מחשב על גלגלים - על הטכנולוגיה באוטובוסים

כלי הרכב לסוגיהם השונים עשו כברת דרך ארוכה מאז התקופה שהם היו מנוע שמחובר לארבעה גלגלים, הגה וכסאות. היום כל רכב פרטי כולל שלל טכנולוגיות החל מדברים שנחשבים כבר כמובנים מאליהם כגון פנסים, וישרים, רדיו ומזגן ועד לטכנולוגיות מתוחכמות של בולמי זעזועים, כריות אויר, ABS, ESP ושאר ירקות. האוטובוסים עברו את האבולוציה הזאת ביחד עם הרכב הפרטי אך בנוסף כוללים רבדי טכנולוגיות נוספים שייחודיים לתפקודם כמסיעי נוסעים רבים. בפוסט זה אנסה לסקור אותם.

ניתן לחלק את הטכנולוגיות לשלושה סוגים:

1. טכנולוגיות שמטרתן קיצור זמן הקליטה וההורדה של נוסעים ושיפור ההנגשה לבעלי מוגבלויות.

2. טכנולוגיות שמטרתן בטיחות נסיעה, הפחתת זיהום אויר והתרעות שונות שהנוסע לא מרגיש בנסיעה אך הן חשובות מאד

3. טכנולוגיות שמטרתן שיפור איכות הנסיעה לנוסע.

מאחר ואני לא טכנולוג לא אכנס לפרטים. זו סקירה כללית מאד.

1. קיצור זמן הקליטה וההורדה והנגשה.

אחד המהפכים הגדולים ביותר שעבר על השירות העירוני בישראל האחרון מתבטא בהחלפת כל הצי העירוני (כ-4,000 אוטובוסים)  באוטובוסים נמוכי רצפה או נמוכי כניסה.

הבוגרים שבינינו עוד זוכרים שבכניסה וביציאה מאוטובוס עירוני היו כמה מדרגות. הגובה הזה נדרש בעיקר בגלל הצירים שמחברים בין הגלגלים הקדמיים והאחוריים שחייבים להיות בגובה מרכז הגלגל. עם השנים עבר המנוע (שבהתחלה היה מקדימה כמו במשאיות ורכבים רגילים) אל אותו חלל מתחת לרצפה (לרוב באחורי האוטובוס) וזה איפשר לייצר אוטובוסים עם יותר מושבים באותו אורך כי הם כבר לא הצטרכו "אף" מקדימה. זה גם הקל על הנהג לראות כל מה שקורה בקדמת האוטובוס ותרם לבטיחות.

ואז הגיע חוק הנגישות (2003) שקבע שעד סוף 2014 על כל האוטובוסים להיות נמוכי רצפה או כניסה ומונגשים לנכים, כלומר עם רמפה בדלת האחורית שנפתחת ומאפשרת לנכה לעלות עם הכסא למקום עגינה בטוח. משרד התחבורה עמד במשימה זו בהצלחה כמעט מלאה (נשארו מעט אוטובוסים של אגד לא מונגשים שקיבלו הארכה עד סוף 2015). מעבר לבשורה עבור ציבור הנכים, זה חולל מהפכה של ממש בחייהם של קשישים, ואנשים עם עגלות שוק או עגלות ילדים. העליה לאוטובוס מעולם לא היתה קלה ומהירה יותר עבורם. גם הציבור הרגיל שלא נמנה עם הקבוצות הנ"ל עולה ויורד מהאוטובוס מהר יותר ועם פחות חשש לנפילה. בקיצור, מהפכה מבורכת.

לזה מצטרפת טכנולוגיה נוספת שנקראת "רכינה" (היתה קיימת גם בחלק מהדגמים הלא מונגשים). כאשר האוטובוס עוצר בתחנה הוא "רוכן" לכיוון המדרכה באופן שמקטין עוד יותר את הגובה שלו ואת המרחק מהמדרכה.

אם התחנה והמדרכה מותאמות, ואם אף אחד לא מפריע לאוטובוס להקרב לתחנה, זה עשוי להיראות ככה:

מקור - מצגת של יעקב עילם על נגישות באנגליה

ישנה עוד טכנולוגיה הקשורה להנגשה שאינה מיושמת בארץ וזו הרמפה החשמלית - שיוצאת ללא עזרת הנהג מהדלת האחורית אל המדרכה. נכון להיום הרמפה היא ידנית ועל הנהג לעזוב את כיסאו כדי לפתוח אותה. זה לא אידיאלי אבל אולי עוד יגיע.

