יותר ממליארד ישראלים לא טועים.

מהחזון הגדול שבו כולם כולל כולם נוסעים באמצעים שאינם רכבים פרטיים, חשוב לגזור חזונות קטנים יותר.
אני סימנתי לי כמטרה את המספר "מליארד נסיעות נוסע בשנה" באמצעים שאינם רכב פרטי.

הבעיה העיקרית היא זמינות הנתונים המלאה. בעוד שהאוטובוסים הרכבות, הרכבת הקלה וה-BRT מדווחים מדי חודש ומדי שנה. ולכן אנחנו יודעים לספר שלפני יותר מעשור היו רק קצת יותר מחצי מליארד נסיעות נוסע בשנה באמצעים אלה (היה רק אוטובוסים ורכבת). והיום כבר יש כ-750 מליון נסיעות נוסע בשנה בהם, בגידול די קבוע של 3-4% בשנה. הרי שעל מוניות השירות נעשה סקר ב-2003 ועוד סקר עכשיו, על ההסעות של מקומות העבודה , אחוז רוכבי האופניים ואחוז ההולכים ברגל אנו לומדים רק ממפקדים שמבצע הלמ"ס כל 11-12 שנה (האחרון מ-2008) ועל מוניות הספיישל אנו לומדים רק מגט-טקסי. שזה אכן נתון חלקי. למזלנו גלובס מבצע עבורנו את השירות של תחקור חלק מהאמצעים האלה כל חודש והבאת המידע לציבור.

לכן אני מיד מסייג את דבריי ואמר שהנתונים בטבלה לא מדויקים. אלא הערכות בלבד. אפילו לגבי אוטובוסים הם לא מדויקים כי הם לא כוללים חיילים, שוטרים, סוהרים ועוד כמה קבוצות אוכלוסיה קטנות יותר. העליה בדלת האחורית ברכבת הקלה, המטרונית, וקו 1 שכבר הייתה קיימת ב-2014 אומרת שכנראה גם אחוז ה"לא משלמים" או לפחות "לא מתקפים" גדול יותר מאשר בשנים קודמות ויגדל עוד יותר ב-2015 (קו 29 בשרון שהחל בעליה בדלת האחורית במאי, קו 189 של דן שיחל לפעול באורבנית עוד מעט ועוד כעשרים קווי אגד עמוסים שיחלו לפעול לקראת סוף השנה במתכונת עליה מכל הדלתות). אנחנו כנראה לעולם לא נדע את המספר המדויק של הנוסעים באמצעים שאינם רכב פרטי. (גם את המספר המדויק של הנסיעות ברכב הפרטי אנחנו לא יודעים, אך ההערכה כעת אומרת ששני שליש מהנסיעות שלנו מבוצעות ברכב פרטי).

הנתונים שהצלחתי לאסוף מעידים על כך שאנחנו עוברים את המליארד.
שזה מעל 4 מליון נסיעות נוסע ביום. ובהנחה שכל יום אדם עושה כמה נסיעות, הרי יש לנו בוודאות מעל מליון אנשים בארצנו הקטנטונת, שמתניידים באמצעי שאינו רכב פרטי. וכן, "נסיעות" כולל גם הליכה ברגל.

אם את/אתה אחד מהם. דעו לכם שאתם כוח עולה. וגם אם אנחנו עדיין מיעוט, אנחנו כבר לא מיעוט מבוטל ויום יבוא שנהיה רוב.

ואם קצת נצמצם את המפעילים לקטגוריות נקבל את התמונה הבאה

ובגרף זה ייראה ככה

סקופ - מרבית הנוסעים מרוצים מהתחבורה הציבורית

אתר חדשות טובות

ישנו סיפור נחמד, על איש תקשורת בעל חזון, שפתח עיתון שכולו חדשות טובות. וזאת מתוך כוונה להראות לאנשים את הדברים היפים ולהעלות להם חיוך על הבוקר עם הקפה, כדי שיעבירו את יומם באנרגיות יותר חיוביות.

העיתון נפתח בקול תרועה, אך אף אחד כמעט לא קנה אותו. שבועות חלפו ומאמצים רבים הושקעו בפרסום וחשיפה, אך הציבור לא התעניין. בצר לו ולאחר שצבר חובות כבדים סגר בעל העיתון את שעריו. בגיליון האחרון התלבט האם לכתוב על הסגירה אך החליט שלא מאחר ולא מדובר בחדשה טובה. על סגירת העיתון דיווחו כל העיתונים האחרים במדינה בהרחבה. למזלנו הפורמט הועתק לאינטרנט...

את הסיפור החביב הזה אפשר לתמצת באימרה הגלובלית ש"חדשות טובות לא מוכרות עיתונים", ואולי הוא מסביר במידה מסוימת מדוע כל הכותרות בעיתונים מבשרות לנו על חורבן מתקרב. בהקשר של התחבורה הציבורית, הציבור מקבל את התחושה הקשה ש"אין תחבורה ציבורית בישראל", וש"השר כשל בפיתוח התחבורה הציבורית לחלוטין" וש"אף אחד לא משתמש בתחבורה הציבורית מבחירה", ובגדול שמדובר בכישלון קולוסלי אחד גדול.

