איפה הנהג יתרענן - על תחנות קצה ומסופים

מסוף אוטובוסים בעיר ניס בצרפת: צלם CCYCLIST - פורום תח"צ בתפוז

אנו רגילים לראות אוטובוסים חולפים על פנינו בדרכם מאי כאן לאי שם, ושוכחים שהם צריכים להתחיל איפשהו ולסיים איפשהו. פוסט זה ישמש תזכורת לחשיבות הכל-כך גדולה וכל כך לא מוערכת של התחלות וסופים.

נתחיל מהנתונים. בישראל 2016 כבר פועלים למעלה מ-9000 אוטובוסים, המבצעים יותר מ-80,000 נסיעות ביום ביותר מ-2000 קווים. כל קו אוטובוס משרת קשר כלשהו, בין אם זה הסעת עובדים משכונות מגורים למוקדי תעסוקה או לתחנת הרכבת, הסעת סטודנטים לאוניברסיטאות, הסעת תלמידים לבתי הספר, קשישים לקופת חולים. או נוער לבילויים. הקווים הטובים באמת מצליחים לשלב בין מגוון רחב של שימושים שונים ולפתח תדירות מצוינת לאורך מרבית שעות היום. כל קו צריך להתחיל איפשהו ולסיים איפשהו. האם זה יכול להיות סתם ברחוב?

סתם תחנה ברחוב שמשמשת כתחנת קצה לא מוסדרת
זו כמובן האופציה הפחות טובה, אך היא בהחלט אפשרית ולצערנו גם נפוצה. אוטובוס יכול להתחיל מתחנה בקצה שכונה ולסיים בתחנה בקצה של שכונה אחרת, בסתם עמוד תחנה ברחוב בלי הוד ובלי הדר.
ולמה זו אופציה גרועה? כי האוטובוס (עדיין) נוסע עם נהג אנושי, שצריך לרדת ולחלץ את עצמותיו מדי פעם, גם אם זה רק ל-5 דקות עד הנסיעה הבאה. אולי הוא צריך לשתות איזה קפה או קולה שיעזרו לו לצלוח את השעות עד להפסקה הרשמית בשלום, ואולי הוא צריך לשירותים. נכון שלכל נהג מגיעות הפסקות כל כמה שעות לפי חוק ואם לבוס שלו אכפת ממנו הוא ידאג שזה יהיה במקום שמספק את כל אלה (קוראים לזה "סידור עבודה מתחשב"),  אבל לפעמים צריך לעשות פיפי גם אחרי שעה על ההגה. לא לכולם יש שלפוחית מברזל.

אז במקרה של סתם עמוד ברחוב הנהג יחפש את הגדר/העץ הקרובים. זה לא מכובד אבל לפעמים אין ברירה. אם תחנת הקצה באמצע סביבת מגורים זה גם עלול להוביל לחיכוכים לא נעימים, ואם הנהג מתבייש ולא עושה אז הוא ינהג עצבני. ועוד לא דיברנו על נהגות.

זו כמובן לא הבעיה היחידה. בקיץ חם והנהג מבלה את הזמן עד הנסיעה הבאה שלו עם מזגן דולק. זה טבעי וברור, אבל גם מרעיש לשכנים שדורשים מהבוס להורות לנהגים לדומם מנוע, שזה כמובן לא אנושי. חוץ מזה אולי האוטובוס חוסם חלק מהנתיב. בקיצור. לא אידאלי.

הפתרונות - תחנת קצה מוסדרת או מסוף - מה הם בעצם?

תחנת קצה מוסדרת: 
תחנת קצה דומה מאד לתחנה ברחוב, אבל היא קצת יותר מוסדרת. היא מיועדת למקומות שבהם אין המון אוטובוסים שמסיימים קו, ולכן שטח בזכות הדרך יספיק. אבל זה חייב להיות שטח משודרג. כזה עם מקום עצירה במפרץ רחב וארוך שלא מפריע לתנועה העוברת, רצוי לא מתחת לבתי מגורים, עם כיכר שבה קל לסובב את האוטובוס כדי להתחיל מחדש את המסלול ועם מקום מסודר לשירותים ולהתרעננות. זה יכול להיות מבנה יביל (קרוואן) שרק לנהגים יש את המפתח אליו ואולי אפילו מקום בו ימתין סדרן קבוע שנקרא גם לעיתים משלח ויארח לנהג בהפסקותיו הקצרות לחברה. (תחנת קצה לשניים או שלושה קווים תדירים כבר תדרוש סדרן). התחנה היא חלק מהרחוב מבחינה חוקית אבל מופרדת ממנו בצורה שמרגישה כמו מסוף קטן. תראו את תחנת הקצה לקווים  1,6,48,505 ברעננה ליד האמפי-פארק. מאד נוחה, לא מפריעה לאף אחד ולא דורשת כמעט מקום. האוטובוסים מסתירים את הקראוון שבו יושב הסדרן.

