 |
| מקור: כאן |
והפעם ברשותכם הגיג מחשבתי לא עמוק במיוחד שאשתף איתכם.
לאחרונה נתקלתי בכתבה על כך שהשנה לראשונה כלי הרכב הנמכרים ביותר בישראל היו מסוג ג'יפים, ג'יפונים וקרוסאובר למינהם.
כתבתי בעבר למה אני שונא ג'יפים, וגם כיצד הטרנד הזה מכיל בתוך עצמו מנגנון מובנה להתגברות התופעה (נסיעה ברכב קטן בין המון רכבים קטנים מרגישה בסדר, אבל נסיעה ברכב קטן בין המון ג'יפים גורמת לי להרגיש לא בטוח ולכן גם אני אשקול זאת, רק כדי להרגיש יותר בטוח).
אנחנו כמובן מעתיקים את הטרנד הזה מארצות הברית וכנראה שאנחנו מעתיקים מארצות הברית את כל סוגיית פערי המעמדות ואת היעלמות מעמד הביניים. לא לחינם ישראל וארצות הברית נמצאות בראש טבלת המדינות מבחינת פערים חברתיים-כלכליים. אסייג זאת בכך שבתגובה לפוסט ציין הגולש מוטי שב-2014 וב-2015 חל שיפור קל במדדי האי שיוויון. אך למרות שיפור מבורך זה אנחנו עדיין רחוק מאד בצד השלילי של הפערים החברתיים והכלכליים. אנונימי הניח בתגובות מאמר מרתק מאתר "מידה" ששומט לחלוטין את הקרקע מעל טיעון הפערים החברתיים-כלכליים וטוען שהוא למעשה מעולם לא היה נכון והפערים בארץ דומים לאיחוד האירופי. שווה לקרוא ולו רק כדי לפתח סקפטיות בריאה לכל דבר שאתם קוראים.
אבל למה להרוס פוסט טוב - בהנחה שיש פערים החברתיים-כלכליים גדולים הם אומרים עוד משהו, במקביל ליותר ויותר אנשים שמעדיפים להשקיע בג'יפ על חשבון הרכב המשפחתי הקלאסי, יש גם יותר ויותר אנשים שמחפשים אלטרנטיבה זולה יותר מהרכב המשפחתי הקלאסי. חלקם מוצאים אותה ברכבי המיני הקטנים שנהנו גם מהטבת מס ירוק. (זה עבד כל כך טוב עד שהמדינה החליטה להקטין את ההטבה הזו במאי 2016), וחלקם מוצאים אותה בכלל מחוץ למעגל הרכב הפרטי באופניים ואופניים חשמליות שצוברות תאוצה בשימוש היום-יומי גם של אנשים מבוגרים ולא רק של ילדים בני 16, וחלקם מוצאים את התשובה לחסכון בכסף דווקא בתחבורה הציבורית. דבר שבחלקו מסביר את הגידול במשתמשי התחבורה הציבורית במקביל לגידול ברכישת רכבים.
למעשה מספר משקי הבית שיש להם רכב אחד הולך וקטן, בחלקו הגדול למשקי בית עם שני רכבים למשפחה ואפילו שלושה, ובחלקו (כנראה הקטן יותר) למשקי בית ללא רכב בכלל.
כלומר, יותר ויותר אנשים יכולים להרשות לעצמם לקנות רכבי מותרות, כלומר ג'יפים וג'יפונים, וזה למרות שהם יותר יקרים (אני יודע שיש מבצעים ויש דגמים זולים יותר ממשפחתיות, אבל בממוצע הם עדיין יותר יקרים לקנייה, לתחזוקה שוטפת וגם יותר בזבזניים בדלק), ולכן כל שנה נשבר שיא המכירות של רכבים אלה. ובמקביל יותר ויותר אנשים לא יכולים להרשות לעצמם להחזיק רכב ולכן גם חלקם של שאר האמצעים עולה.
