חשבתם פעם לעומק על מדרכה?

עשרות שנים של תכנון כבישים הביאו את המתכננים לדעת כל מה שאפשר על רוחב נתיבים, סוגי אספלט וסוגי צבע, רדיוסי סיבוב, זוויות ראייה, הצבת תמרורים ואביזרי בטיחות וכל היבט שקשור לכביש. הספרות בכל הנוגע לתכנון כבישים, גם בתווך העירוני וגם בתווך הבינעירוני עניפה מאד.

המדרכה לא בזבזה כל כך הרבה נייר לאורך השנים. למעשה צריך ממש לחפור כדי למצוא איזושהי הנחיה שקשורה  למדרכות - מבחינת מתכנני הדרכים מדרכות הן שארית רוחב הדרך שנשאר אחרי שדואגים לרכב הפרטי, והן המקום שבו דוחסים את כל מה שמפריע לתנועת הרכב הפרטי.

שימוש מדרכה לא הגיוני בעליל ליד אונ' ת"א -
מקור: דף הפייסבוק של "מחזירים את תל אביב להולכי הרגל"

כשהכללים כל כך אמורפים, רוחב המדרכה שנקבע בעיקר בנורמות תכנון  כ-2.5 מ' במינימום הופך למקסימום, למה לעשות מדרכה רחבה כשאף אחד לא דורש זאת?, כשמשהו בחתך הכביש לא מסתדר אז גונבים גם מהמינימום הזה והמדרכה נהיית צרה עד כדי גיחוך. ביישובים ערביים בכלל אין מדרכות, ביישובים יהודיים לפעמים חוסכים ועושים מדרכה רק בצד אחד של הכביש, מישהו המציא את המושג "רחוב משולב" בו לא צריך מדרכה בכלל כי הילדים יסתדרו מצוין עם המכוניות באותו שטח.... ואולי מישהו יכול להסביר לי סוף סוף למה כשאני עובר ליד תחנות דלק באמצע העיר המדרכה שלי הופכת לצרה יותר בחצי? 

בשנת 2009 משהו השתנה ביחס למדרכה, ועכשיו זה מבשיל לאט לאט לתוך חיינו. משרד התחבורה, בשיתוף צוות מומחים גדול שלא מתחום התחבורה, החל להוציא את המדריך לתכנון רחובות בערים. הספר הראשון בסדרה עסק בהנחיות בהולכי הרגל ובמדרכות מתוך תפיסה מהפכנית (לא לקוראים הקבועים של בלוג זה) שהולך הרגל הוא הראשון בחשיבותו ולא האחרון.

בבסיס ההנחיות עומדת ההבנה שהמילה רחוב נגזרה מהמילה "מרחב" ומהשורש ר.ח.ב ולכן הולך הרגל לא צריך להצטופף בו על פיסה צרה.

להלן ציטוט מהפתיח להנחיות: "הליכה רגלית היא הרבה יותר מתנועה - היא המצב הטבעי שלנו. פעמים רבות היא עצמה מחוז חפצנו. הליכה מכילה בתוכה, מלבד יעילות תנועתית, גם מענה לתחושותינו, למצב הרוח שלנו, לרצוננו לראות ולהיראות, לעשות דברים יחד - לפגוש, להשתתף וליהנות מהמרחב הפתוח. הולך הרגל הינו הצרכן החשוב ביותר של המרחב הציבורי בעיר. הוא מהותו האנושית."

חוברת ההנחיות לתכנון תנועת הולכי רגל היא מניפסט מרתק, ומומלץ לקרוא את כולה מא' עד ת', אך אני ברשותכם אגש ישר לפרק 4 - המדרכה.

התפיסה המהפכנית (שנשמעת מובנת מאליה) היא שלמדרכה שלל תפקודים שונים. יש את המשוטטים ויש את הממהרים, יש את הממתינים לאוטובוס ויש את המסמסים, יושבי בתי הקפה ויושבי הספסלים וגם עמודי תאורה, חשמל, טלפון, גדרות בטיחות, שלטים, תחנות אוטובוס, חניות אופניים, עצים ועוד ועוד ועוד... בנוסף לאלה מתחת למדרכה עוברים קווי הביוב והניקוז ולעיתים גם קווי התקשורת והחשמל ולכן במדרכה יש פתחים שונים לאותן תשתיות תת קרקעיות.

