מה זאת חלופה

כשאנחנו מדמיינים בראשנו כיצד נראה קו אוטובוס אנחנו מדמיינים משהו די פשוט - מעין קו דימיוני נחמד שחוצה את העיר ושלאורכו נעים אוטובוסים בשני הכיוונים. תמיד באותו המסלול ותמיד עם אותם התחנות.

כמה קווים אכן נראים ככה, יש להם נקודת מוצא במקום X ונקודת סיום במקום Y ושני כיווני נסיעה (נקרא להם כאן כיוון 1 וכיוון 2). כל הנסיעות בכיוון 1 יוצאות מנקודה X ומסיימות בנקודה Y וכל הנסיעות בכיוון 2 יוצאות מנקודה Y ומסיימות בנקודה X, אה, והן עושות את זה במסלול זהה לחלוטין בין נסיעה לנסיעה לאורך כל היום.

לקווים פשוטים אלה יש רק מסלול בסיסי אחד לכל כיוון, אבל בגלל שהם נדירים יחסית השתרש השם "חלופת הבסיס" (שאינו נכון מבחינה שפתית כי אין להם חלופות אחרות). לקווים אלה יש "חלופה" אחת בכיוון אחד ו"חלופה" אחת בכיוון 2. וזהו.

זה הזמן לצלול קצת להגדרות: חלופת הבסיס היא החלופה שבה הקו מבצע הכי הרבה נסיעות שבועיות בכיוון כלשהו, אם מכל מיני סיבות שיידונו בהמשך פוסט זה מחליטים לפתוח לו נסיעות עם מסלול שונה בחלק  קטן מנסיעותיו הן יוגדרו כנסיעות ב"חלופות משנה".

למה זה טוב?

היתרון הגדול של אוטובוסים הוא בגמישות שלהם, יהיה חבל לא לנצל אותו. במקרים רבים נוצרים מצבים בהם שינוי מסלול הקו רק בחלק מנסיעותיו ייטיב עם מרבית הנוסעים בקו, בין אם זה כיסוי יותר טוב לשכונות בבוקר באופן שחוסך לאנשים מעבר מקו עירוני לקו בינעירוני (כי בבוקר יש מספיק אנשים שיוצאים מהשכונה עד ליעד המרוחק ובשאר היום לא), בין אם זה הגעה ליעד חשוב סמוך למסלול שלא פועל כל יום או לאורך כל היום (לדוגמה שוק שפועל בשעות ספציפיות) ובין אם זה כי האוטובוסים הבינעירוניים האחרונים מגיעים לעיר בשעה שבה התחבורה העירונית כבר לא פועלת ולכן הם עושים "סיבוב פיזור" שלא נדרש לאורך שאר שעות היום.

דוגמאות נוספות: לעיתים יש רחובות שבשעות אחר הצהריים נסתמים ברכבים חונים ולכן חייבים לשנות מעט את המסלול,  בימי שישי מומלץ לא לעבור ליד מסגדים בתום התפילה עקב ריבוי הולכי רגל שחוסמים את הציר וצריך למצוא ציר חלופי, בימי שבת רצוי לא לעבור ליד בתי כנסת (היכן שיש שירות בשבת) וכשהתחנות המרכזיות ננעלות צריך לייצר חלופה שעוצרת מחוץ להן ולא נכנסת פנימה ועוד.

בנוסף לכל האילוצים הנ"ל קורים מקרים רבים בהם בפניות התושבים מבוקשת הארכת מסלול או כניסה לעוד שכונה בשעות ספציפיות. העלות של תרגום הבקשה לכך שהקו יוארך לשכונה לאורך כל שעות היום פשוט גדולה מאד ולא צפויים נוסעים רבים שיצדיקו אותה. לעיתים פשוט אין תקציב מספק ולכן אם לא היה ניתן לפתוח חלופה משרד התחבורה היה נאלץ להיענות בשלילה. יצירת חלופה מאפשרת למשרד התחבורה להיענות לבקשה בחיוב בעלויות מינימליות.

יש גם מקרים בהם אנו יודעים שאין ביקוש לאורך כל מסלול הקו אלא רק מנקודה כלשהי לאורך מסלולו, אנו מעדיפים להתחיל את הקו מאמצע מסלולו כדי לחסוך. זה דורש פתיחת חלופה. יש גם מקרים שבהם יש ביקוש כל כך גדול לקו שאנחנו צריכים להוסיף נסיעה מאמצע המסלול כי האוטובוס שיצא מההתחלה כבר לא יכול לאסוף נוסעים. גם זה דורש פתיחת חלופה.

למה זה רע? 

על קו פשוט עם שני כיווני נסיעה קל להעביר מידע לציבור, קל גם לנהגים להכיר אותו ולא לטעות וקל למשרד התחבורה לבקר את רמת השירות בו ולנתח שיפורים נדרשים, קווים עם יותר מדי חלופות פשוט מסרבלים לחלוטין את המערכת ובסופו של דבר פוגעים בכולם.  בעבר הלא רחוק היה קו מירושלים לאריאל שהיו לו לא פחות מ-38 חלופות!!!, כל חלופה נכנסה ליישובים אחרים בדרך או התחילה מיישוב אחר.  (הקו הוחלף במערך קווים שלם אחר עם המעבר מאגד לאגד תעבורה).

אם תחפשו לוח זמנים לקו, ותקבלו לוח זמנים מאוחד לכל חלופותיו, זה יביא לטעויות רבות מאחר וייתכן וחלופה כלשהי לא עוברת בתחנה שבה אתם מחכים. אם תקבלו לוח זמנים נפרד לכל חלופה (כמו שעושות חלק מהאפליקציות) יהיה לכם מאד קשה להבין את ההבדל בין כל חלופה לחלופה ולמזג בין לוחות הזמנים של כל החלופות שטובות לכם.  הדרך של האתרים והאפליקציות להתגבר על כך היא להציג לכם כברירת מחדל לא את לוח הזמנים לקו במלואו ולא את לוח הזמנים לחלופה כלשהי, אלא את לוח הזמנים לתחנה שבה אתם נמצאים.

אז למה בכלל צריך חלופות? תנו מספרי קו חדשים!

זה היה יכול נחמד, אך מספרי הקווים שניתן לתת די מוגבלים. דווקא לא בגלל מתמטיקה (יש לנו 999 אפשרויות לכל עיר בנפרד, ויש לנו רק 3,200 קווים בכל המדינה), אלא בגלל הבעיה של העברת מידע לציבור. 

קרה לכם שהגעתם לתחנת אוטובוס, הסתכלתם למעלה וראיתם רשימה של עשרים קווים שעוצרים בה? לוקח הרבה זמן לקרוא כזאת רשימה. בשילוט הסטטי יש מקום רק לתשעה קווים וגם באפליקציות המידע רשימה ארוכה מדי שיש צורך לגלול למטה תרתיע אותנו. רובנו נוסעים קבועים ואנחנו זוכרים את מספרי הקווים שלנו די בעל פה, האם באמת אני צריך לזכור ארבעה מספרי קווים שונים אם כולם נוסעים מהתחנה שלי לאותו יעד, רק בגלל שיש שינויים קטנים במסלול? סביר להניח שלא.

אז מה עושים?

מילת המפתח היא "איזון" - כמו בהרבה תחומים אין פה שחור ולבן. לפעמים נכון יותר לפתוח חלופה ולפעמים נכון יותר להכריז על מספר קו חדש. לפעמים אנחנו חכמים בעת מעשה, ולפעמים אנחנו חכמים רק לאחר מעשה ורק כשאנחנו מגלים שכמות החלופות בקו מסוים כבר בלתי נסבלת ונדרשת "רפורמה בקו"

כלל הברזל צריך להיות - "ניתן לפתוח חלופה רק כשזה  לא מבלבל את הציבור"  בואו נסקור סוגים שונים של חלופות ונראה האם הם מבלבלים את הציבור או לא. נזכור בראש שאסור ליצור מצב בו נוסע יעלה על אוטובוס ואז יגלה שהאוטובוס נוסע למקום אחר מזה שאליו התכוון הנוסע.

·         שלוחות קו (Branches)

קו אוטובוס אחד עשוי לכלול מספר שלוחות בקצות הקו, כאשר רוב המסלול משותף לכל שלוחות הקו ("גזע המסלול"). השלוחות עשויות להיות דומות במספר הנסיעות או לחלופין עשויה להיות שלוחה מרכזית אחת, לאורכה מופעלות רוב נסיעות הקו, ואילו לאורך השלוחות האחרות מופעלות נסיעות נבחרות בלבד (בזמנים מסוימים, בתקופות יום מסוימות או בימים מסוימים בשבוע).

מטרת השלוחות היא לספק שירות מנקודות מוצא שונות ליעד אחד או מנקודת מוצא אחת למספר יעדים שונים.

בדרך כלל נועד אופן תפעול זה לכיסוי אזורי מגורים או מרכזי פעילות שלהם זיקה לציר הראשי של הקו או ליעדי הקו, וזאת כדי למנוע ריבוי קווים לאורך הציר הראשי.

1.       שלוחות בתחילת קו: ממוצאים רבים ליעד אחד - ניתן לראות שלא קיים מצב בו נוסע עולה על אוטובוס ומגיע ליעד אחר מזה שהתכוון ולכן זהו שימוש מותר בחלופות, משמש נסיעות בוקר רבות מהשכונות (על השלט מופיע כיתוב (בוקר בלבד) ולעיתים משמש גם במקרים אחרים.

2. שלוחות בסוף קו: ממוצא אחד ליעדים שונים: ניתן לראות כי אכן מדובר בבעיה לנסע שלא יודע לאן הוא מגיע, ובמקרים כאלה יש להעדיף מספר קו נפרד, בעיקר אם מדובר בקו ששתי חלופותיו פעילות לאורך כל היום. כמובן שישנם חריגים כגון קו שרק בשעות מאד מסוימות (בוקר מוקדם או ערב מאוחר) חייב לסיים בנקודה אחרת עקב כבישים או שערים סגורים ולכן השינוי ההכרחי מוכר לציבור הנוסעים (בעיקר אם  מדובר בסטייה מאד קטנה בקצה הקו ובמרחק הליכה מהקצה של חלופת הבסיס)

3. פיצול גם בתחילת וגם בסוף קו - אז די ברור שכדאי לפתוח מספר קו חדש.

·         סטיות קו (Deviations)

קו אוטובוס אחד עשוי לכלול מספר תוואים שונים במהלך מסלולו. מסלול הקו עשוי לעבור בתוואים השונים לסירוגין, בנסיעות נבחרות, בתקופות יום שונות או בימים שונים בשבוע.

מטרת הסטיות היא לספק שירות לקטעי דרך קצרים מקבילים (מעבר הקו בתוואים שונים לסירוגין), לספק שירות למרכזי פעילות ספציפיים (כגון בית חולים, מרכז מסחרי, מרכז בילוי, מרכז מימשל וכדומה) בזמנים מסוימים, בתקופות יום מסוימות או בימים מסוימים. בנוסף עשויה סטיית הקו לנבוע מאילוצים טכניים (סגירת דרכים או מתקני תחבורה ציבורית בשעות מסוימות של היום או בימים שונים בשבוע).

מספר מאפיינים יקבעו האם הסטייה מבלבלת את הציבור, אך באשם עומדת השאלה האם בעקבות הסטיה מדולגות חלק מהתחנות של קו הבסיס. אם אין זה כך (לדוגמה כניסה ויציאה ממתחם שוק) הרי שאין בלבול לציבור, אך אם זה כך קשה מאד להעביר את המידע לציבור הממתין בתחנה המדולגת. במדיה ומדובר בחלופה מאד פעילה כדאי לתת לה מספר קו אחר, במידה ולא (נניח חלופה הפעילה רק פעמיים ביום בקו מאד תדיר), ישנה דילמה, האם בגלל דילוג על תחנה אחת פעמיים ביום נוסיף עוד מספר קו לאורך כל היממה? אין תשובה אחידה.

·         חלופות מקוצרות (Short-Turns)

קו אוטובוס אחד עשוי לכלול נסיעות אשר לא משלימות את המסלול כולו, אלא מתחילות בנקודה כלשהי אחרי תחילת המסלול או שמסתיימות בנקודה כלשהי לפני סוף המסלול. מטרת החלופות המקוצרות היא לספק תדירות גבוהה ורמת שירות המותאמת לביקוש במקטע המסלול העיקרי ("גזע המסלול"), תוך חסכון בעלויות התפעוליות והקטנת צי-הרכב.

