו של הבלוג הוא שתמיד יש מה לשפר. למרות האמור לעיל, בתקופה שבה אגד שלטה על 75% מהשוק היא שלטה גם על התכנון ביד רמה, לאגד ולדן היתה שיטה למספור קווים שהיום לא קיימת אך אנו מוצאים לה הדים גם ברשת העכשווית. חשוב לציין שגם באגד ובדן השיטה לא נשמרה בקפדנות, אך בשני העשורים שחלפו מאז הכל נפרץ.


שירות עירוני

קווים עירוניים היו חד ספרתיים ובערים הגדולות גם דו ספרתיים, פחות או יותר בסדר רץ לפי תאריך הפתיחה שלהם. זה החל עוד בעידן הקואופרטיבים והמשיך עם אגד, המקשר ודן. (לדוגמה קואופרטיב שירות בת גלים קיבל על עצמו את הספרה 7 כדי להבדיל בינו לבין שירות של קואופרטיבים אחרים בחיפה).

באופן טבעי בהרבה ערים קו 1 היה הקו הראשון, שהוארך שוב ושוב לשכונות חדשות עד שהפך לקו ארוך ומתפתל בצורה לא סבירה (קו קשישים בשפת העם). כזה היה לדוגמה קו 1 בנס ציונה שבוטל לפני שנה וכזה גם היה קו 1 בקרית שמונה שבוטל לפני 3 שנים ואולי תמצאו עוד דוגמאות לקווי 1 כאלה שעוד פועלות). 

הקו הראשון במגדל העמק היה 1 (בוטל מאז)
נתרם על ידי מרכז להבה מגדל העמק
לאתר פיקוויקי - כאן

המספר "1" הוא מספר מאד מבוקש ולכן במקומות מסוימים כשחלפו השנים נבחר קו דגל לשאת בגאון את המספר "1". לדוגמה הקו לכותל בירושלים או  הקו המקדים לקו האדום בגוש דן או קו 1 של המטרונית בחיפה (על קו 1 הנוסף בחיפה אדבר בכעס בהמשך).

עם חלוף השנים והגידול במספר הקווים בשלושת המטרופולינים הגדולים גם שני מספרים לא הספיקו, והתחילו לשלב גם קווים עירוניים עם 3 ספרות. אבל לפני שנדבר עליהם בואו נדבר על סוגי השירות האחרים.

בתגובות כתבו לי שלדן היתה שיטה של חלוקה של השירות העירוני לפי ערי היעד מסביב לתל אביב - צפונה לעבר הירקון תחילית 2X  (24,25,27 לדוגמה), למזרח תל אביב תחילית 3X, ליפו ובת ים תחילת 4X ולרמת גן ופתח תקווה תחיליות 5X ו-6X. תודה. עוד אמירה חשובה היא שהשירות המטרופוליני הרחוק מתל אביב להרצליה,, כפר סבא או רשל"צ ורחובות נתפס מתחילתו כבינעירוני וניתנו לו שלוש ספרות. אנקדודטה מעניינת אחת היא ש/השירות מתל אביב לחולון שניתן על ידי אגד היה בתחילתו שלוש ספרות ורק לאחר כמה עשורים הוחלט שהוא דומה יותר ל"עירוני" והוא הוחלף בשתי ספרות (8X).


שירות אזורי

אם השירות העירוני קיבל באופן טבעי את המקומות 1-19 (בהתחלה), השירות האזורי שמוביל מהקיבוצים ומהמושבים אל העיר הקרובה הוגדר כדו-ספרתי, מ-20 וצפונה. לפעמים הוא קיבל "קומה" שבידלה אותו משירות אזורי אחר.

כך השירות האזורי באזור קרית שמונה קיבל את מספרי ה-3X, באזור עפולה את קומת ה-4X. באזור קרית גת 6X וכו'. בעיר מורכבת כמו נהריה השירות לצפון (לכיוון שלומי) קיבל את ה-2X והשירות לדרום מזרח (כפר יאסיף וגעתון ויאנוח ג'ת קיבל את ה-3X והשירות למעלות ופקיעין-כסרא-בית ג'ן והסביבה קיבל את ה-4X.

ההגדרה של שירות אזורי היתה אז חמקמקה, וכך השירות הארוך מבאר שבע למצפה רמון קיבל גם הוא שתי ספרות (60) כאילו היה אזורי. אין שיטה מושלמת אך לעיתים מבוצעים תיקונים אחרי שחולף זמן ואם יש ממונה שזה חשוב לו. כך הקווים הבינעירוניים מאשקלון לאשדוד ולקרית גת קיבלו מספרים אזוריים (15 ו-25 בהתאמה) ורק לאחרונה הועלו לרמת בינעירוני (150 ו-250 בהתאמה) וכך גם פינו מספרים לשירות העירוני והאזורי המתפתח בערים אלה.

בתקופה ההיא היה הסדר אחר עם החיילים. היו קווים עליהם הם שילמו וקווים שעליהם הם לא שילמו. הקווים האזוריים האלה קיבלו את הקידומת 0 לפני המספר (באופן שהיום גורם לכל טכנולוג למרוט את גבותיו כי אסור להתחיל מספר ב-"0").

בעיקרון לאזוריים הוקצו המספרים 20-99. אך היו יוצאי דופן. לשירות האזורי מבית שאן הקטנה הוקצו המספרים בקומת ה-1X מתוך הנחה שאף פעם לא יהיו בבית שאן מספיק קווים עירוניים שייצרו עם ההחלטה הזו בעיה (בינתיים ההנחה עדיין נכונה).

הנה דוגמה לקווי חיפה מזרחה (רכסים וקרית טבעון) שקיבלו את הקידומת 7X


קו 074 לקרית טבעון חינם לחיילים
צלם: דפנה גובר גולדשמידט
מקור לתמונה פיקיוויקי כאן


שירות תלמידים

שירות התלמידים שנולד כנראה בשנות ה-80, הוא ברובו עירוני מובהק, אבל מדובר בהמון קווים עם מעט נסיעות והיה הגיון בריכוזם בקומת מספרים מובחנת גם ואולי בעיקר כדי לאותת לנוסעים הרגילים שהקווים האלה לא באמת בשבילם (אם כי מותר להם לעלות). הקומה שנבחרה לשם כך היתה לרוב 8X והיכן שהיו הרבה קווי תלמידים  גלשו גם ל-9X או ל7X. עד היום זהו המספר של הרבה קווי תלמידים בישראל. יחד עם זאת לא נדיר לראות גם קווי תלמידים עם מספרים אחרים וגם קווים רגילים עם "מספרי תלמידים".

כאמור מצוקת הדו-ספרתי במטרופולינים הגדולים דחקה גם את השירות האזורי הקרוב אליהם וגם את שירות התלמידים לפתרונות של שלוש ספרות. וגם על זה נדבר רק אחרי שנדבר על הבינעירוני.