תחנת הקצה באמפיפארק רעננה

מובן שלא חייבים קרוואן מכוער (הם תמיד מכוערים) אפשר למקם תחנת קצה גם ליד מתנ"ס, מרכז מסחרי, תחנת דלק או כל מבנה ציבורי אחר ובאחריות הבוס של הנהגים לוודא שמותר להם להשתמש בשירותים במתחם. כל עוד ניתן לחלץ עצמות ולהתרענן כמה דקות לנסיעה הבאה זה יענה על ההגדרה "תחנת קצה טובה". התחנה באמפי-פארק ברעננה צמודה לתחנת דלק עם חנות נוחות לדוגמה.

מסוף
קיימים שני סוגים של מסופים. עם נוסעים ובלי נוסעים. שניהם אמורים לתת מענה לצרכים של הנהג שהזכרתי קודם, אבל יש הבדל עקרוני אחד בינם לבין "תחנת קצה מוסדרת".
הם מחוץ לזכות הדרך, על מגרש שמושכר בדיוק למטרה זו, בין אם מבעל קרקעות פרטי ובין אם מהעירייה או מרשות מקרקעי ישראל. המתחמים הטובים באמת הם אלה שמוגדרים כמתחמים לצרכי תחבורה גם בתב"ע (תוכנית בניין עיר) ולכן פחות מאיימת עליהם חרב הפיתוח המתמדת.

מסוף תפעולי
מסוף בלי פעילות נוסעים המשמש לעצירת האוטובוסים בקצה קו (לרוב תהיה תחנה במסלול הקו ברחוב לא רחוק מהמסוף התפעולי). הגודל עשוי להשתנות, אך ברמת העיקרון מדובר על מקומות בהם כבר תחנת קצה מוסדרת פשוט לא מספיקה. המסוף יכלול גם מבנה שיכול להיות גם מבנה קבע, מקום לחניית אוטובוסים. תנאים נוחים להפסקה בשעות השפל (מטבחון קטן לדוגמה) ולעיתים יכלול גם תחנת דלק פנימית של המפעיל, מתקן תיקונים קטן, קופה לנהגים (להצטייד בכרטיסים ובכסף קטן) ועוד. המסוף חייב להיות מגודר והכניסה אליו למורשים בלבד, ויהיה בו לפחות עובד קבוע אחד שאינו נהג. נוסעים לא אמורים להסתובב שם אלא אם המשרד מספק גם שירותי רב קו לאזרח (רק במקרים שבהם התחנה מחוץ למסוף ממש קרובה לשער המסוף).

חניון לילה
מקרה פרטי של מסוף תפעולי שמשמש גם כחניית לילה, כלומר, מגרש בו עשרות אוטובוסים חונים במשך הלילה. מאחר והעבודה מתחילה כבר בחמש בבוקר רצוי שלא יהיה סמוך למבני מגורים. הוא כמובן יהיה גדול יחסית והוא ישמש כמסוף תפעולי במהלך היום וכחניית לילה בלילה. שם כבר בטוח תהיה תחנת דלק ואולי גם מתקן שטיפה, מוסך רציני יותר ואולי עוד משרדים של סדרנים, משלחים ואנשי תחזוקה.
גשר מבצע קדש מספק לנו זווית יפה למסוף עשר תחנות המשמש את דן, אגד וחברות אחרות.

מסוף וחניון לילה בעשר תחנות - ר"ג.