מעטים האנשים שתכירו שאשכרה היה להם רכב והם מכרו אותו, אבל אם אתם צעירים מתחת לגיל 30 אולי אתם מכירים רבים שמעולם לא קנו רכב, ואולי גם לכם אין רכב. אתם לא יודעים את זה, אבל גיל קניית הרכב מתאחר והולך בקרב המעמדות הנמוכים. וברור שזה קשור גם למשבר הדיור כי כשכל ההכנסה הפנויה הולכת לשכירות או משכנתא בגודל מפלצתי חייבים לחשוב איך חוסכים.
ברור לי שזו פילוסופיה בגרוש, ולא טרחתי לחפש מחקרים אקדמיים שמאששים או פוגעים בטענה שאני מעלה, וברור לי גם שאנשים רבים (ואני בינהם) יכולים להרשות לעצמם רכב ובכל זאת בוחרים בתחבורה הציבורית או באופניים מטעמי נוחות, בין אם לחלוטין ובין אם רק לחלק מהדרך (עד לתחנת הרכבת ברכב ומשם בתחבורה הציבורית לדוגמה). ועדיין אני חושב שהמגמה שאני מציג היא עצובה ונכונה. מטרתנו היא לגרום לאנשים לבחור בתחבורה הציבורית כי היא נוחה יותר, אבל רבים יותר מצטרפים למעגל המשתמשים בתח"צ לא בגלל הנוחות אלא בגלל היעדר היכולת הכלכלית להחזיק רכב, ואז הם מוגדרים כנוסעים שבויים. אלה חדשות טובות לתח"צ אך זו תופעה מדאיגה ברמה הלאומית. גם הבחירה בג'יפים מדאיגה ברמה הלאומית כי ג'יפים, בהגדרתם כרכבים גדולים גורמים נזק רב יותר בתאונות דרכים, וגם באיכות הסביבה, בתחזוקת כבישים, בפלישה לאתרי טבע וכו'. טוב יעשה האוצר אם יקבע איזשהו מיסוי גבוה יותר על ג'יפים שיממן את המשך ההטבה לבעלי רכבים קטנים. היום טריקים שונים של מיסוי אפילו גורמים לכך שהמס על ג'יפים קטן יותר מהמס על רכב משפחתי וזה אבסורד. אשמח יותר אם אדם שמחפש להראות סמל סטטוס יבחר ברכב יוקרה בגודל של משפחתי או אפילו מיני. (לקסוס, מיני קופר וכו').
במקביל נמשיך ונשפר את התחבורה הציבורית, כדי שלפחות חלק מבעלי הג'יפים הנוצצים יעדיפו להשאירם בבית או באיזשהו חנה וסע.
עד כאן ההגיג, האם אני צודק או טועה בענק? לא יודע.
 |
| מקור: כאן |
יש רק בעיה אחת בהנחת היסוד של הפוסט הזה, הפערים למעשה מצטמצמים או נשמרים באותה רמה.
השבמחקמקור: http://www.btl.gov.il/Publications/oni_report/Documents/oni2014.pdf
הלמ"ס בדיוק פרסמו את הנתונים ל2015 - והמספר הוא 0.366, ירידה נוספת (לא מובהקת סטטיסטית). מקור: http://www.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=201615349
תודה מוטי, הוספתי את דבריך ואת הלינקים בגוף הפוסט. אלה חדשות מעודדות אך מאחר והמציאות של פערים גדולים עדיין קיימת, זה לא משנה לדעתי את הנחת היסוד של הפוסט.
מחקהבעיה העיקרית בישראל זה המיסוי היקר על הדלק שלא משקף איכן אתה נוסע רק נסיעה כלשהי. עדיף היה אם היו לוקחים מס נמוך על דלק אך במקום שהכבישים בארץ היו אגרה כמו ביפן וככה לנסוע ברכב בתל אביב היה יקר יותר מלנסוע במצפה רמון, ואז אני בטוח שאנשים היו שוקלים לאן לקחת את הרכב שלהם יותר ברצינות.