שירות בינעירוני

השירות הבינעירוני קיבל את שלוש הספרות הנדרשות, בטווח מספרים רחב בין 100 ל-999 שאיפשר לו לא לבלבל אף אחד, לא בעיר המוצא ולא בעיר היעד. בכל אחת מהערים האלה יכול להיות קו 5 עירוני וקו 40 אזורי אבל הקו שמקשר אותן אחת לשניה יהיה תלת ספרתי.

לכל מוצא/יעד חזקים ניתנה "קומה" והמספר העגול ביותר היה קו הדגל החזק ביותר. לדוגמה קו 300 מאשקלון לתל אביב, קו 500 מקרית שמונה לחיפה, קו 600 מנתניה לתל אביב וקו 900 מחיפה לתל אביב. (וכן, הדוגמאות האלה רעועות, אני יודע).

מן המפורסמות הן שהקו שאגד פתחו מת"א לקהיר קיבל את השילוט 100. זהו מספר הדגל האולטימטיבי שאחר כך בוזבז גם על קווים פחות חשובים כמו הקו משפירים לירושלים או מאריאל לרכבת ראש העין וחבל.

מקור - כאן

מספרי דגל עגולים מאד יש מעט ולכן גם מספר עגול ברמת העשרות תפס לעיתים לקווים חשובים כמו 370 לבאר שבע (ולאחר מכן 380 מסבידור לבאר שבע), 430 בין חיפה לטבריה וכן הלאה. אפשר גם לציין את ה-650 המהיר מצפון נתניה לתל אביב.

אחריו בסדר העדיפויות היו קווי אקספרס שקיבלו את הסיומת 5. קו 605 מנתניה לתל אביב שהפך עם הזמן לקו החזק ביותר בין שתי הערים הוא אולי הדוגמה המוכרת ביותר. 

מוזר שהקו הראשי בין ירושלים לתל אביב קיבל את המספר 405 (כנראה הוא נפתח לפני היות כביש 1 אז מסלולו היה בהתחלה די מאסף דרך כביש 44 ורק אחר כך הוא "יושר" אך המספר נשאר), מקבילו החדש יותר מסבידור לירושלים כבר קיבל את ה-480 העגול יותר.

דן "גנבה" לאגד את המספר 400 העגול לקשר הראשוני בין בני ברק לירושלים. אחר כך הן התחילו להפעיל אותו ביחד ופתחו גם את 402 המהיר יותר בין שתי הערים ולא חשבו ל"תקן" ולתת למהיר את המספר העגול. זו עוד דוגמה לכך שמאד קשה לשמור על השיטה כשאתה לא רוצה לפרסם לציבור כל יומיים שינויי מספרים.

לבסוף הסיומת 1 הגדירה קו מאסף, ושוב נחזור לנתניה עם ה-601 שגם נכנס לשפיים-געש ועצר בהרבה יותר תחנות ממקביליו העגולים יותר (וגם היה בלי מגבלות איסוף והורדה), וכך גם 271 מנהריה לחיפה דרך עכו (לעומת 270 הישיר שנהיה מיותר בעידן הרכבת ונסגר), וה-301 הידוע לשמצה מאשקלון לתל אביב דרך רחובות לעומת 300 הישיר, או 201 האיטי מרחובות. אני גם עוד זוכר את 501 מקרית שמוה לחיפה דרך צפת, וכמובן ה-841 מתל אביב לקרית שמונה דרך הוד השרון והכנרת.

כאמור, קווים מטרופוליניים כמו תל אביב-רחובות, או תל אביב-הרצליה-רעננה או רחובות-פתח תקווה קיבלו מההתחלה בד"כ 3 ספרות. גם אם הופעלו באוטובוס עירוני (אגד לא הקפידו על סוג הרכב בקווים "אפורים" שכאלה),  פשוט מתוך הבנה שאין מקום דו ספרתי לכל כך הרבה קווים במטרופולין ואולי גם בגלל שהיסטורית הם עוד לא הרגישו חלק מהמטרופולין. וכך אגד הפעילה קווי שלוש ספרות מהשרון לתל אביב (501/525/531 וכו') שלא היה ברור אם הם עירוניים או בינעירוניים בעוד דן הפעילה קווי שתי ספרות עירוניים (47/48) לאותו אזור.

צילום: אורן זיו
מקור: כאן


סיומת 2 בקו בינעירוני אמרה לפעמים "קצת פחות מאסף", כי באופן טבעי אתה פותח קודם את הקו המאסף (סיומת 1), אחריו כשהביקוש עולה אתה פותח קו קצת פחות מאסף (סיומת 2), אחריו קו אקספרס (סיומת 5) ולבסוף את הקו המהיר (סיומת 0). כך מהרצליה היה את 501 המאסף ואת 502 הקצת פחות מאסף. וכך גם מנהריה לחיפה עד היום יש את 271 ואת 272 עם הבדלים זניחים בינהם כש272 "קצת יותר מהיר".

לכל אזור היו את "קומות המספרים" שלו וכדי להסביר את זה צריך להסביר את שיטת ה"מחוזות" של אגד.

אגד היתה (ואולי עדיין) מחולקת ל-3 מחוזות. מחוז צפון, מחוז דרום ומחוז ירושלים.

הגבול בין הצפון לדרום עבר משום מה בזכרון יעקב. אבל עכשיו אנחנו יכולים להבדיל בין קווים שלא חצו גבול מחוז שקיבלו את הקומות הנמוכות יותר (עפולה-חיפה 3XX, אשקלון+ב"ש+אילת לת"א-3XX, רחובות ת"א 2XX) בעוד הקווים שחוצים בין הצפון לדרום קיבלו את הסיומות הגבוהות יותר של 8XX ו-9XX, גם מירושלים וגם מתל אביב הקווים חצו מחוז צפונה. וכך קיבלנו את קו 980 מצפת לתל אביב ואת קו 982 מצפת לירושלים. 

ירושלים קיבלה את קומת ה-4XX כקומה דומיננטית, גם לתל אביב, גם לבית שמש (שלאחרונה מספרי הקווים בה שונו לקומת ה-6XX הפחות מנוצלת), גם לבאר שבע, וגם לאילת, אבל מסיבות שונות הצד של מחוז חיפה קיבל תמיד את הקדימות על השילוט הבינמחוזי. ולכן כל הקווים שהגיעו מהצפון, וגם למרכז  קיבלו את קומת ה-9XX. גם הקו מחיפה לאילת הוא בתחילית 9 ולא בתחילת 3 כשאר קווי אילת. אחריו בסדר העדיפויות היה מחוז ירושלים ולכן כל הקווים הבינמחוזיים נחוז ירושלים למחוז מרכז קיבלו את התחילית 4XX.