בקיצור, היום כל האוטובוסים העירוניים נמוכי רצפה (מתחילה ועד סוף האוטובוס) או נמוכי כניסה (מתחילת האוטובוס ועד אחרי הדלת האחורית, שם יש שתי מדרגות לחלק מוגבה יותר). כלומר, אין צירים בין הגלגלים ולכל גלגל מנוע עזר משלו. המנוע באוטובוס נמוך רצפה עבר לחלק האחורי של האוטובוס (לעיתים על חשבון כסא או שניים בספסל של המקובלים בסוף) ובנמוך כניסה הוא לעיתים עדיין מתחת למושבים ולעיתים מאחורה.

עוד טכנולוגיה חשובה לקיצור זמן הקליטה וההורדה של  נוסעים קשורה למיחשוב סביבת קופת הנהג, הכנסת הרב קו לשימוש והכנסת תעריפים חדשים במחירים עגולים (ערך צבור) במקום הכרטיסיות. בעבר הנהג היה עולה עם תיק נהג שבו המון כרטיסי נייר משלל סוגים (רגיל, כרטיסיות וחופשי חודשי) והמון כסף רגיל וקטן. הרב-קו מביא להקטנה של סוגי הכרטיסים (בעתיד לא יהיו בכלל כרטיסיות), לשימוש פוחת בכסף קטן, ולכאורה לתנועה מהירה יותר של כניסה ותשלום באוטובוס. למה לכאורה? כי על כל נוסע שהרוויח שניה בזכות שימוש נכון ובלי תקלות ברב-קו יש נוסע שמבזבז דקה בויכוחים עם הנהג בגלל שלל הבעיות של הרב-קו. ועדיין, מי שנוסע בקווי דן, הכי טובים בתחום זה, לא יכול שלא לראות את המהירות שבה כל הנוסעים הקבועים מעבירים את הרב קו ונכנסים.

לצורך כך כולל כל אוטובוס היום מחשב שנקרא "קופת נהג", וכל התשלומים מועברים דרכו. היום כל נהג מקבל את סידור העבודה המלא שלו לאותו יום מראש, בדרך כלל על צ'יפ דמוי USB. הוא מכניס את הצ'יפ למכשיר והאוטובוס "יודע" באיזה קו הוא נמצא. זה מאפשר לו לספק לנהג רק את קודי התעריף הרלוונטיים לנסיעה הספציפית כל פעם ומקטין טעויות אנוש (לא כל החברות עושות שימוש באפשרות זאת), טוען את השילוט בחזית ובצד האוטובוס במספר הנכון, טוען את רשימת התחנות בשביל הכריזה ושלט "התחנה הבאה" בקידמת האוטובוס. וכותב על כל פתקית שיוצאת מהמכשיר את פרטי הנסיעה. כל זאת ללא התעסקות יתרה של הנהג שכאמור רק מכניס את הצ'יפ למכשיר. כל עוד אין תקלות זה עובד יופי, אבל כשיש תקלות הנהג עומד קצת חסר אונים מול הטכנולוגיה ואין לו תשובות לספק לנוסעים.

הטכנולוגיה הזו מאפשרת כעת את מהפכת העליה מכל הדלתות, שמקצרת את זמן הנסיעה עד מאד ופועלת כיום כבר בקו 1 ו-189 של דן ובקווים 29/39 של מטרופולין ובקרוב בעוד כמה עשרות קווים נבחרים. הטכנולוגיה הזאת גם מאפשרת לנהג להפסיק להיות קצת מודיעין, וקצת מוכר, וקצת פקח ובאמת להתרכז בנסיעה וזה מבורך. כל הרב-קו מבוסס על טכנולוגיית NFC שמאפשרת העברת הכרטיס ללא מגע ובעתיד גם אולי העברת הפלאפון ללא כרטיס.

אגב, כל אוטובוס מצויד ב-GPS, דבר המאפשר הן מעקב אחר תנועת האוטובוס מחדר מצב מרכזי (מערכת ניהול צי רכב) ואפילו שליחת הוראות לנהג להגביר או להקטין מהירות כדי לשמור על מרווח אחיד בין אוטובוסים (קיים רק במטרונית בחיפה). הן העברת מידע בזמן אמת לאפליקציות השונות, לשלטים האלקטרוניים בתחנות, והן שינוי אוטומטי של טבלת הכרטיסים שלנהג מותר למכור בהתאם להתקדמותו במסלול. ה-GPS משמש גם לצורך צבירת נתונים מקופת הנהג כדי לדעת כמה נוסעים עלו בכל תחנה.

מיקום אוטובוסים לפי דיווחי GPS
מתוך אתר איפהבוס - מפת תחנות

בחלק גדול מהצי בישראל מותקנים על הדלתות של האוטובוסים מכשירי ספירת נוסעים, שבשילוב עם ה-GPS יודעים להגיד כמה נוסעים עלו בכל תחנה, (כמו קופת הנהג) אבל גם כמה ירדו וכמה ממשיכים נשארו על כל האוטובוס. זה מאפשר זיהוי עומסים בקלות.