השבמחקקיימת חשיבה הפוכה דווקא לעבור למודל ההולנדי לפיו המיסוי הוא לפי כמות הקילומטרים שאתה נוסע, ואז לתת הטבה לתושבי הפריפריה כדי שלא ייפגעו מכך. דווקא המיסוי על הדלק משקף את זה שנסיעה בפקקים בגוש דן לאורך 15 ק"מ עולה אותו דבר בערכך כמו נסיעה בשטח פתוח לאורך 100 ק"מ...
מחקאני אישית תומך בפתרונות המשלבים אגרה גבוהה יותר באזורי הגודש בשעות השיא כדוגמת הנתיבים המהירים.
צריך Congestion Charge (אגרת גודש) בגוש דן כמו בלונדון.
מחקאכן, אבל אז נשמעת האמירה שבה כל עוד אין אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית מתקדמת ברמה של לונדון, אסור לפגוע בנהגים. האמירה הזו תמיד תישמע ונשמעה גם בלונדון בזמנו), אבל בארץ יש בה מידה רבה של אמת. לכן מקדמים פתרונות פחות גורפים מאשר בלונדון כגון פרויקט הנתיבים המהירים, בהם במקביל לאגרה עדיין יש אפשרות להיכנס בחינם.
מחקהבעיה העיקרית היא שהאמירה הזו של לובי נהגי הרכב הפרטי לא אמפשרת לקיחת נתיבים או חניות מהם לטובת מערך אוטובוסים מהיר על פני הקרקע. ואז מדובר על גול עצמי. כלומר, בגלל שאסור לפגוע בנהגי הרכב הפרטי, אי אפשר לייצר אלטרנטיבות מהירות וזולות לרכב הפרטי.
http://mida.org.il/2016/11/23/%D7%94%D7%A4%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%93%D7%95%D7%95%D7%A7%D7%90-%D7%9E%D7%A6%D7%98%D7%9E%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%9D/
השבמחקסתם מניח את זה פה
תודה, סתם הנחתי את זה גם בגוף הפוסט. מרתק...
מחקבשמחה.
מחקהמאמר במידה כמובן לא סותר את הסלידה מג'יפים ומפחיות בכלל..
אני מהקוראים המסורים והשקטים שלך, אז זו כבר הזדמנות לומר תודה על כל המאמרים המרתקים שאתה מעלה פה. אני מחכים תמיד.
בוקר..... לא להאמין קו 160 דן מחכים לו חצי שעה ובסוף עד שהוא מגיע חולף ולא עוצר בתחנה ריק לגמרי.... ממש חוצפה ... מה יהיה הסוף עם ההפקרות הזו ??? מה הסיבה לתופעה הזאת?
השבמחקאמנם לא קשור לשרשור, אבל אני לא אוהב להשאיר תגובות ללא מענה.
מחק1. זה באמת לא בסדר, וצריך להתלונן, שלח תלונה למשרד התחבורה (בדיוק עם התאריך וטווח הזמן בו חיכית). זה לא יחזיר לך את הזמן האבוד, אך בסופו של דבר ככל שמצטברות יותר תלונות מוצדקות כאלה שמטופלות התופעה תרד.
2. רק כדי להרחיב את הידע הכללי. תופעות נקודתיות של תקלות באוטובוסים, או לחלופין איזו תאונה של רכב פרטי שחסמה איזה רחוב, קורות לצערנו. אין מאה אחוז אמינות באף מערכת. אם זה חד פעמי אז זה נורא מעצבן, אבל בלתי נמנע.
3. אם זה קורה באופן קבוע, אז זה עשוי לנבוע ממה שנקרא בשפה המקצועית "סידור פתוח" כלומר סידור שאין לו נהג קבוע, בין עקב מחסור הנהגים במדינה או מסיבה אחרת. זה לא אמור להיות וזה כבר זלזול בציבור כאשר כל יום מחדש המפעיל לא יודע אם יצליח להוציא את הנסיעה שפרסם לציבור או לא. בתלונה חשוב לכתוב אם זה קורה באופן קובע או לא. (חשוב שהתלונה תהיה עניינית ובלי נאומים). בסופו של דבר האמינות היא אחד הדברים הכי חשובים בתחבורה הציבורית ואסור שתיפגע על בסיס קבוע.