בתגובות לפוסט טען מיכאל איידן ידידי שאני טועה ומטעה. הגישה היתה להתחיל תמיד עם קו שמסתיים ב-1 (601 מנתניה לת"א, 301 מעפולה לתל אביב, 841 מקרית שמונה לת"א, 501 מקרית שמונה דרך צפת לחיפה וכן הלאה).  מטבע הדברים רשת הכבישים לא היתה מפותחת והקו היה מאסף.

אחר כך נפתחו קווים עם הסיומת 2, שבחלק גדול מהמקרים ניצלו שיפורים ברשת הכבישים והיו יותר מהירים, וכך התקדמו עם המספרים. כשבמקרים מסוימים "יצא במקרה" שספרת ה-5 מהירה יותר. קו 401 מתל אביב לירושלים דרך בית שמש היה הראשון, 405 כבר היה מהיר יותר כשנפתח שער הגיא. המספרים שמסתיים ב"00" או אפילו סתם ב"0" הגיעו בסוף ואכן ציינו קווים מהירים, אבל לא מתוך כוונת מכוון אלא מתוך התפתחות רשת הכבישים והביקושים נטו.

איך נותנים מספר חדש?, 

המתכננים עובדים בגדול על שתי שיטות למציאת מספרים:

ראשית חשוב להבין שברשת מורכבת ואבולוציונית, כמעט כל קו חדש הוא סוג של פראפראזה על קו אחר שכבר קיים ברשת, ארוך, יותר, קצר יותר, מאסף יותר, מהיר יותר, אבל לרוב הוא חופף במסלולו או ביעדיו איזשהו קו קיים שממנו מתחילים לתכנן. לכן כל המתכננים מאז ומעולם ניסו לתת הגיון למספר הקו שהם המציאו כך שיתכתב עם הקו הקיים שממנו יצאו לדרך.

אפשר לאתר שני הגיונות בסיסיים.

א. שיטת הסמיכות, או שיטת הקווים ה"אחים" - בה מוצאים מספר פנוי קרוב ככל האפשר למספר של הקו הראשוני.

ב. שיטת המספרים המתחרזים - בה שומרים דווקא על ספרת האחדות ומשנים את השאר.

כך לדוגמה קו 415 בבית שמש שסיומת ה-5 שלו מעידה על כך שהוא יחסית מהיר, קיבל אח בשם 420 שהוא מהיר אף יותר, ואחר כך אחים בשם 416,417,418 ו-419 פשוט כי הם סמוכים. 

לפעמים אפשר למצוא דוגמאות של "גם וגם" כרמז לחוסר האחידות והיעדר החוקיות.

961 ו-962 מטבריה לירושלים שהם סמוכים ותיקים (961 דרך הבקעה ו-962 רךך כביש 6) קיבלו את ה-959 כמספר סמוך ואח"כ את ה-912 כמספר מתחרז ל-962 שחופף לו ברוב מסלולו.

47 ו-48 של דן הדומים מאד קיבלו מספרים סמוכים, אבל אחר כך נולד ל-47 גם 147 בשיטה המתחרזת, 247 המאסף בלילה, ו-347 המהיר מרעננה לתל אביב שכבר לא דומה כמעט בשום דבר ל-47.

גם כשהופכים חלופות קו למספרים כדי להבהיר את הרשת לציבור מחפשים לרוב מספרים אחים. לדוגמה החלופה של קו ירושלים-בקעה-טבריה (961) שהסתיימה בבית שאן ובלבלה את הציבור קיבלה את המספר 967 הסמוך יחסית שהיה פנוי בירושלים. לאחרונה חלופת קו 332 מנוף הגליל לחיפה המסתיימת במרכזית המפרץ קיבלה את המספר 338 הסמוך יחסית וכו'. קו 826 הותיק קיבל את האח 827 (שבינתיים נסגר) ואת האח הנוסף 833 הקרוב אליו מספרית שבכלל מופעל על ידי מפעיל אחר ועוד ועוד.

דוגמה נוספת ל"קווים מתחרזים" נמצא מהקשר בני ברק-ירושלים. . כך ה"אח" החדש של 402 קיבל דווקא את את המספר המתחרז 422 (ואח"כ נולדו עוד אחים כמו 401 ו-421 אבל זה בשיטה של הסמיכות), לקו 271 מנהריה לחיפה פעל "אח" במשך תקופה ארוכה שנקרא 371. 

עוד אנקדוטה מעניינת היא קו 947 הותיק המאסף בין ירושלים לחיפה שקיבל תחילת 9 כי הוא יצא מחיפה וצה גבולות מחוזות של אגד. הקטע החזק שלו היה בירושלים לנתניה ולכן כשהוחלט לפתוח קווים מהירים עוזרים הם קיבלו את ה-930 וה-950 למרות שלא הגיעו לחיפה. בעוד לכאורה קו שיוצא מירושלים למחוז מרכז צריך לקבל תחילית 4XX. קשה לשמר על השיטה.

ובעצם עכשיו אפשר גם לחזור לשירות העירוני התלת ספרתי ולדבר על מזלגות.

שירות עירוני ואזורי בעל 3 ספרות

בהיעדר מקום בקומת ה"חד ספרתי" השירות העירוני גלש לקומת הדו ספרתי, אך בהיעדר מקום גם בקומת הדו-ספרתי בשלושת המטרופולינים הגדולים נוצרה בעיה. והפתרונות לה היו מגוונים.

בירושלים ובגוש דן קווי התלמידים פינו את מקומם לשירותעירוני והפכו בחלקם לתלת ספרתיים, קווי ה-7X וה-8X ואף ה-9X בירושלים קיבלו גם ספרת מאות (7XX, 8XX ואפילו יש קווים 904 ו-905 ו-950)

חברת דן קראה לכל קווי התלמידים המשרתים את בני ברק 900 אך השילוטים מתפזרים על פני כל קומת ה-9XX.

שני קווי 950 בירושלים - קו בינעירוני (ירושלים-נתניה) וקו תלמידים שעלה לקומת ה-3 ספרות בתוך ירושלים
אמנם אין להם תחנה משותפת אך זה עדיין עשוי לבלבל.

אחר כך גם השירות האזורי היה צריך להשתנות. כל הקווים מירושלים למבשרת עברו מ-5X ל15X והקווים לשאר יישובי הפרוזדור (שורש, כסלון, הר אדר וכו') הפכו מ- 8X ל-18X (לדוגמה קו 83 הפך ל-183). וזה פינה קצת מקום.