ביום האוטובוסים עובדים ולכן למעט נהגים בהפסקה, אוטובסים השמורים לרזרבה (למקרה שאוטובוס מתקלקל) ועובדים שונים במשרדים שבמתחם (אנשי תפעול, תחזוקה וכו') אנו רואים הרבה אספלט. בלילה המגרש מלא עד אפס מקום באוטובוסים הממתינים לבוקר. חלק גדול מהקווים המשרתים את בני ברק מסיימים בקניון איילון וממשיכים לכאן כדי לנוח, וכך גם הקווים המשרתים את מתחם רמת החי"ל ועתידים, כי למעשה בעתידים אין מסוף אלא תחנת קצה קטנה וצנועה שלא מספיקה להיקף השירות הנדרש. כל אחה"צ נבנית כאן מחסנית של אוטובוסים כדי שיוכלו להגיע בזמן לתחילת הקו בעתידים בשעת שיא צהריים, ובימי שישי ושבת ובחגים כגון פורים כאן נבנית "המחסנית" של האוטובוסים הממתינים לשעת השיא לפני כניסת השבת/החג או אחרי צאתו כדי לצאת אחד אחרי השני לאסוף נוסעים בבני ברק לכיוון ירושלים, בית שמש, אשדוד, ביתר עילית ויעדים נוספים. ללא המסוף גם המעוז החילוני של רמת החי"ל וגם המעוז החרדי של בני ברק לא היו מתפקדים טוב.

מסוף נוסעים
כל מסוף נוסעים הוא גם מסוף תפעולי המספק לנהגים זמן להפסקה והתרעננות עד הנסיעה הבאה, אך לרוב מסוף המשמש גם נוסעים לא יכלול שום שום תחנת דלק/מתקן שטיפה וכדומה אלא רק את הצרכים הבסיסיים לנהגים. לרוב הוא גם לא ישמש כחניית לילה ואפילו לא לחניה ארוכה בשעות השפל (הנקראת גם "חניה מנהלתית").
מצד שני, מסוף נוסעים יכלול רציפים לנוסעים, שלטי מידע ואולי אפילו קיוסק ושירותים לנוסעים, שירות רב קו וכיוצא באלה. מסופי נוסעים מקשרים בין השירות העירוני והאזורי לשירות הבינעירוני ומאפשרים החלפה נוחה באותו מתחם. יש מסופים גדולים ויש קטנים, יש מכוערים (צומת רעננה) ויש יפים (טרמינל ערד). מה שחשוב הוא שכל מסוף יכלול רציפי הורדה, רציפי איסוף, במידת הצורך רציפים לקווים חולפים, ומספיק חניות תפעוליות בעורף כדי שהנהג יוכל להתכונן לנסיעה הבאה שלו בנוחות. כמה? ההנחיות קובעות שלוש עמדות חניה תפעולית לכל רציף עירוני ושתיים לכל רציף בינעירוני. לצערי לא תמיד מקשיבים להנחיות ואז לאוטובוסים צפוף, הנהגים נפגעים מזה ואחריהם גם הנוסעים.

קיימות שתי דרכים עיקריות לתכנן "מסוף נוסעים".
1. שרוולים - איי תנועה קטנים שלאורכם בצד אחד התחנות ובצד שני חניה תפעולית, שהאוטובוסים פשוט חולפים בהם מצד לצד ואוספים את הנוסעים הממתינים כאילו שזה "רחוב". זו שיטה מאד יעילה שיכולה לאפשר ניצול מקסימלי של המתחם מבחינת כמות האוטובוסים שמתחילה ומסיימת בו, אך חסרונה הוא הערבוב הלא בריא בין הולכי רגל משוטטים ואוטובוסים גדולים.
2. רציפי שיניים - יש בתוך מסוף כזה הפרדה ברורה בין אזור הולכי רגל עם מדרכה רחבה ורציפים ודרכי גישה בטוחות (ולעיתים גם מבנה ממוזג), ובין אזור אוטובוסים עם חניות תפעוליות וגישה לרציפים. האוטובוס נכנס לרציף, מעלה נוסעים ונוסע לאחור. יתרונותיה בבטיחות הולכי הרגל וגם בפשטות ההבנה של המסוף לנוסע (הרציפים צמודים אחד לשני), אבל היא פחות יעילה עקב זמני התמרון הארוכים של האוטובוסים פנימה והחוצה מהחניה.

מסוף ארלוזרוב בנוי למעשה משני מסופים נפרדים, האחד בצורת שרוולים והשני בצורת שיניים. כך ניתן לראות את שניהם ביחד בתצלום האויר הבא.

שני המסופים המרכיבין את מסוף ארלוזרוב.

תחנה מרכזית
מקרה פרטי של מסוף נוסעים, אשר שמו מעיד עליו שהוא גדול יחסית וממוקם במיקום מרכזי. בעבר הם היו מקור גאווה לאומית והיום הם מקור בושה לאומית, אך הם הולכים ומשתדרגים לאיטם, כפי שכבר קרה בירושלים, חיפה, ערד, נתניה ובאר שבע ויקרה בקרוב בעפולה (שם בונים תחנה חדשה ואחרי שיסיימו יהרסו את הישנה).