התפיסה העומדת בבסיס ההנחיות היא שלו המדרכה לא הייתה צרה כל כך, היה ניתן לחלק אותה לרצועות שונות, כאשר היחידה הבסיסית היא רצועת ההליכה, ואליה מתווספת מימין רצועת הדופן (כל כך קרוב לגדרות הבתים שאי אפשר ללכת שם מהר אך היא עשויה להיות מועילה למשתמשי דרך אחרים) ומשמאל רצועת העזר שבה ימוקמו כל התשתיות והעצים מהסעיף הקודם ואם מדובר באחלה רחוב אז גם יימצא מקום לרצועת הפנאי שנקראת בחוברת ההנחיות "מרחב הפעילות" בין רצועת ההליכה לרצועת העזר. זה נראה ככה:

מקור: הנחיות לתכנון תנועת הולכי רגל: תרשים 4.1

ובתרשים הבא יש מדרכה ללא מרחב פעילות, שהוא כאמור "אקסטרה".

מקור: הנחיות לתכנון תנועת הולכי רגל: תרשים 4.2

רצועת הליכה: 

רצועה נקייה ממכשולים ברוחב שמתאים לעוצמת השימוש במדרכה על ידי הולכי רגל בהתאם לסוג הרחוב. על הרצועה להיות רצופה, נגישה, בטוחה, נוחה, לשימוש בלעדי  של הולכי רגל ומובחנת משאר רצועות הדרך באמצעים חזותיים.

בפרק יש הנחיות ברורות לניתוח עומס תנועת הולכי הרגל הצפוי. ולאחר שניתחת עליך לקבוע את רוחב המדרכה בהתאם לטבלה הבאה:

מקור: הנחיות לתכנון תנועת הולכי רגל: טבלה 4.2

למיטב ידיעתי מעולם לפני כן לא הייתה התייחסות לכך. מדרכות רחבות היו נוצרות במוחו של המתכנן בלבד ללא כל הנחיה ממשרד התחבורה. כעת נאמר על ידי משרד התחבורה במפורש כי ברחובות עם תנועת הולכי רגל גדולה על רצועת ההליכה להיות 3.5 מ' ומעלה. שימו לב. הכוונה רק לרצועת ההליכה. המדרכה כולה תהיה יותר רחבה.

ההנחיות גם מתייחסות לגובה הפנוי מעל ראשי הצועדים, וקובעות שלא יפחת מ-2.20 מטר. המדרכה גם צריכה להיות מישורית. לרוחב לא יותר מ-2% (לאפשר ניקוז) ולגובה בהתאם לטופוגרפיה של הרחוב כמובן, אך במידת האפשר לא יותר מ-5% (ואם הרחוב תלול מזה אז מומלצת רצועת הליכה רחבה יותר המחולקת ל-2 בכדי לאפשר הקלה על ההולכים בדמות מדרגות בחצי מרצועת ההליכה).

רצועת העזר

מקור: הנחיות לתכנון תנועת הולכי רגל: תרשים 4.6

לרצועת העזר גם עובי משתנה בהתאם לסוג התשתית, הן לאורך כל המדרכה והן במקומות ספציפיים (נניח להכלה של תחנת אוטובוס), אך לא תבוא על חשבון רצועת ההליכה גם היכן שהיא מתרחבת. על העצמים הממוקמים בה להיות רחוקים גם מהכביש וגם מרצועת ההליכה והיא אמורה להיות מובחנת פיזית, אם כי ללא מכשולים מוגבהים, מרצועת ההליכה.

רצועת העזר יכולה גם להיות משולבת עם רצועת חניה כשאין מספיק מקום, כך שמפרץ החניה נפסק כל פעם שיש צורך בעצם אחר כגון עץ או עמוד תאורה. מי שסופג את המחסור במקום הוא הרכב הפרטי ולא הולך הרגל.