כאשר מדובר בחלופה המתחילה מאמצע המסלול אין כל בעיה, הנוסע בתחנה במקטע הראשון יודע שהקו מגיע בתדירות מסוימת, והנוסע במקטע השני יודע שהקו מגיע בתדירות קצת יותר גבוהה, גם אם קיים קושי להעביר את המידע, אין בכך פגיעה שמצדיקה פתיחת מספר קו חדש.

כאשר מדובר בחלופה המסיימת באמצע המסלול יש עם זה בעיה חמורה - מה יעשה הנוסע העולה על האוטובוס ומגלה שבמקרה עלה על נסיעה שמסיימת במרחק רב מיעדו? לעיתים בחושך, או ללא כסף לנסיעת המשך בקו אחר? מקרים כאלה, אם נדרשים, דורשים גם מספר קו אחר. במידה ויש יותר מדי מספרי קווים לאורך המסלול ייתכן וכדאי לרדת מהרעיון ולהחליט להאריך את כל נסיעות הקו עד לקצה, גם אם זה יקר יותר.

למה לא לפתור את זה באמצעות הוספת אות לשילוט?

זה רעיון, והוא מיושם בחלקו על ידי הוספת האות א' בחלק מהחלופות של קווים ראשיים, הציבור רואה זאת בתור הכלאה בין קווים נפרדים לחלוטין לבין חלופות לקו ראשי ובכל מקרה יותר קל לזכור את המספר (לדוגמה לזכור שגם 37 וגם 37א עושים בדיוק את אותו מסלול בתוך חיפה, רק שה-א' ממשיך גם לדלית אל כרמל) ולכן, אם אני חיפאי, אני אדיש לא' ומבחינתי הא חלופה לא חשובה לקו, ואם אני מדלית אל כרמל אז אני לא אדיש לו ומבחינתי ה-37א הוא קו שונה לחלוטין מה-37).

בחו"ל גם מקובל להוסיף להוסיף b, c, d בהתאם לצורך, ובתמונה בראש הפוסט תראו גם את האות x המציינת במקומות מסוימים קו מהיר או מדלג, אבל בארץ כרגע מותר להוסיף רק א', בעיקר בגלל שלא כל משתמשי התחבורה הציבורית בארץ מכירים את האותיות העבריות על בוריין (זיהוי של אות אחת לא מצריך הכרה של האותיות אך הבחנה בין א' ל-ב'ל-ג' כן מצריך). וגם עם אותיות לועזיות יש בעיה דומה.

לרוע המזל, לקווים רבים יש יותר מחלופה אחת ולכן אין פתרון מלא שניתן להציג לנוסעים ולתחנות.

ניתן גם לפתור זאת באמצעות מספרי קווים עם הגיון (71,171,271 לדוגמה שחולקים ציר מרכזי) אבל אז הם אכן נתפסים בעיני הציבור כקווים נפרדים לחלוטין, ומאחר והם חולקים את הגזע עם עוד קווים שלא עומדים בהגיון זה (נגיד 274), ומנגד יש קווים שחולקים ציר משותף וזה לא בא לידי ביטוי במספרים שלהם (1,51,66,82) יישום ההגיון במלואו באופן שיהיה אינטואיטיבי לציבור מצריך מחיקה של כל מספרי הקווים בארץ ומתן מספרים חדשים ואף אחד לא שש להתניע כזה תהליך רק בשם "הסדר הקדוש". מה גם שברור לכולם שגם בסופו של התהליך המפרך לא ניתן יהיה לסדר את הכל.

אז בפעם הבאה /שאתם חושבים "שרק בשעה 19:00 הקו צריך להגיע לכניסה האחורית של הקניון כי בכניסה הקדמית יש פקק של מכוניות ואיזה מטומטם משרד התחבורה שהוא לא עושה את זה", תחשבו מה זה אומר לפתוח חלופה על כל שינוי כזה קטן - ההשלכות יותר כבדות ממה שזה נראה.

פוסט זה מתבסס בחלקו על מסמך שיצר חברי דוד קנטרוביץ' - תודה דוד.