התפיסה לפיו עוד מיסוי על רכב או על סוג מסויים אמור לעביר אנשים לתחבורה ציבורית היא מוטעית. בכללי התפיסה הדי רווחת שאם המדינה ממסה אזרחים על ה"עבירה" שהם קנו רכב גדול יותר או דירה גדולה יותר או אפילו הכנסה גבוה יותר היא, טעות, גניבה ובעיקר פגיע בשכבות החלשות.
השבמחקבמקרה שלנו, תחבורה ציבורית ומעמד הבייניים ה"נכחד", רואים את זה בבירור.
המדינה הרוויחה או גנבה(תלוי איך מסתכלים על זה), 40 מיליארד שקל על המיסוי על רכבים ועל דלק. ככה שזה מאוד משתלם למדינה מצד אחד שאנשים ירכשו רכבים. אבל מה, אותה המדינה צריגה לבנות תשתיות כדי שתהיה לרכבים האלה איפה לנסוע, והיא לא עושה את זה כמו שצריך. אז המדינה בגלל הרצון להרוויח יותר ויותר דופקת לכולם את החיים בזה שהיא מייצרת פקקי ענק שבסופו של דבר פוגע בכלכלה וכך בכולנו.
עצם החוקים שמי ישלםיותר ומי פחות הם לא צודקים. חוץ מהעניין הזיהום שזה צודק כי זה פוגע בבריאות ובאוויר של כלל האוכלוסיה. אבל מיסוי על רכבי יוקרה או ג׳יפים כפי שמציע הכותב, הם מיסים לא צודקים בעליל.
בעצם עם הרווח הענקי של המדינה מהרכבים יש למדינה סוג שלניגוד עניינים כשהיא צריכה לטפל בתחבורה ציבורית. כי ברגע שהיא תבנה תחבורה ציבורית טובה היא תספיד את ההכנסות הגבוהות מהרכב. וככה אנחנו מוצאים את עצמנו עם תחנות רכבת חדשות ממש מחוץ לערים, עם מגרשי חניה עצומים, כדי שאנשים עדיין יקנו רכבים.
אולי לא נראה כל כך קרוב נתיבי תחבורה ציבורית ש"גונבים" נתיבים רגילים בכבישים.
ככה שלדעתי הדבר ההכי צודק ושאולי ישנה פה משהו זה פשוט להוריד בצורה קיצונית את המס על רכבים. כי ככה אנשים מהשכבות החלשות שבאמת צריכים רכבים, שגרים בפריפריה ואין להם אלטרנטיבה יוכלו לחסןך הרבה זמן וכסף עם יקנו רכב. וככה המדינה תרגיש סוף סוף את הנזק שנדרם מחוסר תחבןרה ציבורית טובה וחוסר אלטנרטיבה לרכב הפרטי שהיא כל כך עודדה.
ככה אין ניגוד עניינים, ככה יש יותר צדק, וככה סוף סוף ישקיעו בתחבורה ציבורית איכותית.
בענייני מיסוי כל אחד זכאי לדעתו, וזה דיון נרחב שלא קשור ממש לפורום זה. בהקשר של רכבים קורים שני דברים.
מחק1. בעיני הכלכלה הקלאסית, לרכב יש ביקוש די קשיח שהשפעת המיסוי עליו בעצם לא משנה כל כך את הרגלי הנוסע. כלומר מיסוי גבוה או מיסוי נמוך מהווים פקטור מאד קטן בבחירה של אדם האם להשתמש ברכב או לא (וגם בתחבורה הציבורית, לפי כל המחקרים האקדמיים מהעולם, מחיר הנסיעה הוא הגורם המשפיע בצורה הפחותה ביותר על הבחירה להשתמש בתחבורה הציבורית מול אלטרנטיבות אחרות, הגורם הכי משפיע הוא תדירות).
לכן בעיני הכלכלה הקלאסית, כשהביקוש קשיח אפשר לגבות מיסים גבוהים במיוחד (במילותיך - גניבה) וזה לא שונה ממס גבוה על סיגריות או על אלכוהול שלא משפיע מאד על הצריכה ומשמש בעיקר כפרה חולבת.