אבל הסתבר שזה לא מספיק ואז התחילו לקרוא גם לקווים ירושלמיים פנימיים במספרים תלת ספרתייים. הדוגמה החדשה ביותר היא קומת 5XX שהיתה ריקה לבינעירוני מירושלים (כי הסטורית קווי 4XX היו הבינעירוניים שיצאו מירושלים) ולכן היא נבחרה לארח את הקווים העירוניים החדשים שנפתחו לאחרונה. זה המקום להגיד שבישראל אסור לתת לקווים אותיות (למעט האות א' שמציינת חלופה, אך יש הרבה סיבות לחלופות והיא לא שמורה לסוג מסוים, זו הסיבה שגם רשת של קווים מהירים יחסית נדרשת למספרים רגילים).

בגוש דן היתה רפורמה גדולה ב-2011, ושם למתכננים היה הגיון חזק. יש קווים שיש להם עורק משותף אך בתחילתם ובסופם מסלוליהם שונים. השם שניתן להם הוא קווי מזלג וזו פרקטיקה ידועה בתכנון שמתמשים בה גם בקווי אוטובוס וגם בקווי מטרו. 

בעוד שבירושלים בעבר קווי המזלג קיבלו "מספרים סמוכים" (71,72,74,76,77) בגוש דן הלכו על שיטה שונה וקווי המזלג קיבלו "מספרים מתחרזים" (71,171,271, 61,161, וכן הלאה, הרעיון הוא פשוט -  עבור הנוסעים בקטע המרכזי יש צורך לזכור רק שתי ספרות ולא שלוש. זו דוגמת חשיבה נכונה על חוויית המשתמש אך בשנים שחלפו מאז היא מאד נשחקה כשחלק מקווי המזלג שינוי את צורתם בלי להתחשב בהגיון זה.

הגדיל לעשות קו 64 שנפתח אחרי הרפורמה שכאשר הוחלט "למזלג" אותו גילו ש-164 ו-264 תפוסים בגוש דן ולכן קיבל את 364. מתחרה ישיר לכל קווי אגד הבינעיורניים מגוש דן דרומה. כלומר השיטה הזו לא מסתכלת על כלל הרשת אלא רק על הפלח העירוני הצר.

קו 204 של דן - קו מזלג לקו 4 המפורסם (בוטל מאז)
צילום: אייל יצהר
מקור: גלובס - כאן

בחיפה החשיבה היתה אחרת, בעוד קווי המטרונית קיבלו את המספרים 1-5, קווים ארוכים וחזקים אחרים  שבמידה מסוימת הם "מקדימי מטרונית" קיבלו את ספרת המאות. 101 שבוטל עם פתיחת קו 4,  111 (שבוטל עם פתיחת קו 5,  ו-115, 123 ואחיו המתחרז 133 וגם 148 שהחליף את ה-111 במסלול שלא חופף למטרונית הקיימת.

לקווים מדלגים וקווי לילה נתנו את התחילית 2 (2XX) שכמובן מתנגשת עם השירות לעתלית ולכרמיאל שגם הוא בקומה הזו.

קווים מהירים בירושלים עם מספרים "אחים"
מקור: כאן


וואוו איזה בלגן, איך מסדרים אותו?

מתחילים ממצוות אל תעשה.

1. אסור לשני קווים עם אותו מספר לחפוף באותה תחנה. זה מאד מובן מאליו. (וזוכרים את הדוגמה שבה גם קו 1 של המטרונית וגם קו 1 של אגד לאוניבסיטת חיפה יוצאת מחוף הכרמל. זה מצב לא תקין עם דגל אדום מעליו).

שני קווי 1 בחיפה המשרתים אותה תחנה. ביג נו נו

2. אסור לשני קווים עם אותו מספר גם לנסוע על אותו הציר, גם את אין להם תחנות משותפות עליו, וזה כדי שנוסע לא ינופף לקו עם המספר "שלו" שעובר ולא יבין למה הוא לא עוצר. אנחנו מגדילים את ההגיון הזה גם לצירים בלי תחנות ונוסעים כמו כביש 6 כי חוק חייב להיות קצת מכליל.

3. אסור לשני קווים עם אותו מספר להיות באותה עיר גם אם הם לא חופפים בשום תחנה או ציר - ההגיון הזה נובע בעיקר מהדרך שבה אנחנו משתמשים במנועי החיפוש. אסור שאני אקבל שתי תוצאות כשאני מחפש את קו 1 בכפר סבא, או את קו 1 ברמת גן. איך אדע מה הקו שלי? האם הגיוני שכשאני מחכה לקו 1 בקטע הרמת גני בז'בוטינסקי ומחפש עליו מידע יצוץ לי קו 1 של תל השומר בצידה השני של רמת גן ויבלבל אותי? 

למעשה מבחינת איתור בעיות אין צורך בשלושת הכללים אלא רק בכלל השלישי, אך מבחינת תיעדוף טיפול בבעיות יש צורך בשלושתם. כלל 1 הוא בבחינת ייהרג ובל יעבור, כלל 3 בבחינת "טיפול בתיעדוף נמוך יותר". 

בעבר משרד התחבורה בנה מערכת לאיתור כפילויות הבנויה על שלושת החוקים האלה והממונים קיבלו משימה לסדר את הכפילויות האלה. במסגרת זו שונו לדוגמה כל מספרי הקווים במזרח ירושלים שחפפו למספרים אחרים בעיר (ועלו לקומת ה-2XX), ונעשו עוד שינויים במקומות אחרים. לרוע המזל הפרויקט לא נשאר גבוה בסדר העדיפויות לאורך זמן, מערכת רישוי חדשה שנחנכה לא כללה את בדיקת האיכות הזו ונשארו לנו הרבה יותר מדי קווים ברשת עם חפיפות מספרים. כך לדוגמה כשנחנכו קווי מטרונית 4 ו-5 הממונה עבד עם אגד על שינוי המספרים של 4 ו-5 שלהם למספרים אחרים אבל לא טרח באותו מעמד לתקן גם את החפיפה בקווים 1 ו-3. חבל, אבל זה פשוט לא היה לאף אחד מספיק חשוב.

זה המקום להסביר ששינוי מספר קו "רק כדי לעשות סדר" הוא תהליך מורכב, יקר (תיקון כל השילוטים, פרסום השינוי לציבור) ומבלבל ואין פלא שהוא לא מתועדף גבוה אצל מקבלי ההחלטות. יחד עם זאת, במסגרת שינויי רשת גדולים כדאי מאד גם לתקן מקרים כאלה "על הדרך" ולשם כך חשוב מאד להיות מודעים אליהם.

האמירה הרווחת, גם שלי, היא שמספר הקו לא ממש משנה ברגע שמקפידים על היעדר חפיפה. הנוסע רואה את מספר הקו באפליקציה או שהוא כבר מכיר בעל פה את הקווים שלו ומה זה משנה מה המספר המדויק.