עוד כמה דברים שקשורים להנגשה:

שילוט הקו בחזית ובצד האוטובוס גדול היום יותר מאי פעם והצבעים כתומים או צהובים על רקע כהה בהתאם לתקנות הנגישות למוגבלי ראיה, וזה עוזר לכולם. השילוט בחזית גם כולל את היעד וזה גם עדיין בגדר חידוש. אם אתם רואים אוטובוסים ישנים עם שילוט אדום דעו לכם שהוא לא עומד בתקנות (כי עיוורי צבעים לא מסוגלים להבחין במספר והם ייכחדו מהעולם בקרוב.

שילוט ברור בקידמת האוטובוס

חברת נתיב אקספרס התקינה באוטובוסים שלה בגליל מערכת שנקראת call hear ו-step hear עבור ציבור העיוורים והחרשים. המערכת מבוססת בלוטות' מודיע לנוסע הממתין בתחנה שהאוטובוס מגיע ישירות לאוזן וכן מקריאה לו את הכריזה ישר לאוזן (לחרשים לא מוחלטים זה משמעותי). ולעיוורים מספקת מידע באמצעות צמיד מצפצף על היד. וגם נותנת חיווי לנהג. בקיצור מערכת נהדרת שלמיטב ידיעתי גם נתמכת על ידי המדינה. (שמספקת את מכשירי הקצה לעיוורים ולחרשים).

2. בטיחות הנסיעה והפחתת זיהום אויר

זיהום אויר מאוטובוסים מופחת בהתאם לתקנות האיחוד האירופאי. כיום אסור להכניס לשימוש בישראל אוטובוסים חדשים שלא עומדים בתקן יורו 6 המחמיר שמקטין מאד את פליטות כל המזהמים. השלב הבא כנראה יהיה אנרגיות חלופיות כחשמל, גז, שמן של פלאפל או קקי של פרות להנעת אוטובוסים. בכל מקרה. מדובר בטכנולוגיה מאד מורכבת להפחתת המזהמים שיצרני האוטובוסים (עוד לפני שהאוטובוס מגיע לארץ) מחויבים לה. 

לבטיחות הנסיעה ננקטים שלל אמצעים, חלקם מוכרים לכם מהרכבים הפרטיים (מערכת אי נעילת גלגלים לדוגמה) , חלקם מוכרים לכם מציי רכב גדולים (כמו התרעות כל פעם שהנהג עולה מהמהירות המותרת), חלקם אופייניים לכלי רכב כבדים כגון בלם "ריטרדר" בנוסף לבלמים הרגילים, או מצלמה לנסיעה ברוורס וחלקם די ייחודיים. לדוגמה, חברת מטרופולין התקינה מערך לחצני מצוקה המחובר ישירות למוקד החברה ולמשטרה. כאשר הנהג לוחץ עליו כל מה שקורה בחלל האוטובוס גם מוקלט ומצולם אוטומטית. חברה אחראית התקינה מערכת לכיבוי אש במנוע, וחברה אחרת התקינה מצלמות במעגל סגור בתאי המטען ואינטרקום כדי שאף אחד לא ייכלא שם בטעות.

יש חברות שעוקבות באמצעות חיישנים אחרי כל ביצועי האוטובוסים שלהן, הן יודעות איזה אוטובוס צרך יותר דלק מאחיו, איזה אוטובוס משתמש יותר בבלמים ושלל נתונים שזורמים למוקד המידע שלה. המידע הזה עוזר גם להדריך נהגים ספציפיים בשיפור איכות הנהיגה שלהם וגם כדי לדעת מראש מתי צריך לשלוח רכב למוסך בזמן בגלל דליפת שמן או כל בעיה אחרת שבדרך כלל ממתינה לתקלה שתפרוץ או לבדיקה התקופתית.
בכל אוטובוס גם מותקן מכשיר בשם "טכוגרף" - שמקליט את הנסיעה, קצת בדומה לקופסה השחורה במטוסים. המכשיר משמש לניטור תנועות האוטובוס בהיבט המעקב הבטיחותי ועוזר גם בליבון תלונות של נוסעים.

3. שיפור איכות הנסיעה לנוסע

רכיבים טכנולוגיים אלה מדובררים הכי הרבה על אף שבתמונה הכוללת הם אולי פחות חשובים, הכוונה ל-WI_FI באוטובוסים, שקעי USB, שלטים אלקטרוניים המראים גם את התקדמות האוטבוסו בין תחנה לתחנה (בנוסף לשם התחנה הבאה שכבר הוזכר) וכיוצא בזה. עלותם לא גבוהה במיוחד אך הם דורשים "חיווט" של כל האוטובוס מאחר ופתחי היציאה נמצאים בכל מושב ומושב.

אוטובוס של מטרופולין עם סמל ה-wi-fi ו-כמה אירוני, שילוט צד שלא עובד...