הגישה בעבר היתה שמספיקה תחנה מרכזית ואין צורך במסופים נוספים. גישה זו הובילה לכך שבערים רבות נבנו קווים סיבוביים שיוצאים מהתחנה המרכזית וחוזרים אליה פשוט כי לא היה שום מקום מוסדר אחר לעצור בו את הקו. שירות סיבובי הוא שירות גרוע.
במסגרת אותה גישה ישנה שימשו התחנות המרכזיות גם כחניוני לילה, מוסכים ותחנות דלק, וזאת לרוב במקום הכי שוקק בעיר. בגלל גישה זו רבים מתייחסים לתחנות המרכזיות הישנות כ"פצע באמצע העיר".
לכן היום הגישה היא שכל עיר צריכה מספר מסופים, שאולי רק אחד מהם יהיה מסוף נוסעים מרכזי, אבל בקצותיה יהיו מסופים תפעוליים ולפחות חניון לילה גדול אחד.

מסוף בתחנת רכבת
גם תחנת רכבת היא מקרה פרטני של מסוף נוסעים המשלב מעבר בין אוטובוסים לרכבות. ליד כל תחנת רכבת צריכים להיות רציפי אוטובוסים וחניות תפעוליות לאוטובוסים, כאשר הרציפים צריכים להיות צמודים ככל האפשר לכניסת הולכי הרגל לתחנה. גם הנהג מרוויח את שירותי התחנה (תרתי משמע) להתרעננות הדרושה לו. מקרה פרטני זה של מסוף משלב אמצעים נקרא "מתח"ם (מרכז תחבורה משולב). והוא יכול להיות קטן יחסית כמו בבאר שבע צפון או שילוב של תחנה מרכזית גדולה עם תחנת רכבת גדולה כמו בבאר שבע מרכז. גם שילוב של רכבת קלה עם מסוף אוטובוסים (כמו מסוף גבעת התחמושת) הוא "מתח"ם".
מתח"ם יכלול לרוב גם פונקציות נוספות שמטרתן להקל עלינו לא להיות נהגים כגון תחנת מוניות ורציפי "נשק וסע", חניית הרכב הפרטי (חנה וסע) תהיה שם גם, אבל האחרונה בסדרי העדיפויות מבחינת הקירבה לכניסה לתחנת הרכבת.

מתח"מ באר שבע צפון

מצוקת המסופים
מדינת ישראל לא עשתה די לאורך השנים להבטיח את שטחי ההתארגנות האלה להפעלת תחבורה ציבורית. בעבר המדינה הקצתה לדן ואגד את הקרקעות לבניית התחנות המרכזיות וחלק מהקרקעות למסופים, רק כדי לגלות ארבעה עשורים אחר כך שהם הפכו ל"נדל"ן מניב" עבור החברות שקודם מוכרות אותן ואז מקימות כל צעקה שאין להן איפה לחנות ושהמדינה צריכה להתערב.
כיום אנחנו נמצאים בשיא כל הזמנים מבחינת מספר האוטובוסים והקווים, ודווקא בשפל מבחינת מצאי החניונים התפעוליים. בעיקר באזור המרכז הצפוף (גוש דן וירושלים). המדינה משקיעה מאמצים רבים באיתור שטחים וביצירת מנגנונים מול רשויות להקמת מסופים, מכל הסוגים שהוזכרו בו. בין אם על ידי הקמה על ידי הרשות המקומית והשכרת השטח למפעילים ובין אם על ידי הקמה על ידי המדינה (לעיתים באמצעות המפעילים) תוך שימור השטח בתב"עות הרשות. נציין רק את העיר מודיעין שבנתה מסוף תפעולי וחניון לילה יפה במתחם ישפרו במערב העיר וכעת בונה את מתחם התחבורה במרכזה, וכן את עיריית ראש העין שבמסגרת הכפלתה והמכרז החדש שיחל לפעול במאי מכשירה חניון תפעולי בקצה העיר החדשה, חניון לילה באזור התעשייה ומקדמת ביחד עם נתיבי ישראל מסוף נוסעים במסגרת בניית מחלף יהודה הלוי/444. ההשקעה הזו תישא פרי, בוודאות.

ומילה לגבי העתיד, כנראה שלא תהיה ברירה אלא לייצר מסופים בקומות, כי מצוקת השטח באזור המרכז כבר לא מאפשרת לייצר שדות אספלט.