במקרה יצא לי להיות נוסע מזדמן בירושלים לאחרונה. האפליקציה הביאה אותי לתחנה שבה הייתי יכול לעלות על קו 19 או על קו 517, שני מספרים שאין שום קשר בינהם, זה לא הפריע לי לדעת לאיזה קווים לחכות. אז למה לסבך סתם?

דניאל חושב אחרת ממני, הוא טוען שאם נקפיד על התאמת מספרי קווים לתפקוד הקווים גם נוכל להעביר את כל המידע לציבור יותר טוב ובלי מאמץ. בין אם זה המידע השוטף שיהיה לציבור המזדמנים לרשת קל יותר לקלוט, ובין אם זה מידע על שינויים שמבוצעים ברשת. כפועל יוצא גם יהיה הרבה יותר קל לעשות מפות ולהשתמש בעזרים נוספים כגון צבעים או צורות שיעשו שכל ובאופן כללי נתקדם קדימה בכל הקשור לחוויית המשתמש בתח"צ.

אז מה מצוות ה"עשה" שאנחנו צריכים קודם כל לכתוב ואחר כך לאט לאט להטמיע? את זה אני משאיר לדניאל לפתח, אבל גם לכם: רעיונות בתגובות יתקבלו בברכה.









30 תגובות:

  1. אנונימיאוגוסט 21, 2024

    תמיד משגעת אותי החפיפה בין קו 3 של המטרונית לקו 3 של אגד בחיפה. בעיקרון "אין" חפיפה, והקווים מעולם לא עוצרים באותה תחנה, אבל באזור הדר הם עוברים *מאוד* קרוב זה לזה. שיא הבעיה ברחובות הרצל והחלוץ, בהם שני הקווים חולפים זה על פני זה: ברחוב הרצל, קו 3 של המטרונית נוסע לכיוון מערב ברחוב הרצל וחוזר למזרח ברחוב החלוץ, בעוד שקו 3 של אגד נוסע מערבה ברחוב החלוץ וחוזר מזרחה ברחוב הרצל...
    מדובר גם באזור שופע תיירים, עולים חדשים ועובדים זרים. אני יכול רק לתאר לעצמי את כמות האנשים שהתבלבלו בקטע הזה, ובטעות מצאו את עצמם בדרך למרכז הכרמל כשהתכוונו לנסוע בכלל למרכזית המפרץ. זאת בעיה הרבה יותר בוערת מהחפיפה בין קו 1 לטכניון וקו 1 של המטרונית, כי לפחות קו 1 של אגד הוא קו שפועל במתכונת חד-כיוונית (מחוף הכרמל לטכניון בבוקר, ומהטכניון לחוף הכרמל אחה"צ) ובתדירות נמוכה. קווי 3 הם קווים שניהם קווים יחסית חזקים ועובדים מהבוקר עד הערב.
    אם לא עושים ארגון מחדש של כל מספרי הקווים בעיר, אפשר היה לפחות לשנות לקו 3 של אגד את המספר ל-33 הפנוי. כבר עבר יותר מעשור מאז שנפתחו קווי המטרונית, ואף אחד במשרד התחבורה עוד לא שם לב לבעיה הזו?

    השבמחק
    תשובות
    1. לצערי כבר התרעתי על זה המון בעבר והצעתי את זה אבל זה כנראה לא מספיק חשוב לממונה. כדאי להתלונן על זה עד שיחליטו לשנות.

      מחק
    2. יש לקו 3 של אגד ולמטרונית 3 תחנה משותפת - תחנת העירייה ברחוב החלוץ.

      קו 33 כבר תפוס בחיפה.

      ומכיוון שחיפה זה גם קרית חיים וקרית שמואל, אז יש כפילויות גם שם, כמו שני קווי 23, שני קווי 18 ועוד.

      מחק
  2. אנונימיאוגוסט 21, 2024

    יש לי כל כך הרבה לכתוב על זה ועל עיוותים:
    קודם כל לאגד בגוש דן היו ועדיין המון קווים עירוניים עם מספר תלת ספרתי: בעיקר הקווי ה-ה-5XX. למשל קו 531 שהוא קו עירוני לכל דבר. וגם קווי חולון בת ים לפני שהיו 8X 9X היו בסדר של 100-150. ושנו לדו-ספרתיים בשנות השישים.
    גם ל"דן" הייתה חלוקה: 2X לשכונות עבר הירקון, 3X לדרום מזרח תל אביב ודרום בקעת אונו, 4X ליפו שאחר כך הוארכו לבת ים: 5X 6X פתח תקווה, רמת גן וגבעתיים.
    גם כיום בבינעירוני דואגים לשמור את המספור הישן של אגד (3XX לדרום ו-8xx לצפון). אבל יש עיוותים: למשל קווים 500 ו-506 של שוהם, היו אמורים להיות 46X לפי המספור הישן של אגד, ולא לתת לו "קידומת" של השרון. כך גם היה ניתן לעשות עם קווי מודיעין-תל אביב ולעשות אותם כ-47X. או 347 של מטרופולין לרעננה.
    יש המון קווים שהם בינעירוניים "אמיתיים" ומסיבות היסטוריות הם דו ספרתיים: קווי באר שבע-מצפה רמון למשל. יש גם קווים ששינו אותם מחוסר מקום: למשל 150 אשקלון-אשדוד היה 15 ו-250 אשקלון-קרית גת היה 25.
    גם כללים אחרים שאני חושב שכדאי להקפיד עליהם בראש ובראשונה שלא יהיו קווים עם אותו מספר באותו אשכול. למשל ל"מטרופולין" באשכול השרון יש כפילות במספרים: 1,2,3,8,9. כלל נוסף לשלושת הערים הגדולות זה למשל למלא את המספרים מ-1 עד 99. לפני שהולכים על מספרים תלת ספרתיים, שעדיף שינתנו לקווים מהירים והפחות תדירים.

    השבמחק
    תשובות
    1. את ההרחבה שלך על דן הכנסתי בתמצות לגוף הפוסט. תודה. לא ידעתי שהשירות לחולון היה תלת סיפרתי קודם (את זה לא הכנסתי כדי לא לסרבל את הפוסט אבל זה פריט מידע ממש מעניין).

      לגבי מודיעין-ת"א ושוהם ת"א, הם הרי קווים חדשים יחסית שהמספרים שלהם ניתנו שלא לפי שיטה כלשהי ורואים את זה. אבל אני לא בטוח שגם בשיטה הישנה הם היו מקבלים את הקידומת 4XX שלהבנתי היתה שמורה לקווים שיוצאים ממחוז ירושלים של אגד (כולל בית שמש) אל מחוז המרכז של אגד. ברור שהקידומת 5XX לקווי שוהם שמתנגשת חזק עם הקידומת לקווי השרון לא במקומה ואילו הקיומת 1XX לקווי מודיעין (אגב גם לירושלים וגם לתל אביב) מתנגשת חזק עם מספרים שצריך להיות שמורים לשירות העירוני במטרופולינים הגדולים. אני לא יודע מה אגד היו נותנים אם זה עדיין תחת אחריותם אבל כנראה לא את המספרים האלה.