רוחב רצעות העזר המומלץ יהיה בין 80 ס"מ ל-1.5 מ' (ואפשר גם יותר) וזאת בהתאם לשימושים הנדרשים ברחוב. כמובן שברחובות צרים קיימים לעיתים אין ברירה ולא תהיה רצועת עזר. רצועת העזר תחומה משני צידיה במרחק הרצוי משימושי הולכי הרגל, שבילי האופניים והכביש (אבן שפה) ככל שהשימושים אינטנסיביים יותר, ובצד הכביש גם ככל שהנסיעה מהירה יותר, על האובייקטים הממוקמים ברצועת העזר להיות רחוקים יותר מהתנועה ורוחב אותן רצועות גבול אמור לגדול. 

לרצועת העזר תפקיד חשוב נוסף - בתכנון נכון היא יכולה למנוע לחלוטין חניית כלי רכב על המדרכות. אין אכיפה טובה יותר מאכיפה פיזית.

רצועת הדופן

מתוך ההנחיות: "שימושי הדופן הם המחוללים העיקריים של הפעילות ברחוב. דפנות המחוללות פעילות במרחב הסמוך להם מחייבות הקצאת שטח בתחום הרחוב לפעילות זו. לפיכך ברחובות בהם מתקיימת פעילות מסחרית ו/או ציבורית יש להבטיח מרחב מספק לבחינת חלונות ראווה, להמתנה בתור, להתכנסות בשערי הבניין ולפעילויות אחרות הצמודות לדופן"

גם היכן שאין חלונות ראווה אלא גדרות בתים, יש צורך ברצועת דופן, בכדי לאפשר לצמחיה לגלוש או לאדם לחסות בצל הבתים בעת שהוא מסמס או מדליק סיגריה. ניתן להשתמש ברצועת הדופן גם לחלק מהאלמנטים שמקומם ב"רצועת העזר" אבל במגבלות. רוחב רצועת הדופן המומלץ נע בין 50 ס"מ ברחובות קטנים ל-2 מטר ברחובות גדולים.

רצועת מרחב פעילות

מרחב פעילות הוא האקסטרה, הוא מאפשר מקומות ישיבה נוחים, מקומות משחק לילדים, דוכני מסחר וכל מה שמוסיף לרחוב עניין וצבע מעבר לכל הדברים שחייבים להיות בו. זה יכול להיראות ככה.

מקור: הנחיות לתכנון תנועת הולכי רגל: תרשים 4.9

מרחב הפעילות הוא מגרש המשחקים של המעצב העירוני ולכן אין לו הנחיות מיוחדות למעט ההנחיה לא לפגוע בשימושי המדרכה האחרים. מלבד מרחב הפעילות ההנחיות מתייחסות גם לקרנות רחוב, לקולונדות (קטע מדרכה מתחת לבניין עמודים כמו באבן גבירול), שימוש מסחר בשטחי מדרכה, שבילי הולכי רגל במקומות פתוחים ועד, אך זמננו מתקצר וזהו זמן לסיים.

להנחיות אין תוקף של חוק מחייב אך אנשי המקצוע במשרד התחבורה אמונים על החדרת הקונספט למתכננים השונים ולא מאשרים תוכניות שחורגות מהכתוב ללא נימוקים משכנעים. את הניצנים של עבודה חשובה זו אנו מתחילים לראות רק כעת, ברחובות חדשים בשכונות חדשות (שמתוכננות גרוע, אבל לפחות המדרכות רחבות ושבילי האופניים איכותיים) וברחובות ראשיים שמשתפצים לאיטם בתוך הערים. 

ולקינוח מילת ביקורת מפי חלק מהמתכננים שאני מסכים עימם. ההנחיות האלה חשובות, אך מביאות לרוחב מדרכה נדיב מאד. בפני עצמן הן בסדר גמור, אך ההנחיות העוקבות להן בדבר שבילי אופניים קבעו רוחב נוסף ונדיב, וההנחיות העוקבות להן בדבר רכב מנועי לא הופכות סדרי עולם בדבר הצורך ברצועות חניה, ראות, רוחב נתיבים ועוד. התוצאה היא רחובות רחבים במיוחד שהורסים את תחושת האינטימיות של עיר עם רחובות צרים. זו נקודה למחשבה. אני יודע היכן אני הייתי מקצץ (בתשתיות לרכב הפרטי) אך זה לא ממש מובן מאליו.

העדכון להנחיות, לכשייעשה, יצטרך כנראה לכלול גם "רצועת מסמסים" בסין זה נראה ככה: