על תחושת בטחון אישי באוטובוס

נתקלתי במקרה בפוסט נרגש בפייסבוק של נערה בת 16.5 שחולקת את רגשותיה הכנים לגבי נסיעה עם מספר רב של פלסטינים באוטובוסים של אפיקים מהשומרון למרכז.

הדברים שנאמרו בו נאמרו ממקום כואב ביותר של נערה שלא מרגישה בטחון אישי בנסיעה באוטובוס. לזה כמובן נילוו כל החומרים הדליקים והמוקשים הפוליטיים של ההתנחליות בשטחים. התגובות בהתאם היו חצויות בין קריאות הסכמה, עידוד וחיזוק לנערה האמיצה שהעלתה את הפוסט מצד הימנים  לבין קריאות "גזענית" ושאר גידופים מפי שמאלנים נאורים. להלן הפוסט המלא ואחריו אתייחס לכמה נקודות עיקריות.

בבקשה תקדישו 2 דקות לקרוא את זה ..! אני רק רוצה לספר לכם על נסיעה אחת של קו 81 שיוצא מכפר סבא,עובר במחסום אליהו, ביישוב צופים,נווה מנחם,גינות שומרון,קרני שומרון ומסתיים בקדומים - *חברת אפיקים .* אני בת 16 וחצי מיישוב צופים שבשומרון , אני לא רוצה לדבר על מספר האוטובוסים המזערי שמגיע ליישוב מידי יום , זה כבר נושא אחר , אני רוצה לפתוח את הנושא של איזה ציבור עולה מידי יום לאוטובוס. לא פעמיים ולא שלוש פורסמו פוסטים ברשתות החברתיות על האוטובוס הזה , ואפשר לומר שהפוסטים האלו לא הזיזו כלל למי שזה היה מכוון . ****חייבת לציין שאני מתכוונת לערבים פלסטינאים אשר גרים בקלקיליה , הם לא ****אזרחים ישראלים!! אנחנו במדינת ישראל , ואיך אפשר להגיד את זה בצורה יפה ? הערבים משתלטים עלינו פה . אפשר לומר שאם יש באוטובוס 55 מקומות , 50 מהם תופסים הערבים מידי יום. היום בתאריך 2.7 עליתי על הקו בשעה 13:00 מקניון ערים , כבר שעליתי לפחות 15 מקומות היו תפוסים ובהם ערבים. התיישבתי באוטובוס לבד , אפשר לציין שכבר שישבתי בתחנה שתי נשים מבוגרות מעט דיברו על הקו הזה ואמרו שכבר זה בלתי נסבל הכמות ערבים שעולים לאוטובוס , הנסיעה ממשיכה ומלחמה לתחנה עולים עוד ועוד ערבים,תסבירו לי איך ילדה בת 16 וחצי או לא משנה בכלל איזה גיל אמורה להרגיש שהיא יושבת לבד במושב זוגי וממשיכים לעלות אותם ערבים ? פחד ? סכנה ? לחץ ? מה אני אמורה להרגיש ?! מידי שבוע אני עולה לאוטובוס הזה 3 פעמים , וכל פעם אני מפחדת יותר ויותר מהפעם הקודמת. מהססת אם לעלות או לא , אבל זאת הדרך שלי להגיע הביתה , כי רשיון אני כרגע עוד לא יכולה להוציא. בהמשך לנסיעה היום , האוטובוס היה מלא בערבים ורק 7 מקומות היו תפוסים על ידי היהודים,ספרתי , זה אמיתי. ומה עם הרגע שהגענו לרכבת ? משם עולים כל החיילים שצריכים להגיע אל הבסיס שסמוך ליישוב שלי? אותם חיילים תפסו כמה מושבים , ובתחנות שלאחר מכן ? שוב .. הערבים עולים ועולים , מותר להסיע באוטובוס כזה 8 נוסעים בעמידה, היום בנסיעה היו שישנ ערבים שעמדו ועוד שתי יהודיות שעמדו , לי זה לא נשמע הגיוני בכלל !!!! האוטובוס הזה שייך לנו , אז למה הם עליו ? למה אני צריכה לעלות ושינעצו בי מבטים ? שיחייכו חיוך מוזר אליי כל פעם , ולעוד מאות נשים !? מה הפתרונות שיש בדיוק ? לא פעם ולא פעמיים ביקשתי מחייל שיבוא לשבת לידי , אבל .. אל תשכחו את אותו חייל שרצחו באוטובוס , אז אולי זה לא פתרון טוב כי גם אני יכולה להפגע .. אז להשאר לשבת לבד? ואז אחד מהערבים ישב לידי כל הנסיעה? ואפגע כמו פעמים קודמות שהם הטרידו בנות ונגעו בהן? למה אני צריכה לפחד להגיע לבית שלי !!? -ההורים שלי כבר שלחו מכתבים אל חברת אפיקים , תשובתם הייתה ״ חברת אפיקים לא מפלה את הערבים, אין אצלנו אפליות של גזע דת ומין , כולם יכולים להשתמש באוטובוס..״ -המון נשים וגברים כבר פרסמו פוסטים בדיוק כמו שלי, זה אולי הגיע לאנשים שצריכים לראות את זה, אבל הם לא עושים עם זה כלום...״ ואיך שכחתי פרט כלכך ״שולי״ , לערבים יש אוטובוס 5 דקות לפני כל פעם שיש לנו אוטובוס, אז השאלה היא למה הם לא עולים לאוטובוס שמיועד להם בדיוק עד למחסום? על כל השאלות שמועלות פה אף אחד עוד לא נתן תשובה , כולם מתעלמים מזה , עד שחס וחלילה יקרה משהו ואז מה ? רק אז ישנו את הסדרי הנסיעה ? רק אז לא יתנו לערבים לעלות לאוטובוס איתנו ביחד ? את כל זה לא נדע עד שלא יקרה משהו .. אני מבקשת שבאמת תשתפו את זה ושזה יגיע אל האנשים הנכונים ושנצליח אולי לשנות משהו .. לפני שיהיה מאוחר .

דעתי הפוליטית ידועה לחבריי ואינה סוד (שמאל מרכז), אך בפוסט הזה אנסה להסביר את המצב באופן האובייקטיבי ביותר שאני יכול ומתוך ידיעה שזה על סף הבלתי אפשרי. אשמח לקבל כל תגובה, אך בבקשה בלי גידופים.

נתחיל מהאמת הגלובלית יותר, אנשים אוהבים להימצא ליד הדומים להם ולא ליד השונים מהם. זו תופעה חברתית ידועה המביאה בתורה גם להשלכות עירוניות (סגרגציה עירונית, בה כל קבוצה נסגרת בגיטו שלה, גם העשירים וגם העניים). במקומות המעורבים שכן נוצרים פה ושם במרחב אנחנו מנסים לצייר תמונה אידילית, אך המציאות רחוקה מאוטופיה. כך בערים המעורבות של ערבים ויהודים, כך בערים המעורבות לחרדים וחילונים, לוותיקים ולעולים חדשים. בקיצור, קשה לחיות ביחד. זה נכון בכל העולם ולא ממש המצאנו את הגלגל.

זה מביא להשלכה על המרחבים המשותפים והציבוריים, בין אם זה גנים ופארקים, בתי ספר או אוטובוסים ציבוריים. אנו מוכנים לנסוע עם מגוון גדול של אנשים, אבל אנחנו כל הזמן מחפשים את המשותף איתם. כשאנחנו מרגישים שאנחנו ברוב אנחנו מרגישים נוחות ובטחון אישי. כשאנחנו מרגישים שאנחנו במיעוט אנחנו מאבדים את התחושה הזאת.

קווי התחבורה הציבורית משרתים את כולם. על פי חוק נהג חייב להעלות כל נוסע משלם (בתנאי שהוא לא עירום, מסריח במיוחד, מתנהג באלימות או חשוד מאד בעיניו). אבל בתכנון הקווים אי אפשר שלא להתייחס גם לטבע האנושי הזה.  ואם יש רק מספיק נוסעים משני סוגי האוכלוסיות, משתדלים לתפור את הקווים לפי צרכי כל אוכלוסיה כדי להקטין את החיכוך. הדוגמה הבולטת ביותר היא אולי ירושלים, אשר בה מפעילי מזרח ירושלים אחראים על השירות לתושבים הערבים ואגד על השירות לתושבים היהודים. לא נדיר לראות ערבים נוסעים בקווי אגד וזה בסדר גמור, ואפשר פה ושם גם לראות יהודים בקווי מזרח ירושלים וזה בסדר גמור, אך בגדול כל אוכלוסיה מקבלת את עיקר השירות שלה בקווים בהם היא הרוב. כך רוב האוכלוסיה מקבלת בטחון אישי וכאשר אדם צריך לעלות על אוטובוס של "הקבוצה האחרת" הוא מכין את עצמו נפשית לכך. את אותה הדוגמה הייתי יכול להביא בהקשר של קווים מירושלים לשכונות החילוניות של בית שמש ומירושלים לשכונות החרדיות של בית שמש.

הרכבת הקלה ניסתה לערב את שני סוגי האוכלוסיות לחלוטין ועל אף האמירות היפות על דו קיום, המצב בשטח מאד בעייתי.

ופה אנחנו חוזרים ליהודה ושומרון - מדינת ישראל יצרה פה מצב ייחודי ולא מוכר. היא כבשה חבל ארץ משכנתה ירדן, שבתורה כבשה אותו 19 שנה לפני כן, חבל הארץ הגיע עם אוכלוסיה גדולה שגרה בו. מדינת ישראל רצתה את השטח, אשר מהווה באמת את ערש ההיסטוריה שלה (בלי ציניות) אך לא רצתה לתת אזרחות לתושבי השטח מחשש שהיא תאבד את צביונה היהודי.

לכן היא סיפחה בחוק רק אחוז קטן ממנו (מזרח ירושלים) והשאירה את המצב בשאר השטח מאד עמום. אם תרצו "שטח חצי כבוש". היא מעולם לא קיבלה אחריות על הפלסטינים הגרים בשטח הזה אף שהיא כן קיבלה אחריות על הקרקע עצמה. לאחר זמן מה היא אפילו העבירה את האחריות על חלק מהקרקע, החלק המאוכלס בצפיפות, לרשות הפלסטינית.

ההתנחלויות יצרו מצב מוזר עוד יותר, בו תושבי מדינת ישראל יכולים להקים את ביתם באותו שטח לא מוגדר. הם נשארים תושבים לכל דבר ועניין עם זכויות וחובות, אך בונים את ביתם לפי החוק הירדני והשינויים שערך בו המושל הצבאי שמוגדר על פי חוק כשליט השטח (אלוף פיקוד מרכז כמדומני).

אחת מהזכויות האלה היא תחבורה ציבורית, ובאמת נעשה מאמץ להגיע לכל יישוב ולתת שירות. על מנת להילחם בתופעת הטרמפים המסוכנת אפילו הקטינו את המחיר בחצי במה שנקרא "הנחת ממוגן". השיפורים נמשכו ביתר שאת עם כניסת אפיקים במקום דן לשומרון ועם כניסת אגד תעבורה ל"עוטף ירושלים" (וכן, אני יודע שיש איתם בעיות, אבל לא על זה הפוסט).

השירות מטבע המצב שתואר קודם,, מוכוון לתושבי ישראל בלבד ולא לפלסטינים שגרים בשטח אך אינם תושבי ישראל.

מה לעשות שהחיים חזקים מכל השאר, וכאשר הפלסטינים גילו שהם יכולים להשתמש באוטובוסים, כי על פי חוק נהג חייב להעלות כל נוסע משלם, ואפילו גילו שהמחיר זול בזכות "הנחת הממוגן", הם התחילו להשתמש בקווים. הקווים לא מביאים אותם ממקום עבודתם לביתם, אבל בהחלט מקרבים אותם ליעדם.

מרבית הפלסטינים עובדים בישראל ובעלי אישור שהיה חוקי, הם קמים בשתיים בלילה כדי להגיע למעבר הרשמי שממנו מותר להיכנס לישראל בארבע בבוקר. בחזור הם מחפשים את הדרך המהירה הביתה כמו כולנו. מיעוטם שוהים בלתי חוקיים שלוקחים סיכון בכניסה דרך הצירים המשמשים את המתנחלים, לרוב רק כדי להביא פרנסה הביתה, אך קימת סכנה גם למפגעים פוטנציאליים. בין אם חוקיים או לא, היהודים מרגישים שהם חולקים את החלל המשותף עם זרים מקבוצה אחרת. כשהפלסטינים הופכים לרוב באוטובוס הם צוברים בטחון, וזה משפיע ביחס ישר על היעדר תחושת הבטחון של היהודים הנוסעים באותו אוטובוס.

הפתרון שאנו משתמשים בכל מקום אחר, לא עומד לרשותנו. הפלסטינים ישמחו אם יהיה להם קו ישיר מתל אביב לרמאללה או מכפר סבא לטול כרם, והם לא יצטרכו לרדת באמצע שומקום ולחכות לטרמפ או איזה שירות היסעים פלסטיני לא מוסדר שייקח אותם לביתם. אבל המדינה לא רואה בכך אחריות שלה ולא מספקת שירות כזה. אני רוצה להאמין שלתושבי ההתנחלויות אין בעיה עם כך שיש ערבים מעטים שמשתמשים בקווים, הבעיה היא רק במסה הגדולה, והדרך הכי טובה להקטין את המסה הגדולה היא לתת לה שירות טוב יותר ומותאם יותר לצרכיה. כשזה לא נעשה והבעיה מחמירה פונים המתנחלים לדרישת פתרונות של איסור מוחלט, אשר צורמים לאוזניים רבות כגזעניות לשמה. הם משתמשים בביטויים כמו "האוטובוסים הם שלנו" אשר נשמעים רע כי גם הפלסטינים משלמים, אבל יש בהם גרעין של אמת מאחר והאוטובוסים מובילים רק לבתי המתנחלים ולא לבתי הפלסטינים. בקיצור תסבוכת.

לגבי ההערה האחרונה בפוסט: לערבים יש אוטובוס 5 דקות לפני כל פעם שיש לנו אוטובוס, אז השאלה היא למה הם לא עולים לאוטובוס שמיועד להם בדיוק עד למחסום?

מדובר בשירות חדש יחסית שמוביל פועלים ממעבר אייל למקום עבודתם במרכז לאחר שעברו את כל הבדיקות הבטחוניות. מטרת השירות היתה להקל עליהם כי מוניות השירות בצד הישראלי קרעו אותם מבחינת מחיר. מטרת השירות היא לא אפרטהייד אלא מתן שירות במקום שלא היה שירות בעבר בכלל.  המעבר קרוב לכמה יישובים פלסטיניים כגון קלקיליה שגם נוח לגרים בהם לחזור דרכו אחר הצהריים אך עבור פלסטינים רבים אחרים נוח יותר לחזור ממעבר קסם או ממעבר אליהו לביתם וכרגע לפחות אין עליהם את החובה לחזור דרך מעבר איל. לכן עיקר הבעיה היא בשעות אחר הצהריים ולא בבוקר.

כל מה שצריך לעשות הוא לייצר קווים למוקדים עיקריים ונוחים יותר עבור הפלסטינים החוזרים לבתיהם. בין אם זה צומת תפוח על כביש 5 ובין אם זה נקודה סמוכה לקדומים על כביש 55. תאמינו לי שהם ישמחו לא לטייל בצופים ובקרני שומרון ולהגיע מהר יותר הביתה. עדיין כולם יוכלו לנסוע בכל הקווים, אך הפרופורציות יהיו נסבלות יותר. בקווים להתחלויות יהיו בעיקר יהודים ובקווים למוקדים הפלסטינים יהיו בעיקר פלסטינים, הבטחון האישי יחזור לנוסעים וזה חשוב. פשוט כי לא ניתן להתעלם ממנו.

אני מקווה שהצלחתי להתחמק ממוקשים מימין ומשמאל, אבל קראתם עד כאן רק כדי לשמוע שאין לי שום פתרון ישים. כאיש שמאל (-מרכז) אני מאמין שהדרך ליציבות באזור עוברת דרך שיפור תנאיהם של הפלסטינים. אולי כדאי שהמדינה תיקח אחריות גדולה יותר על התחבורה הציבורית לפלסטינים, לפחות ליישובים שבשטחי C?