      לגבי כלל האשכול, דווקא לא חושב שהייתי הולך עליו, אשכולות הם לא גורם קבוע במרחב והם יכולים להשתנות ממכרז למכרז. בעבר טבריה ובית שאן לא היו תחת אותו אשכול והיום הם כן, אבל אני לא רואה בעיה בכך שיש קו 12 עירוני בטבריה וקו 12 עירוני בבית שאן. (או קו 1 עירוני בקרית גת וקו 1 עירוני בשדרות) זה לא מבלבל את הציבור לדעתי.

      לגבי ערים החולקות גבול משותף זה כבר סיפור אחר. קו 2 ברעננה וקו 2 בכפר סבא יכולים בהחלט לבלבל, ובעיקר להקשות במקרים בהם אתה רוצה להאריך קווים שבעבר היו רק בעיר אחת ועכשיו יחצו את הגבול. אחת הדוגמאות היא מסוף וולפסון על גבול חולון-ת"א, שיצר הרבה מקרים של קו 15 חולוני שרק מסיים במקרה בצד התל אביבי של הקו הכחול ומייצר לכאורה שני 15 בתל אביב. כלל של הפרדה מספרית בין שתי ערים סמוכות בהחלט יכול לעזור.

      מחק
    2. אנונימיאוגוסט 22, 2024

      סיומת 4xx מזכיר לך היא לא רק לאזור ירושלים, אלא גם לרמלוד (451,461) ובעבר אגד הפעילה קווים מתל אביב למושבים סביב שוהם במספרים 467 ו-469.

      לגבי שני קווים באותו אשכול, בגלל שעבדתי בעבר בתחום התח״צ, שני קווים תחת אותו אשכול זה מבלבל. יש גם בעיה עם חלוקת האשכולות. אבל זה נושא רחב מדי.

      אני מכיר את הכלל של ערים סמוכות שמנסים ליישם, כרגע למשל אין בעיה שיש גם 4 בחולון גם בתל אביב וגם בבני ברק. לכן אני מדגיש את עניין האשכולות. כמובן הכלל של קווים תחת אותו מספר ברשות מקומית לא יכול להיות מהסיבות שציינת.

      מחק
    3. אכן, סימות 4XX מתאימה לשוהם ואולי גם למודיעין. חוזר בי.

      מחק
  3. בנוגע לקו 1 בחיפה יש יותר גרוע קווים 240 עוצרים באותם תחנות בדיוק
    בני ברק - מודיעין עילית (קווים)
    חולון - רמת גן (דן)
    דרך אגב עם מעניין אותך אני וחבר שלי עשינו רשימה של כפילות מספרים באותו עיר בין קווים

    השבמחק
    תשובות
    1. זו שאילתא קלה מאד (בלי להעליב), הבעיה היא לא חוסר במידע אלא חוסר ברצון לשנות.

      מחק
  4. אנונימיאוגוסט 22, 2024

    אחת הדוגמאות למערכת קווים מסועפת אך עם שילוט ברור היא הקווים הבינעירוניים בביתר עילית. הספרה האמצעית של הקו מלמדת על אופי הקו האם עוצר רק בתחנות "מוקדים" או שאוסף רק בגבעה A, רק בגבעה B או בשניהם וכן הלאה. הספרה הראשונה היא לכיוון הנסיעה, ירושלים, צפון, דרום והאחרונה משתנה לפי היעד. שיטה מאוד ברורה וכל הכבוד לרב יעקובזון המוכשר שיזם אותה.

    השבמחק
    תשובות
    1. אכן כל הכבוד לרב משה אהרון יעקובזון שלימד אותי כמה וכמה דברים בדרכו הצנועה. הוא גם היה מאד ער לכך שהשיטה שלו בביתר עילית לא תתנגש עם קווים קיימים בערי היעד.

      קו 240 הגוש דני נפתח אחרי 240 ממודיעין עילית לבני ברק (השיטה במודיעין עילית גם לירושלים וגם לבני ברק X10 מקרית ספר, X20 מברכפלד, X30 מברכפלד וX40 מנאות הפסגה וגרין פארק).

      הוא כעס על חוסר הרגישות של נתיבי איילון לנושא הזה, אבל אחר כך הציע להעלות את כל קווי מודיעין עילית בני ברק לקומה אחרת פנויה יותר. כלומר לקחת על עצמו את הכאב ראש של לסדר את זה. בסוף זה לא קרה, אבל זו דוגמה לחשיבות שנותן משה יעקובזון לפרטים הקטנים.

      מחק
    2. פניתי אליהם לשנות את מספרי חלופת קווים 3, ו 13 ברחובות ולהוסיף להם א הם אמרו שהבקשה מאושרות אבל בגלל המלחמה יש בעיות תפעוליות והשיוני לא יקרה עד סוף המלחמה

      מחק
  5. הסיבה שאין 704 היא שמיטל להבי לא רצתה להתחרות במוניות השירות 4 ו 5. מבחינתי היעדר קישור של נעים בסופ"ש למוקד קווי השירות הבינעירוניים בתחנה המרכזית היא טעות, אף שאזור בעייתי. במקביל, גם לורה וורטון בירושלים שהפעילה את שבוס חשבה שמוניות השירות יהיו פתרון כשהשר כ"ץ ניסה לעודד קווים כאלו בעיר. בסוף המציאות היתה שהשוק יישם את עמדת הפורום והתחום בקריסה עקב ההסדרים התקופתיים המוצלחים ברב קו ובאפליקציות.

    שאלת מספרי הקווים בארץ היא מכפלה של היעדר רשת רכבתית מסועפת מספיק, וקיומה של מערכת אוטובוסים שהיתה במקור מערכת של חברה אחת - אגד. הבאת כדוגמאות שלל מספרים שאת חלקם אני מכיר וחלקם לא, אך בגלל חשיבות מערכת האוטובוסים אני מניח שרוב יושבי הפורום והעוסקים בתח"צ מכירים את רובם היטב.

    לטעמי השיטה הארצית טובה למערכת הארצית ושינויים יהיה כאב ראש גדול מדי. במטרופולינים הגדולים מספרי הקווים הסתבכו ואני חושב שצריך ללכת על פתרון של קידומות אות כדי להשאיר את המספרים העירוניים קצרים ולמנוע חפיפה. זה יאפשר לקווים עירוניים רבים להשאר דו ספרתיים (אות וספרה או שתיים) וגם לעבור בין ערים שכנות. בשיטה הלונדונית האותיות קשורות למסוף האוטובוסים, לא לשם הרשות המקומית. במקום כמו השרון - אם הקווים מתוכננים כגוש יחיד אין צורך בתיאום מול מספרי תל אביב למעט בקווים הנוסעים לשם.