בשיטה הנהוגה בארץ המיסים לא הולכים ישירות לתחבורה ציבורית אלא נכנסים לפול תקציב כללי, והם חלק מהמימון של כל פעולות הממשלה, לרבות פעולות "הפסדיות" כגון בטחון, רפואה ציבורית או חינוך וגם תחבורה ציבורית ותשתיות כבישים.
ארצות הברית מוכיחה לנו שגם כשמיסי הרכב נמוכים, זה לא עוזר (ויש שיאמרו אפילו פוגע) בשכבות הנמוכות, כי גם אם תחתוך את כל המיסים, עלות אחזקת הרכב והשימוש ברכב גדולה מאד ביחס להכנסה הפנויה של משקי הבית שם, כאשר מאחר ואנשים משתמשים יותר ברכב פרטי, התשתיות קורסות מהעומס אפילו מהר יותר. לשיפרו התחבורה הציבורית זה בטח לא עוזר. בקיצור, התיזה שלך שהנמכת מיסים תביא בסופו של דבר לשיפור התחבורה הציבורית פשוט לא נכונה.
מנגד, בתוך אותה קבוצת שוק, מיסים נכונים, ומנגד הטבות נכונות יכולים לעודד מגמות שטובות למדינה לדוגמה, יצירת מיסוי דיפרנציאלי יותר בו ג'יפים משלמים מס רב יותר כי הם יוצרים יותר נזק ומנגד ממשיכים לעודד מכוניות קטנות הוא נכון כלכלית (ללא כניסה לדיון על הפן המוסרי של הטלת מסיים באופן כללי). זה מה שהצעתי, כלומר להטיל עוד מיסים, אלא לחלק אותם אחרת.
2. הנקודה השניה היא המנטרה הקבועה שנשמעת שלמשרד האוצר אין שום אינטרס בשיפור התחבורה הציבורית בגלל שרכבים פרטיים הם פרה חולבת. ייתכן והיא היתה נכונה בעבר, אך ההתרשמות שלי מהשנים האחרונות היא שהיא פשוט כבר לא נכונה. ההשקעות בתחבורה הציבורית בשנים האחרונות שוברות שיאים, גם בשיפור מיידי של הקיים (הגדלת היצע שירות האוטובוסים) וגם בהכנות לטווח הרחוק יותר של מערכות הסעת המונים. יש שיגידו שזה מעט ומדי ו/או מאוחר מדי. ויש שיגידו שמוטב מאוחר מאשר לעולם לא. אבל ההשקעות בתחבורה הציבורית (בלי הלגדיל מיסים לרכב הפרטי) גדלות והולכות משנה לשנה. מדינות אירופה, שבהן נהוגים מיסים על רכב פרטי (פחות מבארץ אמנם, אבל עדיין אחוזי מס מכובדים), ומנגד מפתחות ללא הפסק את התחבורה הציבורית, הן המודל שאנחנו שואפים אליו וגם זה סותר את הטענה שלך בסייפא על קשר בין מיסוי גבוה של רכב פרטי לבין איכות התח"צ. זוהי טענה לא נכונה שחבל שהיא מתקבעת.
יש לציין שאתר מידה שאליו קישרת הוא אתר ליברטריאני אנרכו-קפיטליסטי שלמפעילו יש אינטרס כלכלי ופוליטי לשכנע אותך שאין כאן פערים חברתיים ושהכל סבבה, ושמס זה איכסה ותחבורה ציבורית זה בלעכס.
השבמחקהרי רכב פרטי זה ההתגלמות הברורה של הגישה הליברטריאנית של "fuck you, got mine" - או בעברית "למי איכפת שאחרים סובלים בגלל הבחירות שלי, העיקר שלי יהיה טוב", כי כל אחד שנוסע ברכב פרטי אולי מגיע ליעדו מהר יותר, אבל בדרך יוצר פקקים שמעכבים את כל משתמשי הדרך האחרים (בעיקר מי שבחר לא לנסוע ברכב פרטי) ומזהם את הסביבה.
אם כולם היו מתנהגים כמו שכותבי אתר "מידה" היו רוצים שיקרה, אז לאנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך לא היה סיכוי להתקדם לשום מקום כאן.
עוד יש לציין שאי אפשר להתייחס ברצינות לאתר שבו כותב הלל גרשוני, שחושב שאונס זה סבבה ושלהט"בים צריכים למות. אתר שנותן במה לאדם כזה לא זכאי להתייחסות רצינית.
אינני מכיר את הלל גרשוני או את הכותב של המאמר באתר מידה, וברור שאני לא מסכים עם כל הדברים ובטח לא עם המסקנות הליברטייניות - (ראה התשובה שלי לתגובה של שלמה למעלה).
מחקמנגד, אני ממש לא יכול להאמין לעיתונים ולחדשות, שהאג'נדה שלהם מבוססת על יצירת כותרות סנסציוניות גם ללא סיבה. לכן, מאחר והתייחסתי לפערים הגבוהים בישראל כאל "עובדה" שנזונה בעיקר מאתרי חדשות ועיתונים, והסבו לכך את תשומת ליבי בתגובות, ראיתי לנכון לאזן.
מבלי להתייחס לאיש הקש הליברטריאני שלך, רק אציין שאתר מידה איננו ליברטריאני כלל. הוא אתר ימני שמרני בסגנון רפובליקני עם נטיות ניאו-קונסרבטיביות. הוא אכן "חוטא" בכך שהוא מאפשר מידי פעם לכותבים ליברטריאניים לפרסם כתבות על נושאים שונים. אני חושש שבדת המרקסיסטית שלך אין מקום להבעת עמדות מהסוג הזה, אבל מה לעשות שאנחנו במדינה חופשית (בינתיים) בה יש חופש ביטוי.
מחקאנונימי, ליברטריאנים דוגלים לכמה שפחות מדינה, פחות התערבות של המדינה בחקיקה, וכמובן כמה שפחות מסים. נכון, הם נגד תחבורה ציבורית כשהיא מסובסדת, לא כשירות בפני עצמו. ואולי הגיע הזמן להתייחס לזה בצורה בוגרת ולא לעשות מזה איזה ריב פוליטי או אידאולוגי.
השבמחקאז יכול להיות שמה שכתבו באתר מידה הוא נכון, אבל מכיוון שבישראל יש כמות לא נורמלית של מסי צריכה, המס שהכי פוגע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים. אז זה משפיע בצורה מאוד חדה על הפערים. ככה שיוקר המחיה נוצר על ידי המדינה.
אתר מידה הוא פלטפורמה למאמרים ואנשים עם דעות ימין כלכלית וגם מדינית, מה שרק מוסיף לנו את החופש ביטוי וחופש תקשורת, מה שתמיד טוב, אפילו אם לא כולם מסכימים. ודרך אגב הלל גרשוני בעד אדרת גודש למשל.
בעיקר בערים גדולות, איפה שיש עירוב שימושים, אם עושים בחכמה אפשר כן להקים כמה קווי תחבורה ציבורית שמתחרים בעצמם על אותו מסלול, בלי סובסידיות. לא תמיד המדינה צריכה לממן ולתכנן. דיונים כאלה לא שומעים בקרב רוב האנשים שדוגלים לתחבורה ציבורית טובה ויעילה. תמיד משליכים את האחראיות על איזשהו גורם שלטוני.
אני בעד שוק חופשי, וחושב שהמדינה לא צריכה לממן את כל התחבורה הציבורית, אבל, באחריותה לדאוג לתשתיות ראויות כמו מסילות, נת"צים, מנהרות לקווי מטרו/אוטובוסים, תכנון עירוני שנותן עדיפות קודם כל להולכי רגל ולא לרכבים(כי אם רכבים הם לא פרה חולבת, אין למה לתת להם עדיפויות).
שווה לדון על זה כאופציות, זה רק תורם לדיון.