הבעיה עם הכותרות האלה היא שהמציאות שונה. יש הרבה מה לשפר בתחבורה הציבורית ויש תמיד מקום לביקורת, אך מרבית הנוסעים בתחבורה הציבורית דווקא מרוצים מהשירות שהם מקבלים. איך אני יודע? הסקר החברתי של הלמ"ס.

מתוך אתר הלמ"ס: "הסקר החברתי הוא סקר שנתי שוטף, הנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה החל משנת 2002, בהזמנת אגף התקציבים במשרד האוצר. הסקר נעשה על מדגם חדש בכל שנה. הסקר מספק מידע מעודכן על תנאי החיים ועל רווחת האוכלוסייה בישראל. במדינות מפותחות שונות נערך סקר חברתי שוטף, המשמש מקור למידע על תנאי החיים של האוכלוסייה. 

הסקר החברתי מורכב משני חלקים עיקריים: גרעין קבוע, המכיל מספר רב של שאלות במגוון תחומי חיים, כגון: בריאות, דיור, תעסוקה, השכלה, מצב כלכלי, שימוש במחשב, דת ודתיות ועוד, וחלק מתחלף, המוקדש בכל שנה לנושא חדש אחד או שניים, הנחקרים בהרחבה."

להלן הנתונים מסקר 2013 (האחרון שהוכנס למחולל הדוחות) לגבי שביעות רצון מתחבורה ציבורית

מרוצה מהתחבורה באזור	סה''כ
סה''כ	5,014,503
מרוצה מאוד	447,802
מרוצה	1,529,554
לא כל כך מרוצה	657,677
בכלל לא מרוצה	817,259
[לא משתמש בתחבורה ציבורית]	1,550,995
לא ידוע	11,216

אוכלוסיית הסקר אמורה לשקף את דעתם של כ-5 מליון מתושבי מדינת ישראל (אוכלוסיית המדגם לא כוללת ילדים)

בשפה המקצועית קוראים לזה ניפוח של הנתונים מאוכלוסיית המדגם לכלל האוכלוסייה הנבחנת.

מסתבר ש-69% מכירים את התחבורה הציבורית מספיק טוב כדי לחוות דיעה. בין אם זה כי הם נוסעים קבועים ובין אם זה כנוסעים מזדמנים. רק 31% ציינו שהם לא משתמשים כלל בתחבורה הציבורית. אפילו לא פעם בחודש ולכן לא יכולים לחוות עליה דיעה. 

הנה כותרת: "כמעט שליש מתושבי המדינה לא משתמשים כלל בתחבורה הציבורית" שעיתונים ישמחו לפרסם. אני אשמח אם הם יפרסמו את זה כי עד עכשיו מהקריאה בעיתונים עולה שרק העשירון התחתון נוסע בתחבורה הציבורית בלית ברירה וזה בוודאות לא נכון.

חשוב לציין שלא כל אותם 31% שלא משתמשים בתחבורה הציבורית, עושים זאת כי היא לא עונה על צרכיהם, הם פשוט ציינו שהם בכלל לא מכירים אותה. מנגד, לא כל אותם 69% שחיוו דיעה על התחבורה הציברוית נוסעים בה באופן קבוע. חלקם כן (ואנחנו יודעים מנתוני מפקד 2008 שזה בערך 23% מהציבור, ו-14% מציבור העובדים), וחלקם רק לפעמים. כלומר. אנשים רבים המחזיקים ברכב מכירים את התחבורה הציבורית באזורם ומשתמשים בה מדי פעם. בין אם זה לנסיעות בינעירוניות ארוכות, ובין אם זה דווקא לנסיעות העירוניות הקצרות. אבא שלי נוסע לעבודה עם הרכב, אבל לספר הקבוע בבן יהודה עם האוטובוס, קרובת משפחה שלי מקיבוץ בצפון מגיעה לקריית שמונה עם הרכב, אבל משם ממשיכה לתל אביב או לחיפה עם האוטובוס (בערך פעם בשבוע), הבוס שלי מגיע לעבודה עם הרכב, אבל עולה לישיבות בירושלים עם קו 100 ויש לכך דוגמאות רבות נוספות.

הייתם מצפים שקבוצת ה"לא משתמשים בכלל" תהיה הגדולה ביותר (31%), אך היא חולקת את הפסגה עם קבוצה גדולה אחרת,  קבוצת  ה"מרוצים מהתחבורה הציבורית". 31% מרוצים מהתחבורה הציבורית באזורם ו-9 אחוזים נוספים מרוצים מאד. כלומר סה"כ 40% מהמשתתפים בסקר מרוצים או מרוצים מאד מהתחבורה הציבורית באזורם.