    מספרים תלת ספרתיים לקווים עירוניים בשיטה הישראלית זו בעיה. עדיף שלא יהיו או שיצומצמו לקומות ה 1xx וה 2xx. עם ריבוי הקווים בארץ - נוסעים צריכים לזכור מספרי טלפון שלמים כדי לבצע החלפה פשוטה בין שני מקבצי קווים בצירים משיקים.

    הסיבה למספור המוזר 19 517 בירושלים הוא שקו 17 היה די דומה לקו 19, ועם המעבר למפעילה של מסוף תלפיות - הוא קיבל את הקידומת 5. לא הכי הגיוני למי שמבקר בעיר, אבל יש בזה הגיון פנימי.

    השבמחק
  6. אנונימיאוגוסט 22, 2024

    לדעתי המיספור של קווים 5XX בירושלים, וכדומה בערים אחרות, הוא בעייתי ביותר. מהמספר מקבלים רושם אם הקו הוא עירוני (שעוצר בכל תחנה ותדירותו גבוהה) או בינעירוני (שלעיתים קרובות מדלג על תחנות ותדירותו מפוקפקת). מבחינה זו קווים 5XX נראים כמו בינעירוניים וזה נותן רושם שגוי לנוסע. לא ברור לי אם אפשר להכניס את כל הקווים בעירוניים בירושלים לשתי ספרות, אבל אם לא היו צריכים להשתמש בסדרת 1XX ולא 5XX. גם בגוש דן המטרופולין הגדול ביותר, היו צריכים להכניס את המספרים העירונים לתחום 1-299 לא מעבר. בנוסף, אין הצדקה להקצאת מספרים לפי החברה המפעילה, כי אין לזה שום משמעות לנוסע.

    השבמחק
    תשובות
    1. לאנונימי: אתה צודק שאין למפעיל משמעות לנוסע ושזו טעות לתת מספרים לפי מפעיל, אבל בירושלים חלק ניכר מקווי ה 5xx משתמשים בדרכים עירוניות מהירות כמו בגין או ידין, אז יש הצדקה למספור שונה שמראה זאת.

      בלונדון לפני הסופרלופ (מערכת אוטובוסים היקפית בפרברים, העלתי סרטון בפורום) היו מספר קווי אקספרס עם הקידומת X. בערים אחרות בבריטניה הקידומת X משמשת לקווי אקספרס שמשתמשים בדרכים מהירות של 80 קמ"ש ומעלה, שאינם רחובות עירוניים. חלק מהקווים האלו נוסעים לערים שכנות. יתכן שהיה עדיף שקווי בגין-ידין בירושלים היו משתמשים בקידומת כזו, מה שהיה יוצר סיווג לקו מהיר, בלי שהמספר ירגיש תלת ספרתי - X17, X31, X4 במקום 5XX.

      מחק
    2. אני מסכים, אגב 17 עדיין קיים ו-517 הוא לכאורה 17 מהיר והיה יכול להיות X17
      למעשה זה חלק מהרעיון שדניאל ואני דיברנו עליו. ה-X נראה מאד דומה ל"א". ולכן, מה אם היינו משתמשים ב-א עבור קווי אקספרס כאלה? זה היה עושה הרבה שכל ומקטן את כמות המזפרים שצריך לזכור (היום משתמשים בא' לציון חלופה אחרת לקו ללא קשר לסיבת החלופה ואסור להשתמש באותיות אחרות. אני חושב שהגיע הזמן לשנות את זה.

      מחק
    3. אנונימיאוגוסט 23, 2024

      ואז היה להם את אותו מקט קו, דבר שהיה יותר בלאגן אצל המפעיל ואצל משרד התחבורה, אבל גם אצל הנוסעים. חלופות בכל מקרה בעידן האפליקציות זה משהו שצריך להיעלם. כי לפעמים מה שקופץ ראשון לנוסע זאת חלופה נידחת.

      מחק
    4. הדגמתי את המודל הלונדוני בפורום. קווי קידומת אותיות שהיו באזורי: C2, C11, H2, H3, W5, W7.

      זה שונה מסיומות אות המרמזות על חלופות שונות של אותו הקו כי קידומות מראות שאלו קווים שונים.

      השימוש של רק"ל גוש דן באות R (האם היא מייצגת Red או רק"ל? בפריס לכל הרק"לות יש מספר המתחיל ב T ) שובר את הטיעון שאי אפשר להשתמש באותיות לטיניות לקווים בארץ בגלל היעדר מעמד רשמי לשפה כלשהי המשתמשת בא"ב הלטיני.

      מחק
    5. בהחלט אפשר לבנות את המערכת כך שיהיה לקוו אקספרס כמו X17 מקט אחר, מה שצריך זה הגיון סדור וברור מתי זה קו נפרד עם תחילית X במקום תחילית מספרית ומתי יש חלופה לקו.
      חלופות קו "ראשיות" (קווים שיש להם הרבה נסיעות ביום גם בחלופת הבסיס וגם בחלופה משנית) צריכות להיעלם. חלופת משניות צריכות להצטמצם אבל בסופו של דבר זה כלי שימושי כשאתה לא רוצה לפתוח מספר קו נפרד רק בגלל שבלילה מרכזית חוף הכרמל ננעלת והאוטובוס עוצר מחוץ לה, או כי ביום שישי ב-12:00 יש הרבה הולכי רגל ליד המסגד ולכן האוטובוס משנה מסלול רק עבור נסיעה אחת בשבוע, או כל דוגמה איזוטרית אחרת.

      מחק
    6. בניגוד לשיטה המקובלת שבה 5, 5A ו 5B בברייטון הן חלופות פרבריות של אותו הקו -

      קווי קידומת האות הלונדוניים הם קווים עצמאיים לחלוטין.

      זה דומה למצב שמסוף צומת רעננה יקבל את האות R או Z וקווים מקומיים בשרון כמו הקווים הפנימיים של הוד השרון , רעננה וכפ"ס שלא חוצים לערים שכנות למעט תחנה או שתיים יהיו Rx-Rxx בלי להעמיס על המערכת הראשית של גוש דן.

      מחק
    7. כוונתי היא שבשיטה הלונדונית האות התחילית היא קוד לאשכול קווים שונים.

      זה שונה מסיומות, שהן קוד לחלופות או ענפים של אותו הקו.

      מחק
    8. לגבי "דוגמאות המסגד" - בבריטניה זה לא עניין למספר קו שלם אלא לסמל כלשהו ליד שעת הנסיעה בלו"ז שבתחנות.