הצד השני של המטבע הוא הלא מרוצים - 13% לא כל כך מרוצים ו-16% מאד לא מרוצים. כלומר סה"כ 29% מהציבור לא מרוצה מהתחבורה הציבורית באזורו והנה עוד כותרת לעיתון שמחפש כותרות שליליות:

"כמעט שליש לא מרוצים התחבורה הציבורית באזורם"

אם נוריד את ה"לא משתמשים בכלל" נקבל תמונה רק של משתמשי התחבורה הציבורית. שאולי תהיה קלה יותר להבנה.

ה-100% שלנו עכשיו הוא לא 5 מליון תושבים אלא רק 3.4 מליון תושבים שמשתמשים בתחבורה הציבורית באיזשהו היקף (קבוע או מזדמן).

שביעות רצון בקרב משתמשים בלבד
מרוצה מהתחבורה באזור	סה''כ
סה''כ	3,452,292
מרוצה מאוד	13%
מרוצה	44%
לא כל כך מרוצה	19%
בכלל לא מרוצה	24%

57% ממשתמשי התחבורה הציבורית מרוצים או מרוצים מאד מהתחבורה הציבורית, 43% לא מרוצים או בכלל לא מרוצים מהתחבורה הציבורית.

והנה הכותרת: "מקרב משתמשי התחבורה הציבורית, הרוב המוחץ מרוצים" (זה בחיים לא ייכנס לעיתון...)

אני לא רוצה להגיד שהכל מושלם. ברור לכולנו שזה לא נכון, אבל אני רוצה לשנות את בסיס הדיון. מצב התחבורה הציבורית טוב, והוא צריך להיות טוב מאד ואפילו מצויין. אני רוצה להגדיל את הפער עד כמה שניתן בין המרוצים ללא מרוצים. אך אני רוצה למחוק את התחושה המועברת בעיתונים לפיה אף אחד לא מרוצה. זה פשוט לא נכון. גם לא כל מי שנוסע בתחבורה הציבורית עושה זאת בלית ברירה. אני יודע שאני לא ואני בטוח שאני לא היחידי.

לתחבורה הציבורית יש בעיית תדמית קשה. כולנו אוהבים להתלונן עליה (אגב, גם באירופה מתלוננים), בדיוק כמו שכולנו אוהבים להתלונן על הטלפונים הסלולריים (אבל משתמשים המון), על חברות הכבלים והלוויין ועל כל מוצר שהוא חלק בסיסי ואינטגרלי מחיינו. זה לא אומר שהמוצר גרוע, אבל זה כן אומר שהוא עוד לא טוב מספיק. תלונות רבות גם אומרות שיש הרבה משתמשים. מסעדות רבות נפתחות ונסגרות לאחר זמן קצר למרות שמעולם אף אחד לא התלונן עליהם. פשוט אף אחד כמעט לא בא לאכול ואלה שבאו לא מצאו סיבה מיוחדת לחזור לשם באפן קבוע. תלונות לא מעידות על שירות גרוע בדיוק כמו שהיעדר תלונות לא מעיד על שירות טוב במיוחד. היקף השימוש הוא מדד חשוב יותר, והוא רק גדל בשנים האחרונות.

בפרויקטים מיוחדים משרד התחבורה מבצע סקרי שביעות רצון, לדוגמא בשירות המהיר מהוד השרון לתל אביב (קו 249), בקו 100, ברכבת ועוד. רמת שביעות הרצון בפרויקטים האלה גבוהה מאד. כלומר, כמעט כל מי שנוסע בהם מרוצה. זה כמובן לא מגיע לכותרות בעיתונים.

בכל פרויקט חדש ומוצלח כזה מגלים שבערך 90% מהנוסעים נסעו קודם בתחבורה הציבורית ובערך 10% עזבו את רכבם הפרטי. אלה שעזבו את רכבם הפרטי בדרך כלל מאד מרוצים. זה אולי לא מספיק לשנות את מגמת הפיצול אבל זה בהחלט מספרים יפים וזה בהחלט בסיס טוב להמשך.

ענף התחבורה הציבורית נמצא בשיא (לדעתי של כל הזמנים) של 8,000 אוטובוסים, רכבת ישראל בשיא ודאי של כל הזמנים ולראשונה יש לנו גם רכבת קלה וגם BRT וגם שאטלים לנתיב מהיר ולחניוני חנה וסע אחרים ואפילו שיתוף אופניים.

אנחנו נמשיך להשתפר גם במספר הנוסעים וגם בשביעות הרצון שלהם. זה ודאי כי אנחנו על הדרך הנכונה. הקצב של השיפורים גם הולך וגובר. והמהירות שלנו על הדרך הארוכה לשינוי הולכת וגוברת. יום אחד זה יקרה. תקומו בבוקר, תשפשפו את העיניים ותגידו. איזה כיף שיש לנו תחבורה ציבורית מצויינת כמו באירופה. אולי אפילו יעשו מזה כותרת בעיתון....

המידע מחולק גם לנפות שונות. להלן אחוז המרוצים והלא מרוצים בחלוקה לנפות. (זה פחות מובהק סטטיסטית אבל עדיין משקף).
1. נפות גלעיני המטרופולינים הגדולים

2. נפות צפון ושרון

3. נפות מרכז ודרום