      בבריטניה ומקומות אחרים (ראיתי את זה ברחבי אירופה) נהוג לפרסם לוחות זמנים בתחנות האוטובוס.

      כאשר יש נסיעה שמבצעת חלופה כלשהי - מסמנים ליד הזמן שלה סמל או אות והנוסע צריך לבדוק במקרא בתחתית הלו"ז. בצורה זו אפשר לציין חלופות בנות נסיעה אחת במידע משני המונגש לציבור בתחנות.

      חבל שהיעדר מידע בסיסי לנוסעים, כמו לו"ז, גורם לכך ששוקלים אמצעי מידע עיקרי כמו שינוי מספר קו במערכת עתירת קווים.

      מחק
  7. אנונימיאוגוסט 23, 2024

    לא ברור גם למה שיטת הצבעים כל כך מבלבלת. למה שיהיה קו אדום וירוק גם בירושלים וגם בגוש דן? נגמרו הצבעים כבר מהרק"ל הראשון?

    השבמחק
    תשובות
    1. זה האמת לא מפריע לי. אין חפיפה בין המטרופולינים. אדום ירוק וכחול הם צבעי הבסיס ולכן מאד הגיוני להתחיל איתם (אם כבר הסגול מפתיע).

      מחק
    2. לקרוא לקווים לפי צבע זו שיטה אמריקנית. זה נובע מכך שבניו יורק יש ריבוי ענפים מסובך המשתמש בשלל אותיות או מספרים לכל קו.

      באירופה לקווי מטרו ורק"ל יש מספרים, הצבע משני וקיים רק כדי לבדל ביניהם. בשיטה של פריס אין מספרים שונים לשלוחות מטרו בקווים כמו 7 ו13 וצריך להבדיל לפי שם היעד , ב RER יש לקווים אותיות וליעדי השלוחות מספר A1, B5 למשל. בשיטה של ברלין יש לשלוחות ה S-Bahn מספרי 5 לשלוחה אחת מול המספר הרגיל לאחרת - S7 ו S75 למשל.

      בלונדון לקווי התחתית יש שמות, מבדילים את השלוחות לפי היעד. האוברגראונד קיבל שמות חדשים לאחרונה, אינני בטוח שיתפסו. ב DLR צריך לנסוע לפי יעד, ב Tramlink היו בעבר מספרי קווים אבל זה נזנח לטובת נסיעה לפי יעדים. ברכבת הפרברית זה יותר מסובך כי בנוסף ליעד צריך לנסוע לפי רשימת תחנות שלמה כי אין שיטת קווים לבדל למשל בין רכבות אקספרס למאספות לאותו יעד. זה די דומה לרכבת ישראל.

      אני מסכים שאיש לא יתבלבל בין הקו האדום או הירוק של גוש דן לזה של ירושלים. הם במטרופולינים שונים ואין חפיפה בין המערכות העירוניות. גם אם יתלוננו על "נסיעה בקו האדום" אפשר להבין לאיזה קו הכוונה מקונטקסט תיאור הנסיעה - משדרות ירושלים לאלנבי או מכיכר ספרא לתחנה המרכזית - נבון.

      הפוטנציאל היחיד לבילבול הוא אם ישתמשו בשיטת צבעים גם לקווי רכבת ישראל, בה למשל קו השרון גם הוא אדום, אף שהוא מקביל במידה רבה לקו האדום של רק"ל גוש דן.

      מחק
  8. הייתי רוצה התייחסות גם למספרי קווים ברכבת ישראל, שמעתי שרוצים לעשות שם גם מספרי קווים

    השבמחק
  9. אנונימיספטמבר 01, 2024

    https://israelbikebus.blogspot.com/2017/03/2020.html

    השבמחק
  10. האם תמיד חלופה שמצוינת באות א היא החלופה הארוכה יותר, או שמתחשבים גם בתדירות?
    לדוגמה: יש בבית שמש קו 4 עם 12 נסיעות ביום, וקו 4א הארוך יותר, עם 3-4 נסיעות בשעה.
    בעבר ביקשתי להחליף ביניהם, לשם נוחות הדיבור, ובקשתי נדחתה.

    השבמחק
    תשובות
    1. א זו בדרך כלל גירסאת קו עם שלוחה כלשהי.

      בירושלים למשל 77 הוא הקו עם הסיבוב הקצר יותר בגבעה הצרפתית ו 77א הקו עם הסיבוב הארוך יותר לצמרת הבירה, שכונת הבת שממזרח ומתחת לגבעה הצרפתית. סיומת ה א' שרדה מקו 4 ההיסטורי שהפך לקו 77 עם פתיחת הרק"ל.

      קו היסטורי אחר שהיתה גירסאת א היה קו 17. בגבעת מורדכי קו ה א היה נכנס לרחוב צדדי פעם בשעה, יתכן שרק בנסיעות החזור מהעיר, ואז היה חוזר לרחוב הראשי של השכונה בה נסעו שאר הקווים. יתכן שהיה לקו בסיס ישן יותר מהעידן שקדם להרחבת השכונה צפונה והקמת המבנים בני 10 הקומות בשנות השבעים. בצד השני שלו קו 17א היה ממשיך מעין כרם לבית הספר החקלאי, כאשר קו 17 היה מסתיים בעין כרם עצמה. כיום מקטע הקו להר הרצל ממוספר 28 ויש גם 28 א אבל לשניהם תחנה בבית הספר החקלאי.

      אני מכיר מקרה היסטורי אחד שהסיומת א לא ייצגה תוספת שלוחה לקו אלא כיוון - קווים 24 ו 24א ההיסטוריים בירושלים. היה להם מסלול סיבובי מדרום העיר לעמק המצלבה והסיומת הבדילה בין כיוון אחד לכיוון השני. בערים קטנות יותר בארץ שבהן יש קווים סיבוביים נהוג בימינו להשתמש בשני מספרים עוקבים במקרים כאלו.

      מחק
    2. למערי אין שום חוקיות, א יהיה לפעמים הארוך יותר, לפעמים הקצר יותר לפעמים התדיר יותר לפעמים הפחות תדיר. מה שכן, הוא בדרך כלל מגיע היסטורית אחרי הקו הראשי כמענה לאיזו פניית ציבור שביקשה הארכה בכמה נסיעות מסוימות ולכן הוא בדרך כלל יהיה הארוך יותר והפחות תדיר. (אפשרות אחרת שבעת תכנון הקו מבינים שצריך גם חלופה עם שילוט א וגם אז יתנו אותה לקו הפחות תדיר, למרות שכמו שראינו בדוגמה מבית שמש, לפעמים אחר כך מחליטים להפוך בין המשקלים של החלופות ולא מעדכנים את האות בהתאם). בקיצור בלגן